בבית החולים סורוקה בבאר שבע שוכב טימידיו גבולהאן, תושב מדינת ישראל ב – 27 השנים האחרונות, שעבר לפני כחודש דימום מוחי והוטס בבהילות מבית החולים יוספטל לקבלת טיפול מציל חיים בסורוקה. מבחינת בית החולים סורוקה לא נותר עוד מה לעשות בהיבט הרפואי עם החולה. הוא אמנם נותר עם איברים משותקים ובלי יכולת דיבור, אלא שיתכן שעם שיקום נכון וטוב דימיטיו עוד יוכל לדבר ומצבו ישתפר. אלא שנכון לעכשיו לא זו בלבד שדימיטיו לא יכול לעבור לשיקום, אלא שבני משפחתו גם מסרבים להוציא אותו מבית החולים רק משום שבימים אלו ממש הם חייבים לפנות את דירתם השכורה, כי כשאבי המשפחה בבית החולים והאם אינה בקו הבריאות ולא יכולה לעבוד, אין מי שיכניס כסף לבית. בתו הגדולה של דימיטיו חזרה בתשובה ואם שני בניו הגדולים עוד היו מסוגלים לעזור לפרנסת הבית, הרי שנכון לעכשיו שניהם חיילים בצה"ל וכל שהם יכולים לקבל זו חופשה מיוחדת שתעזור ולו במקצת לסייע לאב בבת החולים.
הבן החייל חתם בלית ברירה
אם תהיתם איך כל אלו יכולים לקרות במדינה מתוקנת כמו ישראל, כדאי שתדעו שדימיטיו אינו אזרח ישראל. גם כיום, 27 שנים אחרי שהגיע ארצה, מצא כאן את אהבת חייו, התחתן איתה ויחד הם ילדו שלושה ילדים, לא מצאה מדינת ישראל לנכון להכיר בו כאזרח המדינה. לא משנה כמה ניסה לפעול לטובת הנושא במרוצת השנים, נעזר בעורכי דין פרטיים, בעורכי דין ציבוריים ובכל מי שרק היה מוכן לשמוע את סיפורו ולנסות לעזור. אלא שלאורך כל השנים האלו, בכל פעם מצאה המדינה עוד ועוד סיבות למה לא להעניק לו את תעודת הזהות המיוחלת ואגב כך גם את הזכות לביטוח הרפואי שהיה משנה עבורו ועבור משפחתו בהווה את כל מצב הביש אליו נקלעו. "את מצליחה להבין את זה?", אומר לי השבוע בכאב סתיו, בנו של דימיטיו, צעיר ישראלי, חייל בצה"ל, שנאלץ לחתום באין ברירה על מסמכים שהוגשו לו בבית החולים סורוקה מיד עם הגעתו של אביו בטיסה. "עוד לפני שהם טיפלו בו היה להם חשוב שמישהו יחתום על התחייבות לשלם את כל ההוצאות הכספיות שיגזרו כתוצאה מהטיפול באבא", מסביר סתיו שלא חשב פעמיים ומיד חתם. "לא היה מקום לספק. אבא היה חייב טיפול ואני חתמתי", הוא אומר השבוע וברור לו שלא יצליח לעמוד בסכום ההוצאות שנושק כיום לכ- 90 אלף ש"ח, סכום שרק גדל ועולה עם כל טיפול באביו ועם כל יום שהוא נשאר בבית החולים סורוקה.
"לא היה משהו שהיה יותר חשוב לדימיטיו, מאשר להוציא את תעודת הזהות הכחולה", מספרת השבוע אביבה, אשתו של דימיטיו, שנזכרת איך הכירה אותו לפני 27 שנים. "הוא למד את מקצוע השיפוצים באיטליה והגיע לעבוד עם חברה איטלקית במצרים", היא מספרת. באחד הימים עבר דימיטיו את הגבול לאילת והכיר את אביבה. יומיים בלבד לקח להם כדי להתחתן, נישואים שהולידו שלושה ילדים ואהבה ארוכה ששרדה עד היום. אלא שלמרות שניצחו בדרך את כל הקשיים והמכשולים, רק דבר אחד הם לא הצליחו לנצח- את הבירוקרטיה הישראלית שגרמה לכך שעד היום, במשך כל הרבה שנים ואין סוף ניסיונות, לא הצליח דימיטיו לקבל תעודת זהות. "כל פעם היינו מבקשים, מגיעים למשרד הפנים ובכל פעם היו מוצאים לנו עוד דרישות ועוד בקשות העיקר לא לתת לו את תעודת הזהות", מספרת אביבה ובנו סתיו מציין כי לנוכח העובדה שלא היתה לאביו תעודת זהות וגם לא ביטוח רפואי הוא לא הלך אף פעם לקבל טיפול רפואי בקופת חולים. "פעם אחת הוא היה חייב לעבור ניתוח בקע", מספר סתיו, "והוא חייב לשלם את כל הסכום הלא נמוך באופן פרטי. על פניו נשמע שאם אתה נשוי ליהודייה, יש לך ילדים ואתה חי בארץ, אין סיבה שלא תקבל תעודת זהות. בפועל הדברים לא ממש עובדים ככה. ההזוי הוא שאחרי שנים ארוכות שאבא חי בישראל, דרשו ממנו להביא תעודת יושר ותעודת לידה מניגריה. לא משנה כמה אבא ניסה להסביר שאין לו אף אחד בניגריה, לא משפחה וכבר גם לא חברים שיוכלו לעזור לו בזה, מדינת ישראל התעקשה והוא שפחד לצאת מגבולות הארץ שמא לא יאפשרו לו לחזור ולהיות עם משפחתו, נאלץ לוותר על זה. ובכלל מה הרעיון בקבלת תעודת יושר ממדינה בה הוא כבר לא חי כל כך הרבה שנים?", תוהה סתיו.
ומה על שיקום?
בגיל 51 בלבד, כשהוא בריא וללא כל מחלות מוכרות לפני כחודש טימידיו התמוטט. "מישהי מצאה אותו זרוק ברחוב וחשבה שאולי זה מסומם או שתיין זרוק ככה באמצע הרחוב. חבר של אבא שהגיע מיד, הבין שקרה משהו ומיהר להזעיק למקום אמבולנס שהעביר אותו לבית החולים יוספטל". בבית החולים זיהו דימום מוחי והטיסו את אבא במהירות לבית החולים סורוקה. שלושה שבועות הוא היה בטיפול נמרץ. הרופאים חשבו שהוא יישאר משותק בכל הגוף, אבל מאחר ולטענתם אבא היה פעיל וגופו היה חזק ובריא בדרך כלל, אבא נותר משותק חלקית, אבל איבד את יכולת הדיבור", מספר סתיו שמבהיר, "נכון להיום בבית החולים סורוקה סיימו את הטיפול הרפואי באבא. השלב הבא צריך להיות מעבר שלו לשיקום, אלא שמאחר ולאבא אין ביטוח, השיקום צריך להיות על חשבוננו ואין סיכוי שזה יכול לקרות". בבית החולים גם ביקשו מבני המשפחה להוציא את האב מבית החולים, אלא שנכון להיום אין למשפחה לאן להעביר את האב. "מאחר והוא היה המפרנס היחיד בבית", מסביר סתיו, "ועכשיו חודש שאין הכנסה, נאלץ לעזוב את הדירה השכורה שלנו ולמצוא לנו מקום אחר. עדיין לא ברור לנו לאן נלך ואיך נסתדר אבל דבר אחד בטוח- לא נוכל לקחת את אבא במצבו הזה אל הלא נודע".
במקביל בבית החולים כבר מידפקים על דלתות המשפחה ומבקשים להבין מי ישלם את החוב שממשיך להצטבר והגיע כבר מעל ל- 90 אלף ש"ח.
"עוברים ימים מטורפים"
מי שמנסה כיום לעזור למשפחה אובדת העצות הוא עורך הדין יוסי בדש שליווה לפני מספר שנים את דימיטיו בניסיונותיו לקבל את תעודת הזהות. כשבדש שמע על מצבו של דימיטיו הוא הסכים לנסות לסייע בחינם למשפחה. "את מצליחה להבין את התמונה?", הוא אומר השבוע בכאב. "אבא שהסכים למסור את שלושת ילידו לצה"ל, גידל אותם כישראלים לכל דבר, חי במדינה 27 שנים כמו ישראלי, נשוי לישראלית, לא זכה לקבל עד היום בגלל הבירוקרטיה המכעיסה את תעודת הזהות. היום כשהוא חייב ביטוח רפואי על מנת להמשיך לחיות בכבוד, אין לו במה להעזר. הבנים בצה"ל ולא יכולים לעזור בפרנסת המשפחה. האמא אינה כשירה לעבודה והבעיה גדולה. מדינת ישראל חורצת את גורלו אם תוציא אותו מבית החולים החוצה. אין לבני המשפחה את היכולת לטפל בו ולמעשה כיום גם אין להם בית לקחת אותו אליו. היום המשפחה הוותיקה הזו מבקשת מהמדינה עזרה. מבקשת שמה שלא נעשה עד היום ייעשה עכשיו בשל מצבו הקשה של האב. אם המדינה תכיר בו כתושב, מה שהיה צריך לקרות למעשה כבר מזמן, יהיה מי שישלם את חובות הטיפול וזה לא יפול על בנו שבסך הכל רצה להציל את חיי אביו וחתם על המסמכים. יש פה אדם שחי בארץ, עודד את ילדיו לאהוב את המדינה, עודד אותם להתגייס לצבא ומה המדינה מחזירה לו בתמורה?".
יונתן הבן מוסיף: "אנחנו עוברים ימים מטורפים. ימים של חוסר וודאות. האור היחיד במצב הזה הוא עורך הדין בדש שמנסה לעזור לנו ככל יכולתו. אנחנו רוצים להציל את חייו של אבא, דואגים לו, ברור לנו שהוא חייב שיקום אחרת לא ישרוד, אבל אין לנו את הדרך לממן את זה. פנינו לרווחה, למשקית ת"ש, החיים השתנו לנו בבת אחת. זה לא מה שתכננו שיקרה", אומר סתיו ומקווה שמשהו אולי יזוז ויקרה עכשיו אם לא קרה לאורך כל השנים.
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "המקרה לא מוכר למשרד המשרד הבריאות. המשרד יפנה לבית החולים ויבחן את המסמכים הרלוונטיים ככל שיתקבלו. יש לציין שבמשרד הבריאות קיים תקציב מוגבל לפעולות מצילות חיים בקרב אוכלוסיית חסרת מעמד במדינת ישראל. כל מקרה המתקבל מבתי החולים נבחן לגופו והמשרד מקבל את ההחלטה לפי שיקולים רפואיים ובהתייעצות עם הגורמים המקצועיים בתוך מערכת הבריאות.”
מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר בתגובה: "מדובר באזרח ניגרי אשר שוהה בישראל שנים רבות באופן בלתי חוקי. מר גבולהאן החל מספר פעמים הליך מדורג לקבלת אזרחות מכוח נישואין לאזרח ישראלי אשר הופסק לאחר שלא הציג את המסמכים מסיבותיו האישיות ולא הגיע ללשכה לאחר שזומן מספר פעמים. ככל וברצונו של מר גבולהאן להמשיך בהליך, עליו להציג את כלל המסמכים הנדרשים."
רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת
חדשות אילת והערבה - יום יום באילת
