אפור זה לא רק צבע

אם הייתם שואלים את עידו מזרחי וסתיו מלכה הילדים, מה הם ירצו לעשות כשיהיו גדולים, בספק אם הם היו רואים את עצמם נשארים על מדים לטווח ארוך. אמנם לשניהם הייתה כוונה ברורה לחתום על שירות משמעותי בצה"ל ועדיין...

שני רמטכ"לים וסגן רמטכ"ל מאילת

עידו בוגר בית הספר גולדווטר, בן 43, נשוי ואבא לילדים, תא"ל בדרגתו, סוגר שנה בתפקיד קצין הנדסה ראשי. שום דבר לא הכין את עידו הצעיר, שהעביר את מרבית זמנו כנער על מגרש הכדורסל באילת והיה חלק מקבוצת הנוער של אילת בכדורסל, לתקופה הארוכה שיבחר להעביר בהמשך כשהוא על מדים. בדיוק כמו ששום דבר לא הכין את סתיו מלכה, סרן בדרגתו, בן 22 בלבד, בוגר בית הספר בגין, גולש תחרותי במרכז לספורט ימי בעיר, שבגיל 17 כבר הדריך חניכים בתחום, שרגע לאחר שיעלה  על מדים החיים שלו ישתנו מקצה לקצה. אבל אמר כבר ג'ון לנון ז"ל, שהחיים זה מה שקורה לך בשעה שאתה עושה תכניות אחרות.
אז נכון שהם לא בני אותו גיל ונכון שאת מה שעידו כבר הספיק לשכוח סתיו לומד ממש עכשיו והדרגות הן עדיין לא אותן דרגות, אבל באילת שפרנסיה עושים כל שניתן על מנת לעודד את הצעירים לחתום על שירות צבאי משמעותי, אין בכלל ספק ששני אלו הם יותר מהוכחה לכך שגם מאילת, למרות הריחוק וכל הקושי, מי שרק רוצה, מצילח גם בצה"ל ובגדול ועדיין לא הזכרנו באותה נשימה שני רמטכ"לים מייד אין אילת- שאול מופז וגדי אייזנקוט, ולצדם סגן הרמטכ"ל, האלוף אייל זמיר והרשימה עוד ארוכה.

 סגירת מעגל משפחתית

עבור תא"ל עידו מזרחי, ההשתייכות לחיל ההנדסה היא בגדר סגירת מעגל משפחתית, שכן סבו שירת בחיל ההנדסה בזמן מלחמת העולם ה– 2 והיה חייל בגדודי החיילים העבריים שנשלחו לישראל כדי להילחם בנאצים לצדם של החיילים הבריטים בארץ. אביו שירת גם הוא בחיל ההנדסה בתפקידי קצונה "ואם להודות על האמת", מספר תא"ל מזרחי בחיוך, "זה לא שהיו לי הרבה ברירות אחרות. רציתי שירות משמעותי. אמנם רציתי טיס, אבל זה לא ממש הצליח, וחיל ההנדסה היה עבורי כמעט בחירה טבעית. גם מתוך הסיפורים עליהם גדלתי בבית, גם מהסיפורים של חברים ששובצו לחיל ולא, לא הייתה לי בילדות שום זיקה מיוחדת לפיצוצים".

כשאני תוהה בקול למה הוא לא לקח את הכדורסל צעד אחד קדימה וויתר על שירות קרבי משמעותי, עידו נזכר: "ההישגיות והתחרותיות שהיו חלק מהחיים שלי במסגרת הכדורסל השפיעו עלי מאוד. המסע לפולין בכתה י'א היה עבורי מאוד משמעותי ועם החזרה משם היה לי ברור שאני הולך על שירות משמעותי ורציני בצבא. במקביל לא הייתי איזה כישרון גדול בכדורסל, כך שבסיום כתה י'ב היה לי ברור שתם ונשלם מבחינתי החלק הזה של הכדורסל בחיים ואני ממשיך הלאה. אגב, עד היום אני עדיין משחק כדורסל כתחביב ואני ממש לא רע", הוא מציין בחיוך. "תוסיפי לזה את החינוך שקיבלתי בבית על חשיבות השירות הצבאי, זו הייתה תקופה לבנון עם הרבה היתקלויות ומטענים, ומבחינתי, זו לגמרי הייתה הבנה שזהו הגיעה המשמרת שלי".

באיזה שלב אתה מבין שחיל ההנדסה הפך לחלק בלתי נפרד מהחיים שלך גם כבוגר?
"זה לא בדיוק הולך ככה. זה מתקדם לאט ובזהירות. בהתחלה מראים לך את הדרך להיות מפקד וקצין ולך ברור שאם אתה רוצה להיות במקום משפיע בחיים זה הכיוון. אז אתה עובר קורס קצינים, מקבל תפקיד של מ"מ ומסיים אותו בהצטיינות, ואז אתה מקבל תפקיד נוסף והופך למ"פ ויוצא ללימודים מאתגרים וככה זה נמשך שנה ועוד שנה, תפקיד ועוד תפקיד והדרגות עולות. זה לא שאתה קובע לעצמך בנקודה מסוימת שזה מה שיהיה, אלא אתה בעיקר נסחף אחרי החיים. ברגע שהחלטתי שאני רוצה להיות מפקד גדוד בגיל 32-34 שם כבר באמת נופלת ההבנה שזה עד הפנסיה. ושנה אחר כך אתה בתפקיד בארצות הברית וממונה למפקד יהלום, היחידה המיוחדת של החיל שלנו וככה עד שבשנה שעברה קיבלתי את התפקיד הנוכחי- קצין הנדסה ראשי. נכון להיום טוב לי. התפקיד מעניין, מספק ומעולה, לגמרי פסגת השאיפות מבחינתי".

יש עוד נוער כמוך באילת של היום?
"סרן סתיו מלכה, מ"פ שלנו הוא הדוגמה הכי קלאסית וטובה של הנוער המשובח שיש לנו גם היום באילת. ילד שהגיע ישר לקרבי, בלי סימני שאלה בכלל, כשהיה לו ברור שהוא רוצה שירות משמעותי בצה"ל. מרגע שסיים קורס קצינים הוא כבר רצה להיות מ"פ. עשה את כל התפקידים בדרך וכשהיה דיון איזה מהקצינים יקבלו תפקיד מ"פ הוא לא קיבל שום פרוטקציה אלא קיבל ברוב קולות את התפקיד ולי כקצין מעליו היה העונג".

נדמה שבאיזה שהוא מקום אין מספיק יחסי ציבור לחיל ההנדסה
"זה ממש לא נכון. אם את עושה בדיקה עכשיו על איזה חיל יש הכי הרבה כתבות רקע, ראיונות, ציונים לשבח, מוטיבציה, כמות פעילות מבצעית, תגלי שחיל ההנסדה נמצא היום במקום הכי גבוה שהיה אי פעם והאמת, היום הגענו למצב בו יש יותר צעירים שמבקשים להצטרף לחיל מאשר יש לנו מקום לקלוט.  עם כל הכבוד לחיילות החי"ר האחרים בואי לא נשכח שאף אחד לא היה מגיע לדגל הדיו, לכותל, למתלה ולכל פעולה משמעותית בשטח, בלי חיל ההנדסה שהולך ראשון ומכשיר את הדרך. אז נכון שזה נתפס תמיד ברקע, אבל במציאות אף חיל לא יכול לזוז לשום מקום בלעדינו. התחום הטכנולוגי, הרובוטים, הרחפנים וכל מיני פיצוחים טכנולוגיים קידמו אותנו המון בשנים האחרונות מבחינה תודעתית. הטכנולוגיה כיום מאפשרת יותר דיוק ומקטינה את רמת הסיכון של החיל בשטח. החיל שלנו בהתקדמות מדהימה בשנים האחרונות, 
ולא סתם צעירים כמו סתיו מחליטים להישאר".

ממש לאחרונה היה יום הגיוסים לחיל ההנדסה. מה הוא יום הגיוסים עבורך כקצין ההנדסה הראשי?
"גיוס הוא יום חג שפוגש אותנו שלוש פעמים בשנה. זהו יום בו מצטרפת לחיל שלנו קבוצה של כמה מאות חיילים שהם מבחינתי דור העתיד ומהם יגדלו מפקדי הכתות, מפקדי המחלקות וקצין ההנדסה הראשי שאפילו לא מדמיין לעצמו בשלב הזה שזה מה שהוא יהיה בעתיד. 
הטירונים מתגייסים למסלול הכשרה של 8 חודשים במהלכם הם יקבלו את כל המיומנויות הנדרשות מלוחמי חי"ר, ובנוסף, יקבלו את המיומנויות של חיל ההנדסה: חבלה, התמודדות עם מטענים, רובוטיקה, רחפנים, טכנולוגיה, מסלול ארוך ומגוון במקצועות שלו. מי שמגיע אלינו לחיל עושה את זה מתוך בחירה. אני גאה בכל אחד על הבחירה שלו ויכול להבטיח לכל חייל שמחכה לו מסלול מדהים. אנחנו מצדנו נעשה הכל על מנת להכשיר כל חייל להיות לוחם מצוין ונעשה הכל על מנת להחזיר אותו הביתה בשלום".

אתה נשוי, אבא לילדים ויש לך במקביל תפקיד קרבי וסופר מאתגר. איך זה הולך ביחד?
"זה לא פשוט אבל אני בעיקר חושב שזה עניין של סדרי עדיפויות בחיים וצריך להגדיר הכל ואני דווקא חושב שאני מצליח בזה לא רע ואני עושה את זה משני טעמים עיקריים: גם כי המשפחה חשובה לי וחשוב לי להיות בה חלק דומיננטי למרות הכל וגם כי כשאני מצליח לנהל חיי משפחה אני מרגיש שאני מעביר מסר חשוב מאוד לדור ההמשך. כשסתיו מלכה יסתכל על המפקד שלו ויראה שהוא יוצא לאפטר כדי להיות עם המשפחה שלו, הוא יבין שהוא יכול להמשיך להיות על מדים ולא לוותר על החיים ועל המשפחה. אם הוא יראה שלקצין שלו אין חיים וזה רק הצבא, אני לא בטוח עד כמה דור ההמשך ירצה בזה. לשמחתי, כיום, הדרגים הגבוהים במערכת הצבאית כבר מבינים את זה. אמנם לא בכל התפקידים זה קל, אבל התפקידים האלו קצרים. בהווה, הרמטכ"ל מתעסק בסוגיה הזו באופן אישי. הוא מבין שכדי להיות ארגון בריא זה חשוב וזה בדיוק מה שצריך כדי שאנשים טובים יישארו במערכת".

יש לך עוד שנתיים בתפקיד הנוכחי, אתה כבר חושב מה הלאה? אתה יודע, שני רמטכ"לים אילתים כבר היו
עידו מחייך: "בראש ובראשונה אני חייל של חיל ההנסדה וכל מה שאצטרך לעשות אעשה. אולי אחליט לסיים ואפרוש לעשות דברים אחרים באזרחות, שגם הם מן הסתם חשובים למדינת ישראל, ובכלל, אולי יהיו הצעות מעניינות שלא אפסול. מבחינתי, את הטיפוס שלי לפסגת האוורסט סיימתי. אני לא יודע אם אעמוד בציפיות שלך לגבי עניין ההתקדמות".

מה נאחל לך?
"שימשיך להיות מעניין, שנתגבר על כל האתגרים הלאומיים- המגפה וגם כל המשקעים החברתיים הפנימיים שלנו בין כל סוגי האוכלוסיות. הצבא בהקשר הזה הוא דוגמה מדהימה לשילוב מוצלח בין כל סוגי האנשים. אם אנחנו מנצחים מלחמות ככה, אפשר גם לבנות ככה מדינה".

ממסלול הכוכבים לקידום מהיר

מי שמכיר את סתיו מלכה, הגולש בהא' הידיעה, זוכר צעיר שהעביר את מרבית שעות היום בים. בבית הספר התיכון הוא הרחיב את תחומי מדעי הים והספורט, היה גולש תחרותי והתחרה בגלישה בארץ ובחו"ל, ובגיל 17 שימש כמדריך ומאמן במרכז לספורט ימי בעיר בה גדל. 
בהתחשב באהבתו לים, ולא פחות בעובדה שאביו, יעקב, היה קצין בחיל הים, רק טבעי היה לחשוב שסתיו יגיע לחיל הים, אבל סתיו חשב אחרת, וכשגילה כי שובץ דווקא לחיל אפור הכומתה לא מיהר לומר לא. "שמעתי מחברים ששירתו בחיל שמאוד מעניין בו והשירות שונה מיחידת חי"ר רגילה, שזה לא רק לרוץ ולירות אלא יש כאן גם חבלה ופיצוצים. אחרי הכל, זה החיל הראשון שנכנס לקרב, שזה אולי הנתון שהכי מדאיג את ההורים, ועדיין העדפתי את זה על פני כל יחידת חי"ר אחרת. ובאמת, ברגע שאתה חובר לחיל אתה מבין שחיל ההנדסה באמת שונה מהכל. הרבה יותר מעניין ומאתגר מכל יחידת חי"ר אחרת". 
אלא שסתיו לא הסתפק במסלול הרגיל וכמי ששאף להגיע רחוק יצא כבר בשלב מוקדם לקצונה, כשבתום מסלול הלוחם הרגיל עבר ל'מסלול כוכבים', שהקפיץ אותו מהר יותר לקצונה ולטיפוס מהיר בסולם הדרגות. היכולות והרצינות של הקצין הצעיר לא נעלמו מעיני מפקדיו ואחרי שנה ושמונה חודשים על מדים כבר שובץ לתפקיד מ"מ לוחמים בגדוד. מכאן הוא המשיך לעבור תפקידים והמשיך לטפס בסולם הדרגות, כשלפני שלושה שבועות, כשהוא בן 22 בלבד כבר קיבל את דרגת הסרן ויחד איתה את תפקיד המ"פ, כשהוא נחשב לאחד המפ"ים הצעירים בצה"ל". "את האהבה לים אני שומר לגלישת קייט בסופי השבוע כשאני מגיע לעיר", הוא מעדכן בחיוך מרוצה.

מה הבנת מבפנים שאולי לא מבינים מבחוץ?
"שבלי חיל ההנדסה אי אפשר להתקדם סנטימטר בשום קרב ואת זה אולי לא כולם בחוץ מבינים. זה בדיוק החיל שאחראי על פיצוצי המנהרות שכולם שומעים עליהם, פיצוצי מבנים ובכלל כל עולם המיקוש. חיל ההנדסה הוא חיל לוחם כמו כל שאר החיילות הלוחמים אבל לנו יש גם את כל עולם החבלה והמיקוש. אנחנו החיל שפורץ את ראשון את הדרך לשאר החיילות. אנחנו אולי חיל קטן יחסית ולא הכי גדול אבל יש לנו תפקיד משמעותי מאוד בקרב. תוסיפי לזה את כל עולם הציוד המכני ההנדסי של הכלים הכבדים והכל ביחד מרכיב את כל מה שאנחנו כחיל יודעים לעשות".

למה חיילים אילתים רבים מתחילים בקרבי ובדרך פורשים?
"אני חושב שזה מאוד תלוי בחבר'ה. יש שנתונים טובים יותר ויש טובים פחות. האילתים רגילים שעושים להם חיים קלים ובצבא זה לא ממש עובד ככה. רוב מי שאני מכיר התחילו בקרבי וסיימו קרוב לבית. לא תמיד יש בבסיס התחשבות במרחק מהבית, חבר'ה לא מספיקים בסופי שבוע לראות את המשפחה ולהרגיש את האזרחות שהשאירו מאחור והרבה נשברים. אני יכול לומר לך שהעלתי את הבעייה הזאת בבית הספר להנדסה צבאית ואצלנו כן מתחשבים בזה".

כמי ש'שורד' על מדים, אתה לא מנסה להשפיע על מלשב"ים אילתים לשנות את התפיסה?
"בשנה הזאת, כשאני נמצא בתפקיד שמשבץ אותי קרוב יחסית לבית, אני מנסה להגיע לבתי הספר באילת ולהעביר שיחות עם המלש"בים. אני מספר על החיל, מביא איתי לוחמים שלי שיסבירו, יספרו ויראו מה בתכלס החיילים עושים בחיל ההנדסה ושלכולם יהיה ברור שחיל הנדסה זה לא רק פיצוצים. כשאני הייתי בבית הספר מפגשים כאלו לא התקיימו. לי זה חשוב להגיע ולהציג את החיל שלי והנתונים היום מדברים בעד עצמם ובעד החיל. ואני אגלה לך שגם דוברת חיל ההנדסה היא אילתית. אין ספק שהייתי רוצה לראות יותר צעירים אילתים לוקחים חלק בגיוס משמעותי. בסופו של דבר אלו שנתיים ושמונה חודשים בהם אנחנו נותנים מעצמנו למען המדינה, וכל מי שיכול רצוי שיתרום את חלקו".

איך אמא ישנה בלילה?
"היא מנסה. עכשיו אני בשלב של הכשרות אז יש לה כמה חודשים של שקט עד שנגיע לקו המבצעי הבא, אבל בסך הכל היא התרגלה כבר, אחרי הכל אני כבר מעל ארבע שנים על מדים. כשאתה קרבי זה הרבה יותר כיף לחזור הביתה, לאוכל של אמא, למשפחה ולאהבה הראשונה- הים".

יש ממשקים בינך לבין תא"ל עידו מזרחי?
"עכשיו כשאני בדרגת מ"פ מן הסתם יהיו לנו יותר פגישות. זה לגמרי כיף לדעת שגם מפקד החיל שלך הוא אילתי".

אתה מסמן לעצמך יעדים נוספים בהמשך?
"מה שבטוח שאת התפקיד הבא- מ"פ בגדוד תעסוקה מבצעית, אני עוד אבצע. מה יהיה אחר כך זה עדיין לא ברור. לימודים בטוח יהיו בדרך אבל הרצון שלי כרגע הוא להצליח את שני התפקידים הבאים- להכשיר לוחמים ולפקד על פלוגה מבצעית. יש לי לעבור עוד שנה וחצי, כך שכרגע אני לגמרי לא מפתח עוד ציפיות לעתיד. מבחינתי הכל פתוח".

מה נמסור להורים בבית?
"שיישנו בלילה טוב. שאני מודה להם על כל התמיכה ושהגעתי לאן שהגעתי הרבה בזכותם. כל מה שקיבלתי בבית והתמיכה לאורך כל הדרך הם מאוד משמעותיים בדרך".

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת