מייסד הקהילה הגאה של אילת הלך לעולמו

מאת: מירב לוי דיאמנט ● 4/12/2020 09:26 ● ערב ערב 2994
רבים ממכריו של שמוליק לוי, מי שכונה 'מלכת אום רשרש' ידעו שהוא חולה, אבל חשבו שזה 'לא ביג דיל' ● השבוע נפטר האיש שייסד את הסצנה הגאה של אילת וללא ספק צבע אותה בלא מעט סרקזם וצחוק והותיר רבים ממכריו המומים וכואבים ● השבוע הם נפרדו ממנו: ''הפינה שלו ב'קפה נטו' שם נהג לשבת במשך שנים ואותה כינה 'המשרד שלי' תשאר מיותמת בלעדיו''
מייסד הקהילה הגאה  של אילת הלך לעולמו
תגיות: גייז חברה

אין מישהו באילת שלא הכיר את שמוליק לוי, האיש שהוגדר על ידי חבריו כחביב, מצחיק ובעיקר כמי שאומר את כל האמת בפרצוף, תאהב את זה או לא. בימי הזוהר של המסיבות באילת, אי אז בשנות התשעים האופטימיות, היה שזה שמוליק שניצח על ליין מסיבות הפרידום לקהילה הגאה בעיר וסייע לחברו משכבר הימים שחר אלקיים להביא לאילת את מצעדי הגאווה וארגן בבתי המלון בעיר תצוגות אופנה נחשבות בהשתתפות דוגמנים ודוגמניות מהארץ בכלל. 

 

"הידיעה תפסה אותנו לא מוכנים"


"נדמה ששמוליק תמיד היה שם", מספרים עליו השבוע חבריו, מרביתם קיבלו את הידיעה על מותו בהלם. "ידענו ששמוליק חולה, אבל הוא אף פעם לא שידר שמדובר במשהו מיוחד", הם מספרים השבוע. "הוא תמיד ניסה לשדר עסקים כרגיל. לכן הידיעה על מותו תפסה אותנו לגמרי לא מוכנים". חבריו של שמוליק ידעו תמיד שאם הם מחפשים אותו בשעות הבוקר כדאי להם לנסות ב'קפה נטו' בקניון 'מול הים', שם נהג לשבת בכל יום. "הוא ישב שם שנים על גבי שנים", מספר שחר אלקיים, חברו הטוב של שמוליק ז"ל והעביר את הזמן. "אם היית מתקשר אליו הוא היה אומר לך - בוא אלי למשרד והיה ברור למה הוא מתכוון".
רוני מויאל, צלם ואיש חיי הלילה בעבר מספר על שמוליק: "הוא היה בן אדם מדהים. כולם ידעו ששמוליק אומר לך הכל בפנים ולא דופק חשבון. בימים הטובים של המסיבות היה כיף לשבת איתו על הבר לפני תחילת הערב, לשמוע ממנו סיפורים ורכילויות. הוא תמיד היה מוקף בחבר'ה צעירים ויפים. הוא היה דמות צבעונית ומיוחדת ואין ספק שייחסר עכשיו בנוף המקומי".
תמי ברבי חברתו הקרובה של שמוליק מספרת: "שמוליק היה לקוח וגם חבר מזה כ – 25. בחגים ולעיתים גם בשבתות היה מגיע להיות אתנו, לפעמים יחד עם אחותו אליה היה קרוב. תמיד מוקף בחברים ובחברות. לפני כשנה הוא עבר ניתוח וחזר לעצמו אלא שלפני כשבוע לא הרגיש טוב ומכאן ההידרדרות הייתה מהירה. הלב כואב וממאן להאמין".

 

הביא לאילת את דנה אינטרנשיונל


מלי מלמולה שהכירה את שמוליק בימי המסיבות עוד כשהגיעה לאילת לפני כ– 40 שנה ושימשה כרקדנית בבטן בבתי המלון בעיר מספרת: "שמוליק תמיד היה פעיל. אם בארגון המסיבות שנחשבו אז להכי מוצלחות בעיר עם הדיג'י מוטי סעדיה, דנה אינטרנשיונל ואחרים, ארגן תצוגות אופנה והנחה אותן, עבד במסאג'ים ובעצם מה לא? היה בן אדם שמח, עליז וצבעוני שישר העלה לך חיוך על הפנים. היה לו חשוב תמיד לייצג את חברי הקהילה הגאה בעיר. רצה שיידעו עליהם, שישמעו ובכל הקשור לתחום הזה תמיד הרים את הכפפה. המוטו שלו היה לא להסתתר בארון אלא להפך שיכירו את חברי הקהילה כמו שהם באמת. יש לא מעט אנשים בעיר שירגישו היטב את חסרונו של שמוליק".


שחר אלקיים, עיתונאי ומי שארגן בעבר באילת את אירועי הגאווה, הכיר את שמוליק עוד בשנות ה – 20 לחייו. "אני זוכר את הרגע שהפכנו מסתם מכרים לחברים טובים של ממש", מספר השבוע שחר המתגורר בפולין וקיבל בהפתעה גמורה את הידיעה על מותו של ידידו משכבר השנים. "ישבנו ב'משרד' שלו ב'קפה נטו', ליד המעקה והסתכלנו למטה. עברה שם תיירת גרמניה, בלונדינית עם שיער רעמתי גבוה, בקיצור משהו סטייל דיווה. כמו שאנחנו יושבים ומסתכלים עליה שמוליק התחיל לצחוק וסיפר לי בגילוי לב: "ככה שמוקה (שם החיבה שאימץ לעצמו) הסתובבה בברלין. הוא סיפר לי על החיים שלו והמעללים שלו בברלין  ואני ישבתי מעולף מצחוק ומעולף מרמת הפתיחות שגילה כלפי. באותו רגע הבנתי שאם הוא סיפר לי את מה שסיפר לי אנחנו כבר מעבר לסתם מכרים. עבדתי אצלו תקופה כמנחה תצוגות אופנה, הוא היה המורה והמנטור שלי בכל מה שקשור למסיבות ופסטיבלי אילת בגאווה. למדתי ממנו דברים ששימשו אותי אז ומשמשים אותי עד היום. הוא למשל לימד אותי שכדי שיותר אנשים יגיעו למסיבות, צריך ללמוד להתחנף אליהם ולא משנה עד כמה אני לא סובל את הבן אדם. הוא לא רק אמר, אלא גם הדגים לי איך עושים את זה", צוחק שחר שמבהיר: "ועד כמה שזה הכי מנוגד אלי, זה עבד והוביל את המסיבות שלי לגדולות. ככה עד שיום אחד בן אדם ניגש אלי ונתן לי חיבוק שיכור עם נשיקה נוטפת רוק על הלחי וזה מה שגרם לי להבין שאני סיימתי עם המסיבות ועם הנחמדות שלי לאנשים שאני לא סובל. היו לי ולשמוליק המון שעות שיחה. בשנים בהן אני לא גר עוד באילת הוא היה בין הבודדים בעיר ששמרו איתי על קשר. הוא גם רצה להגיע לבקר אבל בכל פעם היה משהו אחר שמנע את זה ממנו. בחורף היה קר מדי, בקיץ הייתה קורונה וכך זה לךא קרה ולצערי גם לא יקרה. ידעתי ששמוליק היה חולה לפני כשנה אבל שמוליק אף פעם לא רצה שירחמו עליו ולכן המעיט לפרט בנושא. לתומי חשבתי שזה היה ונגמר והוא המשיך הלאה. לא תיארתי לעצמי שהיה לזה המשך ושזה יגמר ככה. התעוררתי בבוקר להמון הודעות במסנג'ר ולא האמנתי. הייתי פשוט בשוק. עזבתי את הנייד ועשיתי דברים על אוטומט, מקווה שכשאחזור למכשיר אגלה שזו סתם הייתה טעות. אבל זו לא הייתה טעות".

 

המלכה הגיעה


אני שואלת את שחר על הכינויים של שמוליק והוא מספר לי בחיוך: "היו לו שני כינויים עיקריים: האחד שמוקה, שזה היה כינוי גנאי שהלבישו לו אבל שמוליק שהבין שכדי להוריד את הגנאי מהגנאי הוא צריך לאמץ את הכינוי, לא התרגש ממנו והפך אותו לשלו. הכינוי השני שלו היה 'מלכת אום רשרש' כי שמוליק היה מלכה גם מבחינת היחס שלו לעצמו וגם מבחינת הכבוד שנתנו לו חברי הקהילה ומעבר לזה. הוא יכל להגיע למועדון, לראות תור ענק בכניסה והיה צועק מקצה התור: "הלוווו, המלכה כאן...לא משנה כמה אנשים עמדו בתור הוא היה עובר את כולם והיו מאפשרים לו להיכנס מיד. לשמוליק גם הייתה שנת יופי כיאה למלכה בכל אחר צהריים. אוי למי שהיה מפריע לו בין השעות 16:00-18:00. אם מישהו היה מצלצל הוא היה עונה בכעס: "מי מפריע למלכה?". ואם אני הייתי רוצה לעשות למישהו רע, הייתי ממליץ לו להתקשר לשמוליק בדיוק בין השעות האלו רק כדי שיחטוף בראש", הוא צוחק. "במשך כל השנים הייתה לו על הצוואר שרשרת עם תליון של מסכה. שמוליק תמיד היה אומר שזו המסכה היחידה שיש בסביבתו. הוא תמיד אמר אמת ורק אמת ולא ניסה לעדן גם אם היא לא הייתה נעימה לשומע. כך למשל אמר פעם לאחת האימהות שסיפרו לו שיש לה בן מדהים שמתאים לתצוגות אופנה שהבן שלה הכי לא מתאים לזה ואם היא לא רואה את זה סימן שהיא לא רואה טוב". שחר מספר על שמוליק עוד ועוד סיפורים מצחיקים ומסכם בכך שאילת תחסר היום את אחת הדמויות היותר ססגוניות שחיו בה.


שמוליק לוי נפטר בגיל 70 ונקבר באילת אותה אהב. יהי זכרו ברוך.  


רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש