אמא נינג'ה

   כשאת אמא יחידנית לילד אחד זה לא פשוט אבל זורם, אם הילד חולה נשארים איתו בבית, אם צריך לקחת אותו לחוג פשוט לוקחים, אבל מה אמורה לעשות אמא יחידנית לשתי בנות צעירות- האחת בת 6.5 והשנייה רק בת שנה וחצי, אמא -שהיא לא רק עורכת דין ונוטריונית מצליחה ומלאה בעבודה, אלא גם צריכה להצליח לג'נגל בין שתי בנות קטנות. תשאלו את עורכת הדין לי קפלן והיא רק תחייך לכם חיוך גדול מלא אהבה.

מי אמר אמא?

   מי שנכנס למשרדה של עו"ד והנוטריון לי קפלן, לא יכול לטעות- היא האמא הכי גאה שיש לשתי בנותיה עמנאול בת ה– 6.5 ואלמוג בת השנה וחצי ויעידו על כך תמונות הבנות שממלאות את המשרד. מי שהכיר את עו"ד קפלן לפני שמונה שנים, לא יכול היה להאמין שיבוא יום וגברת מכורה לאדרנלין תחליף את תמונות ודגמים של מכוניות המרוץ בתמונות של הבנות היפות והרכות האלו, תיפרד מנהימות הבוכנות לטובת צלילי המוסיקה הרכה והילדותית ותחליף את מסלולי המירוצים לכל היותר בג'ימבורי של סמי. נעים להכיר- עו"ד לי קפלן בוורסיה העדינה והאימהית שלה, ושלא תטעו האהבה שלה למירוצים ולמכוניות מירוץ עדיין שם, תמיד שם כי כמו שהיא אומרת: "זה אף פעם לא יוצא מהמערכת", אבל היום על תקן אמא אחראית הס פן תזכיר.
   אז נכון שעד לפני 8 שנים לא יכולתם לדמיין שהבחורה העדינה והשברירית הזו עם המיני, החולצה המכופתרת ונעלי העקב האדומים קורעת את מסלולי המירוצים בחו"ל בנהיגה על מכוניות מירוץ, אבל גם היום, עדיין במיני מחמיא ועם עקבים משכנעים, היא פורקת את האדרנלין, אם לא על מסלולי המירוץ לפחות בבית עם הבנות.
   כשחברתה הטובה עו"ד אביבה דורפן נפטרה לאחר מחלה קשה, קיבלה לי את מה שהיא עצמה מגדירה כ"פרופורציות לחיים". "הבנתי מה חשוב לי יותר ומה חשוב לי פחות, מה אני רוצה מהחיים והחלטתי שהאתגר הבא שלי הוא להיות אמא. בגיל 37 וקצת החלטתי להיות אמא, החלטה אגואיסטית משהו כי לא חשבתי על הצד שלה להיוולד לאמא חד הורית וכן, נפלא ככל שזה יהיה יש מחיר ומשמעות לכל דבר ואני בטח שלא אניף עכשיו את הדגל שאומר שהכי טוב להיות ילד להורה יחידני כי בכל דבר יש יתרונות וחסרונות וגם בצעד כזה. איך שלא יהיה קיבלתי החלטה שעצם זה שאני לא מוצאת את עצמי בקשר זוגי שמתאים לי, זה לא אמור להשפיע על ההורות שלי. רציתי להיות אמא והפכתי לאמא".
   בגיל 38 פלוס עמדה לי ביעד והפכה לאמא לעמנואל אביב הקטנה. "היה לי את כל הזמן שבעולם במשך כמעט 39 שנים לעשות כל מה שאני רוצה. לא היתה לי שום בעיה להשאיר את העבר מאחור ולהסתכל קדימה. ויתרתי לגמרי על האדרנלין, על המירוצים ועל הספורט האתגרי כשמשהו קורה כשאת לבד ניחא, אבל ברגע שלקחתי על עצמי את ההורות היה לי ברור שאני נכנסת לחבילה מסוימת ואני חייבת לקבוע את סדרי העדיפות. אז היום יש לי אדרנלין מסוג אחר, וזה לגמרי לא אומר שכשהבנות תשלי יגדלו אני לא אחזור לאיזה אופנוע או רכב ספורט", היא מודיעה לי ומוסיפה בחיוך שמן הסתם כשתגיע לגיל הזה היא כבר תאלץ להסתפק באיזה הארלי דיווידסון של קשישים.

מה שקל עם אחת מאתגר עם שתיים

   חמש שנים היא גידלה את עמנואל שלה באהבה גדולה. "זה היה קלי קלות", היא מודה. "אני בן אדם מסודר מטבעי, הכל היה קבוע וברור, שלא לדבר על זה שעמנואל היא ילדה מלאך. מגיל שבועיים היא כבר ישנה לילה שלם והחיים חייכו אלינו, זו בדיוק הסיבה שלא חששתי להביא עוד ילד, כי הרעיון היה שאם הסתדרתי כל כך טוב עם אחת, אין סיבה שזה לא יקרה עם שתיים. ובכלל, ההחלטה שלי להיות אמא חד הורית היתה מבחינתי אגואיסטית משהו ואני מדברת על עצמי בלבד, אלא שילד ראשון מוציא ממך את כל האגואיזם ואחד הצרכים של הבת שלי במשפחה החד הורית שלי היה לא להיות לבד. זה פגש אותי בקורונה, האמת היא שאלמלא הקורונה אני לא בטוחה שהייתי מגיעה לתובנה הזו. עמנואל חלתה קשה ואני הייתי לגמרי לבד ובכלל הקורונה והסגרים גרמו לי להיות איתה אחת על אחת וזה היה נורא כיף לשחק איתה, אבל משהו חסר שם. ביום הולדתה השלישי היא ביקשה שנקנה לה אבא בחנות. אמרתי לה שאני לא בטוחה שמוכרים אבא בחנות צעצועים אבל ביקשתי להבין ממנה מה אפשר לעשות עם אבא שאי אפשר לעשות עם אמא והיא סיפרה לי שאבא של חבר שלה בגן נותן לו "לנהוג". אז נסענו לפארק תמנע וברחבת עפר הושבתי אותה על הרגליים שלי, היא אחזה בהגה ביחד איתי והרגישה שהיא נוהגת. כשחזרנו הביתה היא הודיעה לי שטוב אז בעצם לא צריך "לקנות אבא", צוחקת לי ומבהירה שאם על אבא היא ויתרה, על אחים ואחיות היא לא מוותרת. "אז הבנתי כמה אני חונקת אותה עם האהבה שלי. הייתי בטוחה שאני אמא מגניבה אבל מעצם העובדה שהיא היתה כל מושא האהבה שלי, חנקתי אותה. הבנתי שאני חייבת לשחרר, לתת לה את המרחב ולאפשר לה ללמוד לאהוב עוד מישהו חוץ מאת אמא, ומאחר ו"להביא אבא הביתה: זה היה מבחינתי עדיין "עד כאן, יש גבול", החלטתי להביא ילד נוסף לעולם", צוחקת לי. "וזה היה 180 מעלות מאגואיזם כי הדבר האחרון שהייתי צריכה בגיל 43 היה לחזור אחורנית לטיטולים ולילות לבנים. אחרי שאלמוג שלי נולדה, ישבנו בסלון עמנואל ואני, הקטנה ישנה בעריסה  ועמנואל  אומרת לי- "אמא את יודעת, אנחנו משפחה קטנה וחמודה". מאז שאלמוג נולדה, עמנואל קיבלה אותנו לא רק עוד כאמא ובת לבד, אלא הפכנו בתודעה שלה ל|משפחה קטנה" ובכל פתק או ציור שהיא כותבת או מציירת היא כותבת את זה. אז אולי זה נכון שאף פעם לא אצליח לתת לה את מה שאבא היה נותן לה, אבל אני לגמרי נותנת את מה שאמא יכולה לתת – הרבה אהבה. אין ספק ש"אבא" נותן ביטחון אחר, אבל זה מה שיש, זו המשפחה שיצרתי ואני גאה בעצמי ובמשפחה הקטנה והנשית שלנו. להיות אשת קריירה, לבד בעיר, בלי משפחה שיכולה לעזור ולגדל לבד שתי בנות צעירות, בהחלט מאתגר. אף פעם לא היה לי אל מי 'להדביק' את הקטנה או את הבכורה", והאמת – אין לי רצון כזה, הבנות שלי הפכו למהות שלי.

   ואם אתם צריכים סיטואציה כדי להבין את האתגר לי מסבירה: "החד הוריות פוגשת את הקושי במצבים קיצוניים כמו חולי, וכשמדובר בילדים ותינוקות החולי נמצא שם הרבה. בשבוע שעבר הקטנה חלתה בשפעת. מעל שבוע וחצי עם חום קיצוני. אז היא היתה על הידיים שלי והייתי צריכה להסיע את עמנואל הבכורה לחוגים ולהמשיך לעשות הכל כי אני מראש החלטתי שזה שיש לי ילדה נוספת זה לא אמור לבוא על חשבון הגדולה, אלו מסוג מצבי הקיצון שאת צריכה לג'נגל בהם וכן, אם פעם ראיתי בסדרה רמזור את הבחורה עם האוזניה ולא הבנתי איך זה יכול לקרות, היום גם אני עם אוזניה ותוך כדי ביקור אצל רופאה עונה לטלפון כי יש גם עבודה ומשרד לנהל".

וזה לא קשה?
   "אף פעם לא קשה. הכי הרבה מאתגר. אחרי הכל מדובר בבחירה הסובייקטיבית שלי שנובעת מההיכרות שלי עם עצמי. אני לא חושבת שזוגיות זה דבר רע, זו משרה קשה שכנראה בחרתי לא לקחת על עצמי אבל זה לא אומר שזו תהיה בחירה שלי לכל החיים. כנראה שהייתי צריכה להתחיל מהמשרה הקשה יותר שלימדה אותי מה זו אהבה בלי תנאים. ההורות לימדה אותי להיות מכילה, סבלנית, לקבל שונה כשווה. אם פעם הייתי מזל עקרב פדנטי שלא יכול לראות גרב בסלון, הילדה הראשונה לימדה אותי שזה בסדר שיש קצת צעצועים מפוזרים בסלון והשנייה לימדה אותי שזה בסדר שיש ממרח חרובים מרוח על הריצפה כי הן ילכו לישון ואני אוכל לנקות ואז תהיה לי הדמייה  לכמה שעות של בית נקי ומסודר עד שהן יתעוררו. ואני מברכת על הפונקציונליות הזו עם כל האתגר שבדבר. לא הייתי מוותרת על זה בחיים. הבנות הן כל עולמי ואני הופכת עולמות עבורן. לא חסר להן כלום. עמנואל תלמידה מצטיינת והולכת לשני חוגים וכן, הקטנה מטורטרת לחוגים האלו כי אין לה איפה להישאר ולצד ההורות יש את הקריירה שהיום תופסת את המקום השני. אם פעם הכל היה לצד הקריירה, היום הכל לצד ההורות וזה כיף כי בין הצורך הבסיסי לפרנס את המשפחה שלי אני עושה את מה שאני אוהבת לעשות. להיות עורכת דין ונוטריון זה מאתגר, אחרי הכל לרוב לא מגיעים אלי כשהכל טוב ויפה ולא תמיד קל לעשו את הסוויץ ולהפוך אחרי יום מלחמות כעורכת דין לאמא מקסימה ועוטפת, אבל אני עושה את זה עם כל הקושי כי הבאתי את הבנות שלי  לעולם כדי לגדל אותן ולא שהן יהיו לצד הקריירה ועם כל האתגר שיש בזה שבפועל אין לך רגע דל במהלך היום כי אחרי משמרת א' בעבודה יש לך משמרת ב' בבית ואת לא יכולה לקחת רגע לעצמך, לומדים לעשות את האיזונים  בחיים ואני אומר לך את האמת- לא הייתי רוצה למצוא את עצמי בגיל 44 בקריירה בלבד כי אני מאוד אוהבת להיות אמא. החיבוק, המכתבים הקטנים, מה צריך יותר מזה?".

האדרנלין עבר לבנות?
   "כן. בתור אמא אני מוצאת את עצמי בדילמה מאוד לא פשוטה. כשהייתי צעירה לא הבנתי מה זה גורם למשפחה שלי. מירוץ, אופנוע, מסלולים בחו"ל ופתאום אני מוצאת שכל בימבה מפחידה אותי ושהבת שלי כבר רוצה טרקטורון בגיל 7. הקטנה שומעת קול של אופנוע ונוהמת לי בבית ואני אומרת "שמע ישראל". אז אני מסתירה את כל התמונות שלי מאותם ימים אבל בואי, זה עובר בגנים. יש לי בנות אקסטרימיות ומי יוכל למנוע מהן?".

מטפלת?
   "ממש לא. עמנואל הבכורה הולכת לבית ספר ולצהרון, ואלמוג הקטנה  למשפחתון. אין לי מטפלת כי למה הבאתי אותן לעולם שמישהי אחרת תטפל בהן? אין לי מנקה וגם לא מבשלת ועמנואל אנינת טעם ככה ששניצל ופסטה לא עוברים אצלה אלא יותר חמין מקרוני, אסאדו בתנור, עוף בקוקוס ופטריות וכו', אני מבשלת. אפשר להצליח אם אתה משימתי ומסודר אחרת זה לא מסתדר. תמיד יש לו"ז מסודר למרות שיש לא מעט בלת"מים. זה לא פשוט, זה מעמיס על המערכת הרגשית והפיזית אבל בסוף זה עובד".

ואיך זה מסתדר עם הקריירה?
   "אני קרייריסטית. יש לי משרד עצמאי מצליח שבנתי ב – 10 אצבעות. יש לי שיתופי פעולה מצליחים ומוצלחים בתחומים שונים. אני עובדת הרבה בשיתופי פעולה עם עו"ד ירין אטיאס שהיא כמו אחותי הקטנה. אפשר לנהל אימפריה קטנה וללמוד גם לסמוך על אחרים. מאוד חשוב לי להצליח ולעשות טוב את מה שאני עושה כשאני תמיד זוכרת שאני המפרנסת היחידה של המשפחה הקטנה ומתוקה שלי".

מה המסר שלך לנשים שחושבות על הורות יחידנית?
   "זה מאוד אינדיבידואלי. אני יכולה רק להציע לכל אחת שמתלבטת לעשות בדק בית עם עצמה ולבחון אם זה משהו שהיא רוצה באמת, אם זה לא מפלט ממצב אחר והכי חשוב שזה לא יהיה מתוך ייאוש. לדעתי האישית בלבד, הקמת משפחה חד הורית על ידי אמא או אבא יחידניים צריכה לבוא ממקום של חוזק, עומצה אישית ופנימית וממקום של אהבה. ילד הוא לא הפיתרון לבדידות. כשאנחנו מסופקים מהחיים שלנו, ילד מגיע לתוך חיים מלאים ולא כהשלמה של משהו חסר".

יש קולות רקע שלא מסכימים עם החד הוריות?
   "לפעמים יש קולות רקע שאומרים שזה לא נכון לעשות לבד ילד כי הוא זקוק לאמא וגם לאבא. אני לא יכולה להתווכח עם זה, אני לא פסיכולוגית ילדים, אני מניחה שזה נכון, אבל אני יודעת בוודאות שילד זקוק להרבה אהבה, תמיכה ואמונה ובשביל זה לא בהכרח צריך שניים. גם אמא חד הורית וגם אבא חד הורי יכולים לתת את זה. זו לא כמות ההורים בבית אלא איכות הדינמיקה המשפחתית". ■

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו במייל או בווטסאפ

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת