פעם אילתי, תמיד אילתי

מאת: מירב לוי דיאמנט ● 15/3/2024 12:56 ● ערב ערב 3163
הם גדלו באילת ילדי ים, מחוסרי דאגות, למדו כולם בבית הספר התיכון האחד שהיה בעיר, הילדים שכולם במרכז קינאו בהם כששמעו שהגיעו מאילת ● ולמרות שבשלב כזה או אחר בחייהם הם נאלצו לעזוב את העיר לטובת לימודים או עבודה, ברגע שרק יכלו הם חזרו חזרה, מגדלים כאן היום את דור העתיד, מתגעגעים לימים היפים של פעם, מבינים שאילת חייבת להתקדם בקצב הזמן ● חמישה ילידי אילת, מחזור אחד ואהבה גדולה ומשותפת לעיר שחוגגת בימים אלו 75 שנים להיווסדה
פעם אילתי, תמיד אילתי

   אם תחפשו בספרי התמונות של גיל תגר, נדב רון, אודי שכטר, גלית מילר וסיגל אילת, יש סיכויים גבוהים שתמצאו שם את התמונות של כולם. אחרי הכל, בימים ההם, כשאילת עוד היתה עיר קטנה, חולית ונטולת מניירות על שפת הים, כולם הכירו את כולם. בעיר בה היו כמה בתי ספר יסודיים בלבד, חטיבת ביניים אחת ותיכון אחד- גולדווטר, רק טבעי היה שכולם הכירו לא בפרצופים אלא גם בשמות וידעו הכל ממש כמו בקיבוץ. ערב יום אילת הפגשנו חמישה ילדים אילתים, היום בעלי משפחות, שבחרו להמשיך ולשזור את חייהם בעיר שהם כל כך אוהבים מאז ומתמיד ולתמיד.

 

"לגלות שקבעת עם שלושה ואף אחד לא הגיע”

 

''לקבוע עם שלושה אנשים לאותה שעה 
ולגלות שאיש מהם לא הופיע''. גלית מילר


 

מי? גלית מילר ישמח. נשואה+ 3.

ביום יום- רואת חשבון במשרד המשפחתי מילר ושות' ראיית חשבון.

ממתי אילתית? 
   הגיעה לאילת עם משפחתה כשהייתה בת שלוש בעקבות הצעת עבודה שהציעו באילת לאביה זוהר.

לגדול באילת?
   "היה נהדר. אילת של פעם הייתה קיבוץ. כולם הכירו את כולם ולא רק בתיכון האחד שהיה בעיר. הבית היה תמיד מלא בחברים, הדלת אף פעם לא היתה נעולה וכל מי שרצה פשוט הגיע. אני זוכרת את אמא מכינה כל הזמן סנדוויצ'ים לחברים", היא נזכרת בימים היפים בחיוך. "הכל היה קרוב והים תפס מקום מרכזי בחיים של כולנו. היתה הרגשה משפחתית ומיוחדת".

עזבת?
   "מיד אחרי שהשתחררתי עזבתי ללמוד בתל אביב. עשיתי שם סטאז' וחזרתי אחרי 8 שנים. מההתחלה אמרתי שכשאסיים ללמוד אחזור לעיר, אבל לא היה ברור לי אם אתחתן שם ומה יקרה. לשמחתי הרבה הכרתי את ניר, בעלי, צפתי במקור, שהסכים לחזור איתי לאילת. מאז אנחנו בעיר. כאן הקמנו את ביתנו ואת המשפחה".

מחשבות על עזיבה?
   "איך אני אעזוב את המשרד? האמת זה לא עלה אף פעם ועד שהילדים יעזבו או לא יעזבו את העיר יש עוד זמן אז לכי תדעי".

אוהבת באילת?
   "את ההרגשה של החופש והים. אמנם כיום אני רואה את הים בעיקר מהחלון, מוודאת שהוא עדיין כאן, אבל גם זה חשוב", היא צוחקת.

לא אוהבת באילת?
   "את החגים כשהעיר מפוצצת. כשהילדים היו צעירים לא אהבתי את הקושי שאין מה לעשות. היום כשהם בגרו הם כבר שוברים לבד את הראש עם החברים".

הכי אילתי? 
   "לקבוע עם שלושה אנשים פגישה לאותה שעה ולגלות שבסוף אף אחד מהם לא הגיע"


קשר עם חברי ילדות? 
   "פחות קשר עם חברי הילדות האילתים, יותר קשר עם חברים שרכשתי בשנים בהם חייתי במרכז".

מאחלת לאילת? 
   "שתמשיך להתפתח, שיהיו יותר מקורות תעסוקה כדי שהצעירים יוכלו לחזור הביתה".


 

לומר שלום כמעט לכל בן אדם שעובר ברחוב

 

''מזדקנים באילת עד הסוף, 
למרות שהילדים כמעט ולא בעיר''


מי? נדב רון, נשוי לאורית +3. יליד אילת.

ביום יום? גימלאי של צה"ל ועצמאי.

לגדול באילת? 
   "חיים מאושרים, נטולי דאגות. כשאילת היתה קטנה וכולם הכירו אחד את השני לא היה פחד מכלום. ים, חבר'ה, מועדונים, תיירות, היה מעולה. חיים שהילדים לא מכירים היום כי כולם מחוברים למדיה וכי אילת כבר לא מה שהיתה פעם. אנחנו חיינו כילדים את העיר, את החוץ ואת הסביבה".

עזבת? 
   "במסגרת שירותי כאיש צבא קבע עזבנו לעובדה וגרנו בשיכון המשפחות. משם עברנו לכמעט 10 שנים לגור בנווה חריף, שנה בתל אביב ואחרי בערך 12 שנים מחוץ לאילת במצטבר חזרנו הביתה לאילת".

למה לחזור? 
   "אילת תמיד הייתה הבית. לא משנה מה עושים תמיד רוצים לחזור. ברגע שיצאתי לפנסיה המשפחה עשתה לי מארב סביב שולחן שישי. הם אמרו לי- אבא החלטנו, יצאת לפנסיה, חוזרים לאילת. וככה זה היה".

אוהב באילת? 
   "את השקט. את החיים בשני הילוכים אחורנית. שאין לחץ, את הביטחון שיש עדיין בעיר, את הרוגע, את הקצב, אם בא לנו ללכת עכשיו למסעדה וזה לא חג, פשוט יורדים. לחיים יש כאן קצב מיוחד".

לא אוהב בעיר? 
   "שבחגים אין לנו חגים. למרות שאני עוסק בתיירות ומבין את חשיבות העניין אני פחות אוהב".

הכי אילתי? 
   "להסתובב ברחוב ולהגיד שלום כמעט לכל בן אדם שעובר. לקחת כסא באמצע היום ולרדת לים בכיף, עם או בלי מקל הדיג ולנקות את הראש".

אילת של היום או של פעם? 
   "אוהב את אילת של פעם אבל מציאותי. בעבר היינו ילדים תמימים שלא צריכים כלום. היום אילת גדלה וזו הפרנסה".

מזדקנים כאן? 
   "עד הסוף, למרות שכבר היום הילדים כבר כמעט לא בעיר".

מאחל לאילת? 
   "בראש ובראשונה שקט. שהעיר תמשיך להתפתח ולא רק בתחום התיירות אלא עם מקורות פרנסה נוספים ושאילת תישאר תמיד אילת".


 

מי עוד קורא לכפכפים ג'יבוטים?

 

מאחל לאילת "השקעות ממשלתיות, 
תעסוקה ושיפור בשירותי הבריאות". אודי שכטר


מי? אודי שכטר. נשוי לאורית +3 בנות.

ביום יום? איש תקשורת ומדיה.

ממתי אילת? "הגעתי לאילת בגיל שלוש בעקבות העבודה של אבא שלי בתמנע".

לגדול באילת? 
   "קיבוץ גדול. שמח. לא היה לנו כלום אבל היה לנו הכל. בכתה ב' בזכות המורה לחינוך גופני בבית הספר אלמוג גיליתי שאני ספורטאי כששברתי שיא בריצת 60 מ'. בכתה ד' התחלתי לשחק כדורסל בבית התלמיד ומשם נשאבתי לספורט. אחי משך אותי לכיוון הספורט הימי. היה לנו גלשן בשיתוף עם פיליפ עירון וגם ספיד בואוט ואני חלקתי את הילדות בין הכדורסל לים".

עזבת? 
   "עזבתי לטובת לימודים. שנתיים באריאל, שנתיים בתל אביב. התקבלתי לעבודה כתחקירן בערוץ 2 ולא ממש היה לי ברור שאני חוזר לעיר אבל אז קיבלתי הצעה מפתה מחיים סלטי שהיה הבוס שלי מגיל 15 וזה קרה".

מחשבות על עזיבה? 
   "תמיד זה על הפרק בגלל כל מיני הצעות עסקיות אבל אני מעדיף להישאר באילת כי אני בעיקר לא אוהב פקקים וגם להישאר קרוב לים עדיין עושה לי את זה".

אוהב באילת? 
   "את זה שאני מכיר המון אנשים, שהחיים עדיין קלים כאן בהרבה מבמרכז, את לא מבינה כמה חברים שלי שעזבו את אילת מתים לחזור כי הם מגיעים לביקורים בעיר ואוהבים את זה שאין כאן פקקים ויש כאן חיים. אוהב את זה שהכל קרוב בעיר, שיש חברים ומשפחה וכמובן את מזג האוויר הנפלא שיש לנו כמעט כל השנה".

לא אוהב באילת? 
   "שאיבדנו קצת מהקיבוציות שהיתה לנו, שהגידול של העיר שינה את העיר שגדלתי עליה, אבל זה מה שיש וזה עדיין הרבה יותר טוב ממקומות אחרים בארץ. שאין לנו עדיין גישה מהירה ונוחה למרכז, לא אוהב את הסגירה של שדה דב שפגעה בנו בטיסות ובעיקר בהורים המבוגרים שלנו, שאנשי מקצוע טובים לא רוצים להגיע לעיר".

הכי אילתי? "לקרוא לכפכפים ג'יבוטים".

אילת של היום או אילת של פעם? "של פעם בלי ספק".

מה היית משנה? 
   "יותר השקעות ממשלתיות בעיר. בעבר המדינה פתחה את תמנע ואת הנמל ומשכה לכאן אוכלוסייה. היו משרות שלא היו רק תיירות. היום אין עוד השקעה בפריפריה, אין מחשבה. הפריפריה רחוקה מהתפיסה בסגנון הרחוק מהעין רחוק מהלב וחבל".

מזקדן כאן? "עדיין לא עושה תוכניות לטווח ארוך".

קשר עם חברי ילדות? 
   "כל הזמן. גם עם מי שנשארו באילת וגם עם מי שעזבו. אנחנו חבורה של חברים עוד מהגן ששומרים על קשר יום יומי בקבוצת ווטסאפ ובכלל. חברים שהולכים איתי לאורך כל הדרך והחיים".

מאחל לאילת? "השקעות ממשלתיות, תעסוקה ושיפור בשירותי הבריאות".


 

 להגיד אני אילתי

 

''לא קל כאן כלכלית''. גיל תגר


מי? גיל תגר, נשוי לאידן +4. יליד אילת.

ביום יום? עצמאי.

לגדול באילת? 
   "פצצה. העיר היתה קטנה, עשינו הכל ברגל. הכרנו את כולם כי היו מעט בתי ספר יסודיים ורק תיכון אחד. אבא שלי שימש כמנהל אגף התיירות כך שהיתה לי פרוטקציה במלונות והיינו 'מסודרים'", הוא צוחק. "זו היתה ילדות מושלמת של ים, חוסר דאגות, חופש, לא פחדנו מכלום. היום לא הייתי נותן לילדים שלי לחיות כמו שאנחנו חיינו. זו היתה תקופה של תמימות מנצחת".

עזבת? 
   "עם כל המשפחה לאנגליה, למקום הולדתה של אשתי. חיינו שם בין השנים 2003-2009. זו היתה תקופת האינתיפאדה והפיגועים בארץ. אידן ואני היינו עצמאיים וכמו שקורה אחת לכמה שנים לעצמאיים בגלל המצב הבטחוני בארץ שום דבר בכלכלה לא יציב. זמן קצר לפני כן קנינו את הבית שלנו והבנו שהמצב קשוח. נסענו לחופשה ארוכה באנגליה שם אידן קיבלה הצעת עבודה מפתה ועזבנו".

למה חזרתם? 
   "בעיקר בגלל האנשים. מעבר לזה הילדים הגיעו לגיל בית ספר ורציתי שיתחנכו באילת, בהמשך שיעשו צבא, ההורים שלי התבגרו והיה חשוב לחזור. מעבר לזה שבאנגליה היה איכס. אז היה הרבה כסף והיה סבבה והיינו מפונקים אבל האנשים לא היו אילתים. וכמה שצדקתי במחשבה הזו. חזרנו והילדים הצליחו בבתי הספר בעיר ויצאו מוצלחים. אני לא מצטער לרגע שחזרנו חוץ ממצב הכיס. את מה שהילדים שלנו חוו באילת הם לא היו חווים בשום מקום בעולם".

מזדקנים כאן? 
   "כן אבל לא על מלא אלא עם הרבה גיחות לחו"ל. לא קל כאן כלכלית. לפעמים חייבים לקחת אוויר בחוץ".

אוהב באילת? 
   "את מזג האוויר בראש ובראשונה. לפני 48 שעות הייתי בארצות הברית עם כפפות על הידיים וכובע גרב וקיללתי כי היה לי קר. היום אני כאן עם מכנס קצר וחם לי. תראי מה יש לנו כאן. בכל העולם אנשים קופאים עכשיו מקור ולנו יש את זה. מעבר לזה יש כאן באילת את האנשים הכי חמים ומדהימים בעולם וכמובן יש כאן את המשפחה שלי".

לא אוהב? 
   "את הכיכרות. די, טחנתם לנו את הצורה. לא מבין למה הצרו את הכניסה לכיכרות במקום לעשות שני נתיבי גישה ושני מסלולים בתוך הכיכר. כאילו מישהו רצה לגרום לנו לפקקים במכוון. לא אוהב שהעיר לא מתפתחת בתחומים שהם לא תיירות, פחות אוהב את המלונות של ימינו שזה רק כסף מבחינתם. שדה התעופה שהוצא מאילת זו טעות ענקית, חברות התעופה הן פח ולא רואות כלום חוץ מכסף".

אילת של היום או של פעם? "של פעם, קל".

הכי אילתי? "להגיד אני אילתי".

בקשר עם חברי ילדות? "כן שגם זה משהו שהוא מאוד אילתי".

מאחל לעיר? 
   "שתהיה עיר תיירות כמו שהיא צריכה להיות ושימצאו את הנוסחה הנכונה להביא לכאן תיירים".


 

לומר שאני אילתית ולראות את כולם מופתעים

 

''בעבר היתה בבית החולים מחלקת פגים 
היום כבר אין''. סיגל אילת


מי? סיגל אילת, גרושה +4. ילידת אילת.

ביום יום? "אשת נדל"ן, מנחת NLP, מלונאית בעבר.

לגדול באילת? 
   "ילדות מאושרת. בלי נעליים, הלכנו ברגל לכל מקום, הכרנו את כולם, ילדות כיפית, ים תיכונית של ג'יבוטים, חצי תיכון- חצי ים. אם היינו לוקחים מונית מי ידע כתובות, זה היה 'קח אותי לפטיו נלקין', לוילה של שמעל'ה כהן וכדומה. ילדות נטולת דאגות, מאושרת, גדלנו בלי מעמדות ובלי עדות".

עזבת? 
   "בגיל 26 עזבתי לקריית חיים לדודה שלי. אז חיפשנו עבודה בעיתונים ואני שעבדתי כמנהלת קבלה במלון ספורט וטיפסתי בסולם הדרגות רציתי לנסות את מזלי בחוץ. רצה הגורל ולטלפון הראשון שעשיתי לעבודה בחיפה ענה לי איציק זוהר ז"ל, מי שהיה שכן של ההורים וגר קומה מעלי ואמר לי: "זו סיגל אילת מ4006?"....אז עבדתי אצלו בחיפה במכירת דירות נופש בטנריף במשך חצי שנה, אלא שאז אבי חלה והחלטתי לחזור לעיר".

חשבת לעזוב שוב? 
   "קצת לפני הקורונה ואחרי הגירושים עזבתי. רציתי שהבנות שלי ישתלבו במכינה לצה"ל. זה שרד חמישה חודשים וחזרנו בעיקר בגלל הקורונה. לפעמים יש מחשבות על מה הלאה ומה נהיה אם הילדים יעזבו? לפעמים צריך לעזוב את אזור הנוחות אבל אילת זו אילת".

אוהבת באילת? 
   "שמכירים את כולם. אמנם היום כבר פחות ועדיין יש את הגרעין האילתי הוותיק. אוהבת את הים וההרים, את האפשרות לשבת בחוף הצפוני ברעש או בחוף הדרומי בשקט ושלווה".

לא אוהבת? 
   "בעבר היתה בבית החולים מחלקת פגים היום כבר אין. יש תחושה שבמקום ללכת קדימה אנחנו הולכים אחורה וזה חבל. הטיסות כבר לא מה שהיו, הכבישים לאילת עדיין חשוכים, מהירות הגישה לאילת לא שופרה. לצערי למעט מבניינים העיר לא מתקדמת לשום מקום".

הכי אילתי? 
   "להגיד לאנשים שאני מאילת ולראות אותם עד היום מתפלאים איך חיים בעיר כזו".
אילת של היום או של פעם? "אילת של פעם, ברור".
מזדקנת כאן? "במצב הנוכחי לצערי לא".

חברי ילדות? 
   "בשנת 2019 הקמתי קבוצת ווטסאפ של השכבה ומאז היא מתפקדת. עושים מפגשים והיה כנס גדול. כיום 50 אחוז מהשכבה לא נמצאים כאן".

מאחלת לעיר? 
   "שתהיה כשמה כן היא- מא' ועד ת', שיהיה בה הכל ושתהיה ארץ אילת- עיר תיירות משגשגת. שנדע להשתמש במשאבי הטבע יותר כמו הניצול הסולארי ובית חולים■  


מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו במייל או בווטסאפ


רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש