הקרב האחרון על הנצחת מורשת בסיס עציון

אין הרבה אנשים בארץ ובעולם כולו שיפעלו לקדם פרויקט הנצחה מעל 18 שנים ולא ירימו ידיים. עבור ניסן סטמתי, סא"ל במיל, יוצא טייסת 144 בבסיס עציון שפעל בסמוך לאילת, שבכל שנה תיק הפעולה שלו בנושא רק הולך ומתעבה, הרעיון הזה הפך עם השנים למפעל חיים, ולמרות "התלך תבוא" שעושים לו פעם אחר פעם והסטירות שהוא חטף לאורך הדרך, הוא ממש לא מתכוון לוותר על הפרויקט.

המערכת שינתה פתאום את דעתה

זה התחיל אצלו בשנת 2003, כשניסה לקדם הנצחה מכובדת בעיר לזכרו של האסטרונאוט אילן רמון ז"ל, יוצא חיל האוויר, במקביל לאור ירוק שהוא קיבל לא רק מראש העירייה מאיר יצחק הלוי, אלא גם מקודמו בתפקיד גבי קדוש. במסגרת כוונתו זו, קיבל סטמתי את אישור חיל האוויר ואת אישור ראשי העיר להשתמש בשתי כנפי מטוס אותן תכנן להציב במרכז אתר ההנצחה. אלא שאם בהתחלה דובר על הצבת הכנפיים על  אי תנועה, הרי שמהר מאוד הוחלט לעשות חישוב מסלול מחדש ודובר על מציאת שטח חדש ומתאים יותר להצבת הכנפיים. בינתיים, בתיאום מול חיל האוויר, ובעלות לא זניחה של כסף, הובאו הכנפיים לעיר, ועד שיימצא להם מקום, הם נחו להם בשטח עפר של מקורות. אלא שהימים חלפו וגם השנים, הרבה מים זרמו בים סוף וגם בבסיסי חיל האוויר שהחליפו מפקדים, ופרויקט ההנצחה של סטמתי לא התקדם לשום מקום. שש וחצי שנים אחרי שייעד את האנדרטה לזכרו של אילן ז"ל, נהרג גם בנו סרן אסף רמון בהתרסקות מטוס F16 בתאונת טיס בדרום. עכשיו התכוון סטמתי לייעד את הכנפיים להנצחת האב ובנו, אלא שרעיונות היו למכביר אבל ביצוע יוק והכנפיים שהעלו הרבה הרבה אבק, המשיכו לשכב ללא שימוש בשטח העפר אולי לא כאנדרטה לבני משפחת רמון, אבל לגמרי אנדרטה לבירוקרטיה ואטימות המערכת שכבר אמרה כן ולפתע שינתה משום מה את דעתה.

המחטף של פרויקט חייו

ככה המשיך הסיפור להתגלגל עד שניסן סימן כיעד מתאים הר גרניט בשכונת השחמון. גם לזה הוא קיבל אישור, אלא שנאמר לו שיהיה עליו לפעול לשינוי התב"ע של ההר כדי שאפשר יהיה להקים אתר אתר הנצחה ומורשת. וגם הפעם ניסן לא ויתר כשהוא כבר מייעד את ההר היפה לא רק להנצחתם של אילן ואסף רמון, אלא כיוון להפוך את ההר להר מורשת לחיל האוויר בכלל ולבסיס עציון שפעל בקרבת אילת במשך שנים ונסגר עם החזרת השטחים למצריים. הוא גם לא הרים ידיים במאבק כמעט עיקש מול רשות הטבע והגנים, בדרך לקבל את אישורם לשימוש בהר הגרניט. ככה חלפו להם עוד כמה שנים והוא בעקשנות שלו לא רק דיבר אלא גם עשה והצליח. מרוצה ומאושר היה סטמתי בטוח שעכשיו שום דבר כבר לא יעצור אותו בדרך, אלא שאז חתמה עיריית אילת על מחטף ואת הר הגרניט שהוא עצמו פעל לשינוי התב"ע ולהשגת כל האישורים לשימוש בו, הפכה העירייה מתחת לאפו לעמדת תצפית משלה, ללא כל זכר למורשת, להנצחה ושלא נדבר על הכנפיים שכבר נהרסו. ניסן יצא אז בכותרות בטענה למחטף והאשים כי "עיריית אילת גזלה ממנו את פרוייקט חייו", אלא שכל אלו לא גרמו לשום גורם בעירייה למצוא את הדרך איך לשלב לצד התצפית את הבקשה הלא ממש גדולה של סטמתי, להציב על שטח העפר הסמוך והמיושר מונומנט של חיל האוויר, שיהפוך את עמדת התצפית מסתם נקודה יפה לאתר מורשת. 

אם לא רמון, לפחות בסיס עציון

אם לא די בכל הגלגולים האלו שעבר מפעל החיים של סטמתי, בשנת 2016 הוא עבר תאונת פגע וברח שהפכה אותו מבעל חברת גינון מצליח לשבר של כלי. אדם שעד היום מנסה לשקם את חייו פיזית ולא פחות גם כלכלית. מאז המקרה הפך פרויקט חייו של סטמתי לחשוב עבורו עוד יותר. "זו הייתה נקודת האור בחיי. משהו שראיתי בו תרפיה ורציתי אפילו עוד יותר לקדם", הוא מספר. אלא שגם מצבו זה של סטמתי לא גרם לשום גורם בעירייה להתרגש, ודיבורים על הפיכת הר הגרניט והתצפית לאתר מורשת עם מונומנט ומקאמה לא התקדמו לשום מקום. לאחר שהזיכרון קצר הטווח שלו נפגע קשות כתוצאה מהתאונה, צירף אליו ניסן את חברו משכבר הימים בטייסת רנ"ג במיל' דני שטרן, שנכנס גם הוא למירוץ המטורף אחר הקמת אתר המורשת. "דני הוא ההיסטוריון של בסיס עובדה ועציון", מספר עליו השבוע סטמתי בהערכה גלויה. את החשיבות של הקמת אתר מורשת לבסיס עציון הוא מסביר: "כשהוקם בסיס עציון במעלה אילת בשנת 1972 והוקם בו שיכון המשפחות, כל הילדים של אנשי חיל האוויר למדו אז באילת. את כל הקניות עשו המשפחות באילת ולמעשה היו חלק בלתי נפרד מהעיר שסיפחה לכאורה את הבסיס אליה. לאחר סגירת הבסיס, נשארו אנשי חיל אוויר רבים להתגורר באילת והקימו כאן את חייהם. רק טבעי הוא הדבר, שאם אנחנו מבקשים לעשות אתר מורשת, מן הראוי שמורשת בסיס עציון תשאר חרוטה בעיר", מסבירים סטמתי ושטרן.

אם לא כנפיים - מטוס כפיר

לפני כשנתיים, ולא לפני שהבינו כי הכנפיים ההן כבר פאסה, ישבו השניים אצל מפקד בסיס חיל האוויר בעובדה וקיבלו אישור לקבלת מטוס כפיר, שהיה מזוהה עם טייסת 144 בבסיס עציון, לטובת הצבתו כמונומנט מורשת באילת. בפגישת המשך שקיימו השניים בפעם המי יודע כמה, הפעם בשטח התצפית שהוקמה, הם קיוו להצליח לקדם את הרעיון. את הפגישה הזו מגדירים השניים כ'עלובה' מאחר ולטענתם ראש העירייה, דאז, מאיר יצחק הלוי, שאמור היה להיות נוכח בה, לא הגיע, וכמותו לא הגיע לפגישה גם מנכ"ל העירייה, פיליפ אזרד, שלטענתם היה גם הוא אמור להיות נוכח. "מי שהגיע לפגישה היה אדריכל העיר שכיום הוא מהנדס העירייה ובחוסר כבוד משווע גרם לשני אנשים, כבר לא צעירים לחכות לו בשטח למעלה מחצי שעה". כך או כך, השניים מספרים כי האדריכל לא הגיע עם בשורות. "ככל הנראה שלחו אותו כדי לנפנף אותנו", הם אומרים ומספרים: "הוא הציע לוותר על המטוס ולהסתפק רק באבן גדולה שתונח במקום ועליה כיתוב. את המטוס עליו דיברנו הוא דווקא ייעד להציב בחצר בית הספר בגין שם פועלת כתת חיל האוויר פלדה כחולה", אומר סטמתי ומבהיר כי כבר אז הוא וגם דני שטרן דחו את הרעיון על הסף בטענה כי עם כל הכבוד לבית הספר ולשוחרים הצעירים, לא לכך הם התכוונו כשדיברו על אתר מורשת, שכן רק התלמידים יוכלו להינות מהמטוס ולא מעבר. "הסברנו גם את הטענה שלנו בכך שיתכן ובעוד כמה שנים תסגר המגמה ומה אז תהייה המטרה של המטוס? וחוץ מזה, מכוונה לעשות אתר מורשת פתוח לכולם, רק התלמידים ייהנו מהמקום ולא זו הייתה כוונתינו. אבל גם מהפגישה הזו שום דבר ישים לא ממש קרה ואפילו פרוטוקול מסודר לא יצא ממנה", הם מוחים.

מאז אותה הבטחה לקבל את מטוס הכפיר, מפקד חיל האוויר כבר התחלף, גם מפקד בסיס עובדה המשיך הלאה ורק הם עם הרעיון שלהם עדיין לא מקובעים על הקרקע עם תשובות ברורות. "הנורא מכל הוא שאף אחד לא אומר לנו די, אין סיכוי, תפסיקו", אומר סטמתי בכאב. "לאורך 18 שנים כולם נותנים לי עוד תקווה להאמין שזה יקרה. מפיחים בי רוח להמשיך הלאה, לא לוותר ובמקביל דוחים אותי ואת כל הפרויקט הזה. אנחנו לא רוצים אבנים, אנחנו רוצים מטוס. אין שום סיבה שתעמוד ככה עמדת תצפית מהממת שלא יהיה לה שום מסר להעביר. כל מי שיגיע לשטח יראה בעצמו שיש כאן שטח ישר עליו אפשר למקם את המטוס ואת הכיתוב. גם היום יש הרבה אנשים בעיר, שלא לדבר על אנשים מחוץ לעיר, שלא מכירים את התצפית ולא יודעים על קיומה. אם זה יהיה אתר מורשת יגיעו לכאן בכל יום נתון עשרות תלמידים ואנשים לראות מקרוב וללמוד. בערים רבות ברחבי הארץ פזורים מונומנטים של חיל האוויר כמורשת, רק באילת, משום מה, לא מוצאים לזה מקום כבר 18 שנה. לחיל האוויר יש תקציב מיוחד לסמלים ומורשת, כך שאם מישהו דאג שזה יפול על קופת העירייה, אנחנו בטוחים שאם זה היה מתקדם ברצינות, גם לזה היה נמצא פיתרון על ידי חיל האוויר. המטוס עדיין שמור וחבל שאף אחד בעירייה לא מרים את הכפפה ומנסה לקדם את הרעיון".

נכון להיום השניים עדיין לא נפגשו עם ראש העירייה החדש אלי לנקרי. אצלו הם מקווים לקבל אוזן קשבת ותמיכה אמיתית סוף סוף לקדם את פרויקט החיים הזה. "כל מי ששומע את הסיפור המטורף הזה לא מאמין שיכול להיות פרויקט שעושים לו תלך תבוא כבר 18 שנים, אבל הנה אלו עובדות. אנחנו לא נרים ידיים וחבל מאוד שאף אחד לא מקבל את היד המושטת שלנו", הם אומרים בצער ומבטיחים להמשיך לדחוף את הרעיון ולא להרים ידיים.

את תגובת עיריית אילת בנושא לא קיבלנו עד לסגירת הגיליון. 

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת