על פי פסק הדין, הועסק המציל על ידי רשות הטבע והגנים כמציל בין השנים 2014-2018, בהסכם עבודה אישי, בחוף שמורת האלמוגים באילת, שהנו חוף בלתי מוכרז. המציל טען כי יש להחיל עליו את ההסכם הקיבוצי שנחתם ביוני 2018, החל על מצילים שעובדים ברשות הטבע והגנים. בקבלו חלקית את התביעה, קבע ביה"ד כי אין להבחין בין מציל בחוף ים לא מוכרז, כמו התובע, לבין מציל בחוף ים מוכרז, זאת מאחר וקיימת התאמה של ממש בין דרישות התפקיד בשני המקרים. לאור כך נקבע כי המשך העסקתו של התובע לפי חוזה אישי לאחר מועד חתימת ההסכם הקיבוצי פגעה בזכויותיו. לו היה ההסכם האישי מיטיב עם העובד, היה ניתן לאשרו ואולם מאחר והסכם זה המעיט בזכויותיו לעומת ההסכם הקיבוצי, שנקבע כי הדבר אסור לפי סעיף 22 לחוק הסכמים קיבוציים. טענת רט"ג לפיה יש להבחין את התובע ממצילים אחרים הפועלים בשורותיה שכן הוא פועל בחוף בלתי מוכרז, נדחתה כאמור. עם זאת דחה ביה"ד את הטענה כי העסקתו בחוזה אישי ולא בחוזה קיבוצי כיתר המצילים מגיעה כדי "העסקה פוגענית" וכי "לכל היותר מדובר בהעסקה לא לגיטימית", בגינה פסק לעובד פיצוי בגובה 4,500 שקל. כמו כן, מאחר והעובד לא הצליח להוכיח את תנאי העסקת מצילים אחרים ברשות בתקופה שלפני חתימת ההסכם הקיבוצי, דחה ביה"ד את בקשתו להחיל את תנאי ההסכם מתחילת עבודתו ברשות והחילו רק על התקופה שלאחר חתימתו, קרי: למשך חמישה חודשים בלבד מתקופת העסקתו. גם טענת העובד לפיה פוטר מעבודתו ללא שימוע נדחתה, לאחר שביה"ד קבע כי: "התובע לא היה מעוניין לשוב לעבודתו אצל הנתבעת בשל חוסר שביעות רצונו מתנאי העסקתו, ויש לראות בהיעדר פנייתו למנהלו הישיר בנתבעת (כפי שנהג לעשות בכל שנה סמוך לעונת הרחצה) כגמירת דעת מצדו שלא להתקשר עם הנתבעת בחוזה נוסף, ולמעשה על התפטרותו מעבודתו. הנתבעת לא היתה מחויבת בחובת שימוע בנסיבות בהן התובע בחר להביא לסיום יחסי העבודה." לפיכך, נקבע כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין אי קיום שימוע, תשלום תמורת אי מתן הודעת פיטורים מוקדמת ופיצויי פיטורים, אך מנגד, נקבע כי גם הנתבעת אינה זכאית לדמי הודעה מוקדמת להתפטרות התובע. בסופו של דבר התקבלה תביעת המציל באופן חלקי ביותר והא זכה לסכום של 13,720 שקל וכן בהוצאות בסך 4,000 שקל.
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו במייל או בווטסאפ
רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת
חדשות אילת והערבה - יום יום באילת