עוברים ושבים שחלפו ביום שישי בצהריים בקרבת בית הספר ימין הרצוג בעיר לא יכלו להתעלם מהאב שעמד במקום עם שלט גדול בידו ועליו הכיתוב: "ילדה חילונית בבית ספר דתי מנודה כבר שנה וחצי. ימין הרצוג יחד ננצח?". חלק מההורים שעברו במקום הסתכלו והמשיכו הלאה, אבל היו גם לא מעט הורים שעצרו ליד האב, חיזקו את דבריו ותמכו והיו גם מי שהביעו הזדהות עם טענותיו של האב ובהמשך הסכימו לספר ל'ערב ערב' על הדברים שעברו גם ילדיהם בין כותלי בית הספר המעורב היחיד באילת, בו אמורים ללמוד בכפיפה אחת תלמידים שהם דתיים יותר, דתיים פחות וגם חילוניים. אלא שמסתבר שהאינטגרציה לא בהכרח עובדת.
שנה וחצי של קשיים
בפוסט שהעלתה אחותו של האב היא סיפרה: "אחייניתי עוברת נידוי וחרם קשה על ידי התלמידים, הכתה והצוות. אף אחד לא מתקשר אליה כשהיא חולה, לא מגיעים אליה לימי ההולדת. כשהיא מרימה יד בכתה היא כמו אוויר. מלחמת התשה היא עוברת שם", כתבה דודתה של הילדה שמשפחתה חזרה לעיר לפני כשנה וחצי.
"כל פשענו הוא שהחלטנו לחזור בשאלה", מספר השבוע האב שלומי דוד, שבאופן הכי טבעי מבחינתו החליט לרשום את שתי בנותיו עם חזרת המשפחה לאילת לבית הספר ימין הרצוג, כדי שיספגו את הערכים הטובים של הדת, למרות שהמשפחה בחרה לחזור בשאלה. "אלא שלמרות שבית הספר אמור להיות בית ספר מעורב, בפועל לא כך פועלים הדברים בבית הספר", מלין האב. "הבעיות החברתיות של הבת שלי התחילו זמן קצר לאחר שהצטרפה לבית הספר. הבת שלי שקטה, עדינה, מהסוג של הילדות שיש מי שיתפסו על זה טרמפ", אומר האב שמספר כי בהתחלה לא התרגש. "אז פנינו ליועצת שהבטיחה לבדוק את הנושא אבל גם ביקשה שנבדוק את הילדה וכן, אני כועס על עצמי שלא נכנסתי כבר אז לעומק הדברים. חשבתי שהיא מחפשת תשומת לב וסמכתי על היועצת ועל הצוות שיעשו עבורה את הטוב ביותר". אלא שהמצב החברתי של בתו לא השתפר, נהפוך הוא. גם בשנה שעברה וגם בשנה הנוכחית לא הגיעו חברות ליום הולדתה. כשבתו ניסתה להזמין חברות לבקר אצלה בבית תמיד נרשמו התחמקויות והסברים של ההורים שהם לא שולחים את הבנות לבתים אחרים מחשש שיפגעו. תוסיפו לזה טענות מצד הבת שבכל פעם כשהיא מצביעה כדי לקבל תפקיד או לענות, המורה בכתה לא מתייחסת אליה והיא מרגישה אוויר. רק השנה כשאשתו של שלומי הגיעה לבית הספר להעביר שם שיעור יוגה, היא הבינה מקרוב את יחסי הכוחות האמיתיים בכתה. "פתאום זה הכה בנו, העובדה הפשוטה שהבת שלנו לא מחפשת תשומת לב אלא שהיא עוברת חרם ונידוי בעיקר לנוכח העובדה שאנחנו לא מספיק דתיים בשביל הדתיים בבית הספר", אומר האב שנחרד לגלות את המצב. "האם יכול להיות שהמערכת לא עושה דבר כשילדה חוגגת יום הולדת וחברותיה לא מגיעות לשמח אותה? האם זה תקין שהבת שלי לא היתה שבוע ימים בבית הספר ולאחר מכן נעדרה עוד 10 ימים ואף אחד לא טרח להתקשר ולברר מה מצבה או לשאול לשלומה?", כואב האב שמבהיר כי השנה כבר שם את הדברים על השולחן ופנה למנהל בית הספר בבקשה לבדוק את המצב. משהדברים לא השתנו הגיע האב לבית הספר והתעמת עם המנהל. השיחה עברה לטונים גבוהים, משטרת אילת זומנה כדי להרחיק את האב שאף זומן לתחנת משטרת אילת אך שוחרר ללא כל אשמה. "אז נכון שביקשתי מהמנהל לזמן את הורי הבנות וגם הצעתי לו להשעות אותן כי איזו דרך עוד יש לטפל במקרים של נידוי, אבל הוא סרב ורק ידע לומר לי בכעס שאני לא אחליט לו איך לנהל את בית הספר ומה לעשות", אומר שלומי ומבהיר: "בשנה הבאה הבת שלי עוברת עם אותן בנות לאולפנה וכמו שזה נראה עכשיו מאחר והמערכת לא מטפלת באמת בבעיה, המצב יימשך גם הלאה".
שלומי מספר איך בתחילת השנה סיפרה לו בתו הצעירה שגם היא לומדת בבית הספר ימין הרצוג, שהיא מתגעגעת לשלוש מחברותיה שלמדו איתה בשנה שעברה באותה כתה אבל השנה הועברו לכתה השנייה על מנת לבודד את כל תלמידות הגרעין התורני מהתלמידות 'האחרות'. "ושאף אחד לא יגיד שאין כאן הפרדה על בסיס דתי", אומר שלומי שעוקב מאז אחרי התופעה ומבהיר: "ישנה העדפה ברורה של התלמידים הדתיים על פני התלמידים האחרים. אולי זה לא נעשה בכוונה רעה או במגמתיות אבל זה קיים ולו מהסיבה הפשוטה שכל המורים בבית הספר הם מאותה חבורה של הגרעין התורני".
אם כל כך רע לילדה, למה אתם לא מעבירים אותה בית ספר?
"לא פשוט לקחת ילד שגדל במסגרת דתית ולהעביר אותו למסגרת חילונית לחלוטין. אנחנו בהחלט מחפשים את האלטרנטיבה הטובה עבורה. כך או כך הגיע הזמן שהמצב בבית הספר ישתנה ואם אני זה שפותח את תיבת הפנדורה, מה טוב", הוא אומר ומבקש לציין: "כשחזרנו בשאלה לא טרקנו את הדלת ליהדות. יש להבדיל בצורה חדה בין יהדות ל'תרבות דתית'. היא אם כל רע".
התנהלות בריונית
אם מישהו טעה לחשוב שהמקרה של בתו של שלומי הוא אולי בבחינת היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל, די להעיף מבט בהתכתבות בקבוצת האימהות של הכתה של בתו של שלומי כדי להבין שיש הרבה מעבר:
כותבת אם: "הבת לי חזרה מעמיקות (מפגש מ.ל.ד.) עם סיפור שהיה לי ממש עצוב לשמוע. אני חושבת שאנחנו כאימהות צריכות להתערב בנושא. לא הגיוני שיש בכתה התנהלות בריונית כלפי בנות".
כותבת אם אחרת: "גם הבת שלי חזרה היום בוכה"..
אם שלישית מציינת: "גם הבת שלי".
אם רביעית: "הבת שלי חזרה מבואסת אבל באמת לא ממש הצלחתי להבין מה היה שם".
רינה (השם המלא שמור במערכת), אמא לתלמידה בבית הספר לא פספסה את שלומי וגם עצרה לידו לרגע קל כדי להגניב מילת תמיכה והמשיכה הלאה. מאוחר יותר היא התקשרה אליו והביעה בפניו את חששה להיחשף. "אני מזדהה לחלוטין עם התחושה שלהם", היא אמרה לי לא לפני שהבטחתי לטשטש את זהותה בכל דרך אפשרית. "אני דתיה וצר לי לציין שאני עדה לאפלייה הזו שקיימת בבית הספר. מצד אחד אני מאוד רוצה שמשהו ישתנה, מצד שני, אני מאוד חוששת שהשם שלי יעלה. מי שחילוני עוד יכול להעביר את הילד שלו לבית ספר אחר בעיר. לי אין לאן להעביר את הילדים שלי. אז כן, חד משמעית יש תחושה שהילדים של הגרעין, תקראי להם הקהילה או איך שלא יהיה, הם בעיני בית הספר שווים יותר. בהם צריך להשקיע, אותם צריך לשמוע, אותם צריך לקדם. אמנם בית הספר הוא של משרד החינוך אבל הוא בשליטה שלהם והילדים מרגישים את האפליה. הם הכי טובים, הם המחליטים, תמיד נותנים להם את זכות הבחירה ואני מתביישת כי כל אחד ישאל אותי איך אני כאמא משאירה את הילדים שלי למרות הכל להמשיך ללמוד בבית הספר הזה והסיבה היא שפשוט אין לי שום ברירה אחרת באילת. זה לקבל את הרע ולהסכים איתו בלית ברירה. הלוואי והייתי יכולה לצעוק. אם הייתי יודעת שדברים ישתנו, הייתי חושפת את עצמי. אבל בגלל שאני יודעת שרוב הסיכויים שלא יקרה כלום, אני מעדיפה לשמור על הילדים שלי. כל הזמן ילדים נטפלים לבת שלי ולא משנה עד כמה זה חמור, ברגע שהבנות שייכות לגרעין לא עושים להן שום דבר. יכול להיות שיש אלימות ולא משעים? בית הספר משדר שהם הכל יכולים וזה מה שהבנים והבנות מתרגמות את זה בשטח. הן והם מרשים לעצמם הכל. הגרעין הוא כמו משפחה גדולה וכולם שם מחפים על כולם. חייבים להעלות אצל הילדים בבית הספר את המודעות ולעשות שיח בנושא. מה זה חרם, נידוי חברתי. מה שעושים בבתי ספר חילוניים לא עושים כאן. ילדים דרך פעילויות וחוויה לומדים את זה טוב יותר מאשר שהמורה אומר להם לא לעשות דברים כאלו יותר. יש איפה ואיפה וזה נכון לגבי בנים ונכון לגבי בנות. זו העובדה. והלוואי ויהיו עוד הורים שיפתחו את הפה וידברו. אני בטוחה שיש עוד הרבה הורים שיש להם מה לומר אבל גם כמוני מפחדים לדבר כי אין לנו ברירה אחרת בעיר אז אנחנו חייבים לסתום את הפה וזה עצוב. התחושה היא שמנהל החינוך פתח בית ספר והם השתלטו. המנהל הוא מהקהילה, המורים הם מהקהילה, המפקח הוא מהקהילה ואם תפני למישהו מהם עם טענות כלום לא באמת יקרה כי הם כולם כמו קומונה אחת גדולה. יש שם קיר שאי אפשר לפרוץ, אלא אם כן במשרד החינוך יתערבו ויכניסו מורים נייטרלים ללמד בבית הספר. ראית פעם מורה שמחנכת את הבת שלה? כאן זה קיים. יש מורה שלפני שנתיים חינכה את הבת שלה. הם לא אנשים רעים, הם כל כך סגורים שאין להם בכלל מודעות לעולם הזה של החרם והמשמעות הקשה שלו ולכן הם גם לא מציפים את זה בפני הילדים. אמרתי לאבא שלומי שאני כדתייה מתביישת על זה שהוא עומד ככה עם השלט. לא בשבילו אלא בשבילם הדתיים כי זה חילול השם. בן אדם חילוני ששם את הילדים שלו במסגרת דתית מצפה שהם יקבלו ערכים ומה הוא מקבל? בדיוק ההיפך וזו בושה. דיברתי עם הילדים שלי וביקשתי להבין אם עושים איתם שיחות על נושאים חברתיות כאלו וכלום אז אין מודעות".
אולי הם עושים את בכוונה שיוציאו את הילדים החילוניים כדי שהילדים שלהם לא 'יתקלקלו?
"זה לא בית ספר פרטי. זה בית ספר ממלכתי. אתם רוצים בית ספר פרטי של הגרעין, תפתחו, שיהיה לכם לבריאות. אני בן אדם דתי ולא מפריע לי שהילדים שלי יתחברו לילדים חילוניים".
וחברים? "הרבה פעמים ניסינו להזמין חברים אבל אני ידעתי לאן הם משתייכים והיה לי ברור שהם לא יגיעו. אז היו כל מיני תירוצים והם לא הגיעו בטענה שהם לא נוהגים לשלוח לחברים וזה תירוץ אבל זה שלהם. מחוץ לבית הספר אף אחד לא חייב לאף אחד כלום, אבל בבית הספר? ברגע שהצוות רואה ושותק הוא שותף. הם מקבלים לגיטימציה ברורה מהצוות להתנהג ככה. מה ילדה אלימה לומדת? שלא עושים לה כלום. מהשקפת העולם שלי כבן אדם דתי אני מסתכלת על המצב הזה ומגנה את ההתנהגות הזו. ככה בן אדם דתי לא אמור להתנהג. איפה הערכים שאתם רוצים להעביר לילדים? כולי תקווה שדברים ישתנו".
"שנתיים שהבן שלי למד עם השרת”
ל. אמו של רוני (השם שמור במערכת) אמנם כבר לא מפחדת להיחשף. השנה סוף סוף הסכים בנה לעזוב את בית הספר ימין הרצוג ועבר לחטיבת ביניים חילונית ומאז היא ובעיקר הוא נושמים לרווחה. אלא שעכשיו היא רוצה שלא לפגוע בו בחברה החדשה שהוא בונה לעצמו. שחבריו העכשווים לא ידעו ולא יכירו מה הוא עבר במקום שאמור היה לחזק אותו ולהעצים אותו- בית הספר. היה זה בנה שהתעקש שהוא רוצה לקבל חינוך דתי ערכי. לאורך כל הדרך כשהיא ראתה שקשה לו וראתה את היחס המחפיר של הצוות אליו, היא התחננה אליו שיעבור בית ספר אבל כל איש מקצוע יודע שדווקא הילדים המאותגרים מתקשים במעברים ורוני שלה סבל אבל לא רצה לעזוב. רק בסוף השנה שעברה הוא סוף סוף הסכים לשמוע בקולה ומאז הוא בחטיבת ביניים חילונית אבל פורח.
"יש שם קומונה. נקודה. זה כאילו מחנכים את הילדים של הגרעין להתנהג לילדים האחרים בצורה שונה. הבן שלי עבר שם סבל גדול. מצד המורים, המנהל שהיה, הוא עבר פרינציפים. חיפשו אותו במלוא מובן המילה. שנתיים הוא למד עם השרת כי אף אחד לא רצה אותו בכתה. בוקר אחד כשהוא הגיע לבית הספר המורה שאל אותו בקול: "מה קרה, לא שתית היום את הכדור שלך?" הבן שלי עבר שם רצח אופי, תרשמי את זה בגדול. הם עשו אותו ילד חסר ביטחון. עד היום קשה לו חברתית. ילד מרים יד בכתה ורוצה לדבר, לא נותנים לו כי הוא לא מהקהילה. נכון שזה נשמע הזוי? אבל זו המציאות שם. למי לא פניתי? פניתי למנהל, לעירייה, דיברתי עם דרורי אבל מנהל בית הספר צלצל אלי וביקש בכל לשון של בקשה שלא אמשיך עם זה. ואני עם טוב הלב שלי ריחמתי עליו ולא המשכתי עם זה הלאה. הבן שלי למד שם מכתה ה' ועד כתה ח'. הדבר הכי טוב שקרה לנו שם שהוא סוף סוף עזב".
רוני עצמו מספר: "עברתי המון דברים לא נעימים בבית הספר. חיפשו אותי. בוקר אחד העיפו אותי הביתה רק כי לא אמרתי למורה בוקר טוב. אמא רצתה הרבה זמן להעביר אותי בית ספר אבל אני לא רציתי. היום אני מצטער שלא שמעתי בקולה קודם. השנה עברתי וטוב לי. בדיעבד היום ברור לי שחד משמעית התרחקו ממני כי לא הייתי מספיק דתי בשבילם. אני מציע היום לכל מי שעובר בבית הספר חיים קשים והוא לא משתייך לקהילה, פשוט שיעזוב לפני שיעברו עוד דברים לא נעימים. הייתי שם, אני יודע מה זה ואיך זה מרגיש".
מנהל בית הספר הרב יניב חיים: "אין הורה שביקש משהו ולא פגשתי אותו”
מנהל בית הספר הרב יניב חיים קיבל השבוע קשה את הסיפורים שהעלתי בפניו מתוך מסדרונות בית הספר. הרב חיים ששימש במשך שנים ארוכות כמורה מוערך בבית הספר, קיבל השנה את שרביט הניהול בזמן שמנהל בית הספר הרב דוד נענה נמצא בשנת שבתון והתקשה להאמין שיש מי שמדברים בתוך מסדרונות בית הספר על מושגים קשים כמו: קיפוח, אפלייה, נידוי ועוד. "אם כל כך רע לאבא בבית הספר שלנו, לא ברור לי למה הוא מתעשק להמשיך להשאיר כאן את שתי בנותיו?", תהה הרב חיים בקול. "אם המערכת רעה וחולה למה הם נשארים? אני מוכן לקחת על עצמי כל אחריות ובתנאי שיראו לי בדיוק איפה יש כאן העדפה של תלמיד אחד על פני האחר? עד רבא ועד רבא, השנה הבנות בבית הספר מקבלות זמן מגרשים ממש כמו הבנים ומשחקות גם הן כדורגל. לא קל לעבוד עם ירושות, אבל אם אדע שיש לי חלק בדבר, אתקן את עצמי. עשיתי כל שביכולתי לסייע בנושא הילדה המדוברת, נכנסתי לעומק הקורה, בדקתי, ביקשתי שהכל יעבור דרכי. אנחנו עושים הכל. תשאלי את ההורים שפנו אלייך אם העלו את הנושא בפני ולא טיפלתי. אני איש חינוך ובחינוך יש תהליכים. תעבירי את המסר הברור שלי- אין אף הורה שרוצה להיפגש איתי וזה לא קורה. אני זמין להורים תמיד ומטפל תמיד בדברים".
יו"ר וועד ההורים: "שיח של חילוני ודתי הוא לא שיח המדובר כלל בבית החינוך"
יו"ר וועד ההורים בבית הספר ימין הרצוג, ספיר רז, הגיבה לטענה שהופנתה אליה בנושא קיפוח ילדים בבית הספר לעומת ילדי הגרעין. "יש לי שני ילדים בבית הספר, והם מעולם לא התלוננו על קיפוח. כשהאב פנה אלי לפני מספר שבועות עשיתי בדיקה מעמיקה בנושא הן עם המחנכת, מנהל בית החינוך, וגורמים נוספים והבנתי שהבעיה היא לא בעיה כיתתית והנושא הספציפי הזה נמצא בטיפול. חשוב לציין כי מכלל תלמידי בית הספר רק כ- 30 אחוז הם תלמידי הגרעין, כך שאפילו לא מדובר ברוב תלמידי בית הספר. הגיוני שגם בבית הספר שלנו כמו בכל בית ספר אחר יש חיבורים ברמות שונות בין הילדים. הצוות החינוכי בבית הספר מגיע מתוך תחושת שליחות עמוקה והם נלחמים לשמר כל ילד מכל רמה דתית שהיא, הם לא מסתכלים עליו כדתי יותר או פחות, זה בכלל לא דיון שמתנהל ואפילו להפך דווקא על הילדים שהם יודעים שבבית נחשפים פחות לתורה ומצוות הם נלחמים יותר כי ברור להם שאם לא ילמדו תורה ויתפללו בבית הספר יכול להיות שלא יעשו זאת במקום אחר. חינוך נכון ופתרון עומק לבעיה מצריך תהליך, זמן ועקביות. הכי קל זה לשבור את הכלים. בסוף מדובר בבית ספר על אזורי שהלימודים בו הם מתוך בחירה וקודם כל בחירה ברוח בית הספר מתוך אמונה בדרך של הצוות החינוכי. אני מבינה את המצוקה של האבא אבל חשוב לזכור שתהליכים נכונים ועמוקים לוקחים זמן. לדברי יו"ר וועד ההורים הבית ספרי, מעבר לפניותו של האב שלומי, אליה לא הגיעו תלונות נוספות של הורים אחרים בבית הספר.
יו"ר פורום הוהרים העירוני רינת לייבוביץ מסרה: "מצער מאוד לשמוע על המקרים הללו, כל ילד ראוי להרגישמוגן ושווה בתוך בית הספר. עם כל הצער שבעניין אין אנו כוועד הורים מרכזי יכולים לטפל במקרים שלא מובאים לפתחנו. אנחנו קוראים לכל ההורים בעיר להיעזר בנו! אנחנו פה בשביל כולם ויש לנו את האמצעים והיכולת לטפל גם במקרים רגישים מאוד".
מעיריית אילת נמסר: "בכל בתי ספר היסודיים פועלת כבר שלוש שנים, תכנית "הכיתה כארגון חברתי" כחלק מתפיסה עירונית המקדמת אקלים בית ספרי מיטבי. בהתייחס לאירוע שהצגת, נציין כי בית ספר "ימין הרצוג" מקבל את כל התלמידים החפצים בחינוך דתי, ללא הבדל או השתייכות לקבוצה כזו או אחרת. אגף החינוך מתייחס לכל פניה לגופה ופועל מול הנהלת בית הספר בהכוונה לפתרון הבעיה, בין היתר במעורבות של גורמים נוספים לשיפור האקלים הכיתתי”. ■
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו במייל או בווטסאפ
רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת
חדשות אילת והערבה - יום יום באילת
