מהחלטת וועדת הערר עולה, כי המדובר בבניית בית פרטי בן 3 קומות ברחוב שן הארי באילת, ובו בריכת שחיה, שהתכנית שלו כללה הקלות שיאפשרו בניית קומה שלישית. בעלי המבקשת טענו כי הם מכרים ותיקים וכי בין משפחותיהם קיימים קשרים קרובים. כן טענו כי הם נוהגים לבלות חופשות משפחתיות יחד, ולפיכך, ביקשו לבנות בית מגורים גדול שיתאים לצרכיהם האישיים והמשפחתיים. לשם כך התעקשו העוררים כי המדובר ביחידת מגורים אחת, אף שלכל חדר יש יחידת מקלחת נפרדת.
אלא שבעיריית אילת לא השתכנעו מהטעון וטענו מנגד כי הווילה נועדה לשמש בשימוש עסקי מסחרי וכי "טענת העוררים היא כי המבנה ישמש רק את בעלי המניות של העוררת לנופש. עמדה זו רק מחזקת את מסקנת המשיבה כי השימוש העתידי אינו למגורים אלא לצורך נופש."
בדחותו את הערר הסביר השופט כי הוועדה המקומית אינה בגדר חותמת גומי והיא אינה מחויבת לאשר כל בקשה אף אם היא נופלת בגדר המותר בתב"ע החלה על השטח. בין היתר, מציין השופט כי לוועדה סמכות לפסול הצעה כאשר עולה כי השימוש שייעשה במבנה אינו תואם את השימוש המותר על פי התוכנית.
"על פי המצב דהיום, ביתו של המערער הוא בן קומה אחת, ומדרגות חיצוניות מובילות לגג הבניין. המערער ביקש להוסיף קומה נוספת, והוועדה התנתה מתן ההיתר בהריסת המדרגות הקיימות על מנת למנוע מצב של יצירת שתי יחידות דיור נפרדות בניגוד לתב"ע...בין היתר ציינה המשיבה את העובדה ששטח המטבח קטן ביחס לשטח הציבורי בקומת הקרקע, גרם המדרגות אינו מאפיין מבנה מגורים, היעדר חללים ציבוריים בקומת המגורים ויצירת שישה חדרים הכוללים חדר מקלחת ושירותים בחדר, בקומת הכניסה ישנה מבואה המתוחמת במעקה אשר מנווט את הנכנסים לקומה העליונה ולא לחללים הציבוריים." לאו רכך נפסק כי: "לא מדובר בבינוי שעשוי לשמש לשימוש אסור כאפשרות רחוקה, אלא בבינוי שעל פני הדברים קיימת אפשרות סבירה לעשות בו שימוש שאינו תואם לשימוש המותר".
עם זאת, השופט מצא לנכון לציין כלפי עיריית אילת כי: " אם מדובר בתופעה מוכרת ונפוצה במרחב התכנון, כפי שטענה המשיבה בפנינו כי בעיר אילת תופעת דירות האירוח היא תופעה נפוצה, הרי שנכון יהיה לקבוע כמדיניות את הכללים שנדרשים על מנת לשלול את האפשרות של שימוש אסור. כך ניתן יהיה מראש לתכנן את הבקשה להיתר באופן שיעמוד בדרישות כהיתר התואם תוכנית גם בהיבט של שימוש עתידי ולא יידחה על רקע זה." ובהמשך, "נכון יהיה שבמקום בו קיימת תופעה מן הסוג דנן, תקבע הוועדה המקומית כללים ברורים שיפורסמו לציבור, וייקבע בהם מתי תידחה בקשה להיתר בעילה זו ומה גבולות המותר והאסור".
לגבי התכנון של הבית פסק השופט כי: "בתכנון המוצע די בהצבת שולחן קבלה בכניסה למבנה על מנת שהוא יוכשר לשמש כאכסניה לכל דבר ועניין. מכאן גם שהתכנון עונה על המבחנים שקבענו כי מדובר בתכנון אשר פונקציונאלית סביר יותר שישמש לאכסון מלונאי מאשר לבית מגורים המשמש מגורי קבע, ועל כן צדקה המשיבה בדחותה את הבקשה". ■
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו במייל או בווטסאפ
רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת
חדשות אילת והערבה - יום יום באילת
