ד''ר יעקב דפני: ''נפט שנשפך לים באיזור המסוף מגיע בתוך שעות לחוף השמורה''

"בתקופת שלאחר הקמת קצא״א 1971-1978 עסק מחקרי הראשון ״מגוון המינים של בע״ח ימיים תחת זיהום במפרץ אילת״, בו חקרתי ארבעה קטעי חוף בתנאי זיהום - חוף חברת החשמל, קצא״א, שמורת האלמוגים ותחנת הביקורת בחוף סיני, הממוקמת 10 ק״מ דרומית לטאבה. אחת הבעיות שחקרתי היתה זיהום תדיר בנפט ממסוף קצא״א. הוכחתי שגם בתקופות הביניים, בין עשרות האירועים, היו במימי שמורת האלמוגים ריכוזים קבועים ניכרים של חיידקים מעכלי נפט (הוכחה לזיהום כרוני). הניסויים לנקות את סלעי החוף בתחום השפל מהמזהם נכשלו כי הכימיקלים שהשתמשו בהם היו רעילים יותר מהנפט הגולמי. כאשר הגעתי ביחד עם המנטור שלי באותם ימים, פרופ׳ לב פישלזון, לפגישה עם מנהל מסוף קצא״א באילת, המהנדס גד כץ (לימים ראש העיר אילת) הוא הגיב: "ביקרתי בעשרות נמלי נפט בעולם, ומסקנתי שאין אפשרות לקיים שמורת טבע כמו שאתם רוצים, במרחק של קילומטר אחד ממסוף נפט. זה לא יקרה. יש סדר עדיפויות". בשנים 1980-1985 חקרתי עיוותי שלד בקיפודי ים, שהתעוותו עקב חשיפה לכימיקלים בתחנת הכוח שהתקיימה אז, ומשפכי פסולת וביוב שהכילו דטרגנטים. כידוע חיות אלה רגישות לזיהומי ים יותר מאחרות, והם מוכרים כסמני איכות סביבה ימית. 
בין לבין, ובעצם ימים אלה, אני עוסק בתיעוד וזיהוי של בעלי חיים ימיים. זיהיתי מאות מיני אלמוגים, דגים וחיות אחרות בהם מינים נדירים, אנדמיים לים סוף ומפרציה. ב״מדריכי הים של ד״ר דפני״ מתועדים כ- 2,000 מינים טרופיים, כעשרים אחוז מהם ייחודיים (אנדמיים). 
בשנת 1963 חברתי לתושב העיר ולעמותת מלר״ז והגשתנו תביעה לבג״צ נגד הקמת בית זיקוק לנפט בעורף נמל אילת, וזה באמצעות בית המשפט המחוזי פסק נגד הקמתו. 
בעקבות כל אלה ולאחר הקמת המשרד לאיכות הסביבה (לימים שונה שמו להגנת הסביבה), הוחלט על הקמת תחנה למניעת זיהומים בחוף שמצפון לשמורת האלמוגים. מיקומו הוא קריטי, שכן זרמי הים (השולטים רוב הזמן) באיזור ראש מפרץ אילת הם מצפון לדרום, ונפט שנשפך לים באיזור המסוף מגיע בתוך שעות לחוף השמורה. למיטב ידיעתי בזמן הקצר הזה עדיין מכיל הנפט אחוז ניכר מהפרקציה הנדיפה, שהיא הכי רעילה, כאשר הזפת נוצרת רק לאחר שעות. 
בשנים האחרונות חלה ירידה במגוון המינים החיים בתחום החוף של אילת, ומיצג שהקמתי במוזיאון העירוני, מראה כ-500 מיני רכיכות - צדפים וחלזונות, שנשלו על ידי חובבים מתחום החוף של ישראל, שכיום לפחות מחציתם אינם מצויים שם כיום. כמובן, שפחיתה כזו אפשר לזהות אצל רוב קבוצות החי המאכלסות את הסובב התת ימי. 
ההבדל העיקרי בין חופי הים התיכון הישראלי ואילת הוא, שבעוד שבראשון הזיהום הוא לרוב על מצע של חול. כאן, קו הגיאות הוא תחום הגדילה העיקרי של האלמוגים, שנחשף מדי כמה שעות, ובעונות שונות הוא חשוף לאוויר פעמיים ביממה. התיישבות הנפט למרכיביו על המצע החי גוזר עליו כלייה. 
מסקנתי היא שאין מצב לפיו יוכלו להתקיים זה לצד זה שמורת טבע במרחק של קילומטר בלבד ממסוף נפט פעיל בהקף שהוצהר עליו, או לחילופין מגורי אנוש, חופי רחצה לנופשים, והלו"ז של התיירות - מלונות הפאר של החוף הצפוני, שאף הם יינזקו קשות במקרה של תקלה, חבלה, או פעילות מלחמתית במרחק של פחות מקילומטר. 
מקוממת ביותר היא תגובתם של צעירי העיר, שלא התנסו עד כה במכה הזאת ״שלא נזכרת בתורה״. חובבי הטבע שבהם מוכנים לעלות על בריקדות ולהציל תריסר עצים שסומנו בשטח שקצא״א מבקשת כדי להפעיל את תכניתה. מה הם לעומת זיהום האוויר שייגרם עקב הקמת מתקן ניזול גז בסמיכות לשכונות המגורים הקרובות לים.
 
ד״ר יעקב דפני שימש כפקח שמורת האלמוגים באילת מטעם החברה להגנת הטבע בשנים 1961-1964 ובהמשך שנות השבעים ותחילת השמונים, כדוקטורנט של המכון המדעי ע״ש היינץ שטייניץ באילת. בשנים הראשונות עסק בשמירה פיזית מפני ביזה- שליית אלמוגים למכירה וכמזכרות והדרכה לבאים. באופן לא רשמי, חקר ותעד את החי והצומח החופי-ימי בתוך ולצידי השמורה.

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת