הסוף לחניית הסירות ברחבי העיר?

אם תגיעו לסמטת נחל שלמה בשחמון תגלו שאת מקומות החניה של הרכבים תופסות 3 סירות, אופנוע ים ועגלות שנועדו לשאת על גביהן את כלי השייט בדרך לים. בסמטת הר שלמה מתלוננים הדיירים על סירות שתופסות להם את מקומות החניה לרכבים ובכלל, ברחבי העיר תוכלו לראות עגלות עם או בלי סירות עליהן ואופנועי ים שבהעדר מספיק מקומות חניה במרינה, נאלצים 'לעגון' ביבשה. אבל לא רק אל שכונות המגורים הגיעה הבעיה כי אם גם אל אזור התעשייה, כאן סבורים, משום מה, בעלי הסירות שאפשר להחנות את הכלים באין מפריע, ועם הרעיון הזה בדיוק לא יסכימו השכנים. רק השבוע החליט בעל עסק מתוסכל באזור התעשיה, שאחד השכנים אליו החליט להחנות על שטח החניה המצומצם במקום את הסירה שלו ואחר את הקרוון, לצבוע את הצד שלו באדום לבן. ככה, על דעת עצמו הוא לקח את החוק לידיים וצבע, כי אם בעיריית אילת לא אוכפים את הסדר בעניין חניית הסירות, למה הוא צריך לסבול את העובדה שכל מי שלא מוצא חנייה תופס לו את המקומות. בלאגן? בהחלט.

בקרוואנים ידעו לטפל

"זו תופעה מאוד מטרידה", אמר ל'ערב ערב' השבוע תושב באחד המשעולים בעיר שמרגיש הכי מקרוב את הבעיה. "כבר כמה חודשים שאנחנו השכנים מתקשרים למוקד העירוני, מבטיחים לנו לטפל בבעיה אבל בפועל נאדא".
מצוקת התושבים שסובלים מחניית הסירות ברחבי העיר בולטת עוד יותר לנוכח העובדה שמול בעיית הקראוונים החליטה עיריית אילת להתמודד וגם הצליחה. זמן קצר לאחר תחילת הקורונה החליטה עיריית אילת בתקנה מיוחדת שנמשכת עד היום, כי לא ניתן עוד להחנות קראוונים בשטחים ציבוריים ובחניות ברחבי העיר אילת. "זו שערוריה שאת נושא הקארוונים העירייה אוכפת ואת נושא הסירות שחונות ברחבי העיר, תופסות מקומות חניה, מכערות את העיר ומהוות לא פעם מטרד סביבתי, מול זה העירייה לא עושה דבר", מוחים התושבים שכבר עייפו מלפנות לעירייה ולהתלונן.

עיר בלי פתרונות עגינה

"אנחנו מכירים את הבעייתיות", אמר השבוע גורם בעירייה ל'ערב ערב', אבל אין לנו שום דרך לאכוף את הנושא כל עוד אנחנו כעירייה לא יכולים לספק לבעלי הסירות פתרון. מצוקת העגינה במרינה היא דבר ישן נושן. לכולם בעיר כבר ברור שעם כל הרצון אין מספיק מקומות עגינה על אחת כמה וכמה עכשיו כשהמרינה לספינות תיירותיות נסגרה לטובת שיפוצים ולחכ"א שאחראית על נושא המרינה אין פתרונות עדיין לבעלי היאכטות התיירותיות. איך אנחנו יכולים לקנוס תושב שכל רצונו להחזיק בסירה ולעיר אילת אין פתרון עגינה עבורו?", הבהיר הגורם העירוני.
בפועל, מצוקת החניה לבעלי הסירות אינה פשוטה. "אם מישהו חושב שאנחנו נהנים להחנות את הסירות שלנו ברחבי העיר הוא טועה ובגדול", אמר השבוע מיכאל, בעל סירה, שכבר חשב כמה וכמה פעמים למכור אותה למרות אהבתו הגדולה לים. "כשקניתי את הסירה היה לי ברור שאין מקומות עגינה במרינה. לא הבנתי עד כמה זה יהיה מורכב להחזיק סירה במצב כזה. לריב כל פעם עם השכנים, לא להיות מסוגל לנקות אותה כמו שצריך ולטפל בה כמו שהייתי רוצה ולהחנות אותה בצורה הכי לא בטוחה בחנייה סתמית של השכונה, זה הדבר שאף בעל סירה לא רוצה. אבל במציאות האילתית שאין מקומות עגינה במרינה ושהתור הוא מעל 150 סירות בהמתנה, למצוא מקום מסודר זה בגדר חלום רחוק. ומי שיגיד לך שהוא לא היה חונה את הסירה במקום מסודר, הוא שקרן", מבהיר מיכאל.

"הרשות חייבת למצוא פתרון כדי להתחיל לאכוף"

את המצוקה הזו של התושבים מכיר יהודה מורדי, סגן ראש העירייה, שביקש כבר לפני מספר חודשים להעלות את הבעייה בפני הנהלת העירייה. כמי ששימש כ- 20 שנה כיו"ר וועדת התחבורה ובמקביל שימש גם כממלא מקום יו"ר הדירקטוריון של חכ"א האחאית על המרינה, הוא מכיר את הבעיה מהכי קרוב שאפשר. "במרינה עדיין לא הצליחו להוסיף מקומות עגינה ויש בעיה חמורה. עם הזמן וככל שהבעיה גדלה והתווספו עוד ועוד סירות בעיר, מחוסר ברירה, תושבים, בעלי ספינות, נאלצו להחנות ברחבי העיר. מצד אחד אפשר להבין את המצוקה שלהם, מצד שני זה הפך למפגע של ממש, העגלות, הספינות והסירות לא רק תופסות מקומות חנייה אלא גם ויזואלית זה מפגע שלא נראה טוב ברחבי העיר".
מורדי שהעלה את הבעיה בפני הנהלת העירייה מבהיר כי בחודשים האחרונים החברה הכלכלית נענתה להפריש שטח זמני באזור שדה התעופה הישן לטובת יזמות בנושא. "מקום שמיועד לסירות ואופנועי ים שאין להן מקום עגינה במרינה. בישיבת ההנהלה המדוברת ביקשתי שהרשות תיקח על עצמה גם לפרסם את הנושא שכולם בעיר ומחוצה לה יידעו שיש כיום באילת מקום מסודר לחניית סירות. מן הסתם שבמקביל, עכשיו משיש פתרון חניה, הגיע הזמן שהרשות המקומית תתחיל גם לאכוף. לא יתכן שעכשיו משיש פתרון בעלי סירות עדיין יחנו את הסירות שלהם ברחבי העיר ואם לא די בזה גם יעסקו בצביעה ושאר שיפוצים של הסירות ברחבי העיר. הרעיו הוא ברור- אם יש עכשיו שטח חניה מסודר, חייבת להיות אכיפה מה גם שמדובר על שטח שמאפשר שטיפה, תיקונים וכדומה".
גם שטח מסודר לקראוונים אין עדיין באילת ואף על פי כן כשהעירייה החליטה בתחילת הקורונה למנוע את חניית הקראוונים ברחבי העיר היא הוציאה הנחייה ברורה וגם אכפה אותה.
"גם הנושא הזה בעייתי. אני בעד שיוסדר מקום עם כ – 500 מקומות חנייה לקראוונים שיספק להם את כל התנאים הנדרשים כמו חשמל, שירותים ועוד. קראוון אחד שמגיע לעיר עם משפחה שווה לשני חדרי בתי מלון והוא תורם לכלכלת העיר. אסור לשכוח שקראוון שיש לו מספר זה אומר שיש לו טסט וביטוח וכמו כל עגלה נגררת הוא נחשב לרכב לכל דבר ולא ניתן לעשות נגדו כלום. גם בנושא הזה צריך למצוא פיתרון ולשמחתי הרשות מתקדמת בשני המישורים".

ארז בוסקילה: "יש פתרון"

היה זה ארז בוסקילה, יליד אילת שהרים כבר לפני למעלה משנה את הרעיון לפתוח בעיר מתחם חניה לכלי שייט שאין להם מקום עגינה במרינה. "אני הפתרון לכל הבעיה הזו", הוא מבהיר השבוע ל'ערב ערב' ומספר כי הרעיון נולד לאחר מצוקה פרטית שלו כשבלית ברירה נאלץ להחנות את הסירה הפרטית שלו ליד הבית כשהוא מודע לעובדה שהוא ממוקם מספר מאה פלוס בתור לעגינה במרינה. "אז פניתי לחברה הכלכלית של אילת והצעתי להם שממש כמו שיש באשקלון, באשדוד ובערי ים אחרות בארץ, נדאג גם אנחנו לבעלי הסירות בעיר ולאלו שיורדים עם הסירות שלהם לאילת ולכולם אין פתרון עגינה. אמרתי להם בואו נעשה אחסנה יבשה ומכאן התגלגל הרעיון. הוצאתי חומר מהאינטרנט ולמדתי את הנושא, יצרתי קשרים עם אנשים, הבאתי מודלים וחיפשנו מקום שיתן מענה לצורך הזה. ככה הגענו לשטח על שדה התעופה הישן, כשברור לכולנו שמדובר במענה זמני שכן מתי שהוא תתחיל עבודת בנייה על השטח. אני יכול רק לקוות שעד שעבודות הבנייה יתחילו, המגרש יוכיח את עצמו ולכולם בעיר יהיה ברור שיש להפוך את השירות זה למשהו קבוע עם שטח קבוע". 
נכון להיום תמצאו במקום שפועל מזה כשנה כפיילוט, מעל ל- 50 כלי שייט ביניהם סירות, ספינות ואופנועי ים. בחלק אחד של המתחם שיכול לדברי בוסקילה להכיל כ- 220 כלי שייט, ישנם כלים שמישים אבל יש כאן גם מקום לכלי שייט שאינם שמישים ועד היום היוו מפגעים בלב העיר. "המקום הזה נותן פתרון לבעלי סירות אילתים וגם לכאלו שיורדים לעיר עם הסירות שלהם ועד היום לא היה להם איפה להחנות אותם". במקום ישנן נקודות שטיפה, נקודות התארגנות וגם מתאפשרת לבעלי הסירות עבודת הכשרה קלה של הסירות כשיש צורך. "המקום הזה נותן פתרון מדהים", מתגאה ארז על הרעיון ומבהיר: "כולם שואלים אותי איך לא חשבו על זה הרבה קודם". עכשיו כשיש מקום מסודר לסירות, מדגיש ארז כי כבר בימים הקרובים תחל עבודת הסברה של העירייה ברחבי העיר על מנת לעודד בדרך טובה את בעלי הסירות לפנות את החניות שהם תופסים בעיר ולעבור לשטח המוסדר והמיועד בדיוק עבורם. "כל אחד שנכנס לחניון חותם על חוזה מסודר ומקבל מפתח לשער. החניון מגודר ומצולם 24/7 ומאובטח לגמרי. זה הרבה יותר בטוח ונוח להחנות כאן מאשר בעיר באיזו חנייה סתמית, פתוחה ולא מוגנת", הוא מדגיש. 

וכמה עולה התענוג?

"כל מי שמעוניין ישלם על פי גודל הסירה סכום שנע בין 150-250 ש"ח בחודש ותאמיני לי שזה כלום. מי שיש לו יכולת כלכלית לקנות סירה, שלא יגיד שאין לו יכולת כלכלית לשלם סכום כזה בגין חנייה מסודרת עם כל התנאים הנדרשים שאין לו ליד הבית. המגרש לכשעצמו מרווח, מכוסה באספלט, כך שהסירות לא חונות על החול, יש שירות לתיקון פנצ'רים בעגלות ומענה לכל מיני בעיות אחרות. פתחנו קבוצת ווצאפ בה חברים כל החונים במקום וכולם עוזרים לכולם בכל מה שצריך. ממש כמו מרינה רק על היבשה. שנה אנחנו כבר על השטח, אבל עד היום היו חבלי לידה וקצת עיכובים, בימים האלו ממש אנחנו עולים על דרך המלך כשחד משמעית אנחנו זוכים להכרה מצד חכ"א ועיריית אילת. בימים הקרובים נקיים פגישה עם מנהל המרינה ונשתף פעולה והכל יהיה מסודר. יש לנו שיתוף פעולה מצויין עם עדי גורז'ניק, סמנכ"ל חכ"א, גם הוא יליד אילת שרוצה להצליח עם המיזם. המקום הזה נותן פתרון לבעלי הסירות וגם לתושבים שסבלו עד היום מהסירות האלו חונות בכל רחבי העיר. היום משיש פתרון גם תתחיל האכיפה בנושא", הוא מדגיש.

את תגובת עיריית אילת בסוגייה לא קיבלנו עד לסגירת הגיליון.

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת