משפחת ש.א.ל לא שוכחת

   ימים לא קלים בלשון המעטה עברו על חברת ש.א.ל. האילתית שבבעלותו של יובל שריר. כשמקום העבודה שלך הופך עם השנים לא רק למקום עבודה אלא למשפחה לכל דבר שחווה יחד שמחות אך גם קשיים, התקשו העובדים בש.א.ל. להתאושש לאחר שהעסק הקטן ספג שתי אבדות במלחמת חרבות ברזל. ראשון היה זה דור אביטן ז"ל, בנו של אבי העובד הוותיק בחברה שנרצח במסיבת הנובה. חמישה חודשים אחרי המקרה הטראגי ועוד בטרם הספיקו העובדים ובעל הבית להתאושש, נחתה מכה נוספת על ש.א.ל. הפעם היה זה מאור כהן אייזנקוט, בנה של שרון, מנהלת החשבונות, שנפל בקרב. זמן קצר לאחר מכן וכחלק מהרצון לעשות ולהנציח, ביקש נמרוד שריר, אחיו של הבעלים יובל, אישור להנציח את שני הבנים. "בלוויה של מאור כהן שרון, אמו הצהירה מעל הקבר הטרי משהו שהדהד לי לאורך הימים הבאים", מספר נמרוד. "היא אמרה שם ברגע הקשה מכל שתעשה הכל כדי להנציח את מאור שלה מדרום ועד צפון, שכל מדינת ישראל תדע שמאור היה גיבור ישראל", מדגיש נמרוד את המילים שגרמו לו לקום ולעשות.

כמו שני עמודים יצוקים

   מי שיגיע כיום לחברת ש.א.ל. באזור התעשייה באילת לא יוכל לפספס את האנדרטה המרגשת. שני עמודי מתכת יצוקים בתוך תבנית דמויית ידיים שמחזיקה אותם. על אחד מהם כתוב מלמטה למעלה הסלוגן שכתוב על הסטיקר של דור אביטן: "לא נפסיק את המנגינה" ועל העמוד השני הסלוגן של מאור: "כל עוד מישהו זוכר אותי אני חי". "ולא במקרה הכיתוב לא מופיע על העמודים מלמעלה למטה אלא בכיוון ההפוך כדי לסמל את הרצון לצמוח, לעלות ולא לשקוע", מסביר נמרוד, רתך במקצועו, שבגיל 45 הרגיש שהוא חייב להשאיר את חותמם של שני הצעירים בכניסה לבית משפחת ש.א.ל. "אני מכיר את משפחת ש.א.ל. עוד מילדות, אפילו עוד מהימים שלפני שהמקום נקרא ש.א.ל.", מספר נמרוד שהרגיש שליחות של ממש בעשייה. על תהליך המחשבה על האנדרטה הוא מספר: "כבר בהתחלה עלו המון רעיונות. הקו המנחה היה ברור שהסטיקרים שהכינו בש.א.ל. לשני הבנים יהיו חלק מההנצחה כמו גם העץ של גולני אצל מאור והתווים על העמוד של דור. היו לא מעט אנשים שנרתמו למלאכת החשיבה וגיבוש הרעיונות עד שלבסוף נולד הרעיון המוגמר".
   במשך חודשים עבד נמרוד על הפרויקט אותו הוא מגדיר כאחד המיזמים הארוכים והמשמעותיים שעשה בחייו. "ולמרות כל הצער, הכאב והקושי שליוו אותי במהלך העבודה, אין לי מילים לתאר את הרגשת הנתינה והכבוד שנפלו בחלקי להיות חלק מההנצחה החשובה הזו", הוא אומר השבוע.
   על העבודה עצמה הוא מספר: "היה לי חשוב מאוד שחוויית הזיכרון במקרה הזה לא תהיה חזותית בלבד, כזו שנותנים בה מבט ומתקדמים הלאה. לכן האנדרטה הזו בנוייה בצורה כזו שכדי להבין אותה צריך לקחת רגע ולהסתכל על שני העמודים מכל הכיוונים. חלקי הנחל שממלאים את כפות הידיים האוחזות בעמודים מסמלים את הזכרונות הקטנים שיש לאנשים משני הבנים. התאורה שמשולבת באנדרטה נותנת בלילה אפקט של נר זיכרון".
   גם למיקום יש משמעות- בכניסה לש.א.ל כדי שאף אחד לא יפספס. אם בתחילת הדרך נמרוד עוד חשב להקים כל עמוד בנפרד הרי שהיה זה יובל אחיו שהתעקש למקם את שני העמודים זה ליד זה ונמרוד מודה על כך, "עצם העובדה ששתי האנדרטאות ממוקמות זו ליד זו מחזקת עוד יותר את המהות ואת המושג האלמותי שנקרא ש.א.ל. באילת", הוא אומר. "משפחת ש.א.ל. היא לא משהו שכיח אלא נדיר, עסק שמחזיק עובדים וותיקים מעל 20 שנה שהפכו עם השנים למשפחה אחת".

   בהזדמנות זו מבקש נמרוד להודות למי שעזרו לו בדרך להנצחה: "שח"ם מקורות ולדודו ביטחון משח"ם מקורות ולאשתו, נועה שריר שהיתה יד ימינו לאורך התהליך והיתה שותפה לרבות מההחלטות העיצוביות, לחברים הרבים שסייעו ובעיקר לאחי יובל שעבר תקופה מאוד לא קלה והעניק לי את הזכות לייצר יצירה כזו מיוחדת והפגין יכולת של חוסן נפשי שלא ראיתי כמותו". ■

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו במייל או בווטסאפ

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת