(אי)פה קבור הכלב?

אם תשאלו במשרד הפנים בעניין היכולת של רשויות מקומיות להקצות שטח קרקע בשטחן לטובת בית עלמין לחיות מחמד, יסבירו לכם שהכל תלוי ברשות המקומית, שיכולה להעביר את הנושא "דרך חוקי העזר העירוניים שהם באחריות ובסמכותה". "אתם מוזמנים לבדוק אם קיים חוק כזה בעיריית אילת" הובהר ל'ערב ערב' השבוע על ידי משרד הפנים. סוגיה זו קיבלה השבוע חיזוק גם ממשרד החקלאות, שם הבהירו: "ראש רשות שמעוניין להקים בתחומו בית קברות לחיות מחמד רשאי ויכול לעשות את זה, שכן הוא והוא בלבד סוברני להחליט מה לעשות ברשות שלו ועם התקציבים שלו. ראש רשות שרואה בכך צורך, או שיש יזם שמציע להפעיל את השירות, זה לגמרי בסדר שהרעיון ייצא לדרך ותוקצה לו הקרקע אבל אין חובה לעשות את זה, בניגוד לחובת הקמת כלביה, למשל, בשטח הרשות המקומית".
לשאלה האם קיימים בארץ הרבה בתי קברות לחיות מחמד שהן בבעלות רשויות מקומיות, הובהר ממשרד החלקאות כי, ככל הנראה, יש רק מקום אחד כזה בארץ באזור השרון "וגם שם לא ממש ברור מי לחץ יותר על כך ראש הרשות או היזם", הודגש בפנינו.

אם לא קבורה - כילוי

אז מה בכל זאת אמור לעשות מי שחפץ בקבורת יקירו? על פי משרד החקלאות בארץ קיימים כמה וכמה בתי קברות לחיות מחמד בבעלות פרטית, ניתן ליצור איתם קשר על ידי חיפוש ב'גוגל', לשלם את הסכום הנדרש עבור הקבורה המסודרת וגם אם זה לא קרוב לבית, עדיין ישנו קבר לפקוד אותו מעת לעת.
באם בכל זאת מישהו מבקש לעשות משהו עם גופת חיית המחמד ולא בקבורה, על רשות מקומית לספק לציבור בעיר שירות בשם כילוי, במסגרתו מאופסנות גופות בעלי החיים שמגיעים לוטרינר העירוני במקרר עד לאיסוף לאתר כילוי עמו עומד הווטרינר המקומי קשר עבודה שוטף (ראה הרחבה בבוקסה).

גם בחבל אילות אין מענה

אלא שבעיריית אילת אין כיום חוק עזר עירוני שעוסק בסוגיה החשובה כל כך לבעלי חיות המחמד בעיר. למרות שבמשך שנים מנסים חובבי בעלי החיים בעיר - שנאלצו לקבור את יקיריהם פה ושם בגבעות החול מעל אילת, בהעדר מקום מסודר - לדחוף את הסדרת שטחי הקבורה לחיות המחמד, בכל פעם מחדש מנצחת הבירוקרטיה, או כמו שהם מגדירים את זה "חוסר ההבנה של בעלי התפקידים הבכירים בעיריית אילת לחשיבות הנושא". בישיבת הנהלת העירייה לפני כשנה וחצי, העלה לסדר היום מי ששימש אז כמשנה לראש העירייה, יהודה מורדי, את הצורך בהקצאת שטח אדמה ייעודי באילת שישמש כבית קברות לחיות מחמד. ראש העירייה מאיר יצחק הלוי אמר אז: "בעבר ביקשתי מחבל אילות כי תושבי אילת יוכלו להשתמש בשטח המיועד אצלם לקבורת בעלי החיים". חברת המועצה סימה נמיר הוסיפה אז לדברים ואמרה כי קיימת בקשה במנהל הנדסה לאתר שטח מתאים באילת וראש העירייה סיכם וקבע כי יש לפנות שוב למועצה האזורית חבל אילות בבקשה לאפשר גם לתושבי אילת לקבור בשטחם את חיות המחמד מאילת. אלא שמשהו כנראה לא עבד בתקשורת שכן גם אז, ממש כמו היום, ממשיכים במועצה האזורית חבל אילות לטעון בתוקף כי אין ולא הייתה להם חלקה המיועדת לקבורת חיות מחמד ואם לא די בזאת הרי שלטענתם, עיריית אילת לא פנתה אליהם בעניין.

קברים בסכנת הריסה

שנה אחרי גם אצל סימה נמיר, מחזיקת תיק ההנדסה בעיריית אילת אין עדיין חדשות בקשר להקצאת השטח האמור, לכן, אין פלא שתושבי אילת שמנסים כבר שנים לקדם את הנושא החשוב כל כך, ממשיכים לטעון כי העירייה מזלזלת ברצונם ולא מבינה את חשיבות הנושא. "הם מורחים אותנו כאילו שאנחנו טיפשים", אומר השבוע רונן חי, שחתולתו האהובה קבורה בלית ברירה בינות לגבעות שמעל העיר. "לאורך השנים עקבתי בדאגה אחר הנושא, כי היה לי ברור שיום אחד זה יגיע גם אלינו. וכשזה קרה, ממש כמו אחרים, נאלצתי ביום הקשה הזה לקחת את מי שהייתה במשך 15 שנים חברתנו הטובה, בת משפחה לכל דבר, ולקבור אותה בצורה פרטיזנית במקום לא ראוי, מה שגרם לכאב כפול". אז סידרנו לה קבר חמוד וגם מצבה קטנה ובכל הזדמנות אנחנו עולים לכאן ונזכרים במיצי, אבל החשש הגדול ביותר אצלנו, ממש כמו אצל תושבים אחרים שנאלצים לקבור את חבריהם הטובים בינות לגבעות, שיום יבוא וייעשו כאן עבודות כאלו או אחרות והקברים היקרים לנו כל כך יירמסו". 

הקברים בסכנה

יהודה אביטל, תושב אילת וותיק שכלבו האהוב שון שהיה חברו הטוב ביותר נפטר כבר כמעט לפני שלוש שנים, מנסה מאז אותו יום לקדם את הנושא באילת. "כשזה קרה, פניתי לראש העירייה בתקווה שיוכל לעזור, אלא שהתשובה שקיבלתי אז מיועצת ראש העירייה הייתה לפנות למנהל מקרקעי ישראל, לרכוש קרקע ולמכור בה חלקות לקבורת בעלי חיים. זו לגמרי לא הייתה המטרה שלי. בסך הכל רציתי אז, ממש כמו היום, שתהיה גם לאילתים חלקה לקבורה מסודרת של חבריהם הטובים ההולכים על ארבע. חלקה בה לא ידאגו התושבים שיום יבוא והיא תעלם כי היא תפריע למישהו בדרך. מקום אליו יוכלו בני האדם להגיע ולהתגעגע".
בלית ברירה, קבר יהודה את שון כלבו האהוב בחלקה מאולתרת על הגבעות בסמוך לכביש העוקף. כיאה לחברו הטוב השקיע יהודה במצבה לתפארת וגם תחם את שטח הקבורה כשהוא שותל מסביבו צמחים ופרחים. מאז, הפך המקום מוקד משיכה לאילתים רבים שקוברים בסמוך אליו את חיות המחמד האהובות שלהם. "באחד הימים פנה אלי בחור שעובד במקורות שיודע שהקבר של הכלב שלי נמצא במקום הזה ואמר לי שבקרוב הם אמורים להעביר באזור צינור. הזהרתי אותו מפורשות שלא יעזו לפגוע בקברים. שלא יעזו להתקרב. את מבינה ממה החשש הגדול שלנו, בדיוק מדברים כאלו, שיום יבוא ולאף אחד לא יהיה אכפת מהקברים האלו. לא יתכן שבעיר כמו אילת, למרות כל הפניות שלנו, אין מענה. בהרמת הכוסית בחג האחרון תפסתי את ראש העירייה והזכרתי לו ששום דבר לא באמת קורה בנושא. הם פשוט מתחמקים ולא ברור לי למה. אני בינתיים ממשיך לטפח את המקום שהופך מוקד משיכה לתושבים נוספים אבל לכולנו ברור שזה לא הפיתרון והגיע הזמן למצוא פתרון מכובד וראוי".

הגופים האחראים מתעלמים

גם פעיל הסביבה מורי חן מנסה מזה תקופה ארוכה להביא לשינוי מדיניות שיוביל לעצירת קבורת חיות המחמד בהרי אילת. הסיבות שהוא מעלה הן דווקא מצדן של חיות הבר, הניזונות מהקברים הללו ועלולות לסכן את בריאותן. 

בשיחה עם 'ערב ערב' הסביר חן כי: "חיות הבית בדרך כלל מתות לאחר שקיבלו טיפול ווטרינרי מסור, המשמעות היא שגופן מלא באנטיביוטיקה וחומרים שעבור חיות הבר הוא סכנה בריאותית חמורה. מאחר ותנים ושאר אוכלי פגרים מריחים את הקברים הרדודים למרחוק, עבורם פגרי חיות המחמד הם לא יותר מאשר ארוחה זמינה, כאשר הם טורפים את הפגרים רוויי האנטיביוטיקה הם מסכנים את בריאותם, וגם אם לא נאכלו", הוא מוסיף, "מרגע שגופות בעלי החיים מתפרקות באדמה, מחלחלים החומרים הללו לאדמה ואף שמדובר בכמויות קטנות, הן עלולות להצטבר לאורך שנים לכדי פגיעה במי התהום".  חן מעלה אספקט נוסף של פגיעה נופית, שכן לדבריו, מרבית הקברים הללו הנחפרים בהרי אילת ממוקמים בלבה של שמורת טבע מוכרזת ולפיכך הם מהווים הרס נופי של השמורה, שכן בעליהם מעטרים אותם במצבות, פרחים וסמרטוטים.
חן כבר פנה בנושא מספר פעמים לכל הגורמים האמונים על הטיפול בנושא, אך לדבריו טרם נענה. כך למשל פנה בחודש מרץ האחרון לשירותים הווטרינריים והזהיר, הן מפני ריבוי התנים באזור אילת והן מפני תופעת הקברים הפיראטיים לחיות מחמד. חן סיפר ל'ערב ערב' כי בשבועות האחרונים נצפה תן בלב שכונת השחמון ואם למישהו זה מזכיר את תחילת פלישתם של חזירי הבר לשכונות המגורים בחיפה, אין המדובר במקרה. לקברי חיות המחמד קורא חן "תחנות האכלה" "התחנה משמשת בעיקר צבועים ותנים", הזהיר, "לצערי איש מהמכותבים שאמור לבדוק ואולי גם לטפל במפגע המתמשך אותו אני מתאר, לא חזר אלי". 

מרשות הטבע והגנים נמסר בהקשר זה: "רוב הקברים מצויים מחוץ לשטח השמורה. המעט שבתוך השמורה נחפרו עוד טרם הכרזת שטח זה באופן רשמי. מכאן, ובשל רגישות הדבר, הרשות בשלב זה לא עוסקת בפינויים, אך מקפידה על שמירת הניקיון בסביבתם. הקברים הקיימים בשמורה הם ישנים, טמונים באדמה, עם פגרים שסביר שהתכלו ברובם עם הזמן ומכאן  שסביר כי אין סכנה לחיות הבר. בכל הקשור למי תהום יש לפנות לגורמים העוסקים בכך. בתוך כך יודגש כי  הרשות לא מתירה חפירה וקבורה חדשה בשטח השמורה מאז הוכרזה".
 
מעיריית אילת נמסר כי: "אין חדש בנוגע לבית קברות לחיות מחמד, שיכול להבנות באילת רק ביזמות פרטית. ככל שישנו יזם המעוניין בהקצאת שטח לטובת קבורת בעלי חיים, עליו לפנות לרשות מקרקעי ישראל. כמובן שהעירייה תסייע ליוזמה שכזו".

אם אין בית עלמין יש כילוי?

על מנת למנוע את הקבורה הפיראטית, ובעיקר, כדי למנוע את הפגיעה בקרקע או במי התהום כתוצאה מקבורת פגרי בעלי חיים באזורים לא מתאימים, מציעים השירותים הווטרינרים בארץ תהליך כילוי במהלכו מובאים אל הווטרינרים הרשותיים פגרי חיות המחמד שאין היכן לקבור. אלו נשמרים אצל הווטרנינרים במקררים עד להגעת רכב איסוף מיוחד שמוביל אותם למתקני כילוי הקיימים ברחבי הארץ, בהם ניתן לטמון את הפגרים בצורה מסודרת ומפוקחת. זו אמנם לא קבורה כזו שתשאיר לכם מקום לבקר את יקיריכם חיות המחמד ועדיין מבחינת המדינה זו התשובה לקבורה האחרת באין שטחי קבורה מוסדרים. במשרד החקלאות הובהר ל'ערב ערב': "זכותו המלאה של אדם להחליט היכן ואיך הוא רוצה לקבור את חיית המחמד שלו בתנאי שמדובר בקבורה מסודרת ולא פירטאית כזו שיכולה לפגוע במי התהום. מתקני הכילוי פזורים בכל רחבי הארץ וכל ווטרינר רשותי יכול להחליט מול מי הוא פועל. זהו שירות שהרשות מעמידה לטובת תושביה בתמורה לתשלום סמלי בגין אגרה ושינוע מאחר ותושב לא יכול לקבור את חיית המחמד שלו שמתה בכל מקום שיבחר".

"מאז נכנסתי לתפקידי בשנת 2003 לא הגיע אלי ולו תושב אחד שביקש סיוע בקבורת בעל החיים שלו", מבהיר השבוע ד"ר אורן אברמוביץ, הוטרינר הרשותי, שמחזק גם הוא את הנקודה כי כל בתי העלמין לחיות המחמד הקיימים כיום בארץ הינם יזמויות פרטיות בלבד ואין שום רשות מקומית שהקימה בית עלמין שכזה בעצמה. באותה נשימה מבהיר אברמוביץ כי הבשורה הטובה לתושבי אילת היא שאתר הפסולת נימרה בואכה תמנע הינו אתר פסולת מאושר פסדים, או במילים אחרות, למרות שאתרי הטמנת אשפה רבים במדינת ישראל אינם מאושרים להטמנת גופות בעלי חיים, בנימרה הדבר מותר. מה שמסביר היכן טומנים את ראשי הבקר שמגיעים באניות לאילת כשהם מתים וגם מסביר לאן מפנים הווטרנירים בעיר את פגרי חיות המחמד שתושבים משאירים אצלם לאחר מותם. "הם עוטפים אותם בשקיות ניילון, מעבירים לתחנת המעבר הסמוכה לבית העלמין ומשם במשאיות הם מועברים להטמנה באתר הפסולת נימרה", מסביר ד"ר אברמוביץ את התהליך הפשוט באילת שחוסך את הצורך בתהליך הכילוי. "בדרך זו בדיוק נקברים כל המקרים של החתולים הדרוסים ברחבי העיר כמות שמגיעה לכ – 1800-2200 חתולים מתים בשנה, בין 10-20 כלבים דרוסים בשנה וגם בעלי החיים המובאים את הווטרינרים בעיר. בכל שנות עבודתי בעיר, מעולם לא הגיע אלי תושב שביקש שאטפל בגופת חיית המחמד שלו. לצערי תושבים רבים מחליטים בעצמם היכן לקבור את חיית המחמד ועם כל הרצון שלנו לא ניתן לשלוט על כך".

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת