נפלאות הריקוד

אם הייתם שואלים את אדוארד פאינשטיין מה תמיד הוא היה רוצה בחייו, תהיה לו תשובה אחת חד משמעית, וכל כולה תהיה כמובן קשורה לריקוד. בגיל כה צעיר, הוא הספיק לעשות די הרבה בתחום הריקוד, אליו התחבר מגיל קטן.
אדוארד, רק בן 19, מאמן ריקודים סלוניים ולטינו אמריקאיים מבית ספר 'נפלאות הריקוד' באילת ותלמידתו, ויקטוריה דובינסקי (12), יצאו השבוע לאליפות עולם במחול 'פסטיבל טריקסי' שתתקיים בבולגריה.
לתחרות שבה ישתתפו קבוצות מרחבי העולם בתחום המחול, יגיעו אדוארד וויקטוריה עם שלושה ריקודים עמם יופיעו. שניים מהריקודים ייכנסו באופן רשמי לתחרות. הריקוד המרכזי שאותו יציגו בתחרות יהיה ריקוד הרומבה, איתו זכו השניים באליפות ישראל, 'פסטיבל שמחת הים האדום' שהתקיים באילת. ריקוד נוסף יהיה הפסדובלה הספרדי שאותו הכין אדוארד לפני כחודשיים.
אגב, הזכייה בתואר הכפול של הריקוד האישי הטוב ביותר והריקוד הקבוצתי (צ'ה, צ'ה, צ'ה) באליפות ישראל היתה מדהימה. כל זה קרה רק אחרי חודש של אימונים משותפים עם ויקטוריה הצעירה ושאר חברי הנבחרת האילתית.

הכל נשאר במשפחה

אדוארד החל לרקוד בלט מגיל שלוש, וכבר אז הבחינו הוריו שיש לו את כשרון הריקוד. בגיל שש הוא רקד במתנ"ס 'קולייר' בחוג של אריקה, וגם לאחר מכן המשיך לרקוד מחול בהדרכתה של לודמילה טיבילונק. כשהיה בן 14, עבר אדוארד ללמוד בטכני בחיפה ובמקביל למד ריקודים סלוניים אצל יניב קקון, אלוף הארץ ואירופה בריקודים סלוניים. אדוארד נשאר בתחום הריקודיים הסלוניים בחמש השנים האחרונות וצבר את הניסיון שהיה צריך כדי להמשיך הלאה. לפני כשלוש שנים, סיים אדוארד את קורס מאמני ריקודים סלוניים ולטינו אמריקאים בסמינר הקיבוצים בירושלים וחזר לאילת. בחודש אפריל האחרון, פתח אדוארד את בית ספר 'נפלאות הריקוד' בעיר וכיום, לכל אחד במשפחה יש את התרומה לעסק שהקים באילת. הסבתא, סופיה טולצ'ינסקי, תופרת את הבגדים, האמא, יילנה פאינשטיין, מספקת עצות ונותנת את תמיכתה המקצועית המלאה, בכל מה שקשור לבית הספר והאבא, גריגורי פאינשטיין, משמש על תקן הצלם באירועים מיוחדים.
למרות שבית הספר 'נפלאות הריקוד' כבר מונה למעלה מ- 35 רקדנים ורקדניות, אדוארד וויקטוריה יהיו היחידים שייצגו בבולגריה את אילת ואף את ישראל בקטגוריית הריקודים הסלוניים, "רצינו להוציא לשם כמה שיותר רקדנים, אבל זה לא התאפשר", סיפר אדוארד רגע לפני הנסיעה לחו"ל. "מאחר ולא קיבלנו תמיכה כספית מאף גורם אליו פנינו, לא היתה לנו אפשרות לשתף בנסיעה את כל חברי הקבוצה", הוסיף אדוארד, "הייתי מאוד שמח לקבל תמיכה כלכלית, כי זה די קשה לממן את הנסיעות מאילת. אומנם ההורים מסכימים לשאת בהוצאות לתחרויות בארץ, אבל תחרות בחו"ל, לא כולם יכולים לממן נסיעה כזאת".
החיבור של אדוארד עם בת זוגו הצעירה לריקוד, ויקטוריה דובינסקי, היה די מהיר יחסית. כשנפתח בית הספר לריקוד, היא היתה אחת התלמידות הטובות של אדוארד, ולימודי הבלט שהחלה כבר בגיל קטן נתנו לה בסיס די חזק להיות רקדנית טובה. "הסתכלתי מהצד וראיתי שיש לה פוטנציאל ענק להתקדם בתחום ושהיא יכולה להשתדרג ברמה שלה, לכן החלטתי לקחת אותה כבת הזוג שלי לריקודים", סיפר השבוע אדוארד בגאווה, "אני משקיע בה הרבה במתן שיעורי ריקוד נוספים ובחודשיים האחרונים, לקראת התחרות, היא אפילו התאמנה שבע שעות ביום".
כדי להבין עד כמה ויקטוריה הצעירה יכולה להצליח, שולף אדוארד את העובדה שבתוך זמן קצר היא הצליחה להוכיח את עצמה. לאליפות ישראל התאמנה ויקטוריה רק חודש ימים, לפני שזכתה במדליית הזהב עם אדוארד, "היום אני רואה בה מישהי שבאמת נוכל לזכות איתה בתחרות", אמר אדוארד, "ויקטוריה זו מישהי שאני אוכל לסמוך עליה ולקוות שנחזור ארצה עם גביע".

המטרה: מדליית זהב

לפי הביטחון העצמי הגבוה שאדוארד משדר והפעמים הרבות שהוא מדגיש את החשיבות של זכייה בתחרות, בקנה מידה כה גדול, הוא מכוון לדבריו הכי גבוה שאפשר: "אני מאוד רוצה לחזור לפחות עם מקום ראשון אחד, ואם לא, אז לפחות עם מקומות ראשון ושני בשתי הקטגוריות, למרות שידוע לי כי אלה שישתתפו בתחרות, יהיו ברמה טובה", אמר אדוארד, "אף פעם אסור לחשוש כי ברגע שזה קורה, אתה סוגר את עצמך. פשוט צריך לנסוע לשם בראש אחר, להיות בטוח בעצמך ובטוח בזכייה שלך. אני לא פוחד משום דבר, כי לא משנה מה יקרה, צריך לקחת את זה כעוד שיעור לחיים, צריך להיות פתוח לכל דבר ולא משנה מה קורה, כי אם אני אצא לשם בחשש מסוים, אז אין טעם להשקיע כל כך הרבה באימונים ולשלם הרבה כסף כדי להשתתף בתחרות מהסוג הזה".
גם ויקטוריה לא ממש מתרגשת מהמעמד: "אני לא ממש מתרגשת, יש לי מספיק ביטחון עצמי ואני מאמינה שאם לא היה לי את זה, אז לא הייתי עושה את זה", סיפרה הרקדנית הצעירה שמזה כחודשיים כמעט ולא יוצאת משטח רחבת הריקודים, שם בילתה את החופש הגדול. ההשקעה שלה גובה את המחיר, לויקטוריה אין זמן לתחביבים אחרים ובטח שלא לבלות בחופש עם חברות, אבל לא נראה שזה ממש מפריע לה, "אם אתה אוהב את זה, תוותר על כל דבר בשביל להשיג את זה. גם אם יכאב לי משהו, אני עדיין אעשה את זה, כי זה התחביב הכי גדול שלי", היא מנסה לשכנע בדבריה.
לשאלה, האם גילה הצעיר של ויקטוריה לא יפגע בסיכויים שלהם בתחרות, אמר אדוארד: "בתחרויות של ריקודים סלוניים מהסוג הזה ובמיוחד אצל נערות, זה מפתח אצלן את הביטחון העצמי. הופעה על במה דורשת ביטחון עצמי גבוה, וגם על זה אנחנו עובדים באימונים. ויקטוריה כבר יודעת כי ברגע שהיא עולה לבמה, היא מסוגלת לעשות את זה".

מה השאיפות שלכם?
"קודם כל, להשיג את המקום הראשון בתחרות הזאת, ועל הדרך כמובן לצבור ניסיון, לראות ולהיפתח לעוד כמה סוגי מחול ממדינות אחרות, במה הוא שונה, ללמוד עוד דברים. אני גם רוצה להגיע עם ויקטוריה לרמה הגבוהה יותר שבה הייתי בעבר. אני רוצה לעבור את הרמה הזאת, לשאוף כמה שיותר קדימה ולהעביר את הידע שלי בתחום לילדים ובני הנוער, לפתוח להם את העיניים ליופי הזה של אהבת הריקוד".