גיבור של אמא

מאת: מירב לוי דיאמנט ● 6/5/2022 12:22 ● ערב ערב 3067
16 שנה עברו מאז אותו יום מקולל בו נהרג עידן קובי, בן אילת במלחמת לבנון השנייה ● שש שנים עברו מאז מותו הטראגי של שלו חזן, שמונה ימים בלבד לאחר שהתגייס, כתוצאה מהתקף אלרגי קטלני לאגוזים ● ערב יום הזיכרון לחללי צה''ל ניסינו להבין מהאמהות השכולות אתי אלימלך ונועה חזן, איך ממשיכים הלאה? ● מה השתנה להן בחיים? איך מצליחים לשמור שהמשפחה לא תתפרק והאם הזמן באמת מכהה את הכאב?
גיבור של אמא
תגיות:

אחרי שנים שאני מלווה ככתבת את ההורים השכולים בכתבות לקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל אני יודעת שההורים השכולים נחלקים לשניים- אלו שרוצים לדבר ולספר על הילד שאיננו עוד, כי בכל פעם שהם מספרים הם מאפשרים לעוד ועוד אנשים להכיר את הילד שנפל, ואלו שלא מסוגלים לדבר עם כל הרצון. אתי אלימלך אימו של עידן קובי ז"ל אוהבת לספר ולדבר על עידן. 16 שנים עברו מאז נפילתו במלחמת לבנון השנייה ומאז אתי משתפת ומספרת. "תמיד היה לי חשוב שעוד ועוד אנשים יכירו את הילד שלי מהסיפורים עליו", היא מסבירה. "שיחוו קצת ממה שעידן היה". אלא שהשנה, לראשונה, אתי אמרה 'לא' לגופים ולבתי הספר שפנו אליה וביקשו שתספר על בנה. "השנה אני פשוט מרגישה שאני לא יכולה עוד. שזה מפרק אותי. קשה לי כל כך. את יודעת כמה פנו אלי? אין הרבה הורים שכולים באילת שמסוגלים לדבר. כולם יודעים שאתי מדברת, אבל השנה נאלצתי להתנצל בגדול ולסרב בנימוס. אני באמת מצטערת אבל אני לא יכולה". בראיון של 'ערב ערב' אתי הסכימה לקחת חלק כי הבטחנו לה שלא מדברים על עידן ז"ל אלא הפעם עליה.

 

לא מסוגלת השנה לדבר. אתי אלימלך ועידן ז“ל

 

"יש קושי עצום לדבר"


מה קרה פתאום השנה? ביקשתי להבין ואתי מסבירה: "בכל שנה מחדש אני נכנסת לחרדות לפני המפגשים האלו. ממש כאבי בטן. ואז יום הזיכרון מפרק אותי לגמרי. אני מוצאת את עצמי חלשה, קשה לי לא רק נפשי ת אלא גם פיזית. כבר כמה שנים שאני רוצה לוותר כי אני לא רוצה יותר להרגיש ככה, אבל אני לא יודעת לומר 'לא' כשמדובר בזיכרון של עידן. השנה סוף סוף הצלחתי לומר 'לא'.  אני פשוט לא רוצה להרגיש שוב את החרדות האלו ואנשים כל כך רוצים לשמוע ומבקשים שאספר והבטן שלי מתהפכת, אני מרגישה פספוס. ביקשתי סליחה מעידן, את קולטת?", היא אומרת לי ונשברת. "לצד הקושי הרב יש בזה גם משהו שמחזק אותי. 
התחושה שלי היא שכשאני מספרת עליו, אני מחייה אותו, אז תתארי לך מה עובר עלי כשאני חושבת היום על זה שיש אנשים שלא ישמעו ממני השנה על עידן שלי. אני אמנם לא יודעת מה יהיה בשנה הבאה, אבל זה נכון לגבי השנה".
אתי אלימלך משמשת ביום יום כסייעת צמודה לילד חינוך מיוחד. "אני עושה את זה בהמון אהבה ונתינה", היא מספרת .

שש שנים עברו מאז הצטרפה נועה חזן, אימו של שלו ז"ל למעגל משפחות השכול. 8 ימים בלבד לאחר ששלו התגייס לצבא הוא נפטר מהתקפת אלרגיה קטלנית לאגוזים. בניגוד לאתי, נועה משתייכת לקבוצה שלא אוהבת, לא יכולה ולא מסוגלת לדבר על הבן שאיננו. "אני לא מסוגלת לדבר על שלו בלשון עבר", היא מסבירה את הקושי. "כי יש לי את השיחות שלי איתו וזה מספיק לי, ובכלל איך לדבר עליו בעבר כשהוא תמיד איתי. אני מרגישה אותו איתי בכל יום, בכל שעה, בכל מקום. קשה לי גם לדבר עליו כי ישר אני דומעת".

איך האסון שינה כל אחת מכן?
נועה
: "לא חזרתי בתשובה לאחר מותו, אלא דווקא ביום הולדתו. הלידה של שלו הייתה בבוקר ראש השנה והייתה לי חוויה מצד אחד מאוד קשה ומצד שני זו הייתה חוויה מכוננת שגרמה לי להבין את החיים שלי. המקרה שקרה טילטל אותי ומאותו רגע זה גרם לי להבין שאני רוצה חיים של יהדות אמיתית. בדיעבד התברר כי יום לידתו של שלו שהאיר אצלי את האור הרוחני, היה לא רק נקודת מפנה בחיי אלא בדיעבד גם הכנה ליום שבו אצטרך לעמוד מול השכול ולתת לי את הכלים הנכונים להמשיך הלאה. צריך לדעת לקבל כל דבר שקורה בחיים. אם לא נקבל ונתמזג זה יהרוס אותנו. רגש שלילי הורס, רגש חיובי בונה".

 

"איך אפשר לדבר עליו בלשון עבר כשהוא תמיד איתי?“ נועה חזן 

 

מקרה כזה לא גורם לך לחשוב שאולי אין אלוהים?
"עוד אז כשישבתי לצידו בבית החולים והתפללתי שיישאר בחיים עניתי למי ששאל אותי את זה שדווקא האמונה הייתה כלי בידיי לקבל את האובדן הזה בשכל לפני הרגש. הרגש והכאב עצומים, אבל כשאת באמונה שנבנתה 18 שנה, את מבינה שיש סיבה ולא מחפשת את הלמה. מפה והלאה אני צריכה להמשיך. שאלת אותי איך האסון שינה אותי?  הוא שינה לי את החשיבה. האמונה קיבלה חיזוק יותר משמעותי שיש הימצאות שם ה' יתברך. שלו השאיר אחריו ציווי. כשישבתי לצידו וסירבתי להיפרד ממנו למשך כל 16 הימים בהם היה בבית החולים, הוא שלח אותי ביום האחרון עם מסר- תקבלי את כולם, תסתכלי על כולם באור חיובי ותחפשי רק את הטוב בכל אחד. הבנתי את זה כשראיתי את ההתכתבויות שלו עם החברים באינסטגרם. שנה לפני מותו, ביום הזיכרון, הוא העלה פוסט בפייס שאנחנו צריכים לאהוב אחד את השני. לא לשנוא, לא לפלג ואת זה המשכתי. אמנם אני לא במסגרות התנדבותיות אבל כבלנית שנותנת גם שירותי דת, לקחתי את זה למקום של יותר הבנה, הכלה, שיתוף. לא השכר הגישמי אלא הרוחני וזה לגמרי שינה אותי. המקרה גרם לי להסתכל על החיים אחרת. אין עוד שחור ולבן אלא יש גם אמצע. זה עשה בי שינוי מהותי פנימי".
אתי: "גם לפני האסון הייתי בעשייה והתנדבות אבל אחרי אסון אני מוצאת שאני חייבת למלא כל חלל זמן פנוי שיש לי. יש לי משפחה מדהימה, בעל נפלא, 7 נכדים שממלאים אותי וחוץ מזה ישנה העשייה וההתנדבות. אני מדברת איתך על מדים כי אני מתנדבת במשטרה. רק אתמול הייתי חמש שעות בניידת. אני מעמיסה על עצמי כדי לא להשתעמם, כדי שלא יהיה לי הרבה זמן לעצור ולחשוב. כשיש לי שיגרה מלאה זה עוזר מאוד".

אני שואלת את נועה על הדת והאובדן והיא אומרת: "כלי האמונה שיש לי נותן לי נפח גדול יותר של אפשרות הכלה את הקושי והכאב ולצלוח לחיות איתו. זה לא משנה את עוצמת הכאב הבלתי ניתן להסבר, אבל זה כלי שמאפשר לי להכיל את האובדן. יש לי על השולחן במשרד שתי תמונות של שלו שנותנות לי את החיזוק היום יומי. אני מודה, אין יום שעובר עלי בלי בכי, אבל אני למדתי שצריך לקבל אותו, את השכול, לעמוד בצד של השכול ולא מנגד וללמוד לחיות איתו. הוא לא נעים, אבל אם הוא כאן אין מה להתנגח בו, כי כמו כל התנגחות אחרת הוא לא יוביל לנקודת אור בחיים. לא רציתי שהמשפחה תיהרס, שאני איהרס. שלו לא היה רוצה את זה".

 

שלו ז“ל​

 

לא איפשרו לאסון להרוס את הבית


בואו נדבר על בית אחרי האסון, על המשפחות. עד כמה הצלחתן לשמור אותן בשפיות?
אתי
: "החלטתי שעם כל הכאב והצער, בבית שלי לא יהיה שכול. אני לא בוכה מולם ועושה הכל כדי שיהיו שמחים ושהשכול לא יכנס הביתה כי החיים חזקים מהכל. אני זוכרת שהיינו באירוע עם סטנדאפיסט ולבמה עלתה אחות שכולה שסיפרה איך היא התנהלה אחרי האסון שפקד את ביתה ושהיא לא תסלח לאימה לעולם על שגרמה להם לחיות בצער. כששמעתי את זה החלטתי שאצלי זה לא יהיה לעולם, כי כל דבר שאנחנו עושים עידן שם איתנו והילדים והנכדים יגדלו על מורשתו ועל הערכים שלו. במשפחה שלי יודעים שלפעמים אני מרשה לעצמי ליפול וזה בסדר. כשעידן היה בחיים הוא לא הרשה לי אף פעם להיות עצובה ואני מרגישה שהוא כל כך קרוב אלי ובכל פעם של נפילה הוא לוחש לי באוזן ומחזק. כתבתי לו כמעט 500 מכתבים. תרגמתי את הכאב ואת הצורך לפרוק למילים. היום די, אני כבר לא כותבת יותר כי זה קשה. אני מקיפה את עצמי בילדיי, בנכדיי בעשייה וחברים. אני תמיד אוזן קשבת לכל מי שצריך, תמיד זמינה לכל מי שצריך לדבר, להתייעץ ולקבל חיבוק. העזרה הזו עוזרת לי".
נועה: "הבית שלנו הוא לחלוטין לא בית של שכול. הצלחנו אף על פי ולמרות הכל לשמור על הבית ולרגע לא נתנו לשכול ולעצב להשתלט. לרגע לא הסכמנו שמי שנכנס אלינו הביתה יבכה. אנחנו אוהבים לספר על דברים שאהב, לשבח, להעצים, להזכיר לחיוב ולטובה ויש צחוקים. תליתי בבית תמונות של שלו מכל מיני זמנים כדי שנוכל לזכור אותו בילדותו ולצחוק".

מהו יום הזיכרון עבורכן?
נועה
: "זה יום של חיבוק. אני דווקא אוהבת את היום הזה כי מרגישים בו את אחוות העם, את החיבוק, מה שחסר כל כך במהלך השנה. אני מחבקת את כולם ביום הזה, אני אוהבת את העם הזה וחבל שרק ביום קשה כזה כולנו מתאחדים כי יש לנו עם נפלא ומיוחד".
אתי: "יום הזיכרון מפרק אותי לגמרי. אנחנו המשפחות השכולות סוחבות את השכול איתנו יום יום, בוקר בוקר, ולא רק ביום הזיכרון, אבל זה היום בו כולם איתנו והוא חזק, עוצמתי וכואב יותר. ביום הזה בדרך כלל כשאני מדברת אני חלשה וקשה לי מאוד נפשית ורגשית. אני שהכי מחזקת וחושבת שהיא האשה בין החזקות שיש, נשברת".

הזמן מרפא את הפצעים?
נועה
: "ממש לא. נהפוך הוא מתגעגעים יותר. ככל שהזמן עובר את רואה את החברים אותם אני מאוד אוהבת וגאה בהם, אבל לא אשקר, הלב נצבט כי אני וכל מי שהכיר את שלו יודעים שהוא יכל להגיע רחוק. אני לא מתעסקת בלחשוב מה היה קורה אם היה כאן היום כי מה זה יתן לי? נזכור אותו כמו שהוא היה ואם הוא הציל ולו נפש אחת בעולם הזה מכל דבר שלא יהיה, הרי שהוא מילה את הייעוד שלו בחיים האלה. אין לכאב מדד או סקאלה. אני כל יום מחכה לתחיית המתים, מחכה למשיח שיבוא כבר כי אז שלו יקום לתחייה באמונה שלמה כי המשיח יבוא, ועוד איך יבוא".
אתי: "הזמן ממש לא מרפא את הפצעים. כל יום זו שריפה ענקית בלב, כל רגע וכל שנייה ובסך הכל את לומדת לחיות עם הפצע ענק הזה שיש לך בלב. הזמן לא מרפא את הפצעים אלא מלמד וזה יותר גרוע ככל שהזמן עובר כי רוצים יותר לראות, לחבק, לנשק וזה בלתי אפשרי".
 


רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש