חזרה בסערה - שחר טיבי, שייטת ה- 470 שחזרה לענף הגלישה - היא אלופת העולם הטרייה

זו היתה אליפות העולם הטובה ביותר שנרשמה עד היום עבור הגולשות הישראליות בכלל ועבור הגולשות האילתיות בפרט. אחרי הכל, כששתי גולשות של המרכז לחינוך ימי בעיר מסיימות במקום הראשון והשני באליפות העולם (שחר טיבי מקום ראשון וקטי ספיצ'קוב מקום שני) וכשמי שמוביל את החבורה הוא לא פחות ולא יותר מאשר הגולש האילתי, המדליסט האולימפי שחר צוברי, הפעם בטייטל של מאמן נבחרת הנשים של ישראל, מדובר בקרדיט ענק למרכז לחינוך ימי באילת.

הרגשתי שזה טבעי לי

על הפודיום בהולנד עמדו בהתרגשות שיא שתי גולשות עטופות בדגל ישראל. שחר טיבי במקום הראשון וקטי ספיצ'קוב במקום השני. לאמה וילסון השאירו השתיים את המקום השלישי. ובכלל, בעשירייה הראשונה נכללו עוד שתי ישראליות: תמר שטיינברג שסיימה שישית ושרון קנטור במקום השביעי. הישג ישראלי אדיר בכל קנה מידה. אבל מה שלא כולם זוכרים גם היום, הוא שאלופת העולם הטרייה, שבגיל 26 חוגגת את המדלייה הראשונה שלה בקטגוריית הבוגרים - ושהרומן שלה עם עולם הגלישה החל עוד בילדותה, אז זכתה באליפות אירופה לנוער – נפרדה לפני שבע שנים מהגלישה לטובת השייט ובאולימפיאדה האחרונה ייצגה את ישראל דווקא כשייטת על דגם ה– 470 יחד עם בת זוגתה לסירה ולתחרויות נויה ברעם. השתיים סיימו את שיוט המדליות במקום השלישי ואת התחרות כולה במקום השמיני כללי והמצוין. אלא שדווקא עכשיו כשנדמה היה שטיבי ובת זוגה יכולות להגיע רחוק, לשתיים היה ברור שהמציאות קצת אחרת שכן לא רק הגלשנים החליפו דגם אלא שינויים מהותיים היו גם בדגמי המפרשיות שלא איפשרו עוד שייט של שתי נשים יחד אלא מעבר להוא והיא.

אז למה בעצם החלטת לחזור לגלישה?
"אחרי אולימפיאדת טוקיו כל ענף השייט עבר שינויים מאוד גדולים, כך שלא משנה איך הסתכלתי על זה היה לי ברור שאני לקראת מעבר למשהו חדש. כל מה שהייתי צריכה לעשות זה להחליט באיזה שינוי אני בוחרת, להפליג עם גבר והיו לי לא מעט אופציות, כי היו כמה שייטים ממש טובים שחיכו לתשובות ממני, לעבור לדגם הגלשנים החדש 'פויל' או לעבור בכלל לקייט. אחרי האולימפיאדה בטוקיו היה לי ברור שאהבתי את מה שעברתי באולימפיאדה ואני לגמרי רוצה קמפיין נוסף, השאלה הייתה באיזה כיוון ולא פחות היה לי חשוב לבחור בתחום איתו אחזור לקמפיין נוסף באולימפיאדה, הפעם כמועמדת למדלייה. ברור לי שזה היה יומרני משהו אבל זה היה הכיוון. כשחזרתי לאילת אמרו לי במועדון השייט קחי ציוד גלישה, צאי לים ותרגישי אותו. אחרי כמה ימים על הגלשן הבנתי שיש לי פוטנציאל. הרגיש לי מאוד טבעי על הגלשן. אם כשעשיתי את המעבר מהגלישה לדגם ה- 470 לקח לי שנתיים להתאקלם, להתרגל לכך שאת לא מקבלת יותר החלטות לבד אלא בצוות, במקרה הזה, החזרה לגלשן הרגישה לי מאוד טבעית, הרי הייתי שם כבר. אמנם לא על אותו דגם, ועדיין זה היה כמו לחזור הביתה למוכר והידוע וזו שוב רק את וההחלטות שלך, למרות שמאוד אהבתי את עבודת הצוות. חודשיים בערך אחרי האולימפיאדה ואולי אחרי 15 פעמים על הגלשן, החלטתי לצאת לאליפות אירופה. סיימתי במקום ה– 22 מתוך 70 ויצאתי מהתחרות בתחושה שוואו זה אפשרי. הבנתי שאמנם נדרשת כאן עבודה קשה מצדי אבל אני יכולה להצליח. חזרתי מאליפות אירופה עם המון תיאבון ומוכנה לאתגר. אז כמובן שמיד הודעתי לכל הגורמים שנפלה ההחלטה והנה אני כאן אחרי שנתיים לא קלות, בהן כבר הייתי מאוד קרובה לפודיום באליפות העולם בשנה שעברה אבל בגלל רבע גמר מאוד גרוע מבחינתי סיימתי רק במקום ה– 8 וזה אחרי שלאורך כל התחרות הייתי בטופ 3 וכן, אחרי דבר כזה נשבר לי הלב. אם זה לא הספיק, באליפות אירופה במאי, ממש כמו שקרה בתחרות הזו, עליתי לחצי הגמר מהמקום השני ובסוף סיימתי חמישית, עוד פספוס, כך שהדרך לא הייתה עבורי קלה, אבל הפעם אני מאוד מרוצה מאיך שגלשתי. עליתי לחצי הגמר מהמקום השני וניצחתי וחתמתי על ניצחון גם בגמר וזה היה כל כך מרגש. מדליה ראשונה עבורי אי פעם בבוגרים ועוד מדליית זהב באליפות העולם".

ועכשיו, כשיש טייטל כזה מחייב הלחץ גדול יותר?
"תמיד אומרים שצריך לעבוד קשה כדי להגיע לפסגה אבל צריך לעבוד עוד יותר קשה כדי להישאר שם ואני מוכנה לאתגר. ברור לי שהעבודה הקשה מתחילה עכשיו. עם כל הכבוד להישג האדיר ולכל מה שהשגתי עד היום, הכהונה שלי כאלופת העולם תהיה קצרה הפעם כי בעוד חצי שנה, בסוף ינואר תתקיים אליפות עולם נוספת אליה נשואות כל העיניים, כי שם, בלנזרוטה שבספרד יוכרע מי תהיה הגולשת הישראלית האחת שתזכה בכרטיס הכניסה לאולימפיאדת פריס. אז אמנם היום אני אלופת העולם, אבל שום דבר עדיין לא בטוח לגבי האולימפיאדה, כי יש כרטיס אחד והרבה גולשות טובות בנבחרת שלנו".

חוגגת את הזכיה?
"נכון להיום אני נחה, נהנית מהרגע, מאוד כיף לי עם המשפחה, החברים, אני מקבלת המון אהבה ומנסה להינות מכל רגע ולהכיל הכל, אבל בעוד שבוע שבועיים אני חוזרת לאימונים פול און. בסוף אני נהנית מכל רגע בים. אין הרבה אנשים שאוהבים את העבודה שלהם ואני מודה בכל יום על כך שאני עושה את מה שאני באמת אוהבת לעשות וכן, אני כבר מחכה לחזור לאימונים".

בגיל 26 אין לך משהו טוב יותר לעשות?
"באמת את חושבת שיש לי משהו יותר טוב לעשות?", שחר צוחקת. "יש לי את הזכות להיות הספורטאית שמייצגת את ישראל, אני עושה בכל יום את מה שאני באמת אוהבת, אני נהנית מכל רגע ולגמרי חושבת שיש לי את הפריבילגיה הזו. אולי אם הייתי בת 36 והיית שואלת אותי אתזה, ניחא, אבל בגיל 26? מה יש לי טוב יותר לעשות עכשיו?".

בעייתי לחגוג כשחברתך לנבחרת, קטי ספיצ'קוב, מרגישה פספוס עם המקום השני?
"זה קצת עניין רגיש. יש לנו נבחרת גדולה וטובה. כל ניצחון מבורך של אחת מאיתנו הוא פספסוס של האחרות. בעבר כשאני הפסדתי המון, חוויתי על בשרי את הרגישות הזו. מי שמצליחה יותר בתחרות מסויימת מבינה את זה ומאפשרת למי שהצליחה פחות את השקט להתבאס. 
אני מעריכה מאוד את קטי, גדלנו ביחד. היה לי מאוד כיף ומרגש לעמוד יחד איתה על הפודיום, אבל בסוף ולא משנה כמה היא מפרגנת, כל אחת רוצה להיות הכי טובה בעולם. בים לא משנה איזה דגל יש לך על המפרש, את רק רוצה לנצח ולהיות הטובה ביותר. אני מרגישה היום המון הערכה מכל אחת בנבחרת, למרות שברור לי וזה הכי טבעי שכל אחת מאוכזבת. אני מוקירה כל אחת מהן וזו בהחלט סיטואציה לא קלה וזה מדהים, כי ביום למחרת אנחנו קמות וממשיכות הלאה כנבחרת אחת והכי חשוב שיש כבוד והערכה אחת לשנייה, יש בינינו תחרות בריאה שדוחפת כל אחת מאיתנו קדימה. אין בכלל ספק שהמדליות בהן זכו חברותיי לנבחרת רק דחפו אותי למקום בו אני נמצאת היום".

מילה על שחר צוברי כמאמן?
"שנת 2008, שנת הזכייה של שחר במדליה האולימפית, הייתה השנה הראשונה שלי במועדון השייט. גדלתי על המדליה הזו כמו גולשים רבים אחרים בעיר. באולימפיאדה האחרונה עשיתי קמפיין לצידו. אמנם הוא היה על הגלשן ואני על ה-470 ועדיין הייתה חפיפה והיום אני עושה קמפיין איתו. ילדה שמעריצה ספורטאי והיום מקבלת אותו כמאמן שלה זה אדיר. העבודה עםה שחר מצויינת והתוצאות של כולנו מדברות בעד עצמן. כיף לעבוד עם שחר ועם עוזר המאמן סתיו ביימל ותחת המעטפת הנהדרת של איגוד השייט והוועד האולימפי. כל שנותר לי הוא רק לצאת לתחרויות ולנצח".

מה הלאה?
"אליפות ישראל בנובמבר, אבל כל העיניים כבר נשואות לאליפות העולם הבאה בלנזרוטה".

חגיגות באילת?
שחר צוחקת: "עדיין לא חזרתי לעיר, זה יקרה בשבוע הבא, כי אני נותנת קפיצה קטנה לחופשה בחו"ל, נעשה קבלת פנים במרכז לספורט ימי. ברור לי שכולם רוצים שכבר אחזור לעיר ואני מאוד מתרגשת. אין על העיר שלנו ועל התמיכה שאני מקבלת מכל עבר".

אמה של שחר: "הזכייה לא מובנת מאליה"

טליה טיבי, אמה של שחר, ממש כמו כל בני המשפחה, היא חלק בלתי נפרד מהקריירה הימית של בתה. וגם אם המשפחה לא מצליחה בסופו של יום להגיע לכל תחרות פיזית, כולם עוקבים, מלווים וצמודים לטלוויזיה כשיש את השידורים החיים. "השמחה שלנו מאוד גדולה. הזכייה הזו של שחר זה לא משהו ברור מאליו. היא עובדת מאוד קשה וכולנו מתרגשים עבורה בכל תחרות מחדש. מלווים אותה לאורך כל השינויים, מחזקים, תומכים, רואים את המאמצים העילאיים, מתפללים ובעיקר מחבקים כי בצד המקצועי יש את כל הצוות הנהדר שמלווה אותה. העבודה של שחר הייתה מאוד קשה עד היום ולכולנו ברור שהיא תהיה עכשיו אפילו עוד יותר קשה. יש נבחרת מצויינת של בנות וכולן עובדות מאוד קשה בדרך להצלחות. שחר שמה לפניה יעד, יש לה מטרה ברורה- להגיע לאולימפיאדה, ובמיוחד בדגם הזה- הפויל ובשיטת התחרחיות החדשה, כל הקלפים נטרפים מחדש לקראת הגמר והכל יכול לקרות".

את לא שואלת אותה לפעמים למה היא צריכה את זה בכלל?
"כשאת רואה שהילד שלך ממש בתוך זה ולא מדובר במשהו זמני אלא במשהו שהתחיל כבר מזמן, כשברור לך כאמא שהיא אוהבת את מה שהיא עושה וחיה את זה, אנחנו כהורים חייבים להיות שם לצדם בבחירות שלהם, לתמוך וללוות. כשאנחנו רואים את השידורים החיים של התחרויות אנחנו ממש איתה על הגלשן. זו גאווה גדולה עבורנו".

איך חוגגים במשפחה?
"כל יום אנחנו חוגגים בראיונות, נסיעות, חברים, נרד לאילת ונחגוג במועדון השייט כמו שצריך אבל אסור לשכוח שיש עוד עבודה קשה, יש מטרות וייעדים".

שחר צוברי: "כיום אני מתחרה במאמנים"

עד האולימפיאדה האחרונה הגולש האילתי שחר צוברי עוד נאבק על כרטיס הכניסה לאולימפיאדה כגולש מן המניין וגם היה מרחק נגיעה בלבד מהכרטיס המיוחל. אלא שמאז נדמה עברו הרבה מים בים סוף. כיום שחר שמשמש כמאמן נבחרת הנשים של ישראל, נבחרת אותה הוא מצליח להביא בכל תחרות מחדש לשיאים, כבר מצליח להפנים שהוא הפעם לא הגולש שמקבל את ההחלטות העצמאיות במים, אלא המאמן שאמור לתת לנשים באימונים את כל הכלים שיעשו אותן לטובות ביותר בתוך המים. והוא גם מצליח.

מה הסוד שלך?
"אני בעיקר ברור", הוא מחייך. "אני נותן את כל נשמתי, משקיע המון, מסביר, מראה להן במילים ובמעשים ומחזק אצלן את האמונה שלא רק התוצאות חשובות אלא בעיקר הדרך. אני משתדל כמה שאפשר לשים על השולחן את הכל. יש הרבה מצבים בהם אני מרגיש שמשהו מתחיל לבעבע מתחת לפני השטח וברור לי שאני חייב לקפוץ ראש למים העמוקים אחרת זה לא יעבוד. אני חושב שבסופו של דבר זה סוד הקסם, להיות שם, לדעת, לראות ואם יש תחילת משבר, לגייס את כל האמצעים הנפשיים שלי כדי לעזור. בפן המקצועי אני מנסה בכל אימון מחדש להציב בפני הבנות רף יותר גבוה, מסביר להן שהן יכולות לעמוד בעומסים ובסטנדרט הנדרש, כי ככה אני גדלתי. לכולן ברור שהצלחה מגיעה רק בעקבות עבודה קשה".

עד כמה אתה מרוצה?
"אני מאוד מרוצה משחר, היא ואני עברנו דרך ואנחנו עדיין עוברים. אני מרגיש שהיא הגיעה לפריצת הדרך שלה שמתבטאת גם בתוצאות. כמאמן נבחרת אני מסתכל בכל תחרות דווקא על הבנות שהצליחו פחות ואני אומר אוקיי מה צריך לשפר אצלן בהכנה, איפה הן טעו ואיך מתקדמים הלאה. כן, הראש שלי טרוד במיע שהצליחו פחות".

אבל בסופה של תחרות יש רק מנצחת אחת
"מבחינתי שבסוף כל תחרות יגידו שאפשר היה לקרוא לזה אליפות ישראל הפתוחה ולשמחתי בתחרות האחרונה עם ארבע בנות בעשירייה הראשונה לא היינו רחוקים מזה".

האולימפיאדה?
"אנחנו מכוונים עכשיו לאליפות העולם הבאה שם יוכרע מי שתייצג אותנו באולימפיאדה. כמאמן אני רוצה שמי שתיבחר תהיה מועמדת טבעית למדליית זהב באולימפיאדה ולא פחות מזה. עצם העובדה שיש לנו נבחרת מאוד חזקה וטובה, בשורה התחתונה לא משנה מי תיסע, מבחינתה כל יום של אימונים על חברותיה לנבחרת ישראל הטובות והחזקות זו סימולציה לגמר אולימפי ולשמחתי, יש לנו את הפריבילגיה הזו".

עד כמה קשה להבין שהיום אתה לא במים אלא בסירה?
"זה קשה, קשה, אבל היום אני כבר מקבל את זה שזמני כספורטאי הסתיים ואני שלם עם ההחלטה. אני רואה את העבודה הקשה שהבנות עושות ואני לא מתגעגע לזה. תמיד הייתי ספורטאי שאהב יותר תחרויות מאימונים. אני בן אדם מאוד תחרותי וגם היום כשאני על הסירה אני מתחרה במאמנים האחרים", הוא צוחק. "הספורטאיות הן כרטיס הביקור שלי. אז נכון שכשהן במים אין לי שליטה על ההחלטות שהן מקבלות, אבל אני מנסה לעשות הכל שיהיה להן את כל המידע והידע הנחוץ להן במים ושיהיו להן כל הכלים כדי לפרק במים את היריבות שלהן".

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת