האיש שגידל מאות קראטיסטים צעירים באילת, מת לבדו

מאת: מירב לוי דיאמנט ● 13/5/2022 12:12 ● ערב ערב 3068
ויקטור לב, מאמן הקראטה המיתולוגי של אילת, נפטר בשבוע שעבר, לבדו, בבית דיור מוגן בבאר שבע לשם הועבר לפני כחודשיים מאילת ● למרות שלאורך השנים גידל ויקטור באהבה רבה, דורות של ילדי אילת, למרות שהוציא תחת ידיו קצינים, עורכי דין וילדים שהפכו לבוגרים מוצלחים, ויקטור, שהיה ערירי, מת לבד ואף לא אחד מאוהביו נכח בהלוויה בה בקושי השיגו מניין ● ''זה סיפור עצוב על אדם נהדר שכשמו כך היה - כולו לב'', נפרד ממנו השבוע אסף זונדר, תלמידו הבכיר במרוצת שנותיו, שמבטיח למצוא את הדרך הראויה להיפרד מהאיש אותו העריץ
האיש שגידל מאות קראטיסטים  צעירים באילת, מת לבדו
''הוא האמין בלתת ולא רצה אף פעם לקבל''. לב בימיו הטובים

אין מישהו באילת שלא הכיר את ויקטור לב, האיש, הקראטה, החיוך התמידי וההפקות, שתמיד היה מרים. הוא לא היה רק מאמן אלא היה איש חינוך בכל רמ"ח איבריו, שדאג במרוצת השנים להפיח בתלמידיו את אהבת ארץ ישראל. לא בכדי יצאו תחת ידיו של ויקטור לב צעירים רבים שהפכו במרוצת השנים לקצינים בכירים בצה"ל, עורכי דין ושאר מקצועות ראויים ולא מעטים מחניכיו יודעים לציין כי היה זה ויקטור, שגרם להם להבין שלצד החיוך צריך לדעת להגיע להישגים בחיים. 

 

הכל ובעצם שום דבר


ואיך אפשר לשכוח את תצוגות התכלית של הקרבות של חניכיו עליהן היה מנצח כשהוא מצעיד את כולם, איך אפשר לשכוח אותו בקייטנות, קופץ לבריכה העירונית עם מסכה, שנורקל, סנפירים ומשרוקית על הצוואר שאף פעם לא טבעה, או את טקסי ההשבעה של חניכיו על המצדה, תזמורת הקראטה שהקים, להקת הקראטה ומה לא? לפעמים היה נדמה שויקטור, שבשנות חייו האחרונות בעיקר שוטט ברחובות אילת, הוא חלק בלתי נפרד מהנוף המקומי. 
אלא שלאורך כל השנים היה לויקטור הכל- את חניכיו, את המועדון ואת אהבתו הגדולה לקראטה, אבל בעצם לא היה לו דבר, כי ויקטור מעולם לא התחתן, לא היו לו ילדים וכל שהיה לו בחיים הייתה אחות אחת איתה לא היה בקשר. 

 

שינה את כל מה שהעיר ידעה על קראטה


ויקטור שהגיע לאילת בשנת 82 שינה את כל מה שהעיר חשבה, הכירה וידעה על קראטה. לפני מספר שנים הוא לקה בליבו ולאחר שורה של כשלים בטיפול, נותר עם בעיות רפואיות רבות שהקשו על חייו. בד בבד הוא פשט רגל, נאלץ למכור את דירתו, וכמעט תמיד היה לבד, למעט שני חניכיו אליחי וקנין ואסף זונדר, שדאגו לו ככל יכולתם. לפני כחודשיים הוא הועבר לבית דיור מוגן בבאר שבע, משם חזר בשבוע שעבר לאילת אותה אהב בארון מתים. האיש   שאהב את חניכיו כאילו היו הילדים שלו נפטר לגמרי לבד.

 

הבית היה מלא בתמונות וגביעים


"הפחד הכי גדול שלי היה שיקרה משהו לויקטור ולא אדע", מספר השבוע אליחי וקנין שהתאמן אצל ויקטור כשהיה בן 22 במשך שמונה שנים. "אני התאמנתי אצלו אחרי תור הזהב שלו", מספר אליחי, שהחשש הכי גדול שלו התממש. גם הוא, כמו רבים אחרים, כלל לא ידעו על מותו וגם לא על ההלוויה. 
רק לאחר שהבינו כי פספסו, העבירו כמה מחניכיו של ויקטור את הידיעה וקראו למכריו ומוקיריו להגיע לאזכרה. "הוא היה בן אדם שנתן את כל כולו לחניכים שלו", מספר אליחי, "הבית שלו היה מפעל החיים שלו, הבית היה מלא בתמונות מכל הזמנים והוא שמר סרטונים של כל מיני אירועים. "אנ יכול לומר היום בפה מלא שויקטור היה אחד האנשים הכי משמעותיים שהיו לי בחיים. כשסיפרתי לו שאני הולך ללמוד הוראה לא היה מאושר ממנו. הוא שמח שאני אחנך את הדורות הבאים".

 

הגיע לדרגת דאן 6


אסף זונדר, חניכו של ויקטור במשך 30 שנה היה הקרוב אליו מכולם. ויקטור עצמו ראה בו את הבן שלא היה לו. גם בתקופות הקשות שלו היה אסף לצידו וכמו גם אליחי, ניסו השניים לסייע לו ככל יכולתם. בגיל שש הגיע אסף אל ויקטור ומאז הפך הקראטה למרכז חייו. במרוצת השנים הפך לתלמידו הבכיר של ויקטור והגיע עד לדרגת דאן 4 בקראטה. 

"ויקטור הגיע בשנת 1982 לאילת, היישר לבית הנוער. במרוצת השנים עברו תחתיו בסביבות 4,000 ספורטאים. הוא הוציא תחת ידיו יותר מ- 60 אלופי ישראל וגם אני לקחתי בניצוחו כמה וכמה אליפויות ישראל. ויקטור עצמו התחרה במכביה והגיע לדרגת דאן 6 בקראטה. ספורטאים שלו לקחו אליפויות בסין ובעולם והוא ממש גידל דורות של ילדים בעיר. העצוב הוא שלמרות שתמיד היה מוקף בילדים ואנשים, בשנותיו האחרונות הוא היה לבדו בעולם וגם מת לבד מבלי שידענו. אחרי שנודע לנו שפספסנו את ההלוויה, אירגנו אזכרה בבית העלמין ועוד נעשה אירוע לזכרו. המשפחה שלו היו התלמידים והחיים שלו היו לימודי הקראטה. הוא האמין בלתת ולא רצה אף פעם לקבל".


רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת