סיוע נפשי למפונים, אבל מה על האילתים?

מאת: מירב לוי דיאמנט ● 27/10/2023 06:25 ● ערב ערב 3143

אור, תושבת אילת, שסובלת מחרדות ומפוסט טראומה מאז ימי מבצע שומר החומות, גילתה להפתעתה שבמוקדי החירום בעיר אליהם התקשרה על מנת לקבל בימים אלו סיוע נפשי שהיה נחוץ לה, הובהר לה שאם היא תושבת אילת היא לגמרי יכולה לפנות לגורמים הרגילים ולא למוקדי החירום ● רק דבר אחד שכחו לציין בפניה - שבמרפאות לבריאות הנפש בעיר התורים ארוכים בלאוו הכי ואם לא די בזה הרי שגם הפסיכיאטרים שיש בעיר מסייעים עכשיו למפונים ● ''עצוב מאוד לגלות שגם בעיר שלנו אנחנו אזרחים סוג ב''', היא מוחה

תגיות:

מלחמת חרבות ברזל לא עושה לאף אחד טוב, במיוחד אם אתה סובל מחרדות בשגרה ובעיקר אם את פוסט טראומתית. את זה מכירה מקרוב אור, תושבת אילת, שהתגוררה בימי מבצע שומר החומות באחד מישובי עוטף עזה ומבינה היום הכי טוב את מה שעובר על ישובי העוטף המפונים לאילת. אלא שדווקא ההבנה הזו שלה, פלוס החרדות הרגילות, והעובדה שמאז אותם ימים היא סוחבת איתה פוסט טראומה, גרמו לה לאחרונה לחרדות יתר, עד כדי כך שכבר בסוף השבוע שעבר היא ניסתה ליצור קשר עם גורמים שיכולים לסייע לה. היא השאירה הודעה בדף הפייסבוק של עיריית אילת, שם כתבו לה במענה כי יחזרו אליה בתוך מספר דקות ואולם הימים עברו ואף אחד לא טרח לחזור אליה. היא השאירה הודעה בטופס של מרכז הצעירים אלא שגם שם לא ענו לה.

בתחילת השבוע משרף החרדות אצל אור עלה מדרגה ולאחר שלא נענתה בימים קודם לכן ולא זכתה לסיוע משום גורם אליו פנתה, יצרה אור קשר עם מוקד הסיוע העירוני *8294 שם קיבלה שני טלפונים- האחד של המרפאה לבריאות הנפש בדקל והשני של חמ"ל הרפואה. אור מיהרה להתקשר למרפאה בדקל שם נאמר לה לטענתה שהיא יכולה להגיע מיידית למרפאה, אלא שרגע לאחר מכן, כשהבינה הדוברת מעברו השני של הקו שמדובר בתושבת אילת, היא הסבירה לה שהיא חייבת לפעול על פי הנהלים המקובלים- לקבל הפנייה וטופס 17 מקופת החולים שלה ורק לאחר מכן עליה להתקשר שוב למרפאה על מנת שתוכנס לרשימת ההמתנה וברגע שיתפנה תור יתקשרו אליה. "הייתי ממש מופתעת לגלות שאם הייתי תושבת אחד הישובים בדרום הייתי יכולה להגיע מיד ולקבל עזרה נפשית, אבל בגלל שאני תושבת אילת אני צריכה לחכות". אור שביקשה לקצר את ההמתנה מיהרה לנסות את כוחה בחמ"ל הרפואה שם ביקשו ממנה לרדת ללובי המלון על מנת לקבל עזרה. "הסברתי להם שאני אילתית ומאותו רגע הם כבר לא ממש ידעו מה לעשות איתי". מיואשת ולא יודעת מתי תוכל לפגוש איש מקצוע שיסייע לה, פנתה אור למחרת בבוקר לרכזת הקהילה הגאה בעיר, שירה אלימלך, שתוך 7 דקות קישרה אותה לעובדת סוציאלית שקבעה איתה פגישה כבר ביום למחרת. "את מבינה את זה? מהמקום בו לא ציפיתי לעזרה זה הגיע והגיע מהר. מה בסך הכל ביקשתי שמישהו יפגש איתי ידבר איתי וירגיע אותי?", היא אומרת בכעס, מוחה על כך שכתושבת אילת שהייתה צריכה סיוע נפשי, אף גורם לא מיהר לעזור לה, לעומת הסיוע הנפשי הרב שמוענק בעיר לכל תושבי הדרום. "זה הזוי להרגיש גם במקרה הזה שאתה אזרח סוג ב' בעיר שלך. אני מכירה אנשים שאם הם היו עוברים את מסכת היסורים הזו שאני נאלצתי לעבור רק כדי להיפגש עם גורם מקצועי, הם היו במקרה הטוב מתייאשים ולא מקבלים את הטיפול שהם צריכים. במקרה הרע הם היו פוגעים בעצמם או אפילו מנסים להתאבד", היא אומרת ומספרת שאימה הנכה שחייבת אחת לכמה חודשים אישור פסיכיאטרי על מנת לקבל את הפנסיה שלה חיכתה כמה חודשים לתור שלה אצל הפסיכיאטר בעיר כדי לחדש את האישור. "השבוע היא קיבלה הודעה שהתור שלה נדחה למועד אחר כי הפסיכיאטר העירוני עסוק עם תושבי הדרום", היא אומרת ומצרה "לא ברור לנו למתי יידחה התור, לא ברור לנו מתי אמא תקבל את האישור החשוב לה כל כך לקבלת כספי הפנסיה שלה ולא ברור לנו איך אילת שבלאוו הכי סובלת מהעדר אנשי מקצוע בתחום הפסיכיאטריה, צריכה לספוג עכשיו גם את העובדה שהפסיכיאטר היחיד שפועל בעיר עסוק גם הוא עם תושבי הדרום. לא אמרו שהממשלה שלחה לעיר כמויות של פסיכולוגים ופסיכיאטרים לעזרת המפונים? למה גם זה בא על חשבוננו?", היא אומרת השבוע בכעס.

בתגובה לטענות נמסר מדוברות הכללית בעיר: מערך בריאות הנפש באילת ובמדינה בכלל גוייס לתת מענה למפוני הזוועות בעוטף עזה. מפוני העוטף מוגדרים כולם דחופים ופטורים לכן מטופס 17 ואנו בטוחים שאין צורך להסביר מה הסיבה לכך.
תושבי העיר מבוטחי כללית, המבקשים מענה נפשי בבריאות הנפש, מקבלים מענה בדרכים הרגילות ולצורך כך נדרשים לטופס 17. במקרים דחופים יש לפנות לרופא המשפחה והוא יעריך ויפנה להמשך טיפול.