רצח ידוע מראש?

כולם הכירו את זהבה דמרי כאשה חזקה, אוהבת חיים, חייכנית, אשה שלא נתנה לטרגדיות של חייה לנצח אותה. היא הצליחה לחזור לחיים לאחר מות בנה דור בתאונת אופנוע מחרידה לפני 21 שנה, הצליחה לחזור לחיים לאחר מות נכדה לפני כארבע שנים, התגברה על מותו של הגרוש שלה לפני כשנה ועל מות אביה האהוב רק לפני חודש, אבל רק על דבר אחד לא הצליחה זהבה לגבור- על היד שאחזה בסכין וסיימה את חייה.

נרצחה לפני הפרשת החלה שתכננה

זה קרה ביום חמישי בשעות הערב כשבמוקד 100 של משטרת ישראל התקבל דיווח שהוגדר כ"אירוע אלימות בדירת מגורים באילת". מאוחר יותר יתברר ל'ערב ערב' כי היתה זו שכנתה של המנוחה ששמעה את קריאתה לעזרה ומיהרה לנסות לפתוח את הדלת שככל הנראה היתה נעולה מבפנים. השכנה מיהרה להתקשר למשטרה ולהזעיק את הכוח למקום. זהבה שנמצאה בדירה דקורה מתבוססת בדמה פונתה מיידית באמבולנס מד"א לבית החולים יוספטל שם הועברה לחדר ניתוח בבית החולים, שם נאלצו לקבוע את מותה. באותה שעה ניהלו שוטרי הסיור של מרחב אילת שהגיעו לדירה מצוד אחר החשוד- בן זוגה של זהבה (שמו נאסר לפרסום) שנמלט מהמקום. תוך זמן קצר הצליחו השוטרים להתחקות אחר החשוד ובתום מרדף משטרתי הוא נעצר אגב ניסיונו להימלט מהעיר בנסיעה על כביש 12 לא לפני שנפגע בתאונה עצמית. למחרת בבוקר האריך בית משפט השלום באילת את מעצרו של החשוד לבקשת המשטרה בשישה ימים עד לתאריך 15.11.
מאות מתושבי אילת, חברים ובני משפחה המומים וכואבים ליוו את זהבה ביום ראשון בלילה בדרכה האחרונה. בפוסט כואב שהעלה בנה הוא כתב: "הלב מדמם ואני לא מצליח לעכל כלום. לא מבין שום דבר ומה קורה עם הרגשות שלי. דמעות כבר אין לי, גם לבכות לא מצליח.....להאמין שבארבע שנים אנחנו קוברים בכל שנה את הדם שלנו: האחיין היקר שלי, אבא, סבא ואז את....נעלמת ב- 5 דקות. הבן עוולה הזה רצח אותך בדם קר. פשוט החליט לרצוח אותך ורצח....הנשמה שלי נרצחה איתך ביחד. אני יכול רק להגיד לך שאנחנו כאן נמשיך להשתדל לעבוד בשבילכם, לקדש אותך ואת אבא, את כל מי שלמעלה לשמור שבתות על שמכם, שתהנו ותרקדו מהמתנות שנשלח לכם מהעולם הזה. נתראה בתחיית המתים".

אהבה אובססיבית

באותו יום חמישי, היתה זהבה אמורה לארח בביתה ערב הפרשת חלה. הכל בביתה כבר היה מוכן לקראת האירוע לו חיכתה. גם חברותיה של זהבה כבר כמעט היו מוכנות לצאת לדרך לכיוונה אלא שאז הגיעה אליהן הידיעה הקשה מכל והבלתי נתפסת. בקבוצות הפייסבוק מיהרו לבקש להתפלל לשלומה, "קיווינו שזהבה החזקה תצליח לשרוד גם את זה", הודתה השבוע חברתה. אלא שזהבה שידעה לשרוד אסונות לא קטנים במרוצת חייה, לא הצליחה לשרוד את היד שאחזה בסכין. "היא היתה אשה מלאת חיים, פזרה לכל כיוון אור ושמחה", מספרת רוחמה אלקבץ חברתה. "אף לא פעם אחת במהלך 14 השנים שאני מכירה אותה, לא ראיתי אותה עצובה למרות שהיה לה סיפור חיים לא פשוט. היא הייתה אשה חזקה, ג'דאית, שנדמה היה שאף אחד לא יוכל לשבור. האמת שאף פעם לא הבנתי מאיזה חומר היא קורצה ומאיפה שאבה את הכוחות האלו, אבל זו היתה זהבה". 

על הקשר הזוגי האחרון שלה מספרת רוחמה: "זו היתה אהבה אובססיבית מצידו של בן הזוג. הוא היה אובססיבי אליה בצורה חולנית. התנהגות שלא הצביעה על טוב. זו גם היתה הסיבה שהיא החליטה להיפרד ממנו אחרי כמעט ארבע שנות זוגיות. בפוסט שהיא העלתה בפסח האחרון היא כתבה: "יצאתי מעבדות לחרות". זמן קצר אחר כך היא רצתה לעזוב את אילת לבית שאן אבל הילדים שלה שחיים באילת רצו אותה כאן ולא נתנו לה ללכת. זמן קצר לאחר הפרידה ולא לפני שהספיקה להוציא לבן זוגה צו הרחקה ממנה, היא סיפרה לי שהם שוב בזוגיות. שאלתי אותה למה זהבה? והיא אמרה לי שהוא השתנה. אמרתי לה שעץ עקום אף פעם לא מתיישר וזהו. מאז לא יצא לנו לדבר או להיפגש. זה היה חלק מהדברים שהוא מנע ממנה, להיות בקשר עם החברות הטובות שלה. הוא היה צמוד אליה בלי רגע דל והיא רק רצתה להינות, לצחוק, להשתולל, הוא היה הטיפוס שהכי לא התאים לה בעליל".

חששת שדבר כזה יכול לקרות? "למרות כל סימני האזהרה, זהבה לא היתה אשה ששידרה שיש מקום לדאגה. אולי בגלל שתמיד היתה חזקה. אחרי ההלוויה השתטחתי על הקבר שלה ואיחלתי לה שרק תחייך שם למעלה כל הזמן. המקרה הזה רק צריך להעיר פעם ועוד פעם את כל מנגנוני האזהרה לנשים שלא יחזרו אף פעם לקשר כזה לא בריא, למקום בו לא טוב להן. והלוואי והיא תהייה הנרצחת האחרונה".

סרט אימים עם סוף לא טוב

דליה שושנה הרשטיג, חותנתה של זהבה לא מצליחה לעכל את האובדן. כשהבת שלה נישאה לבן של זהבה היא קיבלה בעסקת החבילה חברה טובה. "זהבה היתה אשה חזקה ואמיצה. היא האמינה שהיא יכולה להתמודד עם המצב הזה בעצמה. היא נפרדה ממנו וביקשה לצאת לדרך חדשה אבל הוא לא הרפה עד כדי כך שהיא נאלצה להוציא נגדו צו הרחקה. לצערי לבסוף הם חזרו. קשה לעכל את האובדן. זה כאילו להיות בסרט אימים עם סוף לא טוב. כששמעתי שזהבה נדקרה חשבתי בהתחלה שזה עניין פעוט, לא הבנתי את גודל האסון, לא האמנתי שזה יכול לקרות. זהבה היתה אשה טובה ולא סתם קלישאה שאומרים על מי שאיננה עוד. תמיד מלאת שמחת חיים, חייכנית, שרדה בגבורה את כל הקשיים שהחיים זימנו לה. יום אחד היא אמרה לי- "פניתי לאלוהים ושאלתי אותו למה הוא עושה לי את זה? גם הבן, גם הנכד. לאחרונה היא איבדה את הגרוש שלה ואת אביה ולמרות הכל היא תמיד הצליחה לקום ולהמשיך הלאה. זה סוף קשה ובלתי נתפס".

"בהלוויה ביקשתי את סליחתה"

גם היום, ימים אחדים אחרי האירוע הטרגי, לא מצליחה נטע, שכנתה של זהבה, מי ששמעה אותה קוראת לעזרה ומיהרה להזמין למקום את המשטרה, להפסיק לחשוב על כך שאולי, אם רק היתה מצליחה לשמוע אותה קודם ולהזעיק מוקדם יותר את המשטרה למקום היא היתה מצליחה אולי להציל אותה. נטע סיפרה ל'ערב ערב' על השתלשלות הדברים. איך הגיעה מהר לדירה, ניסתה לפתוח את הדלת אך הבינה שהיא נעולה, איך מיהרה לצלצל למשטרה ורק בהמשך חשבה מה היה קורה אם היתה מצליחה לפתוח את הדלת והרוצח היה עומד מולה. נטע מספרת על הדברים שקרו שם גם בעבר, דברים אותם ערב ערב מנוע מלפרסם על מנת שלא לחבל בהליך החקירה. "אני רואה בכל בוקר את הדלת, פעם זה היה בית חי עם קולות של הנכדים שהיו מגיעים לבקר, עכשיו יש שם מן שקט מקפיא ולא נעים. עד היום אני בוכה על שלא הצלחתי להציל אותה. בהלוויה ביקשתי סליחה מאחד הבנים שלה, מהבת שלה, ממנה. הראש אומר שלא יכולתי לפעול אחרת אבל הלב אומר שאולי כן".

מנהיגה נשית

לפני 21 שנים הכרתי את זהבה לאחר תאונת האופנוע המצמררת בה נהרג בנה דור. הוא יצא לחגוג את יום הולדתו ה - 17 במועדון האנפלגד בעיר כשהוא רכוב על גבי האופנוע שלו. כשהגיע למקום הוא לא הבחין בשרשרת מתכת שנמתחה שם קודם. האופנוע נתקל בשרשרת, דור עף ומצא את מותו ביום הולדתו. הסיפור הקשה לא השאיר אף עין יבשה. תשע שנים אחר כך פגשתי בה שוב, הפעם בנימה משמחת יותר. זהבה שסיימה את קורס המנהיגות הנשית ביקשה להעביר מסר מחזק וחיובי לנשים ובכלל לתושבי העיר: "העולם שלנו יפה וצריך לקבל אותו באהבה". בראיון סיפרה זהבה ששימשה אז כמנהלת האדמיניסטרטיבית הכל יכולה של מכבי דנט באילת על התקופה הקשה שעברה לאחר מות בנה. איך שקעה במרה שחורה וכמעט שנה לא תיפקדה. אלא שאז היא הצליחה לאסוף את השברים וחזרה להיות האמא בבית. המסר החיובי שהיא ביקשה להעביר אז היה: "חשוב שנדע לדעת לקבל את החיים כפי שהם. לומר תודה על מה שהיקום נותן כי תמיד יכול להיות רע יותר. תמיד צריך לדעת להסתכל על חצי הכוס המלאה. יש לי עבודה טובה אז הכל בסדר. אני מודה לאלוהים על שנתן לי כוחות להרים את עצמי ולשמור על המשפחה שלי", אמרה אז זהבה. תפיסת העולם הזו שלה היא זו שככל הנראה סייעה לה להתגבר לפני ארבע שנים על מותו בטרם עת של נכדה אלרואי חודש ימים לפני שחגג את יום הולדתו הרביעי. לפני שנה היא איבדה את הגרוש שלה לאחר מחלה ורק לפני חודש איבדה את אביה האהוב".

בת 56 היתה בהירצחה. זהבה ז"ל השאירה אחריה ארבעה ילדים כואבים והמומים. יהי זכרה ברוך.

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת