"ילדה טובה וממושמעת שאהבה את הביחד"
מי? ד"ר סוזי שרם כהן. בת 53, נשואה לדוד, אמא לנויה (22) וניר (18).
למדה בשלושה בתי ספר יסודיים בעקבות מעברי דירות של הוריה: הראשון- בית הספר היסודי הס בתל אביב, השני בית הספר היסודי דינור בחולון ולקינוח בבית הספר היסודי זלמן ארן בחולון. בתיכון למדה בבית הספר סוקולוב לאור בית ספר ללבורנטים. "בחרתי בו, למרות שהיה מרוחק מהבית, כי הייתה בו אוויריה מיוחדת", נזכרת סוזי. "אווירה אינטימית. הוא שכן במבנה של בית עתיק, בסגנון הארי פוטר. לפני שהחלה שנת הלימודים הראשונה, יצאנו לטיול עם מנהל בית הספר, ד"ר רמי אמיתי, ומיד ידעתי שזה בית הספר הנכון לי. בסופו של דבר, למרות שנהניתי מאוד מהלימודים, לא בחרתי בקריירה של לבורנטית".
איזו תלמידה היית?
"הייתי תלמידה שה'חבורה' שלה עניינה אותה הרבה יותר מהלימודים, למרות שתמיד עשיתי את המטלות הנדרשות ואפילו נהניתי ללמוד. תפסנו מעצמנו ילדים שובבים, אבל היום, כמורה, אני יודעת לומר שהיינו ילדים טובים וממושמעים- פשוט אהבנו מאוד להיות ביחד. הפעילויות החברתיות עם כולם היו העיקר מבחינתי. זה הקסם של החבר'ה, של הצחוקים והכיף, להתבגר ביחד. עד היום יש לי חברות וחברי נפש מהיסודי והתיכון- קשר שאי אפשר להסביר במילים".
איזה מקצוע אהבת ואיזה פחות?
"ביסודי הכי אהבתי את שיעורי הספורט ובתיכון תנ"ך וספרות- בעיקר בזכות המורים והמורות שלימדו אותי. הכי פחות התחברתי לצרפתית. בצרפתית הייתי קומסי קומסה", היא מחייכת.
מורה לחיים?
"הייתה לי מורה אגדית בשם אורה גזית, ה-מורה בהא הידיעה. אורה שהייתה מחנכת וסגנית מנהל בית הספר הייתה אשיות עצומה, רגישה וחזקה. היא ראתה את הילדים וידעה איך לגשת אליהם. היינו לומדים עבורה כדי שתתגאה בנו ואין ספק שההשפעה שלה עלי ניכרת גם היום".
מה היו התחביבים שלך בשנות בית הספר?
"התעמלות קרקע והתעמלות מכשירים ואפילו התעמלתי כמה שנים בהפועל חולון. מעניין מה היה קורה אם הייתי ממשיכה, אולי הייתי מגיעה לאיזו מדליה. הייתה גם תקופת ריקודי ג'אז, אבל הפעילות הכי משמעותית עבורי הייתה תנועות הנוער בהן השתלבתי מגיל צעיר. בתיכון הייתי בתנועת המתיישב הצעיר בנמל תל אביב- תקופה מדהימה ומלאת קסם נעורים, ממש כמו בסרטי הבורקס, עם שקיעות מרגשות, בריזה מהים ואנשים טובים. תענוג".
אוכל של אמא או מהמזנון בבית הספר?
"רק אוכל של אמא! אמא שלי האמינה שהכל צריך להיות תוצרת בית כי זה הכי נקי, הכי טרי וכמובן הכי טעים. זכורות לי גם תקופות של חצי כיכר לחם עם חבילת שוקולד בימי הלימוד הארוכים, אבל את זה לא כדאי לספר לאמא....".
האם חיכית לחזור ללימודים בימי החופש הגדול ומה הכי חסר לך?
"בחופש הגדול לא השתעממתי לדקה, למרות שמידי פעם 'נפלתי' גם אני למלכודת סדרות הקיץ כמו 'איים אבודים'. אבל רוב הזמן הייתי עסוקה עם החברות והחברים בטיולים לאורכה ולרוחבה של הארץ, מחנות עבודה בקיבוצים, שבועות של התנדבויות ואפילו היה שבוע מאחד בו התנדבנו בקיבוץ אילות וישנו על חוף הים באילת בשקי שינה. בקיץ צברתי חוויות מדהימות ונהניתי מכל רגע".
האם היית שותפה לחזרה לבית הספר עם ילדיך?
"שני ילדיי סיימו לימודים, הבן שלי כיום נמצא לפני גיוס ואני שמחה שהחוויה הזו מאחורינו".
מסר לילדי אילת שכבר מריחים את תחילת הלימודים?
"בית הספר מלמד אותנו איך לומדים, וגם- איך חיים. בבית הספר לומדים התמדה ונחישות, התמודדויות עם אתגרים, עם הצלחות ועם אכזבות. אחרי הלימודים כנראה שלא תזכרו את משפט פיתגורס, אבל כן תזכרו מי היו לצדכם. העצה הכי טובה שלי היא- תייצרו חברויות טובות, תעשו דברים טובים יחד- כי זה מה שנשאר באמת. הזכרונות המתוקים של תקופת בית הספר מלווים אותי גם היום, והסביבה בה גדלתי, ובעיקר, העשייה למען החברה, הן חלק משמעותי ממי שאני היום".
תלמיד טוב, שקדן ומסור לחברים
מי? אלי לנקרי, בן 70, ראש עיריית אילת המכהן, נשוי לנעמי, אבא לשלושה וסבא ל- 11 נכדות ונכדים.
גדל והתחנך באילת, החל מבית הספר היסודי ימין הרצוג וכלה בתיכון גולדווטר.
איזה מן תלמיד היית?
"אני חושב שהוגדרתי כתלמיד טוב- שקדן, מסור ללימודים ולחברים".
איזה מקצוע בבית הספר אהבת בעיקר ואיזה אהבת פחות?
"אהבתי את כל המקצועות ובעיקר את מקצוע התנ"ך והמתמטיקה. בנוסף, בלטתי בתחום השירה וגם השקעתי בכך שעות רבות, בשיעורים אחר הצהריים וגם כשליח ציבור".
מורה לחיים?
"בחיי היו לי המון מורים מצויינים, ביניהם שניים שבמובן מסויים סייעו בעיצוב דמותי- רות אהרונסון ומשה גנץ היו עבורי מורי דרך, מחנכים ומורים לחיים. הם העניקו לי את ההזדמנות להכיר ולהאמין ביכולותיי ולפני הכל- לאהוב אנשים ולבטוח בהם. היום, ממרומי גילי וניסיוני אני יכול לומר שהם העניקו לי נכסים לחיים ואני כל כך מודה להם על כך".
סנדוויץ של אמא או קפיטריה?
"אין בכלל שאלה! אין כמו האוכל של אמא. כל כריך שהיא הכינה היה מלא בכל טוב והמון אהבה".
תחביבים בזמנך הפנוי כילד?
"ידעתי לנהל את הזמן שלי מגיל צעיר ולכן גם נשאר לי מספיק זמן לבילויים ולחברים. הייתי נפגש עם חברים ומשחק כדורסל, הולך לפעולות בתנועת הנוער בני עקיבא וגם חבר וסולן בלהקת זמר".
האם חיכית לחזור ללימודים מהחופש הגדול, ומה הכי חסר לך?
"כפי שסיפרתי, אהבתי ללמוד ויחד עם זאת, כמו כל הילדים, גם אני אהבתי מאוד את החופש הגדול ונהניתי מכל רגע. אחת החוויות שזכורה לי במיוחד מהחופש הגדול הייתה הדרך שלי מהבית בשכונה א' אל הים. באותה תקופה שדה התעופה היה קטן ולא מגודר. חבריי לשכונה ואני היינו מחכים שהמטוסים ימריאו או ינחתו ובין לבין היינו חוצים את השדה בריצה ומגיעים לים. זו הייתה חוויה אילתית ייחודית ומרגשת".
האם היית שותף לחזרה לבית הספר עם ילדייך? ומה כיום עם הנכדים?
"תמיד ליוויתי את ילדיי ביום הראשון ללימודים ובהמשך את נכדיי. בכל שנה מחדש אני מתרגש בשבילם וגם בשבילי, על הזכות ללוות את דור ההמשך שלי ולחוות איתם את רגעי ההתרגשות וההתחדשות".
טיפ לילדי אילת שאוטוטו חוזרים אל ספסל הלימודים?
"הייתי בוחר להעניק לילדים המקסימים שלנו שני פתגמים שהולכים איתי לאורך כל הדרך: הראשון והחשוב הוא: "דרך ארץ קדמה לתורה"- לפני או לצד ההישגים והחתירה להצלחות, נהגו איש עם רעהו בהגינות, במוסר ויושר המשולבים בחסד ובנתינה. אין מתנה גדולה מזו לעצמכם ולחברה. וכמובן המשפט- "יגעת ומצאת- תאמין"- בכל ילד וילדה טמונים כשרונות ואיכויות בשלל תחומים. מי שטורח ומתאמץ ישיג את מבוקשו. אני מאחל לכל הילדות והילדים, להורים ולצוותי החינוך שלנו, שנת לימודים וחברות משגשגת. תהיו חברים טובים, תשקיעו בלימודים ואני אדאג לכל היתר".
תלמיד שובב שהצטיין במה שאהב
מי? מתן בארי, בן 36, נשוי, יליד אילת.
למד בבית הספר היסודי הרי אילת- אלון והיה תלמיד במחזור הראשון של תיכון רבין.
איזה תלמיד היית?
"תלמיד שובב, שמצד אחד התקשה לשבת על הכסא ומצד שני, הצטיין מאוד רק במה שאהב. חוץ מזה שכמובן כל נושא שרק פגע בתלמידים, גרם לי לעמוד על הרגליים האחוריות, מה שהביא אותי מהר מאוד למועצת תלמידים ומשם למועצת נוער עירונית".
מורה לחיים?
"החל מאורית ואהובה הגננות שלי ועד לדני, דוד ושמחה, המורים והמנהלת שלי וכל עשרות אנשי החינוך שפגשתי לאורך הדרך. עד היום, בכל מקום שאנחנו נפגשים, אני מכבד אותם מאוד ומחליף איתם זכרונות. לכל אחד יש את החותם שלו בחיים שלי".
התחביבים שהעסיקו אותך כשהיית תלמיד?
"ספורט, מוסיקה והמון התנדבויות. כיו"ר מועצת תלמידים בית ספרית וכיו"ר מועצת התלמידים העירונית אין לך באמת הרבה זמן פנוי. בנוסף, ריכזתי יחד עם אוליבר נוייברט את הנוער המתנדב של יחידת החילוץ. "נוער עסוק לא מעסיק", זה תמיד משפט שמוכיח את עצמו".
סנדוויץ של אמא או קפיטריה?
"תמיד, תמיד אוכל של אמא, אבל כשאין אז ברור שזה היה אצל ויליאם ועליזה ומשה"...
חיכית לחזור לבית הספר מהחופש הגדול?
"אני לא באמת מכיר ילד שחיכה לחזור מהחופש הגדול לבית הספר. אולי אחרי י'ב כשהבנת שזה נגמר לתמיד".
תתרגש כשיגיע הדור הבא לקראת החזרה לבית הספר?
"אנחנו זוג צעיר בתחילת הדרך, שמתרגש ומצפה מאוד להקים משפחה יחד ואין לי ספק שנהיה הורים מעורבים. בינתיים אני מלווה לא מעט ילדים של חברים ותושבים, שעבורי הם כמו משפחה לכל דבר".
מסר לילדי אילת שחוזרים אוטוטו ללימודים?
"לפני שיעורי הבית, לפני המבחנים והתעודות, שימו לב לחלשים, לדחויים, לאלו שיושבים בפינה ולא נשאר להם עם מי לשחק או להיות בהפסקה. תהיו הגיבורים שעוצרים את החרם ולא נותנים לו מקום. תהיו טובים".
תלמיד שקדן ובעיקר סקרן
מי? גבי קדוש, בן 70, נשוי לשונטל, אבא ל-2. למד בבית הספר היסודי במושב רינתיה בו נולד ואת התיכון למד בפנימייה צבאית של חיל המוידיען בכפר סבא.
איזה תלמיד היית?
"הייתי תלמיד שקדן ובעיקר סקרן- משקיען או חרשן בשפת העם. צבר שנולד במושב רינתיה וגדל בכור ההיתוך שהיה בין וותיקי הישוב לבין העולים החדשים מכלל תפוצות העולם. בית הוריי היווה נקודת קליטה לא רשמית לעולים שנחתו בשדה התעופה נתב"ג שהיה סמוך לבית הוריי.
איזה מקצוע אהבת יותר ואיזה פחות?
"אהבתי ללמוד במיוחד שפות והצטיינתי בצרפתית. פחות אהבתי ללמוד ספרות והתחרטתי על כך בבגרותי. לימים לא רק שהשלמתי את הידע החסר בתחום, אלא גם כתבתי ספר בשם 'לא נולדתי לאמא פולניה', שמתאר את התפתחות הנגב והדרום ב – 120 השנים האחרונות.
מורה לחיים?
"המורה לצרפתית קלריס השפיעה עלי יותר מכל, ובעיני היתה המורה שלי לחיים- נועם הליכותיה והחינוך לאהבת האדם שהיא נטעה בי מלווים אותי עד היום וזכורנה חקוק בליבי".
מה היו התחביבים שלך בשנות בית הספר?
"תחביביי בזמן היותי תלמיד בבית הספר נסובו בעיקר סביב ענפי הספורט השונים. הצטיינתי בעיקר בריצות ארוכות ואפילו הייתי אלוף בית הספר בריצה למרחק 3000 מ'".
סנדוויץ של אמא?
"רק סנדוויץ של אמא ועד היום אני מתגעגע לטעם המיוחד שנצחור איתי תמיד".
האם חיכית לחזור לבית הספר בימי החופש הגדול?
"כמו כל ילד ממוצע אהבתי את החופש הגדול ונהנתי בו, אבל אף פעם לא הייתה לי גם בעיה לחזור אל ספסל הלימודים. בעיקר אהבתי לחזור לחברה ולחברים".
האם היית שותף לחזרה ללימודים עם ילדיך?
"תקופת חזרתם ללימודים של ילדיי היו תמיד אירוע מכונן של המשפחה כולה וכולנו התרגשנו יחד איתם בכל שנה חדשה ממש כמו הילדים שהיינו".
טיפ לילדי אילת שאוטוטו חוזרים אל ספסל הלימודים?
"חופש הוא מצוין ליצירת חוויות וטעינת המצברים לקראת שנת הלימודים החדשה, אבל הלימודים הם מרכז החיים ולא רק בצבירת ידע לימודי, אלא בעיקר ברכישת כלים לחיים, רכישת חברים והנאות אחרות. דאגו להיכנס לכתה על רגל ימין, הרימו את הראש, חייכו והחיים יחייכו אליכם חזרה. ועל הדרך אם נתקלתם בילד או ילדה שיושבים לבדם בפינה, כאלו שאין להם חיים, תהיו שם עבורם ואל תישארו אדישים. המון בהצלחה".
שובב עם לב זהב
מי? עו"ד יוסי בדש, גרוש. אבא ל– 4 ילדים ל- 2 חותנים ול-2 כלות וסבא ל-12 נכדים. למד ביסודי בבית ספר יבנה בקריית אתא ולמד בתיכון דביר בקריית אתא. מי שבגיל 55 הבין שהוא רוצה לעזור לחלשים ולהוכיח על הדרך לעצמו שלמרות העבר הפחות מוצלח שלו עם בית הספר, הוא יכול לחזור ללימודים והוציא תעודת עורך דין.
איזה תלמיד היית?
"מופרע, גרוע, בלי מחברות, הכל היה אצלי בראש ונאמר בעל פה. היו מגדירים את זה כהיפר אקטיבי וכבעל הפרעות קשב וריכוז, אבל אז מי ידע את זה? הייתי ילד שמטפס על עצים, שובב רציני, אבל במקביל גם ילד טוב. אהבתי לעזור להורים שלי ולחברים. ולמרות שבלימודים לא הייתי משהו, בלשון המעטה, התקבלתי לקורס חובלים ושירתתי כקצין ים במשך 6 שנים".
איזה מקצוע אהבת ולאיזה התחברת פחות?
"המקצוע שהכי אהבתי היה מתמטיקה והמקצועות שלא אהבתי היו למעשה כל המקצועות ההומאנים, מה שלא ממש הפריע לי בהמשך ולאחר המון שנים לחזור אל ספסל הלימודים וללמוד דווקא משפטים".
מורה לחיים היה?
"בבית הספר היסודי המורה שלי לחיים היה יוסף הופשטטר ובתיכון זה היה בני סלע. מה שייחד אותם היה הקשר האישי שהצליחו לפתח עם התלמידים. הם ידעו הכל על כל אחד מאיתנו מתוך מקום של איכפתיות, שאלו, התעניינו. למרות שאצל שניהם הייתי תלמיד לא טוב, הם גרמו לי להבין שאני בראש ובראשונה בן אדם. למרות שהיה לי חוסר ביטחון הם עודדו אותי וחיזקו אותי. בני סלע אפילו מינה אותי במשך שנה להיות אחראי המסיבות ואירועי החברה בכתה".
סנדוויץ של אמא או סנדוויץ קפיטריה?
"ברור שסנדוויץ של אמא היה הדבר הכי טוב, גם אם הוא היה לעיתים רק עם שוקולד כשלא היה בבית כסף. אמא שעבדה ב – 3 עבודות לפרנסת הבית, הייתה דואגת לשלוח איתנו שני סנדוויצים לבית הספר, למקרה שלא תספיק להכין בהמשך עוד משהו לאכול. הסנדוויצים שלה היו בעיני כילד הדבר הכי טעים שיש, אחרי הכל אמא הכינה אותם".
התגעגעת ללימודים בימי החופש הגדול?
"ממש לא. לא אהבתי את בית הספר. היו מורים שהכו אותי, מעכו לי את האזניים כי מבחינתם הייתי ילד לא נחמד ואז היה מותר. את ימי הקיץ ניצלתי בעיקר כדי לעבוד כבר מגיל צעיר ועל הדרך גם מוצא זמן להינות עם חברים. לפעמים היינו הולכים ברגל מקיריית אתא לקריית חיים רק כדי להגיע לים. זה אמנם היה מרחק של כמה קילומטרים אבל נהננו אז מכל רגע".
עד כמה היית מעורב בחזרתם של ילדיך אל ספסל הלימודים?
"הייתי אבא לגמרי מעורב, לא רק בהכנות לקראת בית הספר כשבכל כתה זה היה מרגש מחדש, אלא הייתי הולך לימי הורים, לכל המסיבות, הייתי יוצא כהורה מלווה לטיולים השנתיים והילדים אהבו אותי בגלל הבדיחות. היה כיף.
טיפ לילדים שאוטוטו חוזרים אל ספסל הלימודים?
"תערבו את ההורים בכל דבר, גם אם עלול להסתיים בעונש. תערבו אותם בקשיים, בהצלחות, בחוויות, באהבות, בהכל. להורים שיודעים הכל יהיה קל יותר לתת, לקבל ולהוציאנ ילדים הכי טובים שאפשר".
רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת
חדשות אילת והערבה - יום יום באילת
