קצת פחות משש שנים עברו מאז עמדו חבריו של דדי שיינבליט ז"ל ובני משפחתו הנרגשים אל מול האנדרטה החדשה לזכרו שמוקמה בקצה המרינה מול הרפסודה הלבנה. מרביתם התקשו להאמין שאחרי כל כך הרבה שנים שב זכרו של דדי, ילד יפה אילת, וחיבר בין כולם. היתה זו פינלה מרגשת לתהליך שארך כשנה במהלכו הרימה חכ"א, בניצוחו של המנכ"ל, אבי כהן, את הכפפה, והקימה לזכרו של בן אילת שטבע במצולות במהלך קורס צלילה, אנדרטה חדשה וראויה. כולם עמדו שם אל מול האנדרטה היפהפיה שיצרה האמנית האילתית- הבינלאומית סמדר כרמלי, נפעמים מיופיה, מתרגשים לנוכח המאמץ המשותף של כל הגורמים, ובעיקר, מהמאמץ העילאי שהשקיע בקידום הפרויקט חברו לקורס של דדי, סא"ל במיל' אריאל ברזילי, שהביאו בסופו של דבר לסוף טוב, או כמו שהגדירו זאת כולם- לפעמים חלומות מתגשמים.
אלא ששלוש וחצי שנים בלבד מאותו מעמד מרגש, הגיעה הסופה הדרומית הקשה שפקדה את אילת במרץ 2020, וכמו שהרסה את חופיה של העיר, לקחה איתה גם את האנדרטה, שהיתה יקרה כל כך לחבריו ומשפחתו של דדי. שרידי האנדרטה עליה עמלה האמנית סמדר כרמלי, נמצאו לאחר שנסחפו לכיוון המרכז לספורט ימי והנקודה על קצה המרינה נותרה יתומה ושוממה.

לא ויתרו גם הפעם

אלא שגם הפעם לא התכוון אריאל ברזילי להשלים עם רוע הגזירה. מאחר ומפגע טבע היה זה שהרס את האנדרטה, ולאחר שבמרוצת השנים נוצר קשר ידידות טוב ועמוק בינו לבין אנשי חכ"א שהרימו בפעם הראשונה את מבצע האנדרטה, ביקש ברזילי, מגובה במשפחתו של דדי, ובעיקר, באביו שאול, ובחברו הטוב יורם שני, שחי עדיין באילת, לתקן את שנהרס. 
"זאת הייתה תקופה מאוד לא פשוטה שעברה אז על העיר אילת", נזכר סא"ל במיל' ברזילאי בימים שאחרי הסערה הקשה בהם פקדה מחלת הקורונה את העולם כולו. "אילת ליקקה את פצעיה, ניסתה לעמוד איך שהוא על הרגליים וכמעט ולא היה עם מי לדבר בנושא". אלא שגם הפעם הוא מצא אוזן קשבת ויד תומכת בחכ"א, כשמנכ"ל החברה, אבי כהן, ועוזרתו מורן, שהיו פעילים בפרויקט הקמת האנדרטה שנהרסה, הבינו את גודל החורבן והכאב. 
"הם הצליחו לגייס לפרויקט תקציב כמעט זהה לתקציב הקודם, למרות שהפעם מדובר באנדרטה הרבה יותר גדולה וכבדה שגם הצריכה הקמת במה מיוחדת כדי להעמיד עליה את 

הפסל", מספר ברזילי בהערכה. שנתיים וחצי לקח לפרויקט להסתיים. התהליך בימי הקורונה לא היה פשוט. 
בימים שכל אילת חיפשה את דרך המוצא החוצה מהתקופה הקשה, היתה לחבריו ולבני משפחתו של דדי נחמה אחת- שחכ"א מוכנים שוב להירתם למבצע. 

אפילו קשה עוד יותר

אם בפעם הראשונה הגדירו חבריו של דדי את מבצע הקמת האנדרטה כ"לפעמים חלומות מתגשמים", הרי שהפעם מגדיר זאת אריאל ברזילאי כ"לפעמים חלומות מתגשמים 2". אחרי הכל, אם היו למישהו ספקות שהמבצע יצליח בפעם הראשונה, בפעם השניה זה היה אפילו קשה עוד יותר. האמנית כרמלי, קיבלה גם הפעם לידיה את המשימה, לא פשוט היה לגייס את התקציב ולאפשר לה לצאת לדרך, אבל לבסוף, כל הקצוות התחברו והעבודה על הפסל החדש יצאה לדרך. 
לאחר מספר חודשים של המתנה, נחתה האנדרטה החדשה, שוב, בקצה המרוחק של המרינה, בדיוק במקום בו מוקמה בפעם שעברה. בשל גודלה הכפול ומשקלה, הפעם שום סערה גדולה לא תוכל לשטוף שוב את זכרו של דדי אותם כל כך אהב. לאחר מיקומה של האנדרטה תיאם כבר סא"ל במיל' ברזילי את מועד חנוכתה החדש, שוב, בחודש נובמבר, בקרבת יום הולדתו של דדי. בדיוק כמו בפעם הקודמת, יגיעו לאירוע החנוכה אנשי חכ"א בראש מורם, יגיעו בני משפחתו של דדי ז"ל מספרד וכל חבריו מימיו בצבא או באילת לחלוק לו כבוד ולהיות שותפים ממש כמו בשידור חוזר בהשבתה של האנדרטה לזכרו למקומה הקבוע. 
מבחינת החברים, זה כאילו שדדי מבקש אחת לכמה שנים להפגיש אותם שוב למפגש מחזור ליד האנדרטה שלו. מבחינתו של אריאל ברזילי שלא הרים ידיים גם הפעם, כשנדמה היה שבפעם השניה זה כבר לא יעבוד, התחושה היתה על פי מונחיו הצבאיים: "כאילו שלמרות שהצטיינו במבצע, קיבלנו מסדר מפקד נוסף וגם בו עמדנו בהצטיינות".
אריאל מבקש להודות לחכ"א שהרימה גם הפעם את הכפפה מתוך הבנת חשיבות הנושא, ובעיקר, למנכ"ל החברה, אבי כהן, "שלא ויתר לרגע. בלעדיו יכולתי לדבר בעיקר עם עצמי".
הפעם, במועד חנוכת האנדרטה המחודשת יקוו הנוכחים שהפסל יחזיק מעמד אף על פי ולמרות הסופות הדרומיות שמן הסתם עוד יגיעו. כולם ימשיכו לתעד את עצמם עולים לרגל, מצטלמים בכל ביקור שלהם בעיר על רקע האנדרטה המיוחדת והיפה הזו שמזכירה לכולם את דדי הצעיר יפה העיניים שנספה בינות לגלים והים אותו כל כך אהב.

ורק דדי לא יצא מהמים

כמעט 35 שנים עברו מאז מצא את מותו דדי שיינבליט, צעיר אילתי חובב ים שהיה אז בן 22, צולל מוכשר, שהשתחרר זמן קצר קודם לכן משירותו הצבאי. דדי עשה כמיטב יכולתו וחסך כסף כדי לממן לעצמו קורס צלילה וגם רכש לעצמו את כל הציוד הנדרש. ביום האסון יצאו חמישה חניכים ושלושה מדריכים לנקודת הצלילה, על גבי ספינה. המטרה הייתה לרדת לצלילה בעומק של 50 מ'. כשקבוצת הצוללנים הגיעה לעומק המתאים, ניתן להם תרגיל כושר חשיבה, כדי לבדוק את מידת עירנותם והסתגלותם למעמקים. מכאן, אירעה הסתבכות שגרמה לצוללים להיפגע משיכרון מעמקים. כולם עלו אל פני הים בצורה מבוקרת ולא שמו לב שדדי חסר. רק כשהגיעו אל קו המים התברר שדדי לא עלה. לא הועילו כל החיפושים במקום וגם לא החיפושים בהמשך. כמה ימים לאחר האסון נסחפו אל החוף פרטי הציוד של דדי- סנפירים ומכלי צלילה שהיו הזיכרון היחיד שנותר מדדי. לאחר האסון לא הצליחה עוד משפחתו של דדי להישאר באילת. אמו שהיתה ספרדיה במקור עזבה את העיר בטענה כי אינה יכולה לפתוח עוד את חלון ביתה באילת ולראות את הים שלקח ממנה את דדי. בעקבותיה, עזבו לספרד גם אביו של דדי, שאול ושתי אחיותיו, כולם עדיין מתגוררים בספרד. לפני כשלוש שנים נפטרה אמו של דדי וביקשה כי את עפרה יפזרו במפרץ, בסמוך למקום טביעתו של בנה. בקשתה קוימה.

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת