בתביעה, שהוגשה על גובה של 72 אלף שקל, טענה הרוקחת כי במהלך עבודתה בבית האבות באשקלון, היא מצאה סמים בכמות מסויימת בתוך המוסד הסיעודי, כפי הנראה עודפי טיפול, וכי למען הסדר הטוב ואף שלא היתה מחויבת בכך, דיווחה על סמים אלו בדוחות השנתיים לשנת 2019-2020. ב-2021 בהמשך, היא פוטרה מעבודתה בשל חיכוכים מול ההנהלה. כעבור חודש זומנה לשיחה עם הרוקח המחוזי בטענה כי התגלו חסרים בסמים במקום עבודתה על ידי הרוקחת שהחליפה אותה. בעקבות כך הוציא הרוקח המחוזי מכתב אל מנהלת בית בלב באילת, שם הועסקה באותה עת התובעת, ובו הודיע על אי חידוש אישור רוקחת אחראית והציג אותה לטענתה כעבריינית וכמי שעברה על תקנות שונות הנוגעות לסמים מסוכנים. בתחילה תבעה הרוקחת את הרוקח המחוזי באופן אישי ואולם לאור טענת חסינות עובד ציבור שהציגה המדינה, נמחק שמו מהתביעה והמדינה נכנסה בנעליו כנתבעת.
"התובעת נפגעה מהפרסום"
כאמור, דחה בית המשפט השלון בבאר שבע את התביעה, אף שקבע כי אין ללמוד מכך דבר אודות אמיתות הטענות שנטענו כנגד הרוקחת במכתב. הסיבה בעטיה מצא ביהמ"ש לסלק על הסף את התביעה, וזאת אף מבלי לדון בה (צעד נדיר למדי בכל הנוגע לבירור תביעות לשון הרע – ר.נ), היתה, כי בניגוד לעמדת התובעת הרוקח המחוזי היה מוסמך להוציא את המכתב שהוציא, שכן הוא הרוקח המחוזי האחראי על מחוז דרום בו הועסקה באותה עת (באילת). מרגע שנקבע כי המפקח היה מוסמך, הרי שגם המדינה אינה אחראית בשל מכתב מקצועי שהוציא במסגרת תפקידו. "בעת משלוח המכתב נשוא התובענה, עבדה התובעת במוסד סיעודי באילת. בנסיבות אלה, הרוקח המחוזי של מחוז הדרום היה מוסמך להכריע בעניין כשירותה לשמש "רוקחת אחראית" במוסד זה שבאילת. על מנת להכריע בעניין זה, ודאי כי בסמכותו של הרוקח המחוזי של מחוז הדרום לבחון, בין היתר, גם את התנהלותה של התובעת גם בעבודתה בעבר במוסדות הנמצאים במחוזות אחרים. לפיכך המכתב נשלח מתוקף תפקידו כ"רשות המוסמכת", היינו כרוקח המחוזי של מחוז הדרום, ואין בהתנהלותו משום חריגה מסמכותו המקומית." נפסק. עוד נקבע, כי אמנם טענה על פעולה מינהלית ראוי שתתברר בערכאות מינהליות ולא בתיעות אזרחיות ואולם במקרה הנוכחי התובעת הגישה ערר על מכתב הרוקח, וזה התקבל חלקית באשר נקבע בו כי, "אכן התובעת לא נהגה כמצופה מרוקח אחראי, בהתנהלותה ביחס לסמים במוסד הסיעודי באשקלון, אולם מאחר שלא נמצאו פגמים אחרים בעבודתה, המנהלת סברה כי התובעת למדה מהטעות ולפיכך יחודש האישור שלה כרוקחת אחראית במוסד הסיעודי באילת. בנסיבות אלה, כאשר ערר שהוגש, למעשה התקבל, וחודש האישור של התובעת כ"רוקחת אחראית" במוסד הסיעודי, לא קמה עילה לפנות בעתירה מנהלית רק נגד ההנמקה גרידא", נקבע. כאמור קיבל ביהמ"ש את טענת החסינות של המדינה ופסק כי, "רק אם בעל התפקיד מפרסם התבטאות שלא ניתן לפרשה באורח סביר כפעולת לוואי הכרוכה במילוי תפקידו, רק אז אין החסינות חלה". לפיכך סולקה התביעה על הסף, אך כאמור, השופט אור אדם הדגיש כי: "אין בסילוק התובענה על הסף דבר וחצי דבר לגבי תוכן הדברים. בית המשפט איננו קובע אם הדברים שפירט הרוקח המחוזי במכתב נשוא התובענה הם אמת או לא. " עוד הוסיף השופט: "לפנים משורת הדין, בנסיבות המיוחדות של תובענה זו, כאשר התובעת נפגעה מהפרסום, וכאשר הערר שהוגש על ההחלטה התקבל וחודש מינויה של התובעת כרוקחת אחראית, ישא כל צד בהוצאותיו".
58236-06-22
רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת
חדשות אילת והערבה - יום יום באילת
