כמעט חודשיים שתלמידת כתה ז' בבית הספר גולדווטר לא לומדת כי אין לה סייעת

מאת: מירב לוי דיאמנט ● צילום: אילוסטרציה ● 27/10/2021 17:30 ● ערב ערב 3040
חודשיים מאז תחילת שנת הלימודים, למעט ימים אחדים, שרינת (השם המלא שמור במערכת), תלמידת כתה ז' בבית הספר גולדווטר, יושבת בבית ולא מגיעה לבית הספר והכל, כי במנהל החינוך לא מצליחים לגייס לה סייעת, ובבית הספר הבהירו להורים כי לא יסכימו לקבל את הילדה ללא ליווי צמוד ● אמה של רינת חסרת אונים: ''בכל יום שהילדה שלי יושבת בבית בלי ללמוד ובלי סדר יום, הפער החברתי שלה הולך וגדל, החרדות שלה גדלים ואף אחד לא יוכל לתקן אחר כך את הנזקים'' ● רק השבוע לאחר שהצליחה לעבור את כל הסננים והגיעה לראש העירייה ישירות, הבטיח לנקרי לעזור ● יו''ר פורום ההורים, איל סורגיט: ''אילת סובלת ממחסור חמור בסייעות. לא יתכן שילדים יישבו בבית רק כי אין להם את ההשגחה שמגיעה להם“
כמעט חודשיים שתלמידת כתה ז' בבית הספר גולדווטר לא לומדת  כי אין לה סייעת
''אני לא רוצה להיות הבת של, האחות של או מקורבת כדי שלבת שלי תהייה סייעת'‘

ארבע שנים עברו מאז אובחנה רינת, בהווה תלמידת כתה ז' בבית הספר גולדווטר, עם שורה של ליקויים התנהגותיים שהקנו לה 30 שעות של סייעת צמודה. רק לאחרונה נוספה לכל האיבחונים האלו גם העובדה כי היא על הספקטרום וזאת למרות הקושי באיבחון שכן מדובר כהגדרת אימה בילדה חכמה, וורבאלית מאוד ובעלת יכולת הבנה בוגרת יותר מגילה. 
לאחר שסבלה מאלימות בבית הספר היסודי בו למדה, הועברה רינת לבית ספר היובל שם פתחה דף חדש כשהיא מלווה לראשונה בחייה בסייעת צמודה. "זה היה קשר מיוחד במינו", מספרת השבוע אמה של רינת על הקשר המיידי והמיוחד שנרקם בין רינת לבין הסייעת שלה. "היא הייתה כמו סבתא שלה והייתה בקשר איתה גם בחגים וגם מחוץ לשעות העבודה", היא נזכרת בעצב. אלא שאז נפטרה הסייעת בפתאומיות ורינת שנאלצה להתמודד עם קושי תהומי, קיבלה סייעת חדשה. "למזלינו הסייעת החדשה הייתה כמו כפפה ליד. רינת תמיד אמרה שהסייעת הקודמת שנפטרה שלחה אותה אליה כמו מלאך ששומר עליה מלמעלה. אלא שבניגוד לסייעת הראשונה שהייתה עובדת עירייה, הסייעת החדשה השתייכה לחברת כוח האדם של חכ"א "על כל המשתמע מזה", מדגישה האם. "פתאום ירדו שעות הסיוע שרינת הייתה מקבלת, מבלי שמישהו טרח לעדכן אותי. חצי שנה אחרי שהסייעת החדשה נכנסה לתפקיד, היא הזמינה אותי אליה הביתה, התנצלה והודיעה לי שהיא חייבת לעזוב כי היא לא מוכנה יותר לקבל את היחס המשפיל ואת הגרושים שהיא קיבלה תמורת עבודתה.

 



 

"המחסור בסייעות - שערורייה"


יו"ר פורום ההורים העירוני אייל סורגיט זועם השבוע על המחסור החמור בסייעות בעיר. "אכן התקבלו תלונות רבות מהורים על מחסור חמור בסייעות. מבחינתנו חשוב שכל ילד שזכאי לסייעת יקבל סיוע ללא דיחוי ולא מעניינינו למה אין. לא מקובל על הדעת שילד ישב בבית כי אין לו סייעת. זה מבחינתי קו אדום. פניתי לכל הגורמים כולל ראש העירייה ומנכ"ל חכ"א בבקשה להאיץ את גיוס הסייעות. אני קורא לכל ההורים שזקוקים לסייעת לפנות אלי במיידי ולא להמתין. מבחינתי זה הדבר שהוא כרגע בראש סדר העדיפויות. המצוקה הנוראית הזו בסייעות לא מתקבלת על הדעת".



 

אבל מה עם היחס?


שיהיה ברור, כל עזיבה כזו של סייעת וכל קבלת סייעת חדשה מלווה בקושי לא פשוט אצל הילד. זה להתרגל שוב לדמות חדשה, ללמוד לסמוך על מישהי אחרת וזה לכשעצמו לא קל". גם הסייעת החדשה שקיבלה רינת לא שרדה מעבר לכמה חודשים ורינת שעלתה השנה לכתה ז', על כל הקשיים הנלווים, מצאה את עצמה כבר בתחילת החופש הגדול בלי סייעת. 
"כשמדובר בתלמיד עם בעיה של מעברים יש זמן הסתגלות למערכת", מסבירה אמה של רינת, שמספרת איך כבר מתחילת החופש הגדול פנתה לגורמים האחראיים על מנת שיסללו את הדרך בחטיבת הביניים עבור בתה והזכירה שוב ושוב כי אין לה סייעת. "בפועל נפגשנו עם צוות בית הספר רק שבוע לפני פתיחת שנת הלימודים", מספרת האם. "כששאלתי, בפעם המי יודע כמה, מה קורה עם סייעת, אמרו לי ש"עובדים על זה". היו להם חודשיים של חופש גדול לעבוד על זה, לא היה לי ברור איך עד שבוע לפני תחילת שנת הלימודים טרם נמצאה סייעת". 

 

היחס המשפיל לו זוכות הסייעות


כשחבריה של רינת הלכו ביום הראשון ללימודים לבית הספר, רינת נשארה בבית. למזלה, זמן קצר אחר כך, כבר התחילו חופשות החגים ואמה הייתה מאושרת כשלאחר יום כיפור נמצאה לרינת סייעת. "סוף סוף התחלנו את שנת הלימודים. גם הפעם נוצר מיד קשר טוב בין רינת לבין הסייעת שהייתה צעירה, נמרצת ועבדה בשעות הפנאי שלה כמטפלת ריגשית. לא היינו צריכים יותר מזה". אלא שאז הכתה של רינת יצאה לבידוד ועם החזרה לבית הספר עידכנה הסייעת את אמה כי היא מצטערת, אבל התפקיד לא מתאים לה. 
“שוב עלה נושא היחס המשפיל שמקבלות הסייעות ושוב עלה נושא השכר. איך מצפים ממישהי שתעבוד כסייעת אם בכל חופש היא לא משתכרת וכל יום של בידוד הוא למעשה על חשבונה?", תוהה האם, ששוב נאלצה להבין שבתה נשארת בלי סייעת. לטענת האם בבית הספר הבהירו לה כי לנוכח קשיי הילדה הם אינם מוכנים לקבל אותה בבית הספר ללא השגחה. "ובכלל, מהמפגש הראשון שלנו בבית הספר הצוות נתן לי להבין שזה גדול עליהם. 
כבר במפגש הראשון הציעה לי היועצת לקחת את הבת שלי לבית הספר מעלה שחרות ואולי לאורים ואני תהיתי על מה ולמה היא אומרת את זה בכלל, לאור העובדה שרינת למדה לאורך כל השנים בכתות רגילות. וזה לצערי לא נאמר לי רק פעם אחת“.

 

הילדה מידרדרת


אלא שמאז אותו יום בו סיימה הסייעת את תפקידה ולאחר שרינת הספיקה להיות בכתתה החדשה ימים אחדים בלבד, רינת בבית. לבדה. אין לה סדר יום, אין לה תכלית לחיים, וכל זאת בגלל שמאז ועד היום במנהל החינוך לא הצליחו לגייס לה סייעת. "את מצליחה להבין את זה?", אומרת לי האמא בכאב, "כי אני לא מצליחה להבין למה בגלל אזלת יד של המערכת הבת שלי צריכה לשלם את המחיר. הרי לא אני החלטתי שמגיעה לה סייעת ולא אני החלטתי לא לקבל אותה בלי סייעת צמודה. המערכת החליטה את זה, שהמערכת תיתן לנו פתרונות. הגיע הזמן שמישהו יעשה שם בדק בית וישאל את עצמו את שאלת מיליון הדולר למה אף אחת לא רוצה להיות סייעת? אולי שמישהו יבדוק פעם אחת ולתמיד את הטענות של הסייעות על היחס המשפיל שהן מקבלות, על הכסף הקטן ועל כך שאף אחת לא תעבוד בתנאים כאלו בעבודה שהיא מאוד לא קלה בלשון המעטה. בכל יום שעובר והבת שלי בבית היא הולכת אחורנית. אין לה חיי חברה, החרדות שלה מתגברות ועדיין לא דיברנו על הפער הלימודי שהולך וגדל".

מישהו מבית הספר יצר איתה קשר? 
"ממש לא. לאורך כל התקופה הזו המחנכת שלה אפילו לא טרחה להתקשר אליה ולשאול לשלומה. היא אמרה שביקשה מבנות בכתה לעשות את זה, אבל אף אחת בפועל לא התקשרה. אפילו קצינת ביקור סדיר לא הגיעה לברר מה קורה ולאן נעלמה ילדה לכל כך הרבה זמן?
בכל יום אני דופקת על הדלת של יעל מלכה האחראית על הסייעות, ומבקשת לדעת האם מצאו לבת שלי סייעת".

 

"לנכדה של ראש העיר בטוח יש סייעת"


אמה של רינת אובדת עצות. לטענתה, היא נקשה על כל דלת אפשרית, אך אף אחד לא שומע אותה. רק אתמול היא כתבה מכתב כואב אל שרת החינוך וביקשה את עזרתה. לדבריה, כבר שלושה שבועות שהיא מנסה להגיע אל ראש העירייה אלי לנקרי אבל כל הסננים שבדרך לא מאפשרים לה לדבר ישירות איתו. "אני אגיד לך למה הצבעתי לו בבחירות האחרונות? כי אני יודעת שיש לו נכדה עם קשיים. אני יודעת שהנושא קרוב מאוד ללבו. הוא הבטיח בבחירות שיעשה הכל על מנת לעזור לילדים עם צרכים מיוחדים והאמנתי לו. אני עדיין מאמינה לו ויודעת שהוא בסך הכל לא מכיר את הסיפור. אני בטוחה שכל הסננים האלו בדרך לא מעדכנים אותו ולא מיידעים אותו בכלל שיש ילדה שקופה בשם רינת שלא לומדת כבר חודשיים כי אין לה סייעת. אני בטוחה שלנכדה שלו יש סייעת וזה בסדר, ככה זה צריך להיות ולא כמו במקרה שלנו. אני לא רוצה להיות הבת של, האחות של או מקורבת כדי שלבת שלי תהייה סייעת. אני אמא שגאה בבת שלה ואוהבת אותה כמו שהיא ודורשת את הסייעת שמגיעה לה לא בחסד אלא בזכות. כשילדים מחרימים ילדה כל העולם עומד על הרגליים וזועק, אבל מה קורה במקרה שלנו כשבית הספר מחרים את הילדה? על זה אף אחד לא מגיב. בישיבה עם צוות בית הספר ומנהלת בית הספר כולם אמרו לי מה הם לא מוכנים שיקרה. הם לא מוכנים שהבת שלי תגיע לבד, לא מוכנים שהיא תעלם מבית הספר, לא מוכנים ולא מוכנים, אבל לאורך כל הפגישה אף אחד לא אמר מה הוא כן מוכן לעשות. אף אחד לא חשב לרגע מחוץ לקופסה שיש כאן ילדה בודדה בבית, שאין לה חברות ולאף אחד לא ממש אכפת ממנה. אף אחד לא הציע שאולי היא תגיע רק לשעתיים ביום כדי שתהיה קצת עם חברה ושיהיה לה איזה סדר יום.
לאחר מאמצים הצליחה אמה של רינת להשיג את מספר הנייד האישי של ראש העירייה אלי לנקרי ויידעה אותו במצבה של בתה. ראש העירייה שלא היה מודע לסיפור מיהר להגיב והבטיח לטפל בנושא.

את תגובת עיריית אילת בנושא המחסור החמור בסייעות לא קיבלנו עד לסגירת הגיליון.

ערב ערב ימשיך לעקוב.


רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש