המדריך לחיים אוטיסטים טובים

זה קרה כבר לפני כמה שבועות כשרב"ט א. מאילת, שמשמש כמש"ק מודיעין בחטמ"ר יואב, החליט להביא גם לחבריו החדשים על מדים את ההרצאה שהעביר עוד בימים שלפני שעלה על מדים. את ההרצאה שלו תחת הכותרת 'אוטיסט זו לא קללה' הוא קצת שינה, התאים ללובשי המדים וריגש ובגדול את השומעים. אלא שגם לרב"ט א. ציפתה באותה הרצאה הפתעה כשגילה שמפקדו סג"ם מ. הוא אח לילד עם צרכים מיוחדים. "רק אז הבנתי למה אנחנו מסתדרים כל כך טוב. איך יש לו את ההכלה, ההבנה וכל הסבלנות שיש לו אלי", מספר רב"ט א.

"היו שדחו אותי בנימוס"

מאז הילדות שלו דאגו הוריו של א. להסביר לו שהוא אוטיסט ברמת תיפקוד גבוהv. "אובחנתי כבר בגיל ארבע וההורים שלי דאגו להסביר לי כבר מגיל צעיר מה זה אוטיזם ומה זה אומר", מספר רב"ט א. שיכול היה לוותר על השירות הצבאי אבל רצה להידמות לכולם ולהוכיח שגם הוא הוא יכול  ולכן בחר להתנדב לצה"ל. 
מזה שנה וכמה חודשים שהוא כבר על מדים. מתרגל לתפקד לגמרי לבד, בלי ההורים האוהבים שליוו אותו יד ביד לאורך כל הדרך. לאחר שסיים ולא בקלות את הטירונות הוא שובץ כמש"ק מודיעין בחטמ"ר יואב וקיבל בדיוק את מה שביקש- לשרת בגיזרה שמגינה על הבית- על אילת. "רק בגיל העשרה הבנתי קצת יותר מה זה אומר להיות אוטיסט", הוא מודה ומספר איך במקום בו המילה אוטיסט הייתה נחשבת לקללה, הוא נבהל לגלות שהוא עצמו כזה. 
"אז שוב ההורים היו צריכים לדבר איתי ולהסביר לי שאוטיזם זו ממש לא קללה ושלמרות הכל אני עדיין כמו כולם רק שאני רואה את העולם בצורה קצת שונה. אז קיבלתי את עצמי כמו שאני. בהתחלה זה לא היה קל כי לא היו לי הרבה חברים. אם ביסודי עוד היו לי קצת חברים, בתיכון שמתי לב שזה נעשה קשה יותר והייתי הרבה לבד. ניסיתי לדבר עם הילדים, ליצור אינטרקציה, להתיידד, היו פעמים שזה הצליח והיו פעמים שדחו אותי בנימוס".

"בטירונות לא עשו לי חיים קלים"

ואז הגיע שלב המדים. א. יכול היה לוותר על השירות הצבאי, אבל דווקא במקום הזה בו יכל להידמות לכולם הוא החליט שהוא לא מוכן לוותר והחליט להתנדב לצבא. "האמת היא שדי נלחצתי בהתחלה מהרעיון כי לאורך כל החיים ההורים שלי היו בסביבה שלי ותמכו ובצבא עם כל הכבוד הם לא יכולים להיות איתי ובכל זאת החלטתי לא לוותר. האמת, הטירונות הייתה קשה. אף אחד שם לא עשה לי חיים קלים וזה בסדר, כי אם רציתי להיות כמו כולם, הייתי כמו כולם. אני אשקר אם אומר שלא היו לי משברים בדרך, היו, אבל אני שמח שזה כבר מאחורי ועברתי את השלב הקשה".

אתה חושב שהיה לך יותר קשה מלכולם?
"אני בטוח שלכל אחד היה קשה, אבל אני התייחסתי רק למה שאני חוויתי. ברור לי שכל אחד עובר קשיים בחיים ולא כל דבר בא בקלות, לפעמים צריך להילחם על דברים ואני הייתי צריך להילחם בחיים לא מעט פעמים על כל מיני דברים. אבל הנה, זה נגמר וכבר מאחוריי והיום כשאני כבר בבסיס שלי ואחרי הטירונות הדברים קלים יותר".
זמן מה אחרי שהתאקלם בבסיס והתרגל לרעיון שהוא רב"ט א. משמש כמש"ק מודיעין וכבר מוכר על ידי החיילים בבסיס, החליט א. שהגיע הזמן להיחשף. אחרי שורה של הרצאות על מצבו, שהעביר באילת יחד עם ידידה עוד בימי בית הספר, החליט א. שמה שהיה טוב בבית הספר יכול להיות טוב ומעניין גם בבסיס. הוא הציע אתרעיון ההרצאה למש"קית החינוך בבסיס שאהבה את הרעיון ובגדול וסייעה לא. לגבש את החומרים ולהתאים אותם לשלב שלאחר הגיוס. "אירגנתי מצגת", הוא מספר, "והייתי בטוח בעצמי שאני מוכן להעביר את המסר לחיילים שאיתי, שיבינו שאוטיסט זו לא קללה ושגם אוטיסט יכול לעשות צבא כמו כל אחד אחר".

מה טוב באוטיזם?
א' מחייך: "הם רואים את העולם חיובי יותר, טוב יותר, הם יותר תמימים ופחות שיפוטיים". 

למה אתה אומר הם ולא אומר אנחנו ?
"גם אני חלק מהם כמובן, אבל קל לי יותר לדבר עליהם מאשר על עצמי. תמיד מרגיש לי יותר טוב לדבר על אחרים ולתת עזרה ככל שצריך".

כשיש לך את זה בבית, אתה מפתח יותר יכולת הכלה
לפני כמה שבועות זה קרה. רב"ט א. הנרגש עמד בפני קצינים וחיילים בבסיס והרצה בפניהם על מצבו ועל עולמם של האוטיסטים. ועד כמה הוא והאחרים הופתעו כשלפתע סיפר לכולם מפקדו של א. סג"מ מ. כי הוא עצמו אח לבעל צרכים מיוחדים.
"יש לי אח בן 11, שאין לו אבחנה ברורה במה הוא לוקה אבל יש לו מורכבות שהתמודדנו איתה לאורך כל החיים", מספר סג"מ מ. "זו תסמונת שבאה לביטוי בקשיים קוגנטיביים ותיפקודיים, ליקוי שמצריך התמודדות סביבתית וחברתית שמצריכה מכולם סביבו בעיקר הרבה סבלנות".
 

מה שאומר שעבורך רב"ט א. היה יחיד ומיוחד?
"בהחלט. זו הייתה עבורי מעין סגירת מעגל שכן מצאתי לאורך כל התקופה הרבה קווי דימיון בין אחי לרב"ט א. וגיליתי שדווקא בגלל ההיכרות הזו בבית יש לי מול א. לא מעט יתרונות ויכולת התמודדות, גישה נכונה והכלה, מה שעזר לי להסתדר איתו ביום יום".
אני שואלת את רב"ט א. אם ידע על זה קודם להרצאה והוא מודה: "כשהוא סיפר לנו את זה בהרצאה הייתי מאוד מופתע. ראיתי אמנם את בני המשפחה שלו בביקורים מדי פעם, אבל לא ידעתי על זה. מאוד התרגשתי כשהוא סיפר על זה והבנתי מאיפה היחס הנהדר שלו אלי".
מפקדו של א. מספר עליו בגאווה: "רב"ט א. הצטרף לצה"ל למסגרת רגילה בלי שום הבדלים בדרישות לעומת חיילים אחרים.המפתח להצלחה של א. והעובדה שהוא מצליח לנפץ את תקרת הזכוכית נובעת מכוח הרצון המדהים שיש לו, הנחישות ללא פשרות והמוטיבציה להצליח ולהוכיח שגם הוא יכול להיות בדיוק כמו כולם. הוא מאוד נוכח חברתית ומאוד מעורב והייתי גאה בו על ההחלטה להעלות את ההרצאה על מצבו בפני החיילים".
בצה"ל הבינו מהר מאוד את יכולת הציור הפנומנלית של רב"ט א. והוא עובד על פרויקט שנותן ביטוי ליכולות המיוחדות שלו. "כחלק מהפרוייקטים שא. עובד עליהם, אנחנו מנסים למצוא דרך לשלב בהם את כישרון הציור שלו", מספר מפקדו סג"מ מ. "עשינו כבר שני פרוייקטים בהם א. צייר והרכיב תוכן. אנחנו לגמרי מכירים את החוזקות שלו ומחפשים כל דרך להבליט אותן. מעבר לתפקיד מש"ק מודיעין שמוגדר לו, הוא מביא אלינו את הפן המיוחד שלו. הוא לגמרי הוכחה לכך שגם אוטיסטים יכולים. בחיל המודיעין כבר הבינו את זה ואת היכולות המיוחדות של האוטיסטים שמקבלות ביטוי בתפקידים מיוחדים שמותאמים להם".
כיף לך בצבא? אני שואלת את רב"ט א. שמחייך חיוך גדול ואומר: "כיף לי. פגשתי כאן אנשים טובים שלא אשכח בחיים שלי וזה הדבר הכי טוב שיצא לי עד עכשיו מהצבא. אנשים טובים שמקבלים אותי בדיוק כמו שאני".

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת