את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק - רון אביטן חוזר לחיים

לא מעט גבות בעיר הורמו כשהתברר ביום שישי האחרון, שמועדון הפקטורי באילת, שאחד מבעליו הוא רון אביטן, אחיו של אחד מהנרצחים האילתים במסיבת הטבע נובה, חוזר ופותח את שעריו. למעלה מ – 600 איש מילאו את המקום והפתיעו אפילו את הבעלים שגם הם לא ציפו לכזו היענות. רון שהבין כי ההצגה, או במקרה הזה המוסיקה חייבת להימשך, אמנם נתן לשותפיו במועדון את האור הירוק להרים את השאלטר, אבל הוא עצמו עדיין לא היה מסוגל להגיע פיזית יום אחד בלבד אחרי גילוי המצבה של אחיו. "בלב הרגשתי שעדיין קשה לי, שאני לא יכול, אבל היינו חייבים לחזור ולהפעיל את המקום", הוא אומר השבוע. "למרות הקושי והשורף בלב זה עסק לכל דבר שהיה חייב לחזור לפעילות. אנחנו חמישה שותפים בפקטורי, אלמוג חוטה, בנצי זיו דין ודייב בן סימון ואנוכי, יש לנו קרוב ל– 40 עובדים, יש ספקים, גלגלי השיניים של המקום היו חייבים לחזור ולפעול. יש גבול כמה אפשר לפגוע באנשים". 
רון מספר כי ניסה לפנות לבנק לקבלת הלוואת הגישור המוצעת לטובת ימי הלחימה, אלא שגם במקרה הזה גילה שאם אתה תושב אילת זה לא נוגע אלייך אלא רק לישובי הדרום, "זה שאחיך נרצח ואתה חייב שהעסק שלך יעמוד על הרגליים לא מעניין את אף אחד. אז איך אפשר להרים ידיים ולתת לעסק להישאר סגור?", הוא תוהה ומבהיר כי מרגע האסון הפכו שותפיו לעסק לחלק מהמשפחה. "הם עזרו בכל דבר, לקחו על עצמם את הסעודה ואיפשרו לי לקחת את הזמן ולא לפתוח את המועדון עד שארגיש מוכן. לפני שפתחנו ישבתי עם אבא שלי, התייעצתי והוא אמר לי- תפתחו, החיים חייבים להימשך".

עם ישראל חי

זו לא הייתה מסיבה במלוא מובן המילה כמו שבפקטורי יודעים לארגן, זו היתה יותר הנעת מנועים לאחר חודש של הפוגה, משהו בחצי קלאץ ובמתכונת כוח אדם מצומצמת. בפעם הראשונה הערב נפתח בקריאה 'עם ישראל חי' ודגלי המדינה חולקו לבאים, אלא שאפילו בעלי הפקטורי לא תיארו לעצמם שמעל 600 איש ימלאו את המקום צמאים למוסיקה ולקצת חזרה לשגרה. 

באמת יש מי מי שבימים כאלו צורכים מסיבות? אני תוהה ורון מסביר: "החבר'ה מהעוטף צמאים לניתוק הזה, לשיגרה. הכניסה הייתה חינם, כולם קיבלו על הבר מחירים של האילתים. כל אחד והמקום שלו בו הוא יכול לעזור. זה המעט שאנחנו יכולים לעשות עבור מי שעברו זוועות. החל מהשבוע נהיה פתוחים בכל שישי, נשאיר את הכניסה חינמית לתושבי העוטף והמחירים של האילתים, אנחנו כרגע במקום של לתת ולאפשר לאנשים להתפרק להרגיש קצת שיגרה

רון אביטן בן ה- 25 הוא ילד הסנדוויץ במשפחה. צעיר בשנה וחצי מאחיו דור ז"ל ובוגר מאחיו הצעיר, בן הזקונים בבית. "דור ואני גדלנו ביחד, כשיש הפרש של שנה וחצי זה כמו להיות תאומים. עשינו הכל ביחד וגדלנו באותו חדר. וכן, ברור שהלכנו גם מכות, אין דבר כזה לגדול עם אח ולא ללכת מכות, זה חלק מהעניין לא?", הוא מספר בחיוך. כבר בגיל צעיר נכנס רון לעסקי הבילויים ולפני כשנתיים עשה את הצעד הגדול ונכנס כשותף למועדון הפקטורי ולמועדון המיו בעיר. המעריץ הגדול שלו היה אחיו דור שהעריץ אותו על התעוזה, ההשקעה ועל מה שהפך להיות כבר בגיל צעיר. "הוא היה מסתובב במסיבות שלנו כמו טוס ומתגאה בפני כולם שזה של אחיו הצעיר", מספר רון בחיוך כשהוא נזכר בפרגון המלא שקיבל מאחיו. "מה שאז נראה ברור מאליו מקבל היום זוית אחרת", הוא אומר בגעגוע צורב. לדור הוא ייעד לנהל עבורו את חנות האלכוהול החדשה שהוא היה אמור לפתוח בעיר יחד עם שותפים, אלא שהגורל החליט עבורם אחרת. "לא היה מישהו שסמכתי עליו יותר מדור שינהל את החנות ביד רמה", מספר רון שמטבע הדברים דחה את פתיחתה. "לא פשוט למצוא עכשיו מישהו שינהל את החנות כשהתפקיד היה מבחינתך תפור על אחיך", הוא אומר בעצב ומבטיח שגם זה יקרה בקרוב. את ליין מסיבות הטראנס שהוא ושותפיו הריצו באילת בעבר ומתכוונים להמשיך לקיים בעיר הם מתעתדים להקדיש לדור. מהיום לא יקרא עוד ליין המסיבות 'רד מון' אלא 'דור רד מון'. "אני אדאג להנציח אותו בכל דרך לאורך כל החיים, בטח ובטח שדרך מוסיקת הטראנס שדור כל כך אהב", אומר רון ומספר שהיה אמור לצאת למסיבה בנובה עם דור, אלא שלא יכל לעזוב את העסק והכרטיס נשאר אצלו בכיס. 

אנשים הרימו גבה על ההחלטה?
"הרימו. שאלו איך אני מסוגל, איך אני מעז? אבל אני יודע עמוק בתוך תוכי שזה מה שדור היה רוצה. "חודש היינו בהלם. ישבנו בכינו, כאבנו, שלא יובן לא נכון, בפנים עדיין הכל שורף וכואב, אבל אנחנו חייבים להמשיך הלאה. המקצוע שלנו הוא לעשות טוב לאחרים וחייבים להמשיך עם זה. בתקופה הזו זה אולי לא נשמע לגיטימי אבל אם כ– 600 איש מצביעים ברגליים ומגיעים, כנראה שזה מאוד לגיטימי. קיבלתי את ההחלטה הזו עבורי, עבור העסק ועבור כל האנשים שאנחנו עוזרים להם עכשיו לשכוח קצת את המצב. אין בית בישראל שלא חטף מכה, שלא מכיר מישהו שהיה שם, מישהו שנרצח. דווקא מהמקום הזה אנחנו חייבים להראות שאנחנו חזקים יותר".

איך המשפחה ממשיכה הלאה?
"יש לי הורים מאוד חזקים שאין דברים כאלו. הם האנשים הכי חזקים שאני מכיר, ואני שואב מהם את הכוחות, למרות שזה אולי היה אמור להיות הפוך. אנשים הגיעו אלינו בכל ימי השבעה לחזק ויצאו מחוזקים. אמא שלי ויקי תמיד מכילה ועוטפת גם כשהיא במקום שצריך את זה, כזו היא אמא שלי". רון מספר שזמן מה לפני האסון אמא שלו למדה הדרכת הורים. "דברים לא קורים סתם בחיים", הוא אומר ומבהיר כי יעשה הכל על מנת לסגור את המספרה של אימו אחרי שנים בהם היא עובדת כספרית ולעזור לה לפתוח קליניקה להכוונת הורים. "זה כאילו שהכל נתפר על מידותיה ממש עכשיו", הוא אומר. "לצד הלימודים, אמא עברה הרבה ויכולה לחלוק מהניסיון שלה עם הורים אחרים. היא גידלה את אחי הצעיר האוטיסט, עברה עכשיו את האסון, ובכלל, יש לה הרבה מה לחלוק ולהציע. אין לי ספק שלצד העזרה שתיתן להורים אחרים היא עצמה תתחזק מכל מפגש וכל עזרה כזו להורים תרפא אותה. הכאב של כולנו עצום, זה כאב שלא עוזב והולך איתך לכל מקום ודווקא מתוך התהומות האלו נצמח. זו טרגדיה משפחתית שלא תעלה על הדעת. איזו משפחה יכולה לחשוב שהבן שלה ירצח בסיטואציה כזו קשה דווקא כשהלך להינות ולעבוד. זה הרי לא נתפס. חודש ימים עבר מאז ואני לא מסוגל לעכל את הסיטואציה. אבל כשאני יושב עם עצמי אני מבין שאני חייב לעשות את הכי טוב שדור היה רוצה עבורנו וזה לא לשבת ולבכות על מר גורלנו אלא לקום ולעשות, להמשיך, חזקים ומאוחדים. זה הניצחון האמיתי שלנו- לחזור לחיים. זה אמנם קשה, כואב ומכביד, אבל החיים שלנו חייבים להימשך".

עד כמה הסיטואציה הזו ביגרה אותך?
"ביגרה מאוד. עד היום הייתי האמצעי, עכשיו אני חייב לקחת על עצמי את התפקיד של האח הגדול ולתת לכל המשפחה שלי להבין שאני שם בשבילם בכל דבר ממש כמו שההוריםך שלי היו לצידי בכל דבר שהייתי צריך בחיים, בכל עזרה ותמיכה. אני בכל יום על אמא ויקי ואבא אבי שהם הכי טובים והכי חזקים שרק יכולתי לבקש. לראות מהצד איך הם מתפקדים וחזקים למרות שבפנים הלב שלהם שבור זה פשוט להצדיע. אני לא יודע איך אמא לא קרסה עד היום אבל אני בטוח שאם זה לא קרה זה גם לא יקרה וכולנו נוכיח לרוע האנושי שרצו להרוס לנו את החיים, שזה לא הצליח להם. לא רק שאנחנו חזקים אלא שמכאן רק נתחזק".

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת