בעיצומו של חודש הגאווה באילת, וכשבאילת של היום, בניגוד לאילת של פעם, כבר כמעט ולא מרגישים את החודש הכי צבעוני בשנה במצעדים ומסיבות, החלטנו לשמוע על החיים של זוג גייז בפינה הכי דרומית על המפה.
אולי אילת לא צריכה תיירות גייז?
7.5 שנים עברו מאז החליטו דן בנדק ובן זוגו אלישע סולומוביץ להיפרד מהביצה התל אביבית, המקום שהוא הכי מחבק והכי חמים לחברי הקהילה הגאה ולהדרים לאילת. "זה קרה אחרי שירדנו ביחד לחופשה באילת ואהבנו את הרעיון של לגור בישראל ולא להרגיש שאתה בישראל", מסביר אלישע סולומוביץ בן ה- 42, המנהל את יחסי הציבור במלון מלכת שבא מרשת אסטרל.
ולמרות שיש להם חסרים באילת, הם לרגע לא מצטערים על הצעד שעשו. דן השאיר מאחוריו במרכז קריירה ארוכה ומפוארת של מעל 20 שנים בניהול מסעדות וברים. "החלטתי שאני רוצה לנסות את תחום המזון והמשקאות בהיבט של המלונאות", הוא מסביר. הוא התחיל את דרכו במלון הרודס, עבר למסעדת תמרינד שבמלון, משם עבר לרשת מלונות אסטרל שם מצא את הבית. שש וחצי שנים שהוא משמש כמנהל מזון ומשקאות במלונות הרשת כשבשנתיים האחרונות הוא במלון אריאה עוסק בדיוק במה שהוא אוהב.
אלישע עסק בחיפה בניהול מרכז מזומנים של ברינקס, אלא שגם עבורו נראו החיים בפינה הדרומית של הארץ קסומים. תוך חודש הם עזבו את המוכר והידוע ונחתו באילת.
אלישע: "מאז חיים סימלמיץ, מנכ"ל אסטרל נירוונה, מלווה אותנו לאורך כל הדרך", הוא מספר. "למרות שגם דן וגם אני התחלנו דוקא במלונות רשת פתאל, חיים ואישתו בטי, ליוו אותנו וייעצו לנו לאורך כל הדרך". אלישע, שהתחיל את דרכו במלונאות בקבלה במלון פריוויליג' משמש כיום כמנהל יחסי ציבור במלון מלכת שבא, לאחר ששימש בתפקיד זה מלון אריאה.
דן: "חייתי וגרתי מעל 20 שנה בתל אביב ועסקתי בקולינריה. בתקופת חודש הגאווה הייתי ממנף את הנושא, בונה תפריט מיוחד לחודש הגאווה, בניתי קוקטייל צבעוני עם 6 צבעים שונים בכוס אחת, אתה יודע איזה לא פשוט זה?", הוא מתריס בחיוך לבן זוגו שעונה לו בנונשלנטיות: "לא ממש יודע, אני בעיקר שותה".
דן: "בתל אביב זה מאוד פשוט. יש חודש גאווה והעיר כולה חוגגת. באילת כבר ממש לא מרגישים את החודש הזה, לא ברחובות ולא בכלל. עד לפני כמה שנים היו באילת מסיבות, מצעדי גאווה, היו הפקות ואפילו המלונות היו חותמים על אירועים שמשכו לכאן את חברי הקהילה, אני זוכר שהיו הפלגות, מסיבות של עופר ניסים ומה היום? עשו טובה שתלו כמה דגלים ברחובות כאילו לומר הנה עשינו. משום מה, כל מה שהיה כאן בעבר נפסק. התחושה שצריך לבנות כאן הכל מחדש".
אלישע: "תראה מה קורה היום בעיר. העיר מפוצצת, למה הם צריכים את זה בכלל כמוקד משיכת אנשים לעיר? אולי זה פשוט כבר משהו שאין בו יותר צורך מבחינת העיר. חשוב לציין שבלי שום קשר לחודש הגאווה, כן או לא, לכל מקום שאנחנו הולכים אליו באילת יש תחושה של גיי פרינדלי ואני לא מדבר על סתם בילוי אלא בילוי באווירה הכי רומנטית".
דן: "איך אפשר להגיד שאין בזה יותר צורך? תמיד יש צורך. אי אפשר שכל אירועי חודש הגאווה יתקיימו רק בתל אביב ובחיפה. דווקא לאילת, ממש כמו בעבר, זה יכול למשוך הרבה תיירות, לא רק מהארץ, אלא מכל העולם. זה כמו שבעבר הלא רחוק בתי המלון היו מציינים את הסילבסטר והייתה מגיעה הרבה תיירות מחו"ל. חשוב למנף את הדברים האלו. אנשים מתלוננים שאין אטרקציות באילת, דברים כאלו יכולים לעזור".
אלישע: "אני יודע שיש כל מיני ניסיונות בקטנה. הייתה הפלגה לקהילה לפני כמה זמן".
דן: "כמו שלפני שנים היו עושים הפלגות בקישון, נו באמת. זה הרי מפספס את המטרה. אני מדבר על הפקות, על מצעדים, דברים שכבר היו באילת ומשום מה נעלמו מהנוף בשקט ומבלי שמישהו ידבר על זה".
אלישע: "נראות זה משהו שהוא בגדר חובה שתמיד יהיה. זה כבר עניין של כל אחד אם הוא מתחבר לזה או לא".
דן: "אני לא חושב שללכת בלי חולצה ולנופף בדגלים זה מה שהקהילה רוצה להעביר. זו נראות ולא יותר ואני אומר אם כבר נראות ללכת על קו אחר".
זוג כמו כל זוג אחר
אנחנו עוברים לדבר על זוגיות חד מינית באילת. דן ואלישע מבהירים כי מעולם לא חוו בעיה בהקשר הזה. לא במרכז וגם לא מאז הגיעו לאילת.
הם הכירו באתר היכרויות לפני כתשע שנים, אחרי שכל אחד מהם היה במערכת זוגית ארוכה מאוד. "אבל כשזה זה, זה זה", אומר דן.
אלישע: "אף פעם לא נתקלתי בתגובות עויינות בהקשר הזה, גם במוצקין שם חייתי. כשאתה לא עושה משהו שפוגע בסביבה, אין סיבה. כשאתה לא מעורר פרובוקציה אתה לא מפריע לאף אחד".
דן: "גם לתלות דגל על החלון זה מיותר. זה סוג של סימון וזה לגמרי מיותר. אין שום סיבה לסמן את עצמנו אם אנחנו מאמינים בזה שאנחנו כמו כל אחד אחר".
אנחנו מדברים על הזוגיות במקום העבודה ואלישע מספר: "הייתה תקופה שלא הייתה לנו ברירה ונאלצנו לעבוד יחד באותו מלון. זוגות סטרייטים התלוננו למה לנו מאפשרים את זה ולהם לא, וזה בזמן שאנחנו הכי לא רצינו שזה יקרה. היה לנו ברור שבעבודה כמו בעבודה נשים את הזוגיות בצד ונריב. וזה קרה המון", הוא מספר בחיוך. "בגלל שכל אחד מאיתנו הוא סופר מקצועי בתחום שלו, אין אצלנו להבין את הצד השני כשזה לא אמור להיות והיו המון ויכוחים".
דן: "עבדנו יחד בנירוונה מעל שנה ועוד שנה וחצי ביחד באריאה ושרדנו למרות הכל. ברשת כבר מכירים אותנו טוב מאוד ויודעים שלמרות הזוגיות אנחנו עושים הפרדה מלאה. היה קורה שבישיבת הנהלה אלישע היה אומר דברים מסויימים ואני הייתי קוטל אותו מהמקום של התפקיד שלי. אנחנו מאה אחוז מקצועיים".
אלישע: "מהרגע הראשון ידעו שאנחנו זוג. אף פעם לא ניסינו להסתיר, ומצד שני, גם לא עשינו מזה אישיו. אנחנו מאוד קורקטים בעבודה והכי לא 'דביקים', כך שלאף אחד לא מורכב לקבל אותנו".
דן: "לאורך כל השנים אנחנו נבחנים מקצועית ולא מעבר, מה שלגמרי אפשר לומר לזכות אילת ותל אביב שהן שתי ערים שמקבלות בצורה נהדרת את חברי הקהילה. כשהגענו לאילת רשת אסטרל הייתה קטנה, חמה ומחבקת עם 6 מלונות קטנים ותראי אותה היום איזה יופי הרשת גדלה, התפתחה ועלתה מדרגה עם רכישת מלונות אריאה ומלכת שבא. לגמרי גאווה. אני נלחם על הרבה דברים והם פתוחים לגמרי ללמידה".
ומה עמדתכם ביחס למוסד החתונה?
דן: "לפני שלוש שנים כבר היינו בדרך להתחתן על יאכטה, תכננו להוריד את כל המשפחה והכל סגור, אבל אז הגיעה הקורונה והכל נתקע. אז בינתיים הסתפקנו בקעקוע זהה לשנינו- סמל של אינפיניטי עם האותיות הראשונות של השמות שלנו. טבעות זה לא אנחנו".
אלישע: "ברור לך שגם אם נתחתן, לא יצויין בתעודת הזהות שלנו שאנחנו נשואים".
דן: "פספסנו מסיבה אבל היא עוד תהיה".
אלישע: "פחות מסיבה".
דן: "אוקיי, שיהיה טקס פגני. אני בן אדם רוחני, מאמין בנפש, ברוח, באווירה. גם עם אלישע יש לי כל הזמן מלחמות שעם כל הכבוד לעבודה ועבודה כל הזמן, צריך לפעמים לשחרר".
אלישע צוחק: "כן והוא כל היום בעבודה".
ומה על ילדים, יש לחץ מהסביבה?
דן: "יש את הציפייה הזו אני לא אשקר. מצפים שנחייה על פי הנורמות המקובלות של משפחה אבל זה פחות נכון לנו, לפחות עכשיו".
אלישע: "שכל אחד יעשה מה שטוב לו ומה שנכון עבורו".
"אין באילת אפילו פאב אחד לגייז"
אחד הדברים שחסרים היום לדן ואלישע בנוף האילתי זה מקום מסויים שיוקדש כולו לגייז.
דן: "לא יתכן שאין בעיר תיירות כמו אילת אפילו מקום אחד שכולו לגייז. מקום מפגש. אז נכון שבכל מקום מקבלים אותנו בזרועות פתוחות וכולם באמת הכי גייז פרינדלי, אבל משהו, מסעדה, פאב, משהו"...
אלישע: "בוא נשים דברים על השולחן, בלי קשר לגייז או לא, חסרים בכלל מקומות בילוי באילת.יש את אזור התיירות שהוא שולט ולא מעבר והמבשלה במוצ"ש שזה הכי טוב".
דן: "ועדיין חסר מקום בילוי רק לגייז".
אלישע: "אבל זה המצב. בכל תקופה אנחנו נתפסים על מקום אחר. עכשיו זה בעיקר הברדק וחוף הדקל אצל רחלי. את יכולה לראות שם הרבה זוגות של גייז".
דן: "אבל שוב, אלו מקומות של על הדרך, שאומצו גם על ידי הקהילה".
אלישע: "תכלס אם היו פותחים באילת מקום רק לגייז, היית הולך?".
דן: "ברור. בתל אביב לא הלכנו למקומות כאלו?"
אלישע: "הלכנו והיה כיף, אבל בתכל'ס אתה מגיע למקום ומה שמעניין אותך זו האווירה הטובה, השירות, אז מה זה בעצם משנה אם הוא מקום לגייז, הרי גם למקומות של גייז מגיעים בסוף סטרייטים. בגדול הבעיה העיקרית באילת שכל מה שפותחים בעיר לא פונה לקהל האילתי, ומה שלא נמצא על הטיילת פונה בעיקר לתיירות של משפחות וילדים".
אם דן בא מתחום הקולינריה והמזון והמשקאות, למה לא פתחת עד היום מקום לקהילה באילת?
דן מחייך: "חשבתי על זה הרבה פעמים, אבל אני מודה שבאילת זה מפחיד וגם אם הייתי פותח זה לא היה באזור המלונות, אולי מאחורי מרכז התיירות".
אלישע: "אחי הגיע לאילת עם קבוצת משקיעים שהיו מוכנים להשקיע בו הרבה כסף אבל הוא חשש".
דן: "היום הייתי הולך על זה. אני מכיר כבר את העיר, מכיר מקומות, יודע איפה זה היה תופס. גייז שמגיעים לאילת תמיד שואלים אותי אם יש בעיר מקומות בילוי לגייז. תמיד מבאס לומר שאין ובעיר כמו אילת זה גם הזוי שאין. שוב, הכל כאן מאוד גיי פרינדלי ועדיין יש מי שמחפשים את המקום של הגייז. בבריסל יש מתחם שכולו של גייז. הוא כולל 3-4 פאבים, סאונה,
מסעדות והשילוב הזה מושלם. גם בפריז ובאמסטרדם, מה לעשות, יש לזה ביקוש בכל העולם".
אתם מדבריםעל תפריט לגייז, משקאות לגייז, מקום לגייז, מה בעצם ההבדל?
דן:"גייז אוהבים קוקטלים...זה קהל שצורך הרבה אוכל ושתייה בחוץ. גייז כמעט לא יושבים ואוכלים בבית, המטבח בגדול הוא ליופי".
אלישע: "גייז יודעים לבזבז יפה. אף פעם לא תראי אותנו מגיעים למקום ויושבים על בקבוק מים. בבר אנחנו מוציאים בממוצע 400-500 ש"ח ליציאה. גייז אוהבים בעיקר מנות נישנוש, טאפסים, דברים ליד השתיה".
דן: "גייז לא יזמינו לעולם גולש במסעדה. את זה הם יכולים להזמין הביתה. אסתטיקה במקום של גייז זה חובה, עיצובים מיוחדים, תמונות, גלריה מתחלפת, ירידה לפרטים הכי קטנים ואת כל אלו אין פה ממש".
"לכל דבר בחיים יש מתנגדים וזה בסדר"
אנחנו מדברים על הדברים שנעלמו מהנוף האילתי ועל דברים שהתחילו כמו למשל הכניסה לבתי הספר, ומדברים על כך שגם לצעד הזה יש לא מעט מתנגדים.
דן: "לכל דבר בחיים יש מתנגדים וזה בסדר גמור. אני זוכר בתור תל אביבי של פעם, שמקום המפגש העיקרי של חברי הקהילה היה בגן העצמאות והוא היה מפוצץ. המשטרה היתה מחלקת שם דוח"ות, כי משכב זכר היה אסור על פי החוק. החבר'ה ייסדו שם את "המשטרה הורודה", והיו מתריעים בכל פעם כשהשוטרים היו מתקרבים. רק בשנת 1989 בוטל החוק הזה, ובפעם הראשונה התקיימה תחרות דראג בגן העצמאות ויצא לדרך המצעד הראשון. אז זה היה כלום, היום כבר כחצי מיליון איש צועדים בתל אביב ותראי איזה שינוי".
איך המשפחות שלכם מקבלים את בני הזוג?
דן ואלישע צוחקים: "האמת, ההורים שלנו התחברו בשנה האחרונה בטירוף והם מבלים יחד יותר מאשר אנחנו מבלים. זה הפתיע את שנינו מאוד".
אלישע: "לכל הורה לדעתי לוקח זמן כשהבן שלו אומר לו דבר כזה".
דן: "יש זמן הבנה וזמן עיכול, זה תהליך".
אלישע: "כשאחי התחתן לפני כשנה הם רצו שניכנס ביחד ולא הסכמנו כי מבחינתנו זה לעורר פרובוקציה ולא היה בזה עניין. אבא שלי הסתובב בחתונה כמו טווס כדי לספר לכל הבאים שההורים של דן הם המחותנים שלו. מבחינתנו אין פה משהו שהוא לא טבעי. בן אדם יוצר את המציאות של עצמו ולכן אם לחזור לתחילת השיחה, אני לא באמת חושב שיש באילת מקום שיהיה רק לגייז כי גייז מסתדרים מצויין במקום רגיל. גם אנחנו רגילים".
דן: "מקום אחד לפחות נו..".
רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת
חדשות אילת והערבה - יום יום באילת
