ביהמ''ש הכריע: הרפסודה הלבנה תצא בחוץ עד ה-1.8.23

בית משפט השלום בבאר שבע קיבל את עמדת המשרד להגנת הסביבה שיוצגה על ידי פרקליטות מחוז דרום (אזרחי) ודחה את בקשתם של בעלי "הרפסודה הלבנה" באילת, ובראשם היזם יואב איגרא,  לביטול הצו לפינוי הרפסודה. במסגרת ההחלטה נקבע כי הצו לסילוק המפגע שהוציאה היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית של המשרד להגנת הסביבה תקף ועד ה-1 באוגוסט השנה עליהם לפנות את המבנה שהמהווה פגיעה בסביבה החופית כמשמעותה בחוק.

"הרפסודה הינה מפגע סביבתי"

מבנה "הרפסודה הלבנה" ממוקם בים מחוץ לשובר הגלים המזרחי של המרינה באילת. המבנה שהיה בעבר כלי שיט, מצוי במקומו ללא היתר בנייה כנדרש וללא תוכנית תקפה החלה על השטח במקום זה.

בהודעת המשרד להגנת הסביבה שפורסמה בעקבות פסק הדין נכתב כי: "המבנה מהווה פגיעה בסביבה החופית על פי חוק שמירת הסביבה החופית, וגורם בין השאר, לפגיעה במערכות האקולוגיות הטבעיות המתקיימות בסביבה החופית, לסיכון או נזק לבתי גידול של צומח או בעלי חיים ימיים ולרבייתם, וכן פגיעה בחזות הים הטבעי והייחודי ומבט מהחוף אל הים. כמו-כן המבנה מהווה סכנה לבטיחות כלי השיט, על פי חוות דעת של רשות הספנות והנמלים."

רמ"י מצטרפת למאבק

בחודש אוגוסט 2021, הוציאה היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית של המשרד להגנת הסביבה צו לסילוק מפגע למבנה הרפסודה הלבנה באילת. המשרד הוציא את הצו מתוקף סמכותו לפי סעיף 9 לחוק שמירת הסביבה החופית, לאחר שהוצאה התראה לבעלי המבנה ולאחר מתן זכות השימוע טרם הוצאת הצו.

בעקבות הוצאת הצו, פנו בעלי הרפסודה הלבנה לבית משפט השלום בבאר שבע, בבקשה לביטולו. בהליך זה, פרקליטות מחוז דרום (אזרחי) ייצגה את המשרד להגנת הסביבה והסתמכה בין היתר על חוות דעתם של מומחים מטעם רשות הטבע והגנים. כמו כן, רשות מקרקעי ישראל הוציאה, במקביל לניהול התיק, תביעה לסילוק יד נגד בעלי הרפסודה. בהחלטתה, דחתה סגנית בית משפט השלום בבאר שבע, השופטת נועה חקלאי, את הבקשה, וקבעה כי צו הסילוק של המשרד להגנת הסביבה עומד על כנו. עוד קבע בית המשפט כי פינוי המפגע יבוצע עד לחודש אוגוסט 2023.

רישיון השייט לא בתוקף שנים"

בעלי הרפסודה טענו במסגרת התביעה כי הם נמצאים במקום מתוקף רישיון שייט שהוענק להם על ידי רשות הספנות והנמלים, אך טענה זו נסתרה בבית המשפט לאחר שהובהר כי הרישיון שהיה בידה לא בתוקף כבר שנים רבות ולמעשה מיקומה של הרפסודה מהווה סכנה בטיחותית. במקביל לניהול ההליך ניסו בעלי הרפסודה לחדש את רישיון השייט, אך משמהלך זה לא התקדם, נעתר בית המשפט לבקשת המשרד לקדם הכרעה בתיק.

בהחלטתו קבע בית המשפט כי: "מהנתונים עולה בבירור, כי הרפסודה נמצאת במקום בו יש הפרה משמעותית של הסביבה הטבעית, הפרה שנגרמה ועודנה נגרמת הן על ידי הרפסודה והן עקב השימושים הנוספים בסמוך למקום". עוד נקבע בהחלטה כי מבנה הרפסודה במיקומה הנוכחי מהווה פגיעה בערך נוף מרכזי בסביבה החופית ומהווה שינוי ניכר בשימור סביבה זו. מאידך נדחתה טענת בעלי הרפסודה כי העובדה שמבוצעות פעולות בניה ותחזוקה אחרים בסביבה החופית (הכוונה לשיפוץ החו8פים הנרחב שעוברת אילת בימים אלה), יש בה כדי להצדיק את הפגיעה של המבקשת.

עוד דחה בית המשפט את טענת בעלי הרפסודה כי ניתן להוציא היתר בניה לרפסודה בתוך פרק זמן קרוב. בהקשר זה נקבע כי לא ברור תוקפה של החלטת הועדה המקומית באילת, שאישרה הפקדתה של תכנית הסותרת את הוראות תמ"א 13 מבלי שקיבלה את עמדת הוועדה המקומית לשמירה על החופים (הולחו"ף), שהתנגד להסדרת הרפסודה, ולמעשה אין כל צפי תכנוני להסדרתה, הנכון הוא שמשך כל השנים נדחו ניסיונותיה הרבים להוצאת היתר בניה.

עיריית אילת שמה עצמה מעל הולחו"ף

ביהמ"ש בחן את עמדתה של הוועדה המקומית בעיריית אילת שתמכה בעמדת בעלי הרפסודה, לפיה התוכנית ראויה ויש לאשרה וכי היא תואמת את מגמות תמ"א 13, עוד טענו בעירייה כי המדובר בנושא מקומי ולא בנושא שעל הוועדה המחוזית לדון בו. טעון זה נדחה כאמור לאחר שנקבע כי: "חופי הים בישראל - או המעט שנותר מהם לרווחת הציבור בישראל, הינם משאב ההולך ומתמעט, הולך ונעלם, שבעתיים כך בחוף הים הנדיר באיכותו במפרץ אילת. מטבע הדברים והבריות – קיים מתח מובנה – כמעט בלתי נמנע – בין גישת  "עניי עירך" לאותה כבשת הרש של חוף מפרץ אילת, גישה השואפת במודע או שלא במודע, למיקסומו התיירותי כלכלי לבין הגישה של מי שאינם סמוכים

למחייתם המיידית לכל גרגיר וגרגיר מרצועת החוף. ברור כי בטווח הזמן המיידי – כל מלון, כל מסעדה, כל קניון, כל קיוסק או דוכן וכל אטרקציה הם פוטנציאל פרנסה נוסף וככל שהם ימוקמו על שפת

המים – ובענייננו אף בתוך מי המפרץ עצמו – כן יוטב. זה טוב לפרנסת העיר, לבני העיר ולתיירות בעיר.

אולם, ברור כי גישה זו הינה הרסנית לזכותו של הציבור כולו, בארץ ואף מחוצה לה, לשימור שרידי הים והמפרץ שטרם נכבשו ע"י אטרקציות למיניהן, מסעדות, דוכנים, מלונות, חנויות, קניונים ועוד ועוד". ביהמ"ש הוסיף כי חוק שמירת החופים קבע כי שמירת שארית החוף הנה ערך תכנוני עליון ומובהק, שהוכפף מסיבה זו לוועדה לשמירה על הסביבה החופית (הולחו"ף) שהוא הגורם המוסמך לדון בנושאים כאלו, ומכאן שעמדת עיריית אילת לפיה יש לצמצם עד כדי ביטול, את הסמכות של הולחו"ף לרמה המקומית, אינה יכולה להתקבל. "בנסיבות שבפני, התועלת שתצמח לציבור, ולדורות הבאים כתוצאה מביצוע הצו היא רבה:", נפסק, "שמירה על משאבי הטבע לטובת כלל הציבור ומניעת הפגיעה בסביבה החופית, לרווחת כלל  הציבור. בעוד הנזק שיגרם למבקשת הוא ירידה לטימיון של הזמן והמשאבים הכספיים שהשקיעה המבקשת בניסיון להסדיר את הרפסודה במקומה הנוכחי על מנת לקיים בה פעילות מסחרית. ויובהר, אין מדובר בפגיעה בזכות קיימת, אלא בפגיעה בשאיפתה לקבל לידה את הזכות" לפיכך נדחתה הטענה כי הצו אינו מידתי, שכן לא ניתן להפסיק את הפגיעה בשימור הסביבה החופית באמצעי מתון יותר מאשר סילוק הרפסודה מהמקום..התועלת שתצמח לציבור מביצוע הצו, עולה באופן משמעותי על הנזק שיגרם למבקשת כתוצאה מביצועו.

אם תפורק במקום – צפויה פגיעה בסביבה הימית

כמו כן נדחתה טענת בעלי הרפסודה הלבנה כי בעקבות עמדות שונות שניתנו לה על ידי המשרד להגנת הסביבה הם הסתמכו על כך שניתן יהיה להמשיך להעמיד את הרפסודה במיקומה הנוכחי ואף בהתאם לכך השקיעו כספים בתיקון הרפסודה ובניהול הליכים משפטיים. ביהמ"ש קבע כי לאחר בחינת דבריהם של נציגי המשרד להגנת הסביבה לא ניתן היה לייצר מצג עליו ניתן לבסס את טענת ההסתמכות.

ביחס לטענת השיהוי שהעלו התובעים ציין בית המשפט כי אומנם הצו הוצא 14 שנים לאחר כניסת החוק לתוקף, אך לא ניתן לומר שהרשות ישבה בחיבוק ידיים וכי למעשה ההליכים המשפטיים התחילו בשנת 1997. עוד ביחס לטענת השיהוי שהעלה התובע ציין ביהמ"ש כי "לטעמי יש מידה של חוסר תום לב בטענת השיהוי, כאשר המבקשת היא זו לאורך כל השנים ביקשה לאפשר לה להמשיך ולנסות לפעול לטובת הסדרת מבנה הרפסודה במקום, על אף החלטות ועדות התכנון ועל אף החלטות שיפוטיות שניתנו בעניינה, וגם נכון לעת הזו המבקשת מבקשת להשהות הטיפול עד למיצוי ניסיונות ההסדרה, אך ברגע שהרשות מחליטה לשים לכך סוף מעלה המבקשת טענת שיהוי.

ביהמ"ש התייחס גם לאופן סילוק הרפסודה, ודרש מהצדדים למצוא את הדרך הטובה ביותר שתאפשר לבעלי הרפסודה להעבירה ממקום עגינתה למקום אחר, או לפרקה במקום, ובתנאי ש"סילוק הרפסודה יעשה תוך מאמץ להימנע ככל האפשר מפגיעה בסביבה החופית", זאת באשר חוות דעת שאינן שנויות במחלוקת קבעו כי פירוק הרפסודה במקום יגרום גם הוא לנזק סביבתי..

במשרד להגנת הסביבה מבטיחים כעת כי  "יפעלו מול בעלי המבנה עד לסילוקו של המפגע, תוך שמירה על הסביבה הימית במהלך ובמיוחד לאחר תום ביצוע עבודות הפינוי מהים, בהתאם להחלטת בית המשפט."

ביהמ"ש קבע כי עד ל1.4 יגישו בעלי הרפסודה תוכנית מפורטת לסילוקה, שיושלם עד ל-1.8.23, כאשר ניקיון האזור כולו יושלם עד ל-1.9.

בתגובה לפסק הדין מסרה החברה להגנת הטבע: "החברה להגנת הטבע, מברכת על פסק הדין. יש לפנות את המבנים הנטושים מהים לאלתר, ולאפשר נוף פתוח לים, לרווחת הציבור הרחב וקהל המבקרים באזור. שוב ושוב, אנחנו עדים ליוזמות פיתוח במרחב הימי והחופי, אשר מהוות סכנה לשונית האלמוגים במפרץ אילת ולמערכת האקולוגית הטבעית, תוך פגיעה קשה בזכותו של הציבור, ליהנות מחופים פתוחים".

29167-10-21

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת