ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע דחה (2.10) את תביעתן של חברת חי לביא יזמות וכהן דניאל אילת 2016, כנגד שניים מבעלי הנכס, שניהלו מו"מ למכירת חלקם בנכס מול החברות, אך נסוגו בהם רגע לפני חתימת ההסכם. מפסק הדין עולה כי הנכס היה בבעלות משותפת בחלקים שווים בין שלושה בעלים, דהן, מעדני ולוי. מאחר ולוי ביקש לפרק את השותפות בנכס, הוא הגיש תביעה לפירוק השותפות, ובהמשך הוסיף אליה כתובעות את חי לביא וכהן דניאל שרכשו ממנו את חלקו. השתיים החלו בניהול מו"מ מול דהן ומעדני בתמורה לסכום של 1.6 מיליון שקל. במסגרת אותם מגעים הוחלפו בין הצדדים טיוטות, אלא שביום שנועד לחתימה על הסכם המכר, נסוגו השניים מההסכם וסירבו לחתום עליו. בהמשך, הודיע מעדני לביהמ"ש כי מכר את זכויותיו בנכס לחברת ראיד נופי ובניו בע"מ תמורת 850 אלף שקל, וביקש להורות על מחיקתו מהתביעה. על כך הוגשה תביעת שתי החברות שטענו לחוסר תום לב קיצוני מצד מעדני, שכן לטענתן, היה עליו להציע להן לרכוש את הנכס ולא לצד שלישי. בעקבות הגשת התביעה עוד בשנת 2021, הוציא ביהמ"ש צו האוסר כל דיספוזיציה בנכס עד להכרעה בתביעה. במהלך 2021, הוגשה התביעה הנוכחית, בה דרשו שתי החברות לקבוע כי ההסכם מול נופי מבוטל וכן ביקשו לאכוף את הסכם המכר הראשוני, שכאמור לא נחתם, בטענה כי בין הצדדים היתה גמירות דעת להשלימו. בתביעתן טענו כי הופתעו מהמכירה של הנכס לנופי וכי החתימה מול נופי נעשתה בחוסר תום לב כלפיהן ואף נחשבת ל"עסקה נוגדת" שדינה כבטלה, מאחר והתנאים המתלים שנקבעו בה, לא התקיימו עד היום. עוד טענו כי מעדני ניהל משא ומתן כפול בחור ניקיון ידיים לאחר שהצדדים הגיעו להסכמות והסיבה לכך היא כנראה תשלום כגבוה ב-50,000 שקל שהתקבל מנופי. אלא שטענות אלא לא שכנעו את השופטת גאולה לוין מביהמ"ש המחוזי בבאר שבע, שדחתה את התביעה, לאחר שמצאה כי בין דהן ומעדני לבין חי לביא וכהן דניאל לא נחתם הסכם מחייב, שכן לא התגבשה גמירות דעת מצד המוכרים למכור להם את הנכס. בין היתר נקבע כי הראיות עליהן מתבססות התובעות הן כולן תכתובות בין עורכי הדין ולא תכתובות עם הנתבעים עצמם. "התובעות לא הצביעו על העדה חיצונית לגמירת דעת של הנתבעים. התכחשותם של הנתבעים הייתה ברורה ונחרצת, במעמד בו התבקשו לחתום על החוזה. הם לא הסתפקו באי חתימה, אלא גם סירבו לקבל את התשלום. בכך, הנתבעים לא נאותו לקבל ביצוע של החוזה מצד התובעות. אין המדובר בהתחפרות בדיעבד מאחורי עניין פורמליסטי, אלא בסירוב חד וברור להתקשר בחוזה." עוד נפסק כי גם התובעות לא חשבו כי התגבש בינן לבין המוכרים הסכם מחייב, שכן הם לא פעלו לבצע תשלומים שונים שהיו באחריותם ושלא דרשו את הסכמת המוכרים, ובהם דיווח לרשויות המס ותשלום מס רכישה כמתחייב בדין. התובעות אף לא פעלו לרישום אהרת אזהרה או משכון על הנכס ולא טרחו להודיע לביהמ"ש השלום באילת על חתימתו של הסכם מכר המייתר את הליך פירוק השיתוף בו החלו קודם להגשת התביעה. "לכל אלה לא ניתן הסבר מניח את הדעת", פסקה השופטת, שציינה כי גם הצ'ק עבור התשלום הראשון בגין ההסכם הראשוני הושב לתובעות מבלי שנפדה והתובעות עצמן לא הפקידו כספים נוספים בידי חשבון הנאמנות, פעולה שיכלו לבצע ללא שיתוף פעולה של הנתבעים. "בסיכום הדברים, הנבתעים דהן ומעדני לא הגיעו לכלל גמירות דעת להתקשר בחוזה מכר עם התובעות והתובעות לא סברו בזמן אמת כי השתכלל חוזה מחייב, ולפיכך דין התביעה לאכיפת חוזה מכר להידחות", נקבע. ביהמ"ש דן גם בטענה לפיה החוזה החדש מול ראיד מופי לא הושלם עד היום והזכויות על שמה לא הועברו גם כן, אך לא מצא לנכון לקבוע כי המודבר בהסכם שנעשה למראית עין. "לא שוכנעתי גם בחוסר תום לב מצד מעדני...המשא ומתן עם ראיד נופי ובניו התקיים בחלוף מספר חודשים. אין כל אינדיקציה לכך שקיים משא ומתן מקביל עם לביא וכן ועם נופי, נפסק. "משנקבע כי אין חוזה מחייב בין מעדני לתובעות, אין לתובעות מעמד לתקוף את תוקפו של ההסכם עם נופי. ככלל, ביצוע ההסכם הוא מעניינם של הצדדים הישירים לו. התובעות לא הצביעו על אינטרס לגיטימי שלהן לתקוף את ההסכם, באין עסקאות נוגדות. לפיכך, גם התביעה להצהיר על בטלות ההסכם (מול נופי – ר.נ) נדחית".
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו במייל או בווטסאפ
רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת
חדשות אילת והערבה - יום יום באילת
