ביום ראשון, בדיוק ביום האחרון של השנה האזרחית היה אמור להיפתח משפטה של הגננת אילנה קובר המואשמת ב– 405 סעיפי התעללות בילדי הגן. למרות שהורי הילדים ספרו את הימים והשעות עד לתחילת המשפט, גם להם היה ברור שגם הפעם עלולה תחילתו להידחות כי איך אומרים בישראל- טחנות הצדק טוחנות לאט. יותר מידי לאט. בתחילת השבוע עודכנו ההורים כי גם הפעם יידחה המשפט לתאריך 4 בפברואר, בשל שירות מילואים של אחד מעורכי הדין המייצגים את הגננת. "אין משהו שאנחנו מייחלים לו יותר מאשר לראות אותה סוף סוף מאחורי סורג ובריח ולהבין שהצדק נעשה", אומרים השבוע ההורים המאוכזבים.
הסיוטים לא נפסקים
למרות דחיית המשפט ולמרות שכבר עברו 8 חודשים מאז הוגשה התלונה במשטרה נגד הגננת אילנה קובר, אצל חלק מהילדים רק עכשיו מתחילים הדברים לשקוע. "למרבית הילדים מהגן יש סיוטים", מספרת בת אל עמוס, אמא לשני ילדים שהיו בגן. "ילדים מתעוררים מבוהלים בלילות. יש ילדים שכבר מדברים ומספרים. לפעמים הבן שלי נזכר בה ושואל אותי במקלחת- אילנה לא תבוא? אני מרגיעה אותו ואומרת לו שאילנה מתה. שהיא לא תבוא אליו יותר אף פעם", מספרת בת אל בכאב. "לפעמים הוא עומד מול האסלה כדי לעשות פיפי ואומר לי אני לא רוצה. הבן שלי אוטוטו בן ארבע ועדיין עושה את צרכיו בטיטולים כי הוא מפחד לשבת על אסלה אחרי שהיו דוחפים להם את הראש לתוך האסלה ועדיין לא דיברנו על זה שהוא מספר שאילנה היתה מושכת לו את איבר המין. והוא מראה לי בדיוק איך. ילד בגיל כזה לא אמור להמציא דברים כאלו".
מבחינת בת אל דחיית המשפט פעם אחר פעם היא בגדר המשך ההתעללות הנפשית בהורים. "אני יודעת שיש מלחמה וכולם טרודים בזה עכשיו ואני מאחלת לכולם לחזור הביתה בשלום, אבל כל עוד אין משפט, הנפש של אף אחד מאיתנו ההורים לא יכולה להיות רגועה. אילנה בדירת מסתור, במעצר בית ולכי תדעי אם היא לא יוצאת משם. לא ברור לי איך המדינה יכולה להגן ככה על רוצחת נפשות של ילדים במקום לפעול ולעשות למען ביטחון התושבים? עם תחילתה של שנה אזרחית חדשה אני מאחלת לה שתיכנס לכלא, שהנפש שלנו תקבל סוף סוף מרגוע ושנוכל לטפל בילדים שלנו ולהיכנס לשגרה רגועה".
מה על מימון הטיפולים בילדים, מישהו מסייע?
"כלום ושום דבר. למרות הקשיים כולנו נדרשים להוציא הכל מהכיס הפרטי. אם צריך הלוואות לוקחים. גם כדי לממן את הייצוג המשפטי וגם כדי לטפל בילדים. ראש העירייה ידע להבטיח לנו יפה מאוד עזרה בכל מה שנצטרך. חוץ מליווי פסיכולוגי שניתן לנו ההורים בתחילת הדרך שום מענה לא ניתן מאז ועד היום לילדים".
את בנה הגדול, כיום בן ארבע שילבה בת אל בגן עירייה. "הוא עובר טיפולים שונים ואנחנו מתחילים לשקם אותו. הקטן, כיום בן שנתיים, לא מוכן להיכנס לשום מסגרת. כשראיתי אותו צורח ומסרב להישאר לבד ולא בגן אחד אלא בכמה גנים, הגעתי למסקנה שאני לא מסוגלת לעשות לו את זה והחלטתי נכון לעכשיו להישאר איתו בבית. עד מתי? אין לי מושג. אז כן, נאלצתי לוותר על העבודה שלי למענו וכי איזו ברירה יש לי? לכל מקום שאני פונה אומרים לי שאין מענה וטיפול לילד בגילו. זה לא נשמע לי הגיוני. לא פסיכיאטר, לא שחיה טיפולית, כלום. יש לו עד היום בעיות אכילה ואין לי שום מענה טיפולי וזה בעקבות כך שהיא ככל הנראה היתה מונעת מהילדים אוכל ובמקרים אחרים היתה דוחפת להם אצבעות לגרון. למה? פשוט כי היא אהבה להתעלל בילדים, אין לזה שום הסבר אחר".
איך הסיפור הזה השפיע על החיים?
"קשה מאוד. שום דבר לא נשאר כמו שהיה. אני נאלצתי לעזוב את העבודה ולהישאר עם הקטן בבית, לילדים יש בעיות מכאן ועד להודעה חדשה ולמרות שבגן העירייה נהדר ויש גננת מקסימה, אמא שהילד שלה עבר את מה שהבן שלי עבר, תמיד תמשיך לעשות מעקבים. עצוב לכולנו מאוד לגלות שלצד כל הבעיות של הילדים, מתברר שהם לא למדו שום תוכן שהכין את הגדולים יותר לגן העירייה. הילד לא יודע צבעים, לא יודע מספרים, הילדים בחיים לא ישבו ועשו יצירות, את רואה במצלמות שהסייעות היו עושות את היצירות עבור הילדים בזמן שהם היו חוטפים מכות. אני לא מסוגלת לחשוב על זה שהגדול שלי היה בגן הזה שלוש שנים וכנראה בכל הזמן בעיקר חטף מכות".
"חשבנו שעברנו את זה אבל הגרוע רק מגיע"
הבת של סיון מזרחי, בת 3.8 וסובלת מגימגום. "אם חשבנו שזה מאחורינו, מתברר שהדברים רק עכשיו שוקעים ואז צפים ועולים אל פני השטח. הסיוטים ובעיקר הגימגום שמאוד מתסכל אותה כי לא מבינים מה היא רוצה. זה התחיל לפני כשלושה חודשים ולפעמים זה יכול להיות שלב התפתחותי שעובר, אבל במקרה של הבת שלנו המצב רק הולך ומחמיר והובהר לנו שזה יושב לה במקום הריגשי. חוסר היכולת לבטא את עצמה יוצר לילדה תחושות של תסכול ובכי ואנחנו מצדנו מוציאים קרוב ל– 800 ש"ח בשבוע רק עבור מגוון הטיפולים בה. הילדה מקבלת טיפול שבועי ביטבתה באמצעות דרמה ומשחק. היא מאכילה את הבובות בכוח כי זה מה שהיא מכירה. היא נמצאת בשחיה טיפולית והכל אנחנו עושים באופן עצמאי, פרטי, ועל חשבונו כי אין כל ברירה אחרת".
אני שואלת את סיון לגבי העזרה שהובטחה להם והיא אומרת: "הייתי סקפטית לגבי העזרה מצד העירייה וצדקתי. אף אחד לא עושה כלום על מנת לתת לנו כלים להתמודד עם הבעיות. היו בהתחלה אמנם כמה מפגשים של ילד והורה אבל לא יותר מכך. אפילו לקדם תורים לא עוזרים לנו והתחושה הבלתי נמנעת היא שנדחקנו לאחור. אז נכון שהיתה מלחמה והיו מפונים, אבל טיפול בטראומה חייב להיות מידי לאחר המקרה, אחרת הוא עלול לצוף וזה בדיוק מה שקורה. עובדתית- הבת שלנו נסוגה לאחור וזה מתסכל. אני מוכנה להוציא כל סכום שצריך כדי שהיא תהיה בסדר, אבל אני לבדי לא יודעת למי עוד לפנות ומה לעשות. ולמרות שהבת שלנו נמצאת עכשיו בגן עירייה נהדר וטוב, אין סיכוי שלא יהיו עליו מעקבים וגם הקלטות, וזה בסדר מצד הגננת, שמבינה ומקבלת את המצב הזה באהבה. על הכל דיברנו ושמנו על השולחן".
ומה יהיה על המשפט?
"זה בדיוק העניין העצוב שאף אחד לא ממהר לשום מקום והכל יכול לחכות".
עו"ד רז אלמוזנינו המייצג 17 מהורי ילדי הגן מסר השבוע: "צפויים לנו חודשים ארוכים של משפט. בתקופה האחרונה הודלפו סרטונים נוספים מזעזעים. הייתי חוקר במשך 10 שנים בימ"ר תל אביב ובכל פעם שאני רואה את הסרטונים אני מזועזע. מדובר בהתעללות קשה שלא ראיתי כמותה אף פעם. אנחנו משנסים מותניים והולכים על זה בכל הכוח עד שנמצה איתה את הדין".
מעיריית אילת נמסר: "הילדים משובצים במסגרות ומלווים בהתאם. חלק מהילדים שובצו במסגרות הגיל הרך וחלק בגני עירייה שם תגבר אגף החינוך ביועצת גני ילדים ובגן מסוים בו יש מספר ילדים מהגן האמור, תוגבר הגן בסייעת נוספת. אם יש פניה של מישהו מסוים, תעדכני ונתייחס. כל הצוותים שפעלו עדיין פועלים".
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו במייל או בווטסאפ
רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת
חדשות אילת והערבה - יום יום באילת
