נדחתה תביעת לשון הרע כנגד אילה חסון וערוץ 13

את הסיפור הבא אין כמעט אדם במדינת ישראל שלא זוכר, סיפורו של נהג המונית הקשיש מאילת, ציון לרדו, שהסיע את התובע במרץ 2017 לשדה התעופה רמון מבלי שהפעיל את המונה כנדרש בחוק ואף בשל כך שחייב אותו בתוספת שהיתה נהוגה אז של נוסע נוסף, אף שנסע במונית לבדו. עו"ד אורי סורקר הגיש תלונה כנגד הנהג במשרד התחבורה ולאחר שפניה נוספת, הוגש כתב אישום כנגד הנהג, שבהמשך הורשע על יסוד הודאתו ונגזר עליו קנס בגובה 2,200 שקלים. בשולי פסק הדין, התייחס השופט לטענת הנהג, לפיה אין זה ראוי כי המדינה תתבע נהגי מוניות בהליך פלילי הגורר הרשעה פילילת, כאשר עניין לנו בעבירות קלות כגון במקרה הנ"ל: "דומה כי העבירות בהן הורשע הנאשם, או לפחות חלק מהן, למעט עבירה שעוסקת בהתנהגות בלתי הולמת, מתאימות להיות עבירת ברירת קנס ובכך ברירת המחדל הייתה שנהג העובר עליהן היה משלם את הקנס ורק מי שהיה מעוניין בכך היה מבקש להישפט, ובכך היה יכול להיחסך כסף רב לקופה הציבורית ולמדיינים עצמם". בהמשך נקבע שהפרוטוקול יועבר לנשיא ביהמ"ש מחוז דרום על מנת שישקול העברת ההחלטה או חלק ממנה לגורמים רלוונטיים, כמו כן יועבר הפרוטוקול לעיונו של סגן הנשיא. ביום 23.12.20, בעקבות פניית נציג ציבור בתלונה נגד ההחלטה של יחידת התביעות במשרד התחבורה להגיש כתב אישום נגד נהג המונית, שגבה ביתר לכאורה סכום זניח של 3.80 ₪, הנציב המליץ ליועמ"ש לעשות בכוחו לתיקון החקיקה הקיימת, באופן שיאפשר אכיפה אפקטיבית ויעילה, באמצעות הטלת קנסות על נהגי מוניות, חלף הגשת כתבי אישום פליליים נגדם לבית המשפט.

ביקורת ראויה על רשויות המדינה

בחודש נובמבר 2020, שודרה בערוץ חדשות 13 במסגרת תוכניתה של אילה חסון "שישי עם אילה חסון", כתבה שכותרתה: "הסיפור הזה לא ישאיר אתכם אדישים. מדינת ישראל אפשר לומר רודפת אחרי פנסיונר בן 70 בגלל שלושה שקלים ושמונים אגורות, כשנסיבות המקרה שנויות במחלוקת". סורוקר טען שהוא זכאי לפיצויים ללא הוכחת נזק בסך 300,000 ₪. לשיטתו, פרסום שתי הכתבות ע"י חסון, באופן מגמתי ומסולף, הכל כדי ליצור רייטינג, ביזה, השפיל אותו ופגע בשמו הטוב, שכן הכתבות יצרו מסר בעיני "הצופה הסביר", כאילו הוא נהג כלפי לרדו ברשעות של ממש.

בדחותו את התביעה, פסקה השופטת דורית קוברבסקי, כי: "מטרת הכתבה הייתה להציג נושא בעל חשיבות ציבורית – ביקורת על רשויות המדינה בשל משאבי ציבור רבים אשר היו כרוכים בניהול הליך משפטי (הכולל שעות עבודה, התייצבות מתדיינים, טיסות, מינוי סנגור ציבורי) שהתנהל משך למעלה משלוש שנים בגין חיוב ביתר של 3.80 ₪ (משנת 2017 עד שנת 2020). ועל כך נאמר מפי חסון ש"הסיפור הזה הוא שילוב של חלם ורשע". במסגרת הפתיח לכתבה, חסון ציינה "שנסיבות המקרה שנויות במחלוקת". היא אמנם אפשרה ללרדו לגולל את גרסתו לאירוע, אך ציינה שזה "לדבריו", מבלי שנקטה עמדה פוזיטיבית אם העובדות נכונות, אם לאו. יודגש; בשלב שידור הכתבה, טרם התקיים דיון משפטי בעניינו של לרדו. שיחת טלפון במסגרתה סורוקר התייחס לגרסתו העובדתית של לרדו, שלא מדובר ביומו הראשון כנהג מונית וכי הוא לא התבלבל, שודרה במסגרת הכתבה. שיחה מאוחרת יותר שהתנהלה בין הצדדים לא שודרה, שכן גרסה עובדתית כזו או אחרת לא היה בה כדי להוסיף או לשנות כהוא זה את מטרת הכתבה והביקורת על רשויות המדינה המבזבזות משאבים רבים על חשבון הקופה הציבורית בשל גבייה ביתר של 3.80 ₪. יוער שמו של סורוקר הוזכר היות והוא פנה על נייר משרדו במכתב ובתזכורת, ועל כן אין בציון שמו כדי ללמד על כוונת חסון לפגוע בו. ההפך הוא הנכון; כנאמר בכתבה: "הטענות שלנו הן לא לעורך הדין המתלונן. זו הבחירה שלו שאפשר להסתייג ממנה, אבל עליה לא היינו טורחים. השאלה שלנו מופנית אל מי שהגישו כתב אישום ומנהלים שלוש שנים משפט נגד אזרח". במסגרת הכתבה רואיינו גם שני גורמים בעלי ניסיון, כל אחד בתחומו, כדי להציג עמדה רחבה יותר של הסוגיה: יהודה בר אור, יו"ר איגוד נהגי המוניות ועו"ד ששי גז (להלן: גז), מומחה במשפט פלילי. סורוקר זימן מטעמו את מתן גוטמן, משפטן, ואת גז (מבלי שטרח ליידע אותם קודם לכן לשם מה הזמינם), אשר לא זו בלבד שלא סייעו לו, אלא תמכו בעמדת חסון שמדובר בבזבוז משווע של כספי ציבור בגין עבירה זניחה. 

בפסק הדין, בית המשפט התייחס אף הוא להתנהלות המדינה כלפי לרדו, תוך שקבע שעבירה זו מתאימה להיות עבירה של ברירת קנס. הנציב תמך בעמדה זו, כאשר המליץ ליועמ"ש לפעול לתיקון החקיקה הקיימת, באופן שיאפשר אכיפה אפקטיבית ויעילה באמצעות הטלת קנסות. מכאן, שיש בדברים אלה כדי לחדד את חשיבות הנושא שעמד בבסיס הכתבה וכי זו השיגה את המטרה הציבורית שעמדה ביסודה.  מכלול האמור לעיל מוביל למסקנה שאין בכתבה משום לשון הרע כלפי סורוקר ועל כן דין התביעה להידחות.
בשולי פסק הדין הוסיפה השופטת, כי גם לו היתה קובעת כי המדובר בפרסום המגלם הוצאת לשון הרע, הרי שעדיין היתה עומדת לנתבעים הגנת תום הלב. "חסון הוכיחה שלא הייתה לה כוונת זדון כלפי סורוקר, היא לא הכירה אותו עובר לכתבה, ציינה במסגרתה שאין לה טענות אישיות כלפיו וכי מטרתה היא רק מילוי חובתה העיתונאית בהעלאת נושא שיש בו עניין לציבור. מדובר בביקורת אמיתית כלפי גורמים במדינה שהחליטו להגיש כתב אישום ולנהל הליך משפטי במשך למעלה משלוש שנים בגין "זוטות". זוהי כתבה שקולה ואחראית שכאמור השיגה גם תוצאות", נפסק. על הנתבע הוטלו הוצאות בגובה 10,000 שקל. יד לציין כי בהליך אחר שניהל עו"ד סורוקר כנגד שדר רדיו בשם גילי כהן מתוכנית המרשתת "הפה של המדינה עם גילי כהן", פוצה סורוקר בסך של 15 אלף שקל בגין הדברים שנאמרו עליו באותה תוכנית רדיו.

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת