סכסוך מועדוני הצלילה של אילת הוכרע

מאת: רותם נועם ● 17/12/2021 12:51 ● ערב ערב 3047
סכסוך בין שותפים במועדון צלילה שפעל בעבר בחוף הדקל ונסגר, הוליד תביעה כנגד אשתו ובנו של אחד השותפים שנפטר, שפתחו מועדון חדש באותו המיקום ● בדחותו את התביעה פסק ביהמ''ש כי השותף התובע פעל בחוסר תום לב עת המתין לראות כיצד יעלו עסקיו של הבן במועדון החדש שפתח
סכסוך מועדוני הצלילה  של אילת הוכרע
צילום: אור היינה

בית המשפט המחווזי בבאר שבע דחה את תביעת שותפו לשעבר של בעליו שנפטר, של מועדון צלילה ברקודה, שפעל בחוף הדקל באילת עד לשנת 2015.  התובע תבע את אשתו ובנו של הנפטר בטענה כי מועדוןחדש  שפתח הבן באותו מיקום, הנו גלגול של השותפות, ממנה נושל שלא כדין. בדחותו את טענות התובע פסק ביהמ"ש כי אין קשר בין שני העסקים, זה שנסגר בעבר וזה המנוהל כיום בידי הבן.
 

המתין עם התביעה עד לאחר מות השותף


מפסק הדין עולה כי בשנת 2009, הקימו התובע ואדם נוסף, את מועדון הצלילה ברקודה באילת, שפעל בחוף הדקל, שדרכו העסקית לא צלחה, כך שכבר ב-2012 נתגלעו בין השותפים חילוקי דעות שהובילו לפירוק השותפות וסיום פעילות החברה בינואר 2015 (החברה עודנה רשומה). בהמשך נכנסה החברה לחדלות פרעון והותירה חובות את חלקם שילם השותף שיורשיו נתבעים כיום, שהקים מועדון נוסף בשם יו דייב, שגם דרכו לא צלחה והוא נסגר. לימים, הקים בנו של הנפטר את מועדון הפלמידה, הפעיל עד היום, על חורובת הברקודה, בחוף הדקל.
על אף ששותפו נפטר עוד ב-2018, הגיש השותף החי את התביעה רק בראשית 2019, טענה זו עמדה לו לבסוף לרועץ, שכן חילוקי הדעות בין הצדדים החלו כאמור עוד ב-2012, ליבת טענתו היתה כי מועדון הפלמידה של בנו של שותפו לשעבר, ממשיך את פעילותו של הברקודה, בו היו לו 30% בעלות. בשל כך תבע סך של למעלה מ-400 אלף שקל, בשלל טענות נוספות, בהן: פיצוי בשל מכירת ציוד של ברקודה, שיפוי בשל מחיקת רכוש קבוע של ברקודה, שימוש לא מורשה ברכבי החברה, וכן שווי זכויות פרסום של פלמידה לצד טענה להפרת זכויות יוצרים באתר האינרנט של ברקודה ועוד.
בעוד שהתובע הציג עצמו כאדם פשוט שנקלע לשותפות עם אדם שעשה יד אחת עם בנו על מנת לנשלו מחולקו בעסק המשותף, הציגו היורשים תמונה הפוכה של תובע שהתרשל בניהול השותפות ופגע בחברה וביכולתה לפעול. הנתבעים הדגישו כי אבי המשפחה נשא אישית בחובות רבים של העסק הכושל, טרם פטירתו.

 

נקבע כי אין קשר בין המועדון שפתח הבן על חורבות המועדון שכשל ● צילום: אור היינה

 

הצדדים מאשימים זה את זה בכשלון העסק


בדחותו את התביעה, הסביר השופט יעקב פרסקי, כי הכשל המרכזי בתביעה היה ניסיונו של התובע לחייב את הנתבעים לשלם בעבור אחריותו של אביהם המת, ביצירת חובות המועדון, עד לגובה חלקו של השותף התובע (30%), זאת שעה שחישוב כזה רלבנטי רק למטרות חלוקת נכסי החברה ביום פירוקה. אלא שבמקרה דנן לא היו לחברה כל נכסים ביום פירוקה אלא רק חובות, שאת חלקם שילם השותף המת מכספיו הוא, כך שהחברה נותרה חבה לו 900 אלף שקל הלוואת בעלים. 
יתרה מכך, התובע אף לא הביא חוות דעת מקצועית, המבררת מה היו זכויות הצדדים וההתחשבנות ביניהם, ביום סיום חיי החברה בינואר 2015, קרי: כי עמדו לחברה נכסים ביתרה בגינם זכאי היה הוא בעת סיום השותפות בקבלת חלקו. התחשבנות כזו לא נערכה מעולם ואף לא נדרשה בהליך דנן, נפסק. 
ביהמ"ש אף דחה את תאורו של התובע את החברה כחברה משגשגת, שעה שברור כי דובר היה בעסק כושל שצבר הפסדים והותיר אחריו חובות. השופט מצא שהתביעה "אינה מביאה את כלל מערכת הזכויות והחובות, אלא מתייחסת לנקודות שכשיטתו בהם המנוח פעל לטובתו כנגד טובת החברה. הדבר מקשה על עמידת התובע בנטל השכנוע לתביעתו אשר למעשה בוחר פעילות כלכלית להתחשבנות לפי נוחותו." 

 

ביהמ"ש מצא כי הסמלילים אינם יוצרים הטעיה

 

ישלם הוצאות של 25 אלף שקל


עוד דחה השופט טענות נגד מימוש מהיר שנעשה לטענתו בציוד מועדון ברקודה, שכן זה נערך כתולדה של מצד דחוף שלא הותיר מנוס בהעדר פתרון לאיחסונו של הציוד. גם נפסק כי לא הוכחה מכירה פקטיבית של ציוד שהובער שלא כדין למועדון הפלמידה שמפעיל בנו של הנפטר. לסיכום נדחתה טענת התובע גם כנגד הפרת זכויות היוצרים באתר פלמידה, לאחר שנקבע כי אף שהמדובר בהמשכו של אותו אתר, הוא לא נולד במטרה לגזול את אתר ברקודה, אלא המשיך להפעילו בשם אחר רק לאחר שהחברה פסקה מלעבוד, עוד נקבע כי כלל לא בטוח שלמועדון ברקודה שכשל עסקית כלל היה מוניטין עסקי. גם טענה לדמיון בלוגו העסק של פלמידה ושל ברקודה, ששניהם השתמשו בסמליל דג, נדחתה לאחר שנקבע כי לא נמצא דמיון מטעה המצדיק פיצוי. 
לסיכום נדחתה גם טענתו של התובע להכירז עליו כבעל 30% ממניות החברה שהקים הבן והמפעילה את מועודן פלמידה, בראש ובראשונה לאור השיהוי הרב שבהגשת התביעה, שכאמור הוגשה רק לאחר קריסתו של מועדון קודם שהקים האב טרם נפטר, בשם יו דייב. 
על כך תמה השופט מדוע לא תבע אז התובע את חלקו, אלא המתין לראות כיצד יצלחו העסקים במועדון החדש ומשראה כי אלו לא צלחו, לא תבע, אך משראה כי מועדון חדש שפתח הבן כן הצליח, החליט לתבוע, על כך קבע השופט כי לא ניתן לקבל התביעה בשל חוסר תום הלב שבהמתנה. גם לעובדה כי המועדון החדש נפתח באותו מיקום בחוף הדקל לא שינתה את תוצאת פסק הדין, הגם שנקבע כי קיים דמיון בין המועדונים. לאור כל אלו ועוד, נדחתה התביעה ועל התובע הוטלו הוצאות בגובה 25 אלף שקל.
54609-0319


רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש