לונדון לא מחכה לנו

בשנת 2012 תושק בבריטניה, תכנית חלוצית בשם 'עסק ירוק' (Green Deal), אשר צפויה להביא לתחרותיות בשוק האנרגיה הבריטי. יוזמי התכנית צופים גידול בהיצע חומרי הבידוד ויצירת 65 אלף מקומות עבודה חדשים עד 2015. בעולם של מחירים עולים, תנודתיות שוקית והסתמכות הולכת וגדלה על ייבוא, נעלמה לנו הפריבילגיה של לבזבז אנרגיה. הלכו לנצח הימים בהם הסלוגן השכיח היה "יותר חשמל, פחות עמל", כאשר כותרות העיתונים הכלכליים מבשרות חדשות לבקרים על מצוקת החשמל של ישראל. בבריטניה כאמור לקחו את העניינים לידיים ויזמו תוכנית שאפתנית שמטרתה להביא לייעול וחסכון בצריכת אנרגיה. מה שנכון וטוב עבור ארץ קרה כבריטניה, נכון בדיוק עבור ארץ חמה כישראל, ובמיוחד עבור עיר חמה כאילת, בה להוצאות הצינון משקל נכבד בחשבון החשמל שלנו. לו למדנו לחסוך בחשמל, כבר בשלבי הבנייה, היינו חוסכים הון, ומסייעים על הדרך למשפחות הנאנקות תחת עול חשבונן החשמל המאמיר.

מחליפים את השיטה

אז מהו ה'גרין דיל' הבריטי? מדובר במסגרת חוקית שמוסדרת על ידי הממשלה, אשר יוצרת סדרת תמריצים לעסקים ותאגידים העוסקים בתחומי ייעול השימוש וצריכת אנרגיה. הרעיון הוא לאפשר לחברות אלו להציע לציבור את מוצריהם ללא צורך בקבלת תשלום מראש, אלא במקום זאת לשלם אותו בתשלומים נוחים באמצעות חשבונות החשמל שלהם. המשמעות היא שהחוב אינו שייך ללקוח אלא לנכס, ועל כן בשונה מהלוואה רגילה, אם בעל הנכס מוכר אותו, או עובר ממנו, עוברת יתרת התשלומים לבעלים או הדייר החדש. המשמעות מבחינת בעל הנכס היא שהוא משלם על המוצרים חוסכי האנרגיה רק כל עוד הוא נהנה מהם. כלל הזהב של התוכנית קובע כי על התשלום החודשי עבור המוצר להיות שווה או נמוך משווי האנרגיה שתיחסך. הוגי התוכנית מבינים כי היא אולי מסייעת רבות לצרכני אנרגיה כבדים, אבל דווקא לעניים, שמלכתחילה אינם צורכים אנרגיה רבה בהעדר מימון, התוכנית לא תביא לחסכון בהוצאותיהם, אלא פשוט תאפשר להם לחמם את בתיהם בחורף, דבר שנמנע מהם עד כה. גם זה משהו. במקביל, תלמד המדינה את האזרחים, כיצד לייעל את השימוש באנרגיה בבתיהם ובעסקיהם, כך שיביא למיקסום החיסכון על פי התוכנית. אין ספק כי התוכנית השאפתנית אינה חביבה על התאגידים הגדולים, שכן משמעה השקעה לא מבוטלת במוצרים חוסכי אנרגיה, ואולם המדינה תסייע להם, כמו גם לעסקים קטנים, לממן את ההשקעות הללו בנוחות. כמובן שישנם כבר כאלו המבקרים את התוכנית וטוענים כי היא תוביל דווקא לייקור חשבונות החשמל ולפגיעה בשכבות החלשות ואולם הוגי התוכנית משוכנעים כי היא דווקא תוביל להגברת התחרות, שתוביל להורדת מחירים, כמו גם להוספת 65 אלף מקומות עבודה, עד לשנת 2015.

ומה אצלנו?

אם תבחנו את הפרסומים השונים של פרויקטים, תמצאו כי לא מעט קבלנים בארץ מתהדרים בכך שהם בונים "בניה ירוקה". בשטח מדובר לא אחת ב'גרין-וושינג' מעצבן שאין בינו ובין בניה ירוקה אמיתית הרבה. מעטים הם הקבלנים שעומדים בתקנים הבינלאומיים בתחום, ובוודאי שלא בתקן הישראלי החדש שתוקן לאחרונה בנושא. וזה לא שאתם אינכם מתעניינים בנושא. סקר שערכה לשכת הפרסום הממשלתית (לפ"מ), מצא כי מבין 500 נשאלים, למעלה משמונים אחוזים טענו כי היו מתעניינים בבנייה ירוקה בדרך לרכישת ביתם וזאת אף שרבים מהם אינם מבינים בהכרח מה משמעות המושג. למעלה מארבעים אחוזים מהנשאלים אמרו כי היו מוכנים לשלם יותר בעבור בית ירוק. בשנה שעברה הושק בישראל התקן הירוק של המשרד להגנת הסביבה. התקן החדש בא במקומו של התקן הקודם שהושק בשנת 2005, אך נכשל כשלון חרוץ בשלב היישום. קבלנים טענו כנגדו שהוא אינו ישים, לא ממוקד בדרישותיו וככלל לא ברור. התקן ההוא הותאם למשרדים ומבני מגורים בלבד. מאז שהושק ועד היום קיבלו בסך הכל תשעה מבנים בארץ את תו התקן הזה. היה ברור שנדרש תקן חדש שיביא לסדר בתחום הפרוץ. יישום של תקן ירוק במבנה מגורים יכול להביא לחיסכון ממוצע של כעשרה אחוזים בצריכת מים וכשלושים אחוזים בצריכת החשמל. מבנים ירוקים בריאים לנו הרבה יותר. כך למשל אותו כאב ראש מפורסם איתו אתם גומרים יום עבודה, הוא סביר להניח תוצר לוואי של תאורה לקויה במקום העבודה שלכם. מחקר אחר התומך בממצאים אלו, מצא כי רוקחים שעבדו בחשיפה לאור שמש ישיר, עשו חמישה עשר אחוזים פחות טעויות בעבודתם. זה לקח 25 מיליון שקל, אבל בשנה שעברה הושק התקן החדש, המתייחס לראשונה לשבעה סוגי מבנים: משרדים, מבני חינוך, מגורים, מלונאות, בתי חולים ומרפאות, מבני מסחר, ומבנים המיועדים להתקהלות ציבורית. בנוסף מתייחס התקן גם לתחום השיפוצים, וכיום יכול גם בנין שעבר שיפוץ תשתיות, או מעטפות ושדרוג מערכות, לקבל תו תקן ירוק. כיום מצויים 165 מבנים בתהליכים שונים של בדיקת זכאותם לתקן ממכון התקנים. חמישה מבנים כבר קיבלו אותו.

בית הספר הירוק הראשון בארץ

לפני כ-15 שנים היו אלו האמריקאים שהיו ראשונים לנסח תקן בנייה ירוקה. מדובר בתקן המתקדם ואולי המחמיר בעולם והוא זכה על ידי המועצה האמריקאית לבניה ירוקה, לשם LEED Gold. כיום, מחלחל התקן הזה אט אט גם למדינות נוספות, ביניהן ישראל, וכך זכינו כי ממש השנה, יוחל התקן הזה, לראשונה, על בנייתו של בית ספר יסודי בכפר סבא, בתכנונו של ממשרד באדריכלים קנפו-כלימור. רק על מנת שתקבלו מושג על גודל ההישג, בכל העולם נבנו עד היום רק כמאה מבנים העומדים בתקן המחמיר. אז איך מקימים בית ספר ירוק? ראשית בוחרים בשכונה הטובלת בירוק, ומתכננים בו מספר סביר של כיתות (18). המבנה עצמו בנוי בחצי גורן המשקיפה אל חצר פנימית. אדריכל הפרויקט, דוד קנפו מסביר כי הבניין מייצר למעלה ממחצית האנרגיה הדרושה לו באמצעות מערכת גיאותרמית המותקנת בעומק של 120 מטר בעומק האדמה. פתרון זה מאפשר את חימום וצינון הכיתות ללא שימוש במערכות מיזוג אוויר חשמליות. אלא שבניה ירוקה היא לא רק התוצר הסופי, כי אם גם התהליך עצמו – חלק מדרישות התקן דורשות כי צוות הבניה יתעד כל שלב ושלב בעבודתו וכי פינוי הפסולת מהאתר תוטמן רק לאחר מיון והעברה של מה שניתן למחזור. החצר עצמה תישתל בצמחיה אופיינית לאזור שהינה חסכונית במים, במרכזה תכרה ביצה טבעית אשר תוקף קני סוף ותמולא בצפרדעים ושושנות מים, על גגות המבנה, שיוותרו שטוחים, ישתלו גינות של גידולי חקלאות שונים. גינות אלו יושקו באמצעות מים אפורים שיאספו בבית הספר משימוש יומיומי ואף תחנה מטאורולוגית תוקם במקום. המדרכות שסביב בית הספר יסללו מחומרים ממוחזרים, בין היתר יעשה שימוש בפסולת שנלקחה מאתר איקאה בנתניה בו נשרפה בעבר החנות בטרם נבנתה מחדש לאחרונה. וכמובן פטור בלא כלום לא ניתן ועל כן גם תוכנית הלימודים במקום תהיה ירוקה כדבעי, ויושם דגש על הקשר שבין האדם לסביבה וחשיבות שימורם של מקורות טבעיים בכדור הארץ למען הדורות הבאים. בפרויקט הושקעו 24 מיליון שקל ובנייתו צפויה להסתיים בקיץ השנה כך שהוא יהא מוכן ומזומן לחניכה כבר בשנת הלימודים הקרובה.

עד לפרטים הקטנים

בניה ירוקה משמעה בניה מחומרים איכותיים יותר. מבנה שפועל על פי התקן ימעט לזהם את סביבת הפרויקט ויביא לאחוז מחזור גבוה יותר. מודעות היא שם המשחק. ממש כשם שהפסקנו לרכוש דבקים מפיצי אדים, וצבעים מפיצי ריחות משכרים, פשוט כי אנחנו יודעים כיום שהם מסוכנים וישנם תחליפים אקולוגיים ובריאים. התקן מורכב מעשרה פרקים: אנרגיה, מים, חומרים, קרקע, בריאות ורווחה, פסולת ומחזור, ניהול אתר בניה, תחבורה וחדשנות. לכל פרק נקבעו תנאי סף, ומי שנמצא עומד בתנאים, יכול לצבור מינימום של נקודות בכל פרק ולהגיע לחמישים וחמש נקודות, שיזכו את המבנה שלו בכוכב הראשון של התקן. ניקוד מקסימאלי של 100 נקודות, יזכה את הפרויקט בחמישה כוכבים. התקן הינו תקן צומח, במובן זה שבכל שנה הוא מתעדכן בחידושים שונים בתחום. המשמעות היא כי בתוך זמן קצר נצטרך לבחון לא רק האם יש למבנה תקן ירוק, אלא גם מאיזו שנה. הפירוט בתקן החדש מרשים. בסעיף מבני מגורים מתעכבים למשל על חלל מספק לייבוש כביסה וכן ישנה דרישה לקיומם של מדי מים לכל דירה. מונה משותף לבנין מעודד התנהגות בזבזנית. כאשר יש לך שעון פרטי, אתה ער יותר לצרכיה שלך באופן טבעי וישנו קשר ברור יותר בין העלות לצריכה. זהו שינוי בתפיסת האכפתיות שהיא הציר המרכזי שיכול לקדם תפיסה ירוקה יותר לחיים. התקן עוסק גם בניהול אתר הבנייה. כאן נדרשת הפרדה בין סוגי הפסולת השונים הנוצרים במהלך הבניה. האויב היא הפסולת להטמנה. ככל שכמותה תקטן, כך ייטב. אתר חסכוני בתצרוכת החשמל והמים שלו, הוא אתר ירוק. על פי הערכות המשרד להגנת הסביבה, היה והיינו מיישמים את התקן על פני תקופה בת עשר שנים, על כל הבניה החדשה באשר היא, היה המשק הישראלי חוסך 774 מיליון שקל בזיהום אוויר, 670 מיליון שקל בחיסכון במים, 2.8 מיליארד שקל בצריכת חשמל, ו-2.7 מיליארד שקל בפסולת. מדהים. אך האם רק חיסכון יש בתהליך? כמובן שלא. העלויות של החומרים והתהליכים הירוקים כמו גם המערכות המיוחדות המותקנות בבנייה עצמה, כל אלו כרוכות בעלויות נוספות ואולם בניגוד לחשש המצופה, נראה כי המדובר בתוספת בת 1-2.15 אחוזים לעלות הבניה. אם לוקחים בחשבון שבארצות הברית, בניינים שנבנו בטכנולוגי הירוקה שווים בשוק כחמישה עשר אחוזים יותר ממבנים רגילים, הרי שמדובר בתוספת זניחה.

עיצוב מוצר זה גם תכנון חיים סביבתי

מידי שנה מפיק העולם 500 ביליון שקיות פלסטיק. מדענים טוענים כי על פני כל מייל רבוע של האוקיאנוסים ישנן 46,000 חתיכות פלסטיק קטנות עד מקרוסקופיות, שהופכות אותם לרעילים. בשנים האחרונות נוצרו עקב הזרמים המרכזיים באוקיאנוס השקט, שתי "יבשות" חדשות. אלו הן שתי המזבלות הגדולות בעולם האוספות את כל מה שצף ולא מתכלה. היבשות הללו הולכות וגדלות וצפויות להתחבר לאחת. כבר כיום גודלה של אחת מהן כפול מגודלה של מדינת טקסס בארה"ב. מה עושים? מזמינים מחקר LCA שמשמעותו בעברית: תכנון חיים סביבתי של מוצר. למעשה לא מדובר ברעיון חדשני, שכן ניצנים להפעלתו היו עוד בשנות השבעים של המאה הקודמת, ועדיין, נראה כי המגמה כיום בעיצוב מוצרי צריכה, היא להביא לכך ש-LCA יהפוך להיות חלק בלתי נפרד מתווי התקן של מוצרי צריכה. אז על מה בעצם מדובר? ההתחלה היתה בעבודת מחקר שהזמינה חברת קוקה קולה, אי אז בשנות השבעים. המחקר, אשר בבסיסו נבע בכלל בשל צרכים שיווקיים אסטרטגיים, ביקש לברר אילו אריזות טובות יותר למכירת המשקה. אחד הפרמטרים שנבדקו על ידי קוקה קולה היה השפעת האריזה על הסביבה. בעקבות מחקר זה הגיעו נוספים וכיום מהווה הנושא כמעט MUST בכל בדיקה של אריזה למוצר חדש. זוהי אם כן התפיסה החדשה שרואה את השפעת המוצר לא רק בשלב ייצורו אל אגם במהלך חייו ועד להתפרקותו הטבעית, אם אפשרית (זוכרים, פלסטיק מתפרק כנראה רק אחרי 500 שנה, וזוהי רק השערה שכן מאז המצאתו טרם התפרקה באופן טבעי ולו חתיכת פלסטיק אחת). לפי הגישה החדשה הזו, התייחסות להשפעת המוצר רק משלב הייצור היא לא יותר מכסת"ח, או בעגה המקצועית 'גרין-וושינג', שזה כשאתה צובע משהו בעאלק גישה ירוקה, אבל לא באמת. כרגע הרוב נמצאים במקום הזה וצריך להזיז אותם צעד אחורה, אל עבר שלב גיבוש המוצר והחומרים מהם הוא יורכב. רק הליכה לאורך כל חיי המוצר משלב כריית החומרים והשפעת האנרגיה הכרוכה בכך על הסביבה, יכולה לסייע בהבנה כיצד יתפרק בעתיד וכיצד יקל למחזרו. על פי הגישה הזו, דווקא האנרגיה הנפלטת בצורת גזי חממה, בזמן שינוע המוצר, לאחר ייצורו, היא זניחה יחסית לזו המוצאת במהלך הפקתו. שתי תוכנות מחשב הומצאו לצורך בדיקת LCA של מוצר. התוכנות דורשות לא רק שהמוצר עצמו יעמוד בדרישות, אלא שגם כל ספקי המוצר יעמדו אף הם בסטנדרטים המתאימים. כעת נדרש לחבר בין החזון של ה-LCA לבין התו הירוק שגובש בשנה האחרונה בישראל. היצרנים מפנימים כיום שמה שטוב לכדור הארץ טוב גם להם, שכן המודעות הצרכנית בנושא גוברת ויש באפשרותם לנצל את הדבר לטובתם.

האם ניתן להסתפק בתקן זר?

ככלל ישנם תקנים זרים לא רעים כמו התקן האמריקאי LEED. כעקרון תמיד עדיף תקן כלשהו מהעדר תקן בכלל, ואולם יש לזכור כי תקן מותקן במדינה מסוימת ועל פי צרכיה ונתוניה ועל כן אינו חופף במדויק לתנאים הקיימים במקומות אחרים. התקן הישראלי הותקן בהתאם לשוק הבניה המקומי ולאקלים בארץ וכן לטכנולוגיות הקיימות ומכאן שהתקן האמריקאי יכול להיות טוב בפרמטרים מסוימים, אבל לא מתאים כלל באחרים והדבר גורם לקשיים רבים ביישום. אך כאמור יש להיזהר מפרסומים שנותנים לנו להבין כאילו מדובר בבניה ירוקה, שעה שלמבנה אין תקן משום סוג. מקרים כאלו הם בבחינת הטעייה של הציבור. על מנת לגרום לתקן הישראלי להצליח במקום שכשל קודמו, עלינו לדאוג לכך כי הרשויות המקומיות בישראל יאמצוהו ויטמיעו אותו כחלק מדרישות הסף שלהן מפרויקטים. דרך אחרת היא לעודד פרויקטים ירוקים באמצעות מתן הקלות שונות. מחלקת הרישוי של העירייה היא תחנה חשובה בדרך להטמעת הבניה הירוקה בישראל, ועליהן להבין כי העיריות שלהן הן המרוויחות העיקריות מהקטנת הזיהום והפסולת שבתחומן, כמו גם הקטנת צריכת המים והחשמל. לכל אלו עלויות רבות לרשות המקומית, כאשר אימוץ התקן הישראלי כתנאי סף לכולם, יגרום לכך שגם המחירים לא יאמירו וישמרו על שיווי משקל שוקי.

שלב הניסוי החל

בסוף נובמבר 2011 התקבלה החלטת הממשלה שעניינה גיבוש תוכנית לאומית להפחתת פליטות גזי חממה בישראל. במסגרת ההחלטה, אושר ביצועו של פיילוט לבנייה ירוקה חדשה. במסגרת המיזם מתוכננים להבחן עשרים ושמונה מבנים חדשים, שנחלקים לארבעה סוגי מבנים בשלושה אזורי אקלים, ובשלוש רמות בנייה. המשרד להגנת הסביבה, בסיוע חברת ניהול, יאסוף נתונים מהמבנים המשתתפים, באמצעות יועץ חיצוני, ינתחם ויפיק דו"חות בנוגע לנתונים שונים העולים ממעקב אחר שלבי הבנייה השונים. הנתונים שיאספו והמסקנות שתופקנה מהם, ישמשו לבניית בסיס נתונים ומתודה מעשית לפיתוח בנייה בת קיימא מיטבית בישראל, תוך שימת דגש על מידת יעילותם של אמצעים ותהליכים שונים, בצמצום פליטות פחמן דו חמצני, ובהשגת חסכון ויעילות בשימור משאבים. בנייה בת-קיימא (Green Building), הינה גישה מערכתית כוללת לתכנון וביצוע של מבנים ותשתיות נלוות, תחזוקתם והשימוש בהם, המיושמת משלב התכנון המוקדם ועד לתום תקופת השימוש במבנה ומחזורו. מטרותיה המרכזיות של בניה בת קיימא הן: שמירה על הבריאות ואיכות החיים של כלל המשתמשים והבאים במגע עם המבנה, במשך כל שנות קיומו, יעילות וחיסכון בשימוש במשאבים חדשים, ומחזור השימוש במשאבים קיימים, תוך חתירה לצמצום פליטות פחמן דו-חמצני .

אבל לשפץ תמיד ירוק יותר מחדש

ואולם, עם כל הכבוד לבניה הירוקה החדשה, מחקר של המעבדה לשימור ירוק השייכת לקרן אמריקאית לשימור מבנים, מצביע דווקא על הפוטנציאל הסביבתי הקיים בשימוש במבנים קיימים. השוואה בין מבנים בעלי אותו יעוד ואותם מימדים מוכיחה תמיד על פי המחקר, כי עדיף לשפץ מאשר להרוס ולבנות מחדש. כך למשל בכל הנוגע לשינויי האקלים הנובעים משחרור גזי חממה ממבנים – פליטה כזו נמוכה משמעותית מבתים ישנים העוברים שיפוץ מתאים, לעומת מבנים חדשים. למעשה גם כאשר המדובר בבניינים שנבנו בטכנולוגיות ירוקות, מצא המחקר כי התועלת שבהפחתת גזי החממה הנפלטים מהם תגיע רק בעוד עשרות שנים, ממצא המחזק את האפקטיביות שבשיפוץ מבנים קיימים. למחקר הזה מספר השלכות מרתקות על התופעה שנקראת ערים. עיר למעשה היא מעין כלי קיבול של פחמן, שכן המבנים שבה אוגרים בתוכם אנרגיה רבה. האנרגיה הזו היא אנרגיה גלומה. כשאנחנו מצילים מבנה מהריסה אנו מצילים את האנרגיה האגורה בו, בה ניתן להשתמש בחוכמה למען העיר. המחקר בחן שבעה סוגים שונים של מבנים בארבע ערים שונות ובדק באופן השוואתי את מסלול החיים שלהם, החל מההשפעות שיש לייצור חומרי הבניה, דרך ההשפעות על בריאות האדם, כמו גם עלויות סילוק המבנה בסוף חייו. את כל אלו השוו להשפעות האקלים על המבנים ואף השוו בכל עיר את מקורות החשמל (פחם, מים וכד'). המסקנה כאמור חד משמעית. שימוש חוזר במבנים הוא כמעט תמיד ירוק יותר. על מנת שמבנה שנבנה בטכנולוגיות ירוקות, יצליח לפצות על האנרגיה שבוזבזה לשם הקמתו, עליו לעבור בין עשר לשמונים שנה של חסכון באנרגיה, בעוד שבמבנה קיים החיסכון באנרגיה כבר קיים. בממוצע עומד המספר על 42 שנה עד להדבקת הפער וזה המון. בהחלט שיקול בדרך לבחור בין קידום פרויקט פינוי בינוי לבין שיפוץ מבנה קיים באמצעות תמ"א 38, שניהם פרויקטים שלא ממש זזים באילת מטעמי כדאיות כלכלית, ואולם גם אישור התוכנית לפינוי בינוי של בנייני ה'סינג סינג', אמורה להביא במקומם מגדל בן 30 קומות שהקמתו אושרה החודש, אשר מעבר למפגע החזותי, והסכנה שיהפך לסלאמס רב קומות חדש, "יעלה" לטבע פי כמה משיפוץ הקיים, שמשתלב בנוף העירוני טוב מכל מגדל רב קומות שיפצע את קו השמיים של העיר. האם ה'סינג סינג' בכלל בר שיפוץ? זו כבר שאלה אחרת, ואולם עבור כל בנין אחר בעיר, נראה כי שיפוץ הוא הבחירה הירוקה ביותר.

למי כדאי לסנן מים אפורים?

מחקר חדש מוצא כי לבתי מלון מעל 200 חדרים כדאי לסנן מים אפורים לשימוש חוזר לא קלים הם חייהם של אלו המנסים להזיז את כולנו אל עבר שימוש מושכל במשאבי טבע מתכלים. למשל במים אפורים, אותם מים בהם אנו עושים שימוש לצורך כביסה, מקלחת, הדחת כלים ושטיפת רצפות ומכוניות – כל אלו מים חצי מלוכלכים ועל כן קרויים אפורים. בעזרת מערכות סינון פשוטות ולא יקרות ניתן לעשות שימוש חוזר במים כאלו, בעיקר לצרכי השקיה והדחת אסלות. שניים שמנסים לייצר שינוי הם חברי הכנסת ניצן הורביץ ודב חנין, אשר העבירו הצעת חוק בנושא, למגינת לבו של האוצר המתנגד לה. ועם זאת כעת מסתבר, כי דווקא חוות דעת כלכלית שהוגשה בנושא מטעם האוצר קובעת כי מחזור המים האפורים הוא כדאי מבחינה כלכלית, במיוחד בבסיסי צה"ל ובבתי הסוהר ברחבי הארץ. על המסמך המפתיע אחראים הכלכלנים הסביבתיים, יפעת בס וליאור שמואלי, מחברת אקו-פייננס, כאשר סייעו לשניים ד"ר מייק אדל מאיגוד לשכות המסחר ופרופ' ערן פרידלר מהטכניון. אז נתחיל מהבשורות הרעות דווקא למלונאי אילת. העבודה מצאה כי חיובם של בתי מגורים ובתי מלון בהתקנת מערכות כאלו אינה כלכלית בדרך כלל, ואולם בעבור בסיסי צה"ל ומתקני כליאה, דווקא כן. כאשר מדבר בבתי מגורים ובתי מלון הכדאיות משתנה ביחס לכמות המשתמשים במתקנים ואולם במקרה של בסיסי צה"ל ומתקני כליאה, גוברת הצריכה המוגזמת על שאר השיקולים והופכת את העניין לכדאי כלכלית. העבודה מצאה כי התקנת מערכת לסינון מים אפורים הופכת לכלכלית בבניין מגורים רק החל מ-24 יחידות דיור ומעלה, שכן בבתי מגורים של 20 יחידות בלבד בחמש קומות ניתן לחסוך "רק" 15 אלף שקל, שעה שבבניינים בהם 48 יחידות דיור ו-12 קומת, קופץ הסכום הנחסך ל-36 אלף שקל. בבתי מלון מתחיל העניין להיות כלכלי רק מ-200 חדרים, לתשומת לבם של המלונות הגדולים בעיר. כאמור באוצר מתנגדים להצעת החוק ומעדיפים התגייסות וולנטרית של הגורמים הרלבנטיים.

---

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת