קרב חייו: אל תמהרו להספיד את אבי כהן (חלק א')

מאת: רותם נועם ● 2/4/2021 10:04 ● ערב ערב 3011
ואז הגיעה הדפיקה בדלת ● 27.10.20, השעה 08:40, אבי כהן, מנכ''ל חכ''א, אחד האנשים החזקים באילת, היה שקוע אותה עת בהנחת תפילין ● מרגע שתפתח הדלת תפער כנגדו תהום שאת סופה הוא עדיין אינו רואה ● הוא מעדיף להשוות אותה לריצת מרתון, אותה צלח כבר 11 פעמים בחייו ● בראיון חשוף, בלי פילטרים, ובלי מסכות, הוא מדבר על המעצר (''חלק גדול מיועד לפרק אותך, בלי טלטולים'') ● על הפעם הראשונה שיצא לרחוב (''יכול להיות שאנשים שפגשו אותי ואמרו שהם מאמינים בי, אמרו דברים הפוכים רגע אחרי'') ● האופן בו התמודדו עם האירוע המטלטל אשתו איריס (''עמדה בעניין כלביאה'') והילדים (''שכל אחד מהם לוקח את הדברים אחרת'') ● כהן מדבר לראשונה גם על האיש שהוליד את התלונה כנגדו, הקבלן מרואן נופי (''אדם אחד מפוקפק, יכול לחסל אותך'') ● על המתקפה מצד אילן ברגמן ברשתות החברתיות (''במדינת חוק הוא היה מאחורי סורג ובריח'') ● ובגבולות המותר, גם על הפרשה בעטיה נעצר (''הם אמרו לי אתה רק פרט קטן בסיפור, אתה לא מעניין אותנו'') ● ומעיד על עצמו: ''אני מושך אש, אני לא צנוע. אני שם בכיס הקטן את רוב האנשים שעושים עבודה ציבורית היום ביכולת לבצע'' ● אך מבהיר באותה נשימה: ''מותר לטעות, ואם טעית תתקן בפעם הבאה'' ● ואף נותן תשובה לשאלה, האם נפגוש אותו כמועמד לראשות העיר בבחירות הבאות ב-2023
קרב חייו: אל תמהרו להספיד  את אבי כהן (חלק א')
הנאמנות שלי נמדדה 23 שנים לקבוצה והיא תמשיך

אני חוזר אתך אל אותו רגע שבו נשמעת הדפיקה, איפה זה מוצא אותך?
08:40 בבוקר, אני באמצע הנחת תפילין, אני מסיר את הטלית מעלי, ניגש לדלת, מולי עומדים חמישה אנשים. הם מסבירים לי מדוע הם באו ואני שואל אותם אם הם לא טעו בכתובת, והם אומרים שלא, מציגים את הצו ונכנסים הביתה. הם שואלים אותי אם אני רוצה להמשיך את התפילה ואני מבקש לדעת מדוע הם אצלי בבית, ומכאן הכל מתחיל.

מה הדבר הראשון שעובר לך בראש?
מדובר בהלם מוחלט, אני חושב שאפילו בקרב בליטני לא הייתי בהלם כזה, כשפתאום אתה מבין שמפציצים אותך מכל הכיוונים ואתה פשוט לא מאמין שזה קורה לך. צבטתי את עצמי מספר פעמים כדי להיווכח שזה אני, זה קרה לי בהמשך גם במהלך ימי המעצר, הקצין מראה לי את הסעיפים שהמדינה מאשימה אותי בהם, ובאופן ציני, כפי שאני באופיי, אני אומר להם שמדובר במאסר עולם עם עבודות פרך ויש לי עוד כמה שנים בגלגול הבא להשלים. שאלתי אותו על מה האישומים והוא השיב לי 'אתה עוד תדע'. 
בשלב הזה החל החיפוש בבית ואני ביקשתי לקרוא לאשתי והטלפון שלי מתחיל לצלצל. בדיעבד, אם יש משהו שהוציא אותי מהכלים היה שכבר יצא פרסום ב-YNET ושני האחים שלי צלצלו מירושלים לשאול מה שלומי ולא יכולתי כמובן לענות להם, כי הטלפון כבר לא היה ברשותי. 
בעוצמת התחושות זה שאתה מאבד את העצמאות לחלוטין. זה הלם שאתה לא יכול לתאר במילים. אדם ששדד בנק ודופקים לו בדלת יום אחד, מסתכל על עצמו במראה ואומר, תפסו אותך, ניסית ולא הצליח לך, אבל אני לא מצליח להבין מדוע האנשים האלה הגיעו אלי הביתה, ובזמן שהם מחפשים אתה מפעיל את כל הגלגלים במוח ומנסה להבין מה הם מחפשים, ואז הם יורדים איתי למכונית, ובינתיים המתלונן הראשי מצלם את הכניסה לביתי, עד היום אגב, והכל מתועד ומתוזמן, ומשם האירוע מתגלגל למשרדים, שם כבר ממתינה אוגדה שבאה לחפש חומרים, תחושה מאוד קשה, כי חכ"א זה לא מקום עבודה, זה בית, זו משפחה.

ואז אתה מועבר למעצר ימים, שהתנאים בו קשים למדי
ביום הראשון נחקרתי באילת מספר שעות ובלילה לקחו אותי להדרים למעצר ימים ושם נסגרת עליך הדלת. אני לא ידעתי מה זה בית מעצר מימי, ילד טוב, חנון אמיתי. לימים הסבירו לי שהתנאים בהדרים טובים לאין שעור ממקומות אחרים, ומתחיל תהליך הקליטה, מוודאים שאתה חזק, רוצים שלא תישן לבד, שלא תפגע בעצמך חלילה, הם שומרים עליך, אבל אין לך פרטיות אפילו לרגע, בכל ערב כשאתה חוזר מהחקירות אתה חוזר לשותפים אחרים, המקום מתאים יותר לבעלי חיים מלבני אדם, אין שום יחס לקורונה, היה שם בחור שעבר כמה אפיזודות פיזיולוגיות בעקבות שימוש בסמים וזה היה מזעזע, לא נתנו לו אפילו בגדים להחלפה. אחרי ביקור אחד בחצר הבנתי שעדיף להימנע מהמקום כי כולם שם מעורבבים בלי שום ריחוק או מסכות. 
בימים הראשונים אתה לא מבין מה קורה אתך. בכל ערב אתה חוזר לאין מיטה, לג'וקים שמטיילים סביבך. הייתי שם שמונה ימים וזה הרבה, ולכל אורכם אתה נחקר אחד נגד מאה, אתה מרגיש שמשחקים בך ואתה יודע שצופים בך, ואני מרצה לתקשורת ולשפת גוף אז אני יודע מה אני עובר, אתה לא בשליטה, אתה תחת טראומה אדירה, ואתה במבחן של ריסוק נפשי. 

החקירות היו אגרסיביות או מנומסות?
בחקירה הראשונה החוקר אמר לי, תשמע זה לא מנורות מטיילות ושב"כ, אמרתי לו שאני אשיב לו לכל שאלה שישאל, לא ידעתי אפילו איך לוקחים עורך דין, אשתי (איריס כהן, מנהלת מתנ"ס אילת – ר.נ) טיפלה בכל, לא ידעתי בכלל מה זכויותיי מלבד זה שאמרו לי שאני לא חייב להשיב לשום שאלה אבל אני בחרתי להשיב על הכל, עד רמת ויתור על זכות ההיוועצות בעו"ד, פעמיים ויתרתי עליה, אפילו בלי התייעצות, אמרתי הכל שקוף. החקירות היו הוגנות, ארוכות, 8-10 שעות ביום, אבל הוגנות. לא עימתו אותי עם אף עד פנים אל פנים.

ומה היה החלק הקשה ביותר? 
יחידת להב 433 לא חקרה אותי אזוק ברגליים ובידיים, אבל כשיחידת נחשון מלווה אותך אתה אזוק, זו תחושה שאי אפשר לתאר אותה במילים. התחושה של איזוק בידיים וברגליים זה דבר נורא שאומר לך – מה שהיית עד היום תשכח ממנו, החיים שלך השתנו ולא משנה שאני משוכנע שכלום לא יהיה בסופו של דבר. 
אבל פתאום כל המדינה נגדך, אתה עלה נידף, העו"ד שלך לא יודע כלום, אתה לא יודע כלום מלבד השאלות שאתה נשאל, שופט נחשף לחומרים שמוגדרים סודיים, ועד לשחרור למעצר הבית אתה עיוור לחלוטין. בדיעבד, אני יכול לומר, שהמעצר היה 'גיים צ'יינג'ר' עבורי, משהו שלא אשכח כל חיי.
 אתה מבין שביום אחד, אדם אחד מפוקפק, יכול לחסל אותך (הכוונה למתלונן, הקבלן מרואן נופי – ר.נ), כי אתה איש ציבור. 
למרות שתוך כדי החקירה אמרו לי שהאירוע הרבה יותר גדול ממני ואני רק פרט קטן בתוכו, ואפילו אמרו לי "אתה לא מעניין אותנו", ואתה מבין כמה בקלות רומסים אותך, והיום אני יכול למר לך מעמדה של כוח, לא מעמדה של חולשה, שזה אירוע שלא כל אחד היה מחזיק בו מעמד. היום אני יכול לשים דברים בפרספקטיבה, אבל גם כשאתה חוזר הביתה אתה מבין שסתם מרחיקים אותך מהעבודה.

ואז מגיעה ההתמודדות עם לצאת ממעצר הבית אל הרחוב ולהתמודד עם המבטים ברחוב
אני חי באילת 34 שנים ומעולם לא הרגשתי שמסתכלים עלי כחשוד. יש לי יריבים פוליטיים, מקצועיים, אבל בסוף תמיד היחס אלי הוא כאדם ולא ברמת הביקורת, ופתאום אנשים נבוכים לשוחח אתך בימים הראשונים, התחושה היא איומה, זה התחיל מללכת ל'עולם הצבעים' כדי לקנות משהו הביתה, ואתה אומר מה יש לי על הראש שכולם מסתכלים עלי.

חשבת לא לצאת מהבית בימים האלו?
ממש לא. אפילו לא לרגע אחד. הילדים שלי חטפו את כל כותרות הפייסבוק בפנים - אומרים לך עצרו איש ציבור, מה תחשוב? גם אני הייתי כך. אם עצרו, סימן שיש דברים בגו - אז לא הרהרתי בכך, אבל היה לי קשה. 
כשחזרתי לקבוצת הספורט שלי החבר'ה קיבלו אותי באהדה, בחכ"א חגגו לי את יום ההולדת מתחת לחלון הבית שלי עם בלונים כי אסור היה לי לדבר איתם. אבל מרגע שחזרתי לעבודה זה השתנה לחלוטין, ובכל יום שעבר מאז הרגשתי יותר ביטחון. 

 

אחרי שסיימתי את המרתון הראשון בחיי אמרתי לאיריס אני פופאי. כהן על המסלול

 

היו אנשים שהכזיבו?
יכול להיות, אבל אני לא מכיר אותם. יכול להיות שאנשים שפגשו אותי ברחוב ואמרו לי שהם מאמינים בי, אמרו דברים הפוכים רגע אחרי שהלכתי, מאחורי הגב. הכי קל לשפוך את דמם של אנשי הציבור ואני איש ציבור זוטר יחסית. עם זאת, גם גיליתי חברים אמיתיים, לאו דווקא מהמעגל הראשון, אנשים שנסעו מאות ק"מ מירושלים להביא לי אוכל שבישלו, תמכו באיריס בזמן שהייתי במעצר.

איך איריס והילדים עברו את התקופה הזו?
בימים שלא הייתי, חשבתי הרבה על המשפחה, הם הרי היו באפלה, הם קראו רק מה שהיה בתקשורת, מי שעמדה בעניין כלביאה היתה איריס, היו לי הרבה מבחנים לעבור איתה ב-37 שנות נישואינו, אבל זה לא דומה לכלום וכמובן הילדים, שכל אחד מהם לוקח את הדברים אחרת. אתה נפגש איתם בבית משפט, וזו תחושה מאוד לא פשוטה, אבל החוסן הגיע בסופו של דבר מהמשפחה המלוכדת ומהמשפחה של החברים, שהיא לא פחות חשובה וזה נתן לי כוח. אל תשכח שהחבר הכי טוב שלי - וזה אינו סוד - הוא ראש העיר מאיר יצחק הלוי, ואתה מוצא את עצמך במשך 90 יום לא יכול להחליף אתו מילה. אז המשפחה עמדה בזה בגבורה, כיום המשפחה שואלת כבר שאלות יותר לעומק. 

אבל בסופו של דבר אתה לבדך, כמו בנפילה חופשית שלא נגמרת לתהום בתוך חלום רע
אני משווה את זה יותר לריצת מרתון. בגיל 50 עשיתי מרתון ראשון. באילת. זה היה לפני 12 שנה. מאז עשיתי 11 מרתונים. מי שעושה מרתון אחד, מבין. אני מרצה על זה היום בהרצאה שנקראת 'מרתון החיים'. לא ידעתי אם אני אסיים אותו בחיים, כי לכל אחד יש את הבלאי שלו. 
אתה לומד לפתח שם את תעצומות הנפש. אני זוכר שהגענו למצפה התת ימי וחזרתי הביתה לאיריס ואמרתי 'אני פופאי'. אחרי שרצתי מרתון של 42 ק"מ 11 פעמים, אני יכול לומר שהפעם ראשונה היא הכי קשה, זה משהו שאתה יודע שהוא לא נורמלי, זה משהו שאתה יודע שאדם שפוי לא יכול לעשות אותו ואתה אומר לעצמך: אבל בכל זאת, מה היתרונות שלו חוץ מבלאי לברכיים וכל מה שמתלווה לזה - שאתה אומר לעצמך שאתה יודע להתמודד עם האתגרים הקשים ביותר. 
וכששאלת אותי מה החזיק אותי, ביום שישי במעצר - ואין משהו יותר קשה מזה, להיות ביום שישי במעצר - וגם מישהו אמר לי זה לא מקרי. תמיד עוצרים אנשי ציבור באמצע השבוע כדי שהם יעברו שבת במעצר. אז בדרך חזרה לתא מהחקירה, אמרתי לסוהר, תגיד, אפשר להציע משהו בשבת? אז הוא אומר לי מה? אמרתי לו אני רוצה לתת הרצאה לאסירים. אז הוא הסתכל עליי, אומר לי 'מה אמרת? תגיד את זה עוד פעם'. אז אמרתי לו. אז הוא אומר לי תגיד, מאיפה באת? השבתי לו תשמע, זה המקצוע שלי. אני מבטיח שזה יהיה מעניין. אנשים משועממים פה, שבת, עכשיו באמת רציתי, רציתי אני לא להשתעמם. ידעתי שאני הולך להתייבש בארבע קירות. אז הוא אומר אי אפשר. קורונה. אז אמרתי לו, אז לסוהרים. הוא כמעט זרק אותי חזרה. הוא חשב שאני פסיכי. עכשיו, למה עשיתי את זה? כי זה החוסן. לדבר על זה. לומר 'אני חזק מזה'. מכיוון שלא נתנו לי, אז מי ששכב לצדי בתא, קיבל ממני את ההרצאה בחינם ואני הרגשתי שאני עומד ומספר את זה לקהל, והוא שואל אותי איך עושים את זה? איך מתמודדים עם זה? ואני משיב לו, זה מה שמחזק אותך. והאמן לי, כל יום אמרתי לעצמי, במשך שמונה ימים, איך אתה מחזיק את עצמך? כי חלק גדול מהתהליך של המעצר מיועד לפרק אותך. בלי טלטולים, לא צריך לטלטל אותך כדי לפרק אותך. האמן לי, אני ישן בלילה 6, 7 שעות. זה מה שישנתי בכל השמונה ימים. אתה צריך להיות בפוקוס של 11 שנה והזיכרון שלי זה דבר דפוק מלידה. אתה תשאל אותי מה אכלתי שלשום ואיפה, אני לא זוכר. וכשאתה חוזר הביתה אתה שואל את הרו"ח שלך והוא אומר לך גרסתי את הכל, כי עברו יותר מ- 7 שנים. אתה אומר, אני הולך עכשיו לבנקים לבדוק מתי לקחתי את ההלוואה לפני 11 שנה ואף אחד לא יודע לענות לי. ושבוע עד שמוציאים לך את הדוחות וזה כל מה שמעסיק אותך, אתה אומר לעצמך 'אני יודע שזה מאבק ושאני אצא חזק ממנו. אני אתגבר'. כל יום מדדתי אותו כמו 10 ק"מ. ואתה יודע כשאתה מגיע לפיק שאתה מרגיש שאתה נהדף אחורה, אתה מזכיר לעצמך 'לא, הם ישברו אותי. אין סיכוי שישברו אותי'. ואני אומר לך שגם אם זה לא בהגדרה, זו בדיוק המטרה. 

אז זו אינה תהום, אלא ריצת מרתון שלא הסתיימה
אני בתווך מרתון כתפיסת עולם כל הזמן, אבל באתגר כזה, בטלטלה כזאת אם אתה לא מגייס את כל כוחות הנפש שלך, לא משנה אם קוראים לך, יכולים לפרק אותך. ואני אומר לך שלצערי הגדול, אף פעם בחיים לא חשבתי שאני אהיה בסיטואציה הזאת. 

 

על תקשורת ורשתות חברתיות


אתה לא שבעת נחת מהתקשורת לאורך השנים
לא סבלתי מהתקשורת ואני לא בטוח שאני יכול לשבוע נחת כשאני מייצג הנהלה שבסה"כ לא שבעה נחת לדעתי מהתקשורת. אני מדבר כרגע על 'ערב ערב' כתקשורת המרכזית באילת. 

מה הטענות שלך נגד 'ערב ערב' 
קודם כל, אני לא יכול לטעון טענות נגד עיתון שעושה את העבודה שלו, כל עוד הוא מבין שזה הקו שהוא הולך בו. בשיחה הקודמת ביננו אמרתי לך שהתחושה שלי הייתה שמול 10 אירועים, אתם תציפו בעיקר את האחד או שניים שיאפילו על כל ה- 8 האחרים וזה קצת חסר הגינות לדעתי. 
אני מצפה שהעיתון יציף גם את הדברים הטובים. לא מצפה שיעשו לי כתבות רקע ויחמיאו למי הבולדוזר שהצליח לעשות 1, 2, או 3. אבל כשהתחושה שלך זה שעכשיו ייקחו אירוע, לא משנה איך קוראים לו, נפטון, טרמינל ויהפכו אותו לאישיו המרכזי - ועזוב מה שכתבו עליי כי חקרו אותי והכל, זה אני מבין. 
זה מעניין מאוד, זה סקסי, ולהרביץ לאנשי ציבור זה בכלל נפלא - אבל אני חושב שלא הרגשתי שהיו מספיק איזונים, ואני אגיד לך עוד משהו, אני לא צנוע. אני שם בכיס הקטן את רוב האנשים שעושים עבודה ציבורית היום ביכולת לבצע. ביכולת לקחת פרויקט מהקצה שלו ולהביא אותו לכדי סיום. עם טעויות בדרך, כן, אני לא עובר על החוק חלילה, אבל עם הליכה בדרך ועם לרוץ קדימה, כי זה התפקיד שלי. אני נמדד על תוצאות. אני חושב שככה צריך לראות את זה. אם אני גם אהיה בתפקיד ציבורי אחר בעתיד, 
אני אציב לעצמי יעדים ואני אעשה הכל על מנת להשיג אותם. עכשיו עוד פעם, זה נשמע קלישאה, אבל מותר לטעות. לא לעבור על החוק ואם אתה טועה תתקן בפעם הבאה. 

היום כשאתה מסתכל על הביקורות בתקשורת לאורך השנים, אפשר להתגעגע אליה לעומת מה שאתה חווה ברשתות החברתיות.  
אני לא חווה ברשתות החברתיות. אני חווה אדם מסוים שגם לקרוא לו אדם זו מחמאה, שלדעתי העיר צריכה להקיא אותו (הכוונה לאילן ברגמן המכונה "מוכר הסיגריות" – ר.נ). הוא לא רלוונטי מבחינתי. לצערי הרב יש בסביבה שלי אנשים שמעת לעת שואלים אותי 'ראית מה הוא כתב'. הוא לא מעניין אותי. 
הוא לא ראוי להתייחסות ולתגובה בכלל, ובעיניי, במדינה מתוקנת ובמדינת חוק הוא היה צריך לשבת מאחורי סורג ובריח. מה שהוא עושה זה לא לשון הרע, זה הרבה יותר חמור מזה. 
לראות אדם כזה שביום שעוצרים אותי, מוכן עם מצלמה מחוץ לבית שלי ויודע שהולכים לעצור אותי ויודע את הכותרות כבר, זה גם אומר משהו על מי שעצר אותי. זו שערורייה בעיניי. עכשיו עזוב, זה כבר לא רק אני. אני שומע עכשיו שאין פוליטיקאי שהוא לא טוחן אותו עד דק. אז זה יצור כזה, והוא לא ראוי לתגובה שלי בכלל. אבל אי אפשר להגיד שאני מותקף ברשתות החברתיות. אני לא מרגיש שאני עובר שם אינתיפאדה. יכול ל היות שיש עוד כמה שנפגעו בגלל איזו בסטה כזאת או אחרת, האמן לי אני יודע לקרוא את זה וליבי ליבי עליהם, אבל אדם כזה שאני רואה גם מי החברים שלו בפייסבוק ואני אומר לך, חלקם חברים שלי, אני חושב שהם אפילו צריכים להתבייש, שהם נותנים לו במה.

אוהבים מהצד של העירייה להאשים אותי שאני המצאתי אותו כשהפכתי אותו לאיש השנה בפוליטיקה, אי אז לפני 4 שנים ולא שוכחים לי את זה. ואני מחזיר את השאלה אליך ושואל, האם יכול להיות שאתם למעשה בניתם אותו לאורך השנים ומיצבתם אותו במקום שהוא נמצא, או לא נמצא, היום, בזכות שלל ההליכים הלא אפקטיביים מצד אחד שאתם מנהלים, ומצד שני אתם מוודאים שהוא כל היום בכותרות, כי אני למשל מסקר את ההליכים האלה ואני אגב, מעולם לא סיקרתי את הפעילות שלו ברשת, כך שבסופו של יום אתם שומרים אותו בתודעה ונותנים לו נראות בתקשורת. לא טעיתם? 
לא. ואני אגיד גם למה. מישהו אמר לי בשביל מה תבעתם את הקבלן המפורסם בלשון הרע, תראה לאן זה הוביל (הכוונה למרואן נופי, אחיו של הקבלן סמי נופי – ר.נ). תגיד לי, אני צריך להיות תבוסתן כי אני אחשוש ממישהו שימציא נגדי משהו ויאיים עלי? זה מה שאתה אומר לי? אילן ברגמן מאיים עליך? או מרואן נופי מאיים עליך, תפחד. אין להם סיכוי כזה לעולם. 
וגם אתה נפלת בהקשר הזה של "פרשיית חכ"א", כל הזמן הכותרת בעיתון היתה "פרשיית חכ"א", ומותר לי להגיד לך גם קצת דברי ביקורת, כי אין פרשיית חכ"א. בשום דבר אין פרשיית חכ"א. גם אם טעיתי בנפטון, לא טעיתי ברובע 2 ולא בקריית הספורט ולא בכביש 90 ולא בעוקף מערבי, כי מי שיש לו הוכחות שנעשתה שם פרשייה, אנא תביאו אותה. כן? שנתיים ישבו פה וחקרו את כל הדברים האלה, כי על זה הלשון הרע שלנו. ואני אומר לך שנחקרתי 50 שעות ועל זה רבע שעה מתוך ה- 50 שעות, ולא רק אני.

אבל, אבל בסופו של יום ההליכים המשפטיים לא אפקטיביים 
מה אני יכול לעשות? אתה יודע, במהלך ההרחקה שלי למדתי קורס בוררות מרתק ואחד הדברים שלמדתי שם שכל שנה נפתחים 800 אלף תיקים במדינת ישראל והליך משפטי בישראל לוקח בין 10 ל- 12 שנים. עכשיו תגיד לי באמת מה יהיה אפקטיבי שבעוד 6 שנים יגידו לו אדוני, תשלם קנס לחברה הכלכלית, אז מה אתה אומר?

וגם אם יגידו, סביר שלא ישלם כי אין לו. אם אני מנהל המשברים של חכ"א, הייתי מייעץ לך, תשאיר אותו צועק מול עצמו. אל תהדהד אותו עם בתי המשפט ופרוטוקולים, כי מחר הוא הולך לחקור את מאיר יצחק הלוי במקומך, אז אולי שם הטעות? 
גם אם זו טעות ואני אומר לך שזה מפחיד אותי להגיד שזו טעות, מהסיבה שלא ייתכן ששלטונות החוק לא יגנו על אנשי ציבור, או על חברה כלכלית שיושב קבלן מתוסכל, מפוקפק, שכותב מכתבים למשרד השיכון, לרשות מקרקעי ישראל, לכל העולם ואשתו, ומשמיץ פעם אחרי פעם את חכ"א, את עין נטפים, את כל העולם, ואנחנו נשב ונחריש, ומה יגידו כותרות העיתונים? 'הם אפילו לא עונים'. 

לא נכון, עשיתם בזמנו מסיבת עיתונאים מאוד מכובדת. באנו, והענקנו לה את כל הבמה והנראות
נכון. אבל זה לא נגמר. האיש הזה הלך להגיש תלונה על סיפורים מלפני 12 שנה. הוא קיבל ב- 2017 לשון הרע, קיבל ב- 2018 עוד לשון הרע וזה לא נפסק. עם זאת, אני מאוד אופטימי לגבי ההליכים המשפטיים. הדברים האלה יסתיימו טוב. מתי? אני לא יודע. 

הקובלנה כרגע מחכה להחלטה מה יקרה איתה בכלל
קיבלתי הנחיות מעוה"ד שלי שאני מוגבל במתן עדות, למרות שמבחינתי אני מוכן להעיד על כל דבר שלא יגבילו אותי בו, בלי בעיה בכלל. להיפך. אני אראה שיש חוסר רלוונטיות מוחלט בין לשון הרע שהוא הוציא על חכ"א לבין מה שנחקרתי עליו. תשמע, אתה אומר פה משהו משמעותי. אתה יודע למה? כי ראיתי סרטון שהוא הוציא על עובדת שלי לפני כמה שבועות, היא הראתה לי אותו. אמרתי לה תלכי למשטרה. היא אומרת אני לא רוצה. אני אומר לה למה? היא אומרת כי אתם הגשתם עשרות תלונות במשטרה וסגרו אותן. אז מה זה אומר, תגיד? גם איש ציבור אמור לקבל עזרה מהמשטרה ואמור לקבל הגנה מהמשטרה...אתה יודע כמה תלונות הגיש ראש העיר? עשרות במספר וכל שבועיים שלושה הוא מקבל 'התלונה נסגרה'. מה אתה אומר לעצמך? אל תגיש תלונה. בלאו הכי לא יעשו כלום. פעם היינו אומרים את זה על בזק, פעם היינו אומרים את זה על כל מיני גופים כאלה. 

 

''גם עם אשתי יש לי וויכוחים ולה איתי, אבל בסוף אני חושב שהעיר והאתגרים לפתחה יותר חשובה ממני''. עם רעייתו 

 

היעד: כסא ראש העיר


אתה תמיד ראית את עצמך כמועמד לראשות עיר?
ראיתי את זה כאופציה ולא כאובססיה. אני הולך עם מאיר 23 שנים ללא עוררין ואפשר להתווכח אם הוא עשה עבודה יותר טובה, או פחות טובה, בעיניי, עצם העובדה שהוא קיבל אמון ארבע פעמים, זה במידה רבה אומר הרבה. מבחינתי, אף פעם לא עלה בי הרהור אפילו, כל עוד מאיר מכהן, לחשוב להיכנס לתוך המשחק הפוליטי. כמו שאני מעריך היום, אם מאיר היה ממשיך את הקדנציה עד סופה (הראיון נערך לפני פרסום תוצאות הבחירות בהן נותר יצחק הלוי מחוץ לכנסת – ר.נ), זו הייתה גם הקדנציה האחרונה שלו. אני יודע להעריך את זה, לא מתחושות בטן. 

איך?
כי אני חושב שמאיר לבד היה אומר את זה בעצמו שארבע קדנציות זה מספיק. אישית גם אני מאמין בכך. 

מאיר אמר את זה גם כשנבחר 
גם היום הוא אומר את זה, אבל בקדנציות של  7 שנים. לא 5. אבל בלי קשר, אני אומר, לפעמים אתה מתאהב בתפקיד, אני מבין את זה. אבל אני אומר לך את הדבר ההפוך, אני לא מתאהב בתפקיד. אני צריך להתמלא באנרגיה כל בוקר כשאני מגיע לעבודה ולכן הפנסיה שלי גם תהיה פחות טובה כתוצאה מזה, אני לא איזה מישהו שעובד באותו מקום והפנסיה שלו מובטחת וגם כשהשכר טוב, לא נהיים ממנו עשירים...אני מפרגן למאיר מפה ועד קצה הכנסת שיהיה נציג, שר חוץ לאילת, לא משנה אופוזיציה, קואליציה. ברור מה אני מעדיף. אני מעדיף שהוא יהיה שר ושישפיע על העיר ועל האזור ואני מפרגן לו מקצה לקצה, גם כשהוא מטלטל אותנו כרגע בעצם היציאה שלו ואני מקווה שהתוצאות מחר יהיו לטובתו. 

נשוב אליך...
ברגע שראיתי את 2023 (מועד הבחירות בתום הקדנציה הנוכחית – ר.נ) מול העיניים, בהחלט ראיתי את האפשרות הזאת. 
אפילו שוחחתי עם חלק מהאנשים הפוליטיים כאפשרות שאני אכנס למשחק הזה, אבל שוב, אתה יודע, שלוש שנים קדימה, אתה אף פעם לא יודע מה מתפתח, בטח לא כשדופקים לך בדלת. אני יכול להגיד לך שאפילו ישבתי עם אלי לנקרי, שאני מאוד מעריך אותו ושוחחנו ואמרתי לו שאני יכול בהחלט לראות את עצמי ב- 2023 רלוונטי. 

נגעת פה בנקודה מאוד רגישה, כי שמענו הרבה לאורך השנים וגם כתבנו על המתיחות בתוך הבית, למרות שהקפידו לא לדבר על זה, אבל עכשיו היא צפה עוד פעם על פני השטח. בוא נדבר רגע על "החבורה", הריצה של מאיר הביאה אותה לסף פיצוץ. הרי כבר אפשר להגיד שאתה לא פוסל את מועמדותך לקדנציה הנוכחית הקרובה, נכון? 
כשאתה אומר קדנציה נוכחית אתה מדבר על עוד חודשיים, אומר כך: 2023 היתה בהחלט על הפרק. הבחירות הקרובות, אם יהיו, יהיו אחרות, הן יערכו בתוך 60 יום על כל מה שמשתמע מזה. אין ספק שלמכהנים היום במועצה יש יתרון מובנה, כי בסוף אתה צריך לייצר קואליציה ואתה לא נבחר עם חברי המועצה. אתה נבחר לבד. ללא הטלטלה הזו שעברתי, הייתי אומר לך תשובה נחרצת. לאור הטלטלה הזאת שאני חושב שעשתה לי עוול וללא ספק פגעה בי ואני סמוך ובטוח שלא ייצא כלום מהפרשה הזאת למעט מה שכבר חטפתי, וחטפתי...אני חושב שלצד כל הביקורת יש לי קו זכות על יכולת הביצוע בכל התפקידים שעשיתי. אבל אם אתה שואל אותי כרגע אם אני להוט ברמה של עשה את זה בכל מחיר, התשובה היא לא. יש לי הרבה מה להפסיד. יש לי משפחה שלא תאהב את המהלך, אבל תגבה אותי תמיד. 
בנוסף, יש חברויות ואני אומר לך רק דבר אחד והוא האמירה המשמעותית: גם כשיש חילוקי דעות, וישנם, אני לא מסתיר אותם - בתפיסות העבודה, לא כמישהו עצל ומישהו חרוץ חלילה - יש ראייה שונה של דברים וזה לגיטימי, אני אעשה כל מה שאני יכול שהקבוצה שאני מרגיש שיכולה לנהל את העיר הזאת טוב יותר בטווח הקרוב של השנתיים וחצי וקדימה, תהיה זו שתנהל את העיר. אני אעשה כל מה שאני יכול כדי שזה יקרה.  

יכול להיות שמנהל משברים ממולח היה מייעץ לך להציג מועמדות לראשות העיר ולו בשל האמירה של החפות שלך 
רוב האנשים אומרים לי את מה שאתה אומר. אבל יש גם אנשים שאומרים - וזה מדאיג אותי מה שאני הולך להגיד לך כרגע - אבל אתה יודע כמה אנשים אמרו לי תוריד פרופיל, אל תעצבן אותם. אני אומר לעצמי תגידו, חיסלו אותי כמעט. ואני צריך לעצבן מישהו כשאני מאמין באמונה שלמה שלא עשיתי כלום? עכשיו אני צריך להיכנס לבונקר? 
ישבתי אתמול עם אדם בכיר שעבר טלטלה כזאת לאורך חמש שנים, עד שסגרו לו את התיק בלי כלום. פסלו אותו מלכהן כדירקטור, פסלו אותו מתפקידים ציבוריים והוא אומר לי אבי, הורדתי פרופיל. ואמרתי לו, בדיעבד צדקת? הוא אומר לי אני לא יודע לשפוט את זה כרגע, העיקר שהתיק נסגר. עכשיו אני צריך להגיד לעצמי שוב, אדם מפוקפק יכול לחסל לי את הקריירה. זה סוג של סיכול ממוקד. אז מה שמטה את זה לכיוון שאתה המלצת זה בהחלט אותה אמירה, ולא מתוך אמירה של פופאי, אני גיבור, אני אראה לכם שאני גיבור. אני מאמין שאין להם כלום נגדי. אני מאמין בזה באמונה שלמה. אבל אני לא מתאבד. אני צריך לעשות את הניתוחים שלי, להפעיל את שיקול הדעת, את טובת המחנה. את הסיכויים שלי. את העובדה שאני צריך להתפטר מתפקידי תוך 72 שעות מהרגע שמאיר מתפטר, יש לזה הרבה מאוד השלכות. ולכן אני אומר לך, אני כל כך אוהב את העבודה שלי ואני שם את כל השיקולים האלה על השולחן ואני גם מדבר עם האנשים, שמה לעשות? בסוף זה מחנה, אתה צודק, זה אותו בית. אנשים מסיימים שיחה עם אלי (לנקרי) והולכים לדבר איתי וליהפך. 

אני יכול לומר לך שאני דיברתי עם מספר גורמים בעירייה והאמירה הייתה אנחנו מאוד מקווים שאבי לא יחליט להכריז שהוא רץ לראשות העיר וזה מתוך הבית 
כדי לא לפצל את הבית? 

כדי לא לפצל את הבית 
לא בגלל שאני פסול

כדי לא לפצל את הבית 
אני אגיד ככה ואני ארשה לעצמי להגיד משהו בשמו של מאיר גם. מאיר עושה הכל כדי לשמור על הבית. גם עם אשתי יש לי וויכוחים ולה איתי, אבל בסוף אתה אומר אני לוקח את המכנה המשותף הרחב יותר ואני רוצה לשמוע אותו. אני חושב שהעיר והאתגרים לפתחה יותר חשובה ממני. לא נולדתי להיות ראש עיר. לא הלכתי באובססיה כמו כל מיני אנשים שאומרים מהיום שנולדתי, זה מה שאני רוצה לעשות. אבל זה במסלול שלי. אבל גם אם לא יגיע, אני רוצה לקום מסופק כל בוקר לעבודה ואני יכול לעשות גם דברים אחרים. 

אבל אם נניח אתה תעשה מחר סקר ותבדוק ותראה שמבחינת הציבור זה בסדר, שהציבור חי עם זה בשלום ותדע בוודאות שזה יגרום לקרע בבית ושלנקרי ירוץ נגדך, תלך על המהלך? 
אני עשיתי באילת ארבע מערכות בחירות שלקחתי עליהן אחריות מקצה לקצה. שלוש פעמים ניצחנו ופעם אחת הפסדנו. אני יודע מה המשמעות של סקר. אני יודע מה המשמעות של דעת קהל ואני בעיקר יודע מה המשמעות של ארגון והאמן לי, לפעמים ארגון גובר על דברים אחרים. אני מודע לזה ואני אגיד מספיק בהגינות. לא מעט חברי מועצה מדברים איתי ואם היית אומר לי קודם ש'אתה צבוע קצת פוליטית', לא הייתי מכחיש את זה. אני לא רק פקיד מקצועי. אבל אין מה לעשות, אתה מנכ"ל עירייה, אתה נוגע בכל הפוליטיקאים וגם כשאתה בחברה כלכלית הדירקטוריון שלך מורכב מחלקם. אז א' אני בתוך המגרש הזה ואני לא אומר עליו שום מילה רעה. אבל אני אומר לך שוב, אני רוצה לעשות את ההחלטות סביב מי יש לו את הסיכויים היותר טובים ואם אני אגיע למסקנה שלי יש סיכויים פחותים אני לא אקלקל את היחסים בבית. הנאמנות שלי נמדדה 23 שנים לקבוצה והיא תמשיך להיות כזאת, אף שזו לא קבוצה הומוגנית.

ואם תרגיש שיש לך סיכויים יותר טובים אבל גם תדע שלנקרי רץ מולך. זה שיקול בתוך הסיפור? 
בוא נגיע לגשר הזה. 

במידה ואתה מחליט לרוץ בסופו של דבר במידה ומוגש כתב אישום אתה חייב על פי הלכת דרעי לפרוש. באותה נשימה אתה יכול לגרור את אילת לעוד מערכת בחירות נוספת בתוך תקופה מאוד קצרה. איפה זה שיקול בתוך טובת העיר? 
זה חלק מהשיקולים. הוא לא המוביל כי אני מאמין באמונה שלמה שלא יהיה שום כתב אישום.

יכול להיות גם מוגש כתב אישום ובסוף אתה תצא זכאי. יש שיאמרו שלהב 433 השקיעה יותר מידי בשביל לקפל את הזנב ולצאת מאילת בלי כלום 
כן. זה חלק מהתחושה שאנשים אמרו לי 'תיזהר'. לא יכול להיות שזה ייגמר בלי כלום. ימצאו משהו. ואני כל כך סמוך ובטוח שאין להם מה למצוא ואני אומר את זה למרות שאני יודע שאני החלש, כי המדינה נגדי כרגע. לפחות בכותרות. לכן ה- 50 50 הזה עוד קיים. אבל אני מתחייב שאם אחליט להתמודד ואם אנצח - דבר שהוא כרגע תיאורטי לגמרי - וחס וחלילה יוגש כתב אישום, באותו יום אני אתפטר מתפקידי. 

אומרים שמאיר מעדיף אותך 
אני לא יודע את זה. 

שבינך לבין לנקרי הוא בוחר בך 
אני לא יודע את זה. אני חושב שמה שמאיר מעדיף זה את מי שיש לו את הסיכויים הטובים ביותר ושיש לו את הכלים להמשיך להוביל את העגלה הזאת קדימה. 

אתה בעצם מתייחס כאן לאמירה על לנקרי שהוא מועמד שחסר את הכריזמה שיש למאיר או לך
לא אמרתי את זה. קודם כל אלי יש לו את האופי שלו. אלי אדם טוב, אדם מקצועי, חרוץ. אף אחד לא ייקח ממנו את זה. עבדתי איתו. הוא יכול להיות חלוק עלי ואני יכול להיות חלוק עליו, וזה לחלוטין בסדר, כי זה חלק מהעבודה. אין מה לעשות. אבל עוד פעם, כל אחד יש לו את האופי שלו וכל אחד צריך לנתח את הסיכויים שלו לנצח ולחבר אליו כמה שיותר חיבורים. יש לנו אינטרס משותף. אני אגיד ביושר שאני חושב שאחרי כל כך הרבה שנים צריך לשנות את החשיבה קצת. 

מה זאת אומרת? 
אני חושב שכשאתה עושה תפקיד כל כך הרבה שנים, אתה צריך לפעמים.. למה אומרים שתי קדנציות? לא במובן חלילה של שכרון הכוח וההשחתה, אני לא שם. אני טוען שמה שלא עשית בחמש השנים הראשונות או בחמש השניות, לא בטוח שתעשה קדימה. 

אבל אפשר להגיד את זה גם עליך. אתה הרי מנהל את מרבית העשייה העירונית באילת
בסדר, אבל עובדה שאני החלפתי תפקידים כל כמה שנים ואני לא בטוח שעשיתי רע. פיליפ עושה ניהול עירייה אחר וכשאני היום בחברה הכלכלית אני עושה ניהול חברה כלכלית אחרת מהקודם לי בתפקיד, ומי שיחליף אותי יעשה ניהול חברה כלכלית אחר.


רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת