המכון להתפתחות הילד למען ילדי המפונים ותמיד למען ילדי אילת והערבה

  30 שנה אחרי שהמכון להתפתחות הילד נפתח באילת, התגייס הצוות הרב מקצועי כולו למשימת ההיערכות למצב חרום. נדרשה הערכות מיוחדת מצד כל אנשי צוות המכון, שכן היה ברור לכולם שאלפי ילדי המפונים שמגיעים לאילת יצטרכו כעת, עוד יותר מבשיגרה, את מגוון הטיפולים שהמכון מעניק לילדים מגיל 0-9. בד בבד עם פנייה שנעשתה למפונים, בין השאר באמצעות העובדים הסוציאלים של הקהילות שהגיעו לאילת, בשיתוף עם חמ"ל בריאות הנפש, נתן המכון להתפתחות הילד באילת כל מענה אפשרי נדרש.

המטרה קידשה את האמצעים

  "יצרנו קשר מהיר עם הורים שפנו וביקשו עזרה ובדקנו מה הצורך", מספרת השבוע מנהלת המכון להתפתחות הילד באילת בשש השנים האחרונות, ד"ר יעל כהן רפפורט, רופאת ילדים והתפתחות. "בימים הראשונים צוות של רותם הקלינאית ודנה אלוש במרפאה בעיסוק ירד  למלונות כי ילדים והורים הגיעו מבוהלים ולא היו מוכנים לצאת מהחדרים. הן חברו למרכזי טיפול שנפתחו בבתי המלון, שסייעו לנו באיתור הצרכים, ובהדרגה, אנשים הבינו שיש למי לפנות והתחילו להתקשר. 
  בימים הראשונים הצוות כולו התגייס בהתנדבות מלאה. המטרה קידשה את כל האמצעים. קיבלנו ילדים בלי שום מסמכים רפואיים, בלי ידע קודם, הכל על מנת לתת סיוע ראשוני שחשוב כל כך לילדים על אחת כמה וכמה במצבי חרדה ולחץ כמו אלו שלא הכרנו קודם". במקביל לאיתור המשפחות שזקוקות לסיוע, היה ברור למנהלת המכון שיש צורך בגיוס ידיים מקצועיות נוספות ונעשו כל שיתופי הפעולה האפשריים עם העוסקים בתחומים הרלוונטיים באזור, כולל מקרב המפונים.

ידוע שהתורים למכון להתפתחות הילד מלאים, איך הצלחתם להוסיף ללו"ז המלא בלאו הכי עוד עשרות רבות של מטופלים?
  "קיבלנו אותם על חשבון תוספת שעות מצדנו, ובכל פעם שאילתי ביטל תור, מדייקת מנהלת המכון. "היה לנו מאוד חשוב עם כל הכבוד לצורך לסייע, שלא לפגוע בקהל המטופלים האילתים ומקרב ישובי הערבה. המטפלים שלנו הוסיפו שעות עבודה לא מעטות, ובכל מקרה שהיה ביטול של מטופל אילתי מיהרנו ליצור קשר עם מטופל חדש מקרב המפונים וזימנו אותו לטיפול. במצב בו כל המפונים היו כאן, זמינים, ניתן היה להקפיץ אותם מעכשיו לעכשיו וככה הצלחנו לתמרן. חשוב לציין שדווקא בימים של תחילת המלחמה התפנו לנו הרבה תורים של אילתים שחששו בעצמם לצאת מביתם ולהגיע לתורים. בהתאם לקוד הטיפולי 'חרבות הברזל' של הכללית, יכולנו לטפל בכל ילד גם אם לא היה מדובר בילדים ששייכים למחוז שלנו. הקוד הזה איפשר לנו לבטל כל חסם בירוקרטי ולתת כל מענה נדרש ללא השתתפות עצמית מצד ההורים. היו ילדים שהגיעו לטיפולי פיזיותרפיה, ילדים שהיו זקוקים לטיפולים שיקומיים אחרי ניתוח, ילדים אחרי טיפולים אונקולוגיים שהיו חייבים טיפול המשכי אותו התחילו בבית, ילדים שהיו לקראת איבחונים במקומות הישוב שלהם ונתלשו והיו חייבים להמשיך את התהליך. זה מדהים עד כמה במקצועות שלנו אנשים צריכים את ההמשכיות. ההרגשה שיש מי שדואג לילד שלהם גם אם הם לא נמצאים במקום המגורים שלהם, הרגיעו. נתנו לכולם הרגשה טובה, שיש מי ששומע ומתייחס, ובעיקר, שהם לא לבד עם הקשיים. אנשים שנתלשו מבתיהם, משיגרת החיים, מהמוכר, הגיעו למקום חדש והיו חייבים לדאוג לאיבחונים של הילדים לצרכי השמות, על מנת שלא יפסידו שנה, אנשים שנזקקו להדרכה הורית בסיטואציה החדשה והלא מוכרת, המלצות ויד מכוונת. אגב מפגשים הבנו עד כמה יש לנו מקום חשוב ומשמעותי בחיי המשפחות הללו. מה שהתחיל ברמה של טיפול, יצר עבורם משהו מוכר ומרגיע וברגע שילד נרגע, מקבל את המענים להם הוא זקוק, ממשיך בתהליך ההתפתחות ורוכש מיומנויות, זה עושה טוב לכולם", מסבירה ד"ר רפפורט את מה שגם היא והצוות שלצידה הבינו תוך כדי תנועה.

"טיפול מוקדם ונכון מונע פוסט טראומה"

  לא קל לבני משפחה להתמודד עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים כגון הספקטרום האוטיסטי בשגרה, על אחת כמה וכמה הקושי גדל כשמנתקים את הילדים ממה שהם רגילים אליו ומכירים. לא קל להבין מה עובר על הורים שנאלצים לגור בצפיפות בחדר אחד בבית מלון עם ילדים בעלי  קשיי ויסות קשים, ילדים עם היפראקטיביות ברמה גבוהה , שזקוקים למרחב שלהם, ועדיין לא דיברנו על המקום של ההורים, שהבינו פתאום שהם לבד. בכל הריק הזה נכנס צוות המכון להתפתחות הילד על תקן המלאכים הטובים. "אנשים היו צריכים הרבה עזרה בהתמודדות עם הניתוק, ובקבלת "השגרה החדשה" שנכפתה עליהם,  מסבירה ד"ר רפפורט את הקושי. "מי שאין לו ילד עם בעיות התפתחות לא יצליח להבין במה דברים אמורים. אנחנו כאנשי מקצוע ידענו בדיוק עד כמה זה קשה למשפחות בהן ההורים עצמם היו זקוקים לכמה דקות של לבד בשגרה המטורפת. משפחה עם שלושה ילדים עם קשיי קשב וויסות משמעותיים, לכי תסגרי את שלושתם בחדר אחד, אז מה הפלא שהאמא היתה מיואשת ולא ידעה מה לעשות, משפחה עם שלושה ילדים על הספקטרום קיבלו אצלנו המון עזרה והדרכה, הגיעו לטיפול קבוצתי על ידי מרפא בעיסוק. קיבלנו פניות מהורים על ילדים שלא היו מוכנים לצאת מהמלון וישבנו עם ההורים להדרכה וסיוע. במקרה אחד ילדה קיבלה אצלנו אבחנה לאוטיזם כשבמקום המגורים שלה התורים היו רחוקים. אם לא די בכך, הרי שבמהלך הימים הראשונים של המלחמה נפל טיל על המכון אליו היתה אמורה הילדה להגיע והיה ברור לכולם שאם לא באילת, היא לא תעבור את האבחון הקריטי בזמן סביר. לשמוע את הדודה של הילדה אומרת לאמא: "תראי איזה מזל הביאה לך המלחמה", זה אומר שעשינו משהו טוב. לראות הורים נושמים סוף סוף לרווחה אחרי שהם מקבלים הכוונה או כלים לטפל בילדים, הורים שמבינים שלמרות הריחוק מהעיר שלהם הילדים שלהם ימשיכו לקבל כאן את כל מה שהם חייבים כדי להמשיך להתפתח כי ברור שאצל ילדים עם קשיי התפתחות, כל יום שעובר ללא הטיפול הנדרש עלול לעכב משמעותית את התפתחותו. לשמחתנו, בעונה זו של השנה, במכון שלנו באילת התורים לאיבחונים הם קצרים יחסית, ולכן יכולנו גם במקרה הזה לסייע במקום בו במכונים אחרים בארץ תור לאבחון פסיכולוגי יכול לעמוד על  חמישה חודשים".

עד כמה המלחמה והפינוי החמירו את מצב ילדי המפונים?
  אני תקווה - והספרות המקצועית מראה זאת - כי הודות לטיפול המהיר, מצבם של הילדים לא הספיק להחמיר, כי מיד נמצא לכל אחד מהם הפיתרון הנדרש. בהקשר של חרדות וטראומה, ברגע שאתה מכיל, מרגיע ומטפל בילד, רמת החרדות יורדת. ברגע שסילקת את הטראומה, הרחקת את הילדים מהמקום הקשה והעברת אותם למקום מבטחים, הם מצליחים ברובם הגדול, להתאושש. הסיכון לפוסט טרואמה במצב כזה הוא נמוך אם מטפלים נכון ומהר וזו בדיוק היתה המטרה שלנו. הסברנו להורים שבזכות תחושת ההכלה, עיבוד המצב ותחושת היציבות שהוענקו על ידם ועל ידי הצוות המקצועי, הם צפויים לחזור בהקדם לתפקוד טוב".

ילד רגוע- המשפחה כולה רגועה

  בד בבד עם העזרה  שצוותי המכון להתפתחות הילד העניקו לילדי המפונים, נוצרו קשרים מיוחדים בין המטפלים למטופלים ולהורים. "הבנו שיש לנו מקום מאוד חשוב בחיי המשפחות", אומרת ד"ר רפפורט, "הטיפול בילד יצר עבורם משהו מוכר ומרגיע. ברגע שהורה רואה את הילד שלו רגוע ומבין שהוא מקבל את הטיפול שהוא צריך, מתפתח ורוכש מיומנויות, זה עושה טוב לא רק לילדים אלא גם להורים שמבינים שהם בידיים טובות", מספרת ד"ר רפפורט על הקשרים שנוצרו. "נוצרו קשרים מאוד חמים בין האנשים שפנו אלינו למכון לבין המטפלים, הכרת תודה מאוד גדולה, הרגשת ביטחון. בתור מי שהגיעו ממקומות בהם התורים ארוכים מאוד, הרבה יותר מאשר האילתים צריכים להמתין בשיגרה, הם הבינו את גודל העזרה".
  כשאלונה ומשפחתה ברחו לאחר אירועי ה- 7 באוקטובר הקשים מהישוב שלהם בחבל אשכול, הדבר האחרון שהיא חשבה עליו היה ההמשכיות של הטיפולים של בנה בן השנתיים וחצי שסובל מעיכוב התפתחותי שפתי. "הגענו מבוהלים, בעלי נפצע מירי של מחבלים, גיסי נרצח, הגענו לשבת באילת שבעה, הייתי בחרדות קשות ושלושה שבועות לא חשבתי בכלל לצאת מחדר המלון. אני מודה שלא חשבתי בכלל על המשך הטיפולים של הילד. אלא שאז יצרו איתי קשר מהמכון להתפתחות הילד באילת והנחיתו אותי חזרה לקרקע", אומרת אלונה שלא האמינה שגם כאן יזכה בנה להמשך הטיפולים, בלי סחבת, בלי ניירת, "פשוט היה מי שחיכה לו וקיבל אותו בזרועות פתוחות וזה היה הכי לא מובן מאליו", היא אומרת. "ברור שעבור ילד כזה כל איחור בטיפול יכול לקחת עשרה צעדים לאחור ולכן זה היה מבורך עבורו ובשביל כולנו. במקום בו הילד תלוש מהמקום אותו הוא מכיר, לומד בגן, אמנם עם החברים שלו והצוות שלו מהישוב, ועדיין זה גן אחר שממוקם במלון, לא מוכר לו. השיגרה הרגילה שלו איננה אותה שיגרה, הוא חי כבר חודשיים בין ארבע קירות בחדר של מלון. ואז פתאום יש את הטיפולים במכון להתפתחות הילד באילת, זה מופלא. תביני שהם פנו אלינו ולא אנחנו אליהם. בנות הצוות מדהימות נכנסו לנו מיד ללב. הבן שלי מאושר מהפגישות איתן. אחרי כל מפגש אנחנו רואים את ההתקדמות שלו ואין משהו שיכול לשמח אותנו ההורים יותר מזה. אני מודה שלא דימיינתי שזה יקרה כאן ועל כך תודתי הענקית לכל צוות המכון".
  לצד העשייה המבורכת של המכון להתפתחות הילד, בבית החולים יוספטל אספו צעצועים כדי שכל ילד יוכל לצאת מהמכון עם המשחק איתו הוא שיחק תוך כדי טיפול והילדים יצאו עם חיוך גדול. לצד הטיפולים הצליחו במכון להתפתחות הילד לסייע בשילובם של חלק מהילדים במעונות השיקומיים באילת, ובמוסדות החינוך האחרים. "הגיע אלינו ילד עם הפרעות קשב וריכוז קשות מאוד. האמא פנתה אלינו על מנת שניתן לילד מרשם לתרופות הרגעה אבל לי היה ברור שהוא לא צריך תרופות אלא בסך הכל מסגרת ודאגתי לקשרם למחלקת החינוך בעירייה ולמצוא לו מקום בכיתה מתאימה, היתרון באילת שאנחנו חיים במקום קטן בו כולם מכירים את כולם ויכולים לתת כתף ולעזור. להבין שאם ילד עם צרכים מיוחדים  לא מקבל את הטיפול שהוא צריך וזה עלול לקחת אותו אחורה, ואני יכולה להתערב ולהשפיע, גרם לא לא פעם במהלך התקופה הזו להודות למקצוע שלי ולאפשרות שקיבלנו כולנו לסייע לילדים ולמשפחות האלו", אומרת הד"ר כהן רפפורט בחום.

אז מה עכשיו?
  "הלחץ קצת ירד. לא מעט מפונים עזבו את העיר עם הקהילות שלהן, עכשיו הגיעו אנשים מהצפון. בימים הקרובים אמורה להגיע אלינו רופאת התפתחות  מהכללית שביקשה להתנדב, הגיעו שתי קלינאיות תקשורת ושתי מרפאות בעיסוק, כולן לימים בודדים, באופן חד פעמי, כתגבור, כדי שלא לפגוע בתורים של האילתים ואני יכולה לגלות לך שאגב כך המטופלים האילתים שלנו ייהנו אפילו מקיצור התורים.

30 שנה של עזרה לילדים

  30 שנה לאחר הקמתו באילת של המכון להתפתחות הילד, מתוך צורך שנולד בעיר לקצר את המרחקים לתושבים ומתן מענה לילדים בגילאי 0-6, נחשב המכון להתפתחות הילד באילת לאחד המכונים שנותנים את מגוון הטיפולים הרחב ביותר ובזמן הקצר ביותר ולא לחינם זוכה המכון לציונים גבוהים מאוד בביקורות של משרד הבריאות. ב- 6 השנים האחרונות מנוהל המרכז ביד רמה על ידי ד"ר יעל כהן רפפורט, רופאת ילדים והתפתחות והוא מקיף כ- 40 אנשי צוות מכל תחומי ההתפתחות לילדים. מחצית מאנשי הצוות המקצועים במכון מוטסים לכאן מהמרכז ומחציתם הם תושבי אילת וישובי הערבה. המכון פועל בשיתוף פעולה מוצלח עם כל קופות החולים בעיר, ומעניק שירותי אבחון לכל ילדי העיר והערבה הדרומית. המכון פועל בשיתוף פעולה מלא עם כל הגורמים בעיר, ביניהם: הנהלת המחוז בשרותי בריאות כללית, עיריית אילת, טיפות החלב, אגף החינוך, השפ"ח, הרווחה והמעונות השיקומיים, על מנת לסייע לכל ילדי העיר בעלי הצרכים המיוחדים.
  במכון פועלת מרפאה ייחודית לפגים, מרפאת אכילה (בשיתוף דיאטנית שמגיעה לעיר במיוחד), מרפאה גנטית ואורתופדית, ניתנים טיפולים קבוצתיים לילד המסורבל D.C.D, ניתנים טיפולים  לילדים שאובחנו באוטיזם ואינם נמצאים במסגרת החינוך המיוחד, פועלות בו קבוצות חברתיות, קבוצות הכנה לכתה א', סדנה לליווי התפתחותי לאימהות ותינוקות צעירים, על ידי הפיזיותרפיסטית  אירן אדלר, אחראית התחום במכון, ואנשי צוות במכון, מתקיים מודל מצולם ייחודי כטיפול ראשוני, קרוב למועד אבחנה מורכבת. טיפולים משותפים להורים, תהליכי אבחון משותפים, עם צוות רב מקצועי ועוד.
  במהלך השנים סייע המכון לאלפי  ילדים באילת והוביל אותם להישגים. "יש לנו כאן מכרה זהב", אומרת השבוע אמא לילד בן 5 על הרצף בתפקוד גבוה. זו שנה שלישית שבנה מטופל במכון להתפתחות הילד באילת ואם תשאלו אותה, יש לה רק מילים טובות וחמות לומר על הטיפול המסור ועל הצוות במקום, שעושה לדבריה הרבה מעל ומעבר לנדרש. "להיות הורה לילד על הרצף זה לא פשוט", היא אומרת. "בשנה הראשונה אתה צריך לעכל את זה, לקבל את הכלים הנכונים, להבין ולפעול. עוד לפני הטיפול בילד עצמו, במכון להתפתחות הילד נותנים לך כהורה את כל הכלים להתמודדות וזה לא פחות חשוב. ברגע שהורה מראה רצון ואכפתיות, הוא מקבל את כל מה שהוא רק צריך. תוכנית שלמה לילדים שמקדמת אותם ולצדה תוכנית סיוע וליווי להורים. זה הכי מדהים שאפשר, שנותנים לך את כל הכלים איך להנגיש את הדברים לילד שלך, וכשאתה רואה את ההתקדמות שלו, זה הדבר הכי חשוב שיש. הצוות קשוב לאורך כל הדרך. יש לנו את מספרי הניידים האישיים של המטפלות, תמיד אפשר לשלוח הודעה ויגיבו לך, זה הרבה מעבר לטיפול של 45 דקות, הן עושות עבודת קודש והכל באהבה ותמיד עם חיוך ובהכלה מלאה. כמי שלומד בחינוך הרגיל הילד צריך יותר טיפולים. בכל יום שלישי (במסגרת היום המרוכז) הוא מקבל טיפול פרטני עם קלינאית תקשורת, ולאחריו, מפגש קבוצתי מצומצם עם ילדים. עובדים איתם על מיומנויות חברתיות שזה נושא חשוב מאוד בקטע ההתפתחותי של ילד על הרצף. תושבי אילת חייבים להבין שיש לנו כאן מתחת לאף פנינה. מכרה זהב. היום אנחנו רואים את ההתקדמות העצומה שחלה בילד. אין ספק שאם כל זה לא היה כאן לידינו, זה לא היה קורה. זכינו".

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו במייל או בווטסאפ

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת