אמא לילדה בבית ספר יסודי שעוברת התעללות: "עד מתי הילדה שלי תמשיך להיות בוב ספוג, עד מתי היא תספוג ותספוג?"

ביום ראשון האחרון כשליאת (השם המלא שמור במערכת) התכוונה לעלות לבמה כדי לרקוד עם חבריה, נשמעו פרצי הצחוק והלעג מצד התלמידים. היו גם מי שהעזו לחקות את הליכתה. המצב הזה לא חדש עבור ליאת וגם עבור אימה שבוכה ביום לילה מחדש אל הכרית ומתפללת שתמצא סוף סוף את הדרך להוציא את ביתה ממעגל ההתאכזרות וההתעלות כהגדרתה שהיא עוברת בבית הספר מזה כשלוש שנים. את הסיפור של ביתה, תלמידת כתה ה' באחד מבתי הספר היסודיים בעיר מכירים כבר כולם במערכת. היא אפילו זוכה למה שהמערכת מגדירה 'מעטפת תומכת' של מתי"א- מרכז תמיכה יישובי אזורי, ולמרות הכל בכל יום מחדש הבת שלה יוצאת מהר מהר להפסקה לא כדי לשחק עם החברים אלא כדי להיכנס לחדר השירותים, לשבת שם ולהמתין  לצלצול הגואל שיחזיר אותה לכתה. "עם כל הרצון של בית הספר ואני מאמינה שיש לכולם רצון לעזור לה, בפועל זה לא מצליח ולא קורה", אומרת האם בכאב. "שלוש שנים של התעללות, של נידוי חברתי. שלוש שנים שהיא פורקת את התסכולים הנפשיים שלה באכילה כפייתית ועולה עוד ועוד במשקל, מה שהכניס אותה למציאות ממנה קשה לה לצאת. מעגל קסמים שקשה לפרוץ. אני מסתכלת עליה ותוהה עוד כמה אוכל הגוף הקטן הזה יכול להכיל. לאן זה עוד יגיע?".

כרוניקה של הידרדרות

לטענת אימה של ליאת הכל התחיל בימי הקורונה. "שנה וחצי מול מחשב, שנה וחצי של התרחקות חברתית, של אכילה בלתי נשלטת, שנה וחצי שהילדה כמעט לא יצאה מהבית. כשמדברים על 'ילדים נפגעי קורונה' היא אחת מהם, לגמרי. הקורונה הרסה לה את החיים. כשכולם חזרו לבית הספר היא עוד נשארה בבית חודשיים, לא הייתה מסוגלת לחזור לאינטרקציה. אז עברנו טיפולים פסיכולוגים וטיפולים פסיכיאטרים וכדורים פסיכיאטרים וריטלין שחשבנו שיעשה את העבודה", מספרת האם בכאב, "מה שלא קרה בעליל. אדרבא, בזמן שהכדור מתפוגג האכילה הכפייתית התחילה והיא אכלה את כל הבית. דברים עפו לכל עבר. ברגע שהבנתי שאני אשמה בהכל, שאני 'עלק' עוזרת לבת שלי ודוחפת לה כדורים, כי מה חשבתי לעצמי שארצה אותה רזה ומשוגעת או שמנה ומאושרת, שיניתי את הגישה.הבנתי שנתתי לבת שלי סמים. סמים קשים, כדי שאולי היא תרזה כמה קילוגרמים וזה לא באמת קרה אלא רק החמיר את המצב ואיזה מזל שהבנתי את זה מהר ותוך שלושה חודשים כבר הפסקתי על דעת עצמי כמובן כי הפסיכיאטרים מתים על כדורים. בכיתי ועודני בוכה על כך שסיממתי את הבת שלי. ילדה בת 11 שבסך הכל רוצה להנות מחברה טובה".
אם לא די בזה הרי שבאחד הבקרים התעוררה ליאת לחרדתה עם חצי פנים משותקות. פיציאליס. "חוטפים את זה מסטרס ולחץ. הגוף תוקף את עצמו", מסבירה לי בכאב אימה של ליאת שבדקה מה יכל להוביל למצב הזה וגילה לחרדתה כי אותו ילד שבדך כלל מתעלל בבת שלה, דאג לנופף יום קודם במבחן שלה מול כל הכתה והיא לא ידעה איפה לקבור את עצמה. את מבינה את זה?", היא זועקת. אז האם העלתה פוסט כואב באחת מקבוצות הפייסבוק בו גוללה את כל הרוע שעוברת ביתה. העדיפה להישאר בעילום שם, קיוותה שאולי משם תגיע הישועה, אבל זה אף פעם לא באמת קורה. "למסיבות כתה לא טורחים להזמין את הבת שלי", היא מספרת. "כי אני לא נמצאת בקבוצת הווטאפ של ההורים כי אין לי זמן לקשקשת שלהם ואף אחד לא טורח להזמין אותה. הכי כייף ראש קטן ושהיא תישאר בבית". ואת כל זה מכירים בבית הספר. 

אז למה את לא מעבירה אותה בית ספר? אולי במקום אחר יהיה לה טוב יותר, אני תוהה והאם אומרת לי: "הלוואי והייתי יכולה. את מכירה את הילדים שלא מוכנים שיזיזו להם את הגבינה? 
היא לא מוכנה וגם לא מסוגלת נפשית למעבר הזה. היא כבר רגילה לבית הספר וילדים עם קשיים דינם שקשה להם לעבור שינויים. חוץ מזה שאני לא באמת מבינה למה היא צריכה להיות זו שתועבר ולא אותו ילד שמוביל את כל ההתעללות הזו. אותו ילד שיום יום מציק לה, צוחק, הורס לה את החיים. אז מזמינים אותו לשיחה, ומדברים עם הילדים אבל מי פועל כדי לשנות באמת את הדברים? כלום. שאותו יעבירו בית ספר כי הוא הורס לבת שלי את החיים. למה לא משעים אותו? שאמא שלו תשב איתו בבית ותראה לו מה זה ואולי סוף סוף תצליח להסביר לו למה לא פוגעים בילדים אחרים. אז הורים קוראים על עוד ילד שעובר חרמות וניכור חברתי, הורים מצקצקים בלשון, אבל האם ההורים האלו באמת פועלים כדי לשנות את המצב? בכל בוקר שאני שולחת אותה לבית הספר אני מפחדת, חוששת עליה, לא יודעת מה עוד היא תעבור ואיך היא תשרוד את זה ומה יהיה בסוף? אני רק רוצה שהיא תקבל יחס זהה, שיהיו לה חברות, שתצליח לפרוץ את המקום הזה בו היא נמצאת היום. כמה, כמה ריבונו של עולם ילדה בת 11 בסך הכל יכולה עוד לספוג. מה היא בובספוג? ואני פונה לכולם, מדברת, מבקשת, מתחננת שמישהו באמת יעשה איתה משהו. וכולם אומרים לי שהם יודעים ומודעים ומנסים אבל אף אחד לא באמת עושה משהו שיכול לשנות את המצב. הלוואי ויכולתי לגונן עליה 24/7 ואז מי צריך אתכם מערכת דפוקה".

אחד הפוסטים הכואבים שהעלתה האם היא כותבת: "ולבת המהממת שלי שחוגגת יומהולדת עברי היום ושכל כך רוצה שאחגוג לה אבל אין לה באמת עם מי- את עוד תגדלי ותהייה תותחית על חלל כי אני אמא שלך וכל כך מאמינה בך וחבל שאת עוד פיצית ולא רואה כמה שאת שווה באמת, אין על התמימות והטוהר והלב הנקי שלך. תישארי בדיוק כזו חיים של אמא, אל תשתני ותזכרי שהטוב מנצח. מי שחרא דבק בו חרא ומי שטוב דבקים בו רק דברים טובים, רק. נעבור גם את הפציאליס ביחד כמו גדולות, את ואני, יד ביד לאורך כל הדרך"....

בתגובה לטענות המועלות בכתבה נמסר מדוברות עיריית אילת כי בדיקה מול מנהלת בית הספר מעלה, כי הילדה כלל לא מוחרמת ומעולם לא שהתה בהפסקות בשירותים. מפאת צנעת הפרט לא ניתן להתייחס לפרטי המקרה אולם כן נציין, כי כל פניותיה של האם נענות בהתמדה על ידי הצוות בכל יום ובכל שעה וכלל לא על הרקע המתואר בפניה, אלא על מענים אחרים שביה"ס מקצה לטובת קידום התלמידה לאורך שנים.

אמא לידה ביסודי שהיתה עדה להתכתבות פוגענית באחת מבנות הכתה: "למערכת אין באמת כלים לעזור”

נדמה שאין די לדרכי ההתעלות בילדים. במקרה אחר, נחשפה אמא להתכתבות פוגענית של בנות ככתה של ביתה נגד אחת הבנות שגם היא חברה באותה קבוצה. מספרת האם: "זה קרה בל"ג בעומר כשבנות הכתה ניהלו התכתבות בקבוצת הווטאפ שלהן והיה להן חשוב להבהיר שאין באמת צורך שאחת הבנות תגיע. למרות שהילדה עצמה חברה באותה קבוצה הן לא בחלו לכתוב שם שאין לה כסף, שנמאס להן לשלם עליה ושהיא בכלל 'מגעילה', ושאין באמת צורך שהיא תגיע למדורה. "הלב שלי נחמץ. כמה רוע יכולל היות לילדים בגילאים האלו?". האם שנחשפה להתכתבות הזו ביקשה מביתה שתיצור קשר עם הילדה ותזמין אותה אישית להגיע איתה למדורה. "אבל מי הייתה מגיעה אחרי שהיא קראה את מה שקראה בקבוצה", זועמת האם שמיהרה לעדכן את מחנכת הכתה בדברים. "ומה כבר יכולה המערכת לעשות? אז עושים שיחה ועוד שיחה וכלום לא באמת קורה. בשורה התחתונה הילדה לא הגיעה למדורה. כשילדה חווה חרם ולא מזמינים אותה למדורה של ל"ג בעומר כי אין לה כסף, זו מבחינתי פשיטת רגל של מערכת החינוך בעיר ובכלל", אומרת האם הכועסת שהזדעזה לשמוע סביב המדורה אימהות שהצדיקו את המקרה. "את מבינה, לא משנה איך יסתכלו על זה, הכל הרי מתחיל מהבית. תראי את האימהות, תביני למה הילדות שלהן יצאו ככה. אז ביקשתי לאחר המקרה מההורים לעקוב אחרי קבוצות הווטאפ של הילדים שלהם כדי לראות מה קורה שם בקבוצות. אז ביקשתי. את חושבת שמשהו באמת ישתנה?".

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת