פרויקט הבית המאזן למתמודדי נפש מתקדם

רגע לאחר שפורסמה הכתבה בעיתון ערב ערב באילת על מתמודד הנפש מאילת שחושף את הקשיים מולם נאלצים מתמודדי הנפש בעיר לעבור ואת המחסור הרפואי והטיפולי החמור בעיר בתחום הנפשי, החליט שירן שושן, מי שנקרא בכתבה בשם בדוי ליאור, לצאת ולהיחשף. לטענתו מה שגרם לו להיעמד על שתי רגליים אחוריות, הייתה התגובה השערורייתית, כהגדרתו, של עיריית אילת, לדברים שנאמרו על ידו בכתבה, והניסיון מצידם להפוך את הדברים למקרה יחיד ובודד. אגב, גם היום, לאחר פירסום הכתבה, לאחר שרואיין בעקבות חשיפתו ברדיו המקומי ולאחר פוסט זועם שהעלה ברשת החברתית פייסבוק, מוחה שושן ומבהיר כי שום גורם עירוני לא טרח לפנות אליו ולשמוע מקרוב את התלונות שמייצגות לדבריו את כלל מתמודדי נפש בעיר.

זילי גרוסמן הרימה את הכפפה

מי שלא נשארה אדישה לכתבה שעשתה גלים והעלתה לסדר היום את הצורך הדחוף של מתמודדי הנפש באילת למקום מפגש טיפולי הייתה זילי גרוסמן, מנהלת בית רפאל שמזה זמן מה מקצה את הקומה השנייה של בית רפאל לטובת מפגשים לקבומות שונות וטיפולים אלטרנטיביים. זילי ששמעה את הצורך הדחוף במקום מפגש, מיד נרתמה לעזרה והציעה למתמודדי הנפש את האולם בקומה השנייה לטובת המפגשים החשובים כל כך. יחד עם שירן שושן שהרים את הכפפה ועם אנשים טובים נוספים שהסכימו לעזור, כבר בשבוע הקרוב תתקיים פגישה במהלכה תיבנה תוכנית פעולה לטובת מתמודדי הנפש שיוכלו למצוא עכשיו מקום מרגוע, מקום מפגש וגם טיפול כעזרה ראשונה עד להקמתו של הבית המאזן באילת, תוכנית שכבר רצה קדימה במלוא המרץ על ידי עדי ביטון אחותו של אדם ז"ל, מתמודד נפש ששם קץ לחייו לפני מספר חודשים. השבוע הבטיח שושן: "אני הקטן מבטיח שאעשה כל שביכולתי להפוך עולמות בכדי שנחייה בכבוד בעולם הזה. אדם שהוא מתמודד נפש הוא נטל על עצמו ועל הסביבה הקרובה שלו, זה אמנם חורבן אך בהחלט עם כל הקשיים אפשר לדאוג לרמת חיים סבירה ככל שניתן. שירן קורא לכל מתמודדי הנפש בעיר לחבור לגוף אחד וקורא לאנשי מקצוע שרוצים לסייע, בשלב הראשון בהתנדבות, ליצור איתו קשר על מנת לקדם את מפגשי מתמודדי הנפש בשלב זה בקומה השנייה של בית רפאל.

בשם האח

מי שלא נשארה גם היא אדישה לבאז התקשורתי שעשה השבוע הראיון עם שירן שושן היא עדי עידן ביטון, אחותו של אדם ז"ל, מתמודד נפש אילתי ששם קץ לחייו לפני מספר חודשים. עדי שנחשפה למצבם הקשה של מתמודדי הנפש בעיר רק לאחר שאחיה לקה ביום בהיר אחד וללא כל התרעה בסכיזופרניה, שמה לעצמה למטרה ברורה כבר בימי האבל הקשים של השבעה, לדחוף להקמת בית מאזן באילת במהירות האפשרית. היא עצמה קוראת לזה פרויקט אדם ומבטיחה שלא תשקוט ולא תרגע עד שהנושא יצא לפועל. "מדובר בבית שמאשפזים בו את המטופלים. בית נעים כמו וילה עם בריכה שיש בו מגוון טיפולים אלטרנטייבים ורגילים שמתמודדי הנפש המאושפזים יכולים לקבל תחת קורת גג אחת, באווירה נעימה, עם ביקורים של בני המשפחה ולמעשה בקרבת הקהילה שהם מכירים", מסבירה עדי. "טיפולים כמו יוגה, טיפולי מים בבריכה, פילאטיס ועוד, מקום שיכול לטפח את המאושפז ולהרים את הנפש למעלה".
עדי עצמה שראתה את אחיה במצבו הקשה מוגדרת כיום כפוסט טראומתית ומבינה הכי מקרוב שאפשר עד כמה התמיכה הזו במתמודדי הנפש חשובה והכרחית. "אם לא הרעש שעשיתי בימי השבעה, את חושבת שמישהו בכלל היה חושב על בית כזה?", היא אומרת היום בכאב וממהרת לציין באותה נשימה כי ראש  העירייה אלי לנקרי הרים יחד איתה את הכפפה ודוחף לקדם את הנושא. "מרגע השבעה הוא אמר לי- אנחנו איתך באש ובמים". לדבריה, נכון להיום כבר ישנם מטפלים וגם תקציבים כשהדבר היחיד שנותר בשלב זה למצוא הוא את הבית המתאים להקמת הפרויקט. "וגם זה יקרה בקרוב", היא מבטיחה. "אין לי שום טענות נגד עיריית אילת בכל הסיפור הזה. האצבע המאשימה היא אך ורק כלפי משרד הבריאות שלא מצא עד היום לנכון לקדם נושא חשוב כזה למרות שברור לכולם כי המצב הנפשי של תושבי העיר הוא בכי רע. עדי ביטון עושה רעש ופתאום כולם מתעוררים? איפה כולם היו עד היום? למה הדברים לא קרו קודם ואולי היו מצילים חיים של כמה וכמה מתמודדי נפש, ביניהם אחי היקר, שלא יכלו לעמוד בקושי ובחרו לסיים את חייהם".

עדי מברכת השבוע על הצעתה של זילי גרוסמן ומבהירה: "זה  פיתרון זמני חשוב מאוד שכן מתמודדי נפש שצריכים עזרה חייבים אותה עכשיו מיד ולא יכולים לחכות עד שהבית המאזן יוקם. זה יהיה פיתרון זמני עד שמהר ככל הניתן יוקם בעיר פרויקט אדם".

"גם כשאת צוחקת זה פתאום הולם בך"

על המצב בעיר בהיבט של מתמודדי הנפש אומרת השבוע עדי: "לא הכרתי את הנושא רק לאחר שאחי לקה בפתאומיות בהתקף סכיזופרניה ואיבד קשר עם המציאות. ככה פתאום, באמצע החיים, בלי שום הכנה מוקדמת. זה קרה לבן אדם שהיה שמח, עצמאי, רוקד, טוב לב ופתאום החיים משתנים לך מקצה לקצה. את נתקלת בחוסר יכולת הטיפול בעיר, ברצון לתת כדורים שממסטלים כי אין שום דרך אחרת לטפל באילת, את כמשפחה מלווה לא מקבלת שום הסברים ושום כלים להתמודד עם הבעיה". עדי שוטחת את תלונותיה כלפי המערכת שלטענתה היא זו שגרגמה לאחיה להתאבד חודש וחצי בלבד לאחר ההתפרצות הנפשית הראשונה ומספרת על גילוי הבעייתיות הרבה בה נתקלים מתמודדי הנפש באילת ועד כמה מספרם גדול. 
"במהלך השבעה שמעתי פתאום על זה ועל ההיא, על האחות שלה, על האמא שלה, הדוד האח, יש סביבנו המון מתמודדי נפש שאנחנו בכלל לא יודעים עליהם ולא מכירים והם מסתובבים סביבנו ובתוכנו. זה שאת רואה אנשים מחייכים זה לא אומר שהם בסדר מבפנים והמצב באילת חמור. מאות מסתובבים בקרבנו בעיר עם חבל קשור על צווארם וכל שנותר להם הוא רק לתלות אותו. זה רק עניין של זמן שאם הנושא לא יטופל יהיו כאן עוד ועוד מקרים קשים של התאבדויות. הגיע הזמן שאנשים לא יחששו לצאת החוצה ולהודות שהם מתמודדי נפש, שאנשים לא יתייחסו אליהם בסטיגמות מוטעות". אם לא די בכל הקשיים שעברו עליה ועל משפחתה לאחר האסון, הרי שכיום גם היא מוגדרת כפוסט טראומתית לאחר שראתה את אחיה במצבו הקשה. "בזכות קרן בשם "שביל החיים" שמסייעת למשפחות שאיבדו את יקיריהם שבחרו להתאבד, אני מקבלת היום טיפול פסיכולוגי אחת לשבוע, אחרת לכי תחכי שלמישהו יהיה מקום לקבל אותך באילת. המערכת מוצפת, עייפה וקורסת".
עדי מספרת על אחיה אדם שהיה רק בן 36 במותו, בעל משפחה שנותרה כואבת ומדממת. "זה הפתיע את כולנו. תפס את כולנו לא מוכנים. אז היום הוא לא רואה את הילדים שלנו גדלים, לא יכול לראות את המשפחה שהרס. את ההורים שנשארו חיים מתים. אין אצלנו יותר שמחת חיים. זה כמו סכין שנעוצה לך בלב ומסתובבת 2,000 סיבובים בשנייה. גם כשאת כבר צוחקת, פתאום זה הולם בך שאחיך מת ואז את שוב מתכנסת לתוך הכאב. עכשיו כולנו צריכים את הריפוי ואת זה לצערי לא מבינים אלו שבוחרים ולא בשליטתם לבחור להיפרד מהחיים".

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת