החייל הכי דרומי במוצב הכי צפוני

מאת: מירב לוי דיאמנט ● צילום: דובר צה"ל ● 13/1/2022 12:47 ● ערב ערב 3051
מה יכול להיות קשה יותר מלדעת שהבן שלך על מדים שומר על גבולות המדינה? ● לדעת שהוא עושה את זה בנקודה הכי צפונית ומושלגת והכי רחוקה מאילת ● תשאלו את אמא של רב''ט אפיק מעוז, לוחם בגדוד 50 של חטיבת הנחל שממוקם בימים אלו ממש במוצב הכי צפוני במדינה והחולש על גבול סוריה ● ולמרות שלחזור הביתה לחופשה זו משימה שאורכת כ-12 שעות, אפיק ה'מורעל' נהנה מכל רגע בשלג ובמארבים, ומבהיר: ''המטרה לשמור על המדינה היא מעל הכל“
החייל הכי דרומי במוצב הכי צפוני
''הכל שאלה של איך תופסים את הקושי ואני עושה את זה עם חיוך''. מעוז
תגיות: צה''ל

תרשמו לפניכם את השם- רב"ט אפיק מעוז, היום הצעיר לובש המדים בן ה– 19, שהתגייס רק לפני 10 חודשים לגדוד 50 של הנח"ל, הוא החייל האילתי (וכנראה בכלל) שמשרת הכי רחוק מהבית.
אם אתם ממש מתעקשים לדעת, תמצאו אותו היום ובשבועות הבאים, תופס קו במוצב אסטרא שבחטמ"ר 474, אחד המוצבים הצפוניים ביותר במדינת ישראל שחולשים על גבול סוריה. 
ואם לחיילים מהמרכז לא פשוט להיות בטמפרטורות שיורדות לפעמים מה- 10 מעלות מינוס, על אחת כמה וכמה זו משימה לא פשוטה לילד טוב אילת שרגיל לחום האילתי הצולה ובעצם עבורו זה המפגש הראשון עם שלג. נו, אילתי, כבר אמרנו?

 

"בהתחלה זה היה קצת מלחיץ"


אבל אם חשבתם שתמצאו אותו בדיכאון שלג, סובל מקור ומקטר, כדאי שתחשבו פעם נוספת. "וואלה אני בשלג, תענוג", אומר לי השבוע אפיק בחיוך גדול בשיחה טראנס ארצית כשהוא לא משאיר לרגע מקום לספקות- למרות הקור, והמרחק הגדול, הוא נהנה מכל רגע, עד כמה שזה נשמע אבסורד. ככה זה כשאתה 10 חודשים על מדים, 'מורעל' ברמות אחרות. 
"אין ספק שבהתחלה זה היה קצת מלחיץ, המרחק הגדול כל כך מהבית, מזג האוויר, כשאתה כאילתי מורגל לקור של 20 מעלות פלוס בחורף, אבל אני חייב לספר לך שאנחנו ממוקמים במוצב סגור שיש בו אווירה משפחתית נהדרת וכן, מצאתי את עצמי כבר במארב ובסיורים בעיצומן של סופות שלגים. אולי יש מי שיירתעו מזה, אבל הגישה שלי אומרת שכל דבר כזה, קשה ככל שיהיה הוא חוויה נהדרת וזכרונות שביום מן הימים אוכל לספר לדור העתיד שלי".

 

''כשיש זמן אנחנו עושים את זה וגם מחליקים על הקרח, אבל לא זה מה שמעסיק אותנו כאן''.

 

מהמש"צים לקרבי


אפיק, יליד אילת, בוגר בית הספר היסודי הרי אילת ותיכון גולדווטר הוא הבן הגאה של אמא אורלי מעוז, מהאגף לזהירות בדרכים ושל אבא דרור, מפקח בניה, שהיה גם הוא לוחם בחטיבת גבעתי. בן בכור לעוד שתי אחיות צעירות ממנו שאומר בחיוך: "הן כאלו עדינות, אין סיכוי שאחת מהן תהיה קרבית...". 
כמי שגדל על ברכיו של אבא לוחם ושמע ממנו כבר מילדות סיפורים על השירות הצבאי וסבא שהיה לוחם גולני מורעל, לא היה משהו שאפיק רצה יותר מאשר לחוות סיפורים כאלו על בשרו ולחזור הביתה לספר ולשתף. "אמא בקושי ישנה בלילה", הוא מעדכן, "היא מקבלת לסלולרי שלה כל התרעה על משהו שקורה בגזרת לבנון ומפסיקה לנשום. אם אני לא עונה לה היא מסוגלת להתקשר למ"פ כדי לברר אם הכל בסדר", הוא צוחק.
רגע אחרי שעברו את סערת הכרמל שהורידה את הטמפרטורות וזימנה להם סופת שלגים ראויה, אפיק מדווח: "היום די שימשי כאן. הסערה חלפה, השלג הפך לקרח וזה נותן יותר אופציות לפעילות מבצעית. שלג או לא שלג, טמפרטורות נמוכות ככל שיהיו, אסור שזה יפגע בתפקוד שלנו. בסופו של דבר ניצבת בפנינו מטרה אחת. אנחנו תמיד דרוכים בשמירה על הגבול בחום או בקור ואנחנו עושים את זה בראש מורם. כולנו משפחה אחת ויש לנו אחוות לוחמים מטורפת".

אתה מצליח לעכל את זה שאתה האילתי שוכב במארב בשלג?
אפיק צוחק: "זה סרט שתמיד חלמתי עליו. אמא תמיד ניסתה לשנות את הדעה שלי וביקשה- לך תהיה טבח, אבל לי היה חשוב להראות לאבא שגם אני יכול ושיהיה גאה בי. כתלמיד בבית הספר גולדווטר הייתי חלק מהמש"צים בניצוחו של המורה דורון כהן וזה חיזק אצלי עוד יותר את כל הנושא של אהבת הארץ והרצון לתרום. הפעילות הזו במש"צים חיזקה אצלי את כישורי המנהיגות וההבנה החד משמעית שאין לנו ארץ אחרת. במשך 6 שנים הובלתי חניכים ומדריכים והיה לי ברור שבצבא אני רוצה לשמור על המדינה שלנו".
אם תשאלו את אפיק הוא יסביר לכם עד כמה חשוב היום עוד יותר מתמיד לעודד את הצעירים לשרת בקרבי. "יש הרבה תפקידים חשובים בצה"ל ולמעשה, כל אחד הוא חלק מחוליה חשובה, אבל את אחוות הלוחמים ואת החוויות הכי משמעותיות חווים רק בקרבי", הוא מדגיש. "לא יכולתי לחשוב לרגע על האפשרות שכשיהיו לי ילדים והם ישאלו אותי- אבא מה עשית בצבא, אומר להם משהו אחר מאשר שהייתי בקרבי ושמרתי על המדינה".

איך מתחממים בקור הזה?
"במוצב הסגור חמים ונעים. יש את כל אפשרויות החימום ורדיאטורים כמובן. בחוץ יש חרמוניות, בגדים טרמיים ופק"ל קפה כמובן. מאוד מקפידים כאן על לבוש נכון וטוב. הקור הוא לא משחק".

 

“אמא מסוגלת להעלות מסוק כדי להחזיר אותי“

 

תופס את הקושי עם חיוך


חודש וחצי שאפיק כבר נמצא בנקודה הצפונית והקרה הזו מהרגע בו סיים את הטירונות. הוא משוייך למחלקת פיקוד שיצאה ל- 4 חודשים קו במוצב הזה ומשם תמשיך לקורס מכ"ים.

איך מגיעים הביתה מכל כך רחוק?
"אז זהו שכעיקרון אני חוזר בטיסות וטוב שכך. במקרה כזה לוקח לי בין 7-8 שעות להגיע הביתה. אם אני נאלץ להגיע בתחבורה ציבורית זה בערך 12 שעות. יאמר לזכות החבר'ה כאן שמתחשבים בי ובמרחק ובזמן שכולם יוצאים הביתה ביום חמיש, אותי משחררים כבר ברביעי, כי אם לא אגיע אמא תתחרפן. היא מסוגלת להעלות מסוק באוויר כדי להחזיר אותי", הוא צוחק.

זמן לשחק בשלג יש לכם?
"בקושי, אבל כשיש זמן אנחנו עושים את זה וגם מחליקים על הקרח, אבל באמת לא זה מה שמעסיק אותנו כאן אלא הרעיון שאנחנו מגנים על המדינה שלנו, מגנים על כל התושבים והילדים שמגיעים לשחק וליהנות בחרמון ללא חששות ולמרות הכל אני אומר אין כמו אילת. לא היה ולא יהיה".

למה הכי מתגעגע בבית?
"לשניצלים של אמא בציפוי בייגלה", הוא צוחק.

מה נאחל לך?
"בריאות זה הכי חשוב. שכל החיילים במדינה ישמרו על עצמם ושנהיה מאושרים. החיים הם חוויה אחת גדולה, הכל שאלה של איך תופסים את הקושי ואני עושה את זה עם חיוך".
 


רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש