"גם אם יתנו לי להפיק אולימפיאדה- אעמוד בזה”

מאת: מירב לוי דיאמנט ● 8/3/2024 04:58 ● ערב ערב 3162
אם תחפשו מאחורי הקלעים כמעט של כל אירוע ספורט גדול שמתקיים באילת, תמצאו אותה שם, הכי קרובה לעניינים, מושכת בכל החוטים, לא עוצרת לרגע, מחוברת לנייד, אבל גם יודעת לשמור על לוק נונשלנטי רגוע במפתיע- נעים להכיר- הדר בן דרור, הבעלים של חברת ההפקות בן דרור ספורט קריאיישן, אוטוטו בת 60 ולא עוצרת לרגע
''גם אם יתנו לי להפיק אולימפיאדה- אעמוד בזה”
''אני פיקסרית- מסדרת את הדברים''.  הדר בן דרור

   מי שירד בשבוע שעבר למרכז התיירות מצא אותה שם, מנצחת מקרוב על תחרות הפלייסטיישן 5 שמשכה אליה מאות משתתפים ביום. אז נכון שהיא המפיקה בגדול ויש לה צי של עובדים, אבל הדר חייבת להיות נוכחת בכל מקום ולבדוק שהכל עובד כמו שצריך. על הדרך היא עברה בין העסקים הנושקים לקו האירוע, בחנה את תנועת הלקוחות שהשתפרה פלאים תודות להפקה שהגיע למרכז התיירות והיתה מרוצה. לא רק כי היא יכולה לסמן וי על עוד אירוע מוצלח שיצטרף עכשיו לרזומה הארוך שלה, אלא בעיקר כי המטרה שלה ושל הבית לעסקים באילת, להחיות את האזור בימים לא פשוטים כאלו, עשתה את שלה. 

 

מלכת האירועים הספורטיבים


   גם את התחרות הזו שהתקיימה לראשונה בעיר יכולה עכשיו הדר בן דרור להוסיף לרזומה העשיר של אירועי ספורט ארציים ובינלאומיים אותם היא מפיקה' לא רק באילת' אלא בכל רחבי הארץ. בפועל תמצאו אותה כמעט מאחורי הקלעים של כל אירועי הספורט הנחשבים של אילת ובהתחשב שאילת מוגדרת כעיר הספורט המובילה של ישראל, תהיו בטוחים שהרשימה עצומה ורק הולכת ומתארכת: תרשמו לפניכם את אליפות אירופה היוקרתית בשחמט שהתקיימה באילת בשנת 2012, אליפות העולם בשייט 2015, המרתונים המדבריים, הסמרתון (4 ימים של רכיבת אופניים במדבר), תמנע דזרט הראשון, בשנת 2016 התחילו לדבר באילת על מירוץ הלילה הראשון ושנה לאחר מכן היא כבר הפיקה את אירוע הספורט שנחשב לגדול בעיר ומשך אליו כבר בפעם הראשונה אלפי תושבים שמילאו את רחובות העיר מי בריצה ומי בהליכה. מאז, במשך כל השנים היא מפיקה את מירוץ הלילה של אילת, למעט שנתיים של הקורונה, ואלו רק על קצה המזלג. רשימת האירועים שבן דרור הפיקה ארוכה ומגוונת ונוגעת כמעט בכל תחום ספורט אפשרי. למעשה הדר מפיקה אירועי ספורט באילת כבר משנת 2007, אבל רק עשר שנים לאחר מכן היא החליטה לעקור את עצמה מכל מה שהיא מכירה במרכז ולהדרים, תקעה יתד בעיר הדרומית מתוך הבנה שבשורה התחתונה אילת תהפוך למרכז אירועי הספורט של ישראל. חשבה ולא טעתה. ולמרות שבשבע השנים האחרונות היא תושבת אילת כדת וכדין, רק בימים אלו היא נפרדת מיחידת הדיור הנפלאה בה היא חיה עד היום בעיר ועוברת סוף סוף לדירה של ממש. למה? כי כזו היא הדר ובתור מי שבעיקר חיה במשרד שלה ועובדת סביב השעון היא לא באמת הרגישה שהיא צריכה יותר

 

עם הצוות בסמרתון

 

מזה. אבל אחרי שבע שנים בהם לא יכלה לארח חברים ומשפחה ביחידה הקטנה, היא החליטה שדי.
   מלחמת חרבות ברזל תפסה את הדר, ממש כמו כל אחד אחר בארץ, הכי לא מוכנה. "הייתה בבית של אחותי ברמת הגולן, מנסה לחגוג יום הולדת עברי. אלא שגם המאורע הזה כמו שורה ארוכה של אירועי ספורט שהיו אמורים להתקיים בזמן הקרוב שלאחר מכן לא יצאו לפועל. בין לילה בוטלו להדר לא פחות משמונה אירועים שהיא היתה אמורה להפיק- המרכזי והגדול מכולם היה אליפות אירופה לנשים וגברים שהיתה אמורה להתחיל ב-2 בנובמבר במכון וינגייט. "הכל כבר היה מוכן, כולל הזמנת החדרים בבתי המלון", נזכרת הדר, "שנתיים עבדנו על האירוע שהתפוגג לו ככה פתאום. אירוע חשוב ויוקרתי עם שבועיים של שידורים חיים. 800 איש שהיו אמורים ללון 17 יום בבתי מלון בארץ. התבטלה גם תחרות בטוקוונדו שהיתה אמורה להתקיים בירושלים באותו יום בו בוטלה תחרות האיירונמן בטבריה, בוטלו 4 משחים בים, אליפות הרצליה הפתוחה בשחייה ועוד ואין פלא שהמפיקים בארץ בקושי שורדים עם הראש מעל המים". אלא שאצל בן דרור המנועים לא עצרו לרגע.

 

ידי היו עמוסות עבודה במלחמה


   "ההיכרות שיש לי עם כמות עצומה של אנשים מכל רחבי הארץ הפכה אותי בין לילה לחמ"ל", היא נזכרת בחיוך. "החמ"ל היה בנוי מאנשי שחייה ומים פתוחים מכל רחבי הארץ, שזה בערך אלפים של אנשים שרק רצו לעשות ולעזור. מדובר באוכלוסיה מאוד מיוחדת של אנשים- ספורטאים שמכבדים אחד את השני. תוך יומיים כבר היו מנווטים כל אנשי השחייה האלו להכניס את המפונים למים. "צוותים שלנו גרמו למפונים בכל בתי המלון בארץ להיכנס למים, להרפות, לא להישאר בחדרים", היא מספרת. "מצאתי את עצמי מביאה גרר עם מזרונים מרמת גן למושב סמוך ואל תשאלי אותי גם היום איך הגעתי לזה בכלל. מישהו פנה, אירגנתי, העברתי. עבדנו על כל דבר שהיה בו צורך- על בגדים לאשה בהריון, מציאת בגדים לבחור במידות גדולות שהגיע לעיר יחף עם מכנס קצר ומה לא. היו לנו צוותים בכל רחבי הארץ: בשפיים, נתניה, חיפה, ים המלח, במרכז ספיר בערבה ובאילת. באילת היינו מגיעים ומפעילים בכל יום בשלושה בתי מלון שונים. נאווה, חברה טובה, שכרה באילת שתי בריכות ופתחה באילת מתחם מים טיפולי להפגת המתח והחרדות עם מתנדבים שהגיעו מכל הארץ. כל זה היה בחודשים הראשונים, ואז הגיעו אלי בקשות מהמועצה האזורית אשכול לארגן דברים בצורה ממוסדת. אירגנתי להם את אירועי חנוכה ואז הבנתי שאני צריכה להתאים את עצמי למצב. הדר התחילה לארגן אירועי ספורט במתחם חוסן, קיימה אירועים לבקשת עמותת הפועל- פעילויות ספורט לילדים ונוער בקריית הספורט באילת, יחד עם אחים לנשק פתחה מתחם ספורט לנוער על חוף הרויאל ביץ שנפתח עם אזעקה והחזיק מעמד בפעילות נפלאה למשך כשלושה שבועות עד שנגמר התקציב. "כל פעם נפתחו עוד ועוד דלתות חדשות ואז הגיע פרויקט חוסן לאומי של משרד הספורט שהמטרה שלו היתה מאוד חכמה- לשלב כמה שיותר בני נוער וילדים בפעילות ספורט שהיא כל כך חשובה בעיקר בתקופות כאלו של סטרס. אז פתחנו חוגים ושילבנו את הצעירים שכבר התאמנו בקבוצות קיימות באילת. אני יכולה רק להודות על המצב באילת שאיפשר לי להמשיך לעבוד אבל מפיקים בכל הארץ כמעט ולא שרדו. ובכלל, לאורך כל הדרך כשהבנתי שאילת פתחה את כל הדלתות וראיתי אנשים שלא הפסיקו לתת ולעשות למען אחרים כשבד בבד הם עצמם התרסקו כלכלית, דאגתי מאוד מזה שהחברים שלי באילת הולכים לאבד את התחתונים ואז התחלנו לחשוב איך להחזיר לאילתים עבודה. בחוגים שאני מפעילה בעיר יש המון אילתים שעובדים, בכל אירוע יש עשרות עובדים, כולם אילתים. היה לי חשוב לחלק כל אירוע בין כל הספקים כדי לפזר את העבודה בעיר. 

 

עם הצוות במשחקים הלאומיים של ספיישל אולימפיקס


   האירוע במרכז התיירות שנבנה יחד עם הבית לעסקים בעירייה, נועד להחזיר אוויר לעסקים במרכז התיירות כמו אירועים אחרים שהתקיימו יחד עם הבית לעסקים מתוך הרצון לחזק את העסקים האילתים. לחזק עסק משמע להביא לו לאזור תנועה ולקוחות פוטנציאליים כדי לעורר את הקופות. אז טפו טפו, בזכות זה שאני חיה באילת ידי היו מלאות עבודה ועדיין גם בתקופה הקשה של המלחמה. ההרגשה שאני מצליחה לעשות למען האחרים ממלאת. כרגע אני מרוכזת באירוע הזה, בהמשך יש את משחקי איילת שמגיעים לעיר (ענפי הספורט הלא אולימפיים), בסוף מרץ ישנה בעיר אליפות פוציוואלי, לראשונה אילת תארח את אליפות ישראל לילדים, נוער בוגרים (נשים וגברים) יחד עם מעגלי אליטיניה- מעגלי הקפצות כדור על כל הגוף. אוטוטו יש את משחקי אס"א והיד נטויה עם הפנים לכיוון ה – 14 במרץ- מירוץ הלילה של אילת".

   את לגמרי מפלצת של הפעלות, אני קובעת והדר מאשרת בחיוך: "אני מפלצת. לייתר דיוק אני פיקסרית- מסדרת את הדברים. זה בדיוק מה שקרה בחמ"ל. אנשים פנו אלי כי ידעו שאני אצליח לארגן ולסדר. אחותי שאלה אותי לרגע מה זה בדיוק קשור אלי? עניתי לה שאין לי מושג אבל אם אנשים פונים אלי, אני עושה".

 

היידה מירוץ הלילה


כשאני מדברת עם הדר בן דרור על מירוץ הלילה של אילת שיערך ב-14.3, היא מתרגשת. היא מארגנת כל כך הרבה אירועי ספורט ודווקא המירוץ הזה מרגש אותה. "הוא הבייבי שלי", היא אומרת על המירוץ אותו היא מפיקה כבר מהפעם הראשונה בה הבנו שכל תושבי אילת האדישים יכולים לצאת בלילה עם בגדי ספורט אל הרחובות ולרוץ. "אולי זה בגלל החלק הקהילתי המובהק שבו", היא אומרת ומבהירה כי המוטו שמאחורי המירוץ- ראיתם פעם עיר שלמה רצה? במקרה של אילת הוא הכי נכון. "במירוץ הלילה של ירושלים השקענו 150 אלף ש"ח בשיווק והגיעו 2,400 רצים. באילת בשנה הראשונה כבר הגיעו 3,500 תושבים. השיא היה בשנה השלישית של המירוץ עם 7,000 רצים. באילת אין 'סביבה'. כולם היו אילתים, שזה המון לעיר כזו. 

 

שוחים יחד עם המפונים

 

מי את הדר בן דרור?


   "נולדתי בטבעון למשפחה חמודה, לזוג הורים שהיו מובילי קהילה. אבא היה ראש וועד הורים בבית הספר ומצא את עצמו ראש מועצה כמעט במקרה והיה 15 שנים במקרה ראש המועצה. אגב הוא היה חלק ממעמד הנפת דגל הדיו ברחבת אום רשרש כך שיש לי שורשים אילתים", היא מספרת בחיוך. "חונכתי על ברכי האתיקה והיושרה. לאמא שלי היה את המקומון השני בישראל וגם היא תמיד דאגה מאוד לקהילה. אחותי היא אושייה קהילתית בקיבוץ כפר חרוב שהייתה ממקימיה. אח שלי היה צעיר שתמיד הוביל את החברה בה היה, ניהל את מועדון הנוער בטבעון וגם אני, מאז שאני זוכרת את עצמי, הייתי מובילה ולא אל תחשבי אפיל ועל פוליטיקה כי אני לא בכיוון ומאוד שמחה שאף אחד לא פנה אלי בנושא הזה כי אין לי שום כוונה להיות חלק מזה. טוב לי מאוד עם מה שאני עושה וזם זה בדיוק יישאר. אני אוהבת ספורט. כל החיים שיחקתי בעיקר כדור מים, עד גיל 44 ואין לי שום בעייה להקים גם באילת קבוצה כזו. היום אני שוחה, רוכבת על אופני שטח ועדיין נראית בטטה אבל אני יכולה לשחק כדורגל עם הצעירים. שיחקתי כדורגל עד גיל 13 אז אמא אמרה לי: "הדר'לה זה לא בשבילך, זה לא ספורט לנשים". ובכלל, הרזומה של הדר כולל עשייה מגוונת שכוללת בין השאר שירות של 5 שנים בצה"ל בתפקיד קצינת הקישור של הצלב האדום, היא אימנה את נבחרת ישראל בשחייה, ניהלה את פנימיית המחוננים בוינגייט, שימשה כחברה בדירקטוריון הטוטו ועוד הרבה הרבה תפקידים בהם נשאה במשך 59 שנות חייה. "אני צריכה להתחיל להבין ממרומי גילי, שהכבוד שאני מקבלת היום מגיע ככל הנראה בזכות כל הדברים שעשיתי בחיי", היא אומרת.

לאן הדר רוצה להגיע?
   "טוב לי איפה שאני. אני לא רוצה לנהל אולימפיאדה, אבל אני לגמרי חושבת שאם יתנו לי לנהל אני אצליח. אני רוצה להמשיך לעשות כמה שיותר אירועי ספורט בינלאומיים באילת כי יש בזה משום השגרירות הכי טובה לעיר. אני רק רוצה להיות כל הזמן בעשייה ומאחלת לעצמי שכל החיים אקום לעשות אירועים ולא אקום לעבודה".

עם כל העשייה הזו, נשאר לך זמן לחיות?
   "אני עובדת קשה אבל יודעת לפנות לעצמי זמן. יש לי 10 נכדים של אחי ואחותי ואני חולה עליהם. אני משקיעה הרבה זמן במשפחה".

זוגיות?
   הדר מחייכת: "אם נתחיל עכשיו לדבר על זה, תהיה כאן הצדקה לכתבה נוספת. זה לא נועד להיות. אבל תהיי בטוחה שתמיד יש אחד מעבר לים...הכל במינון הנכון". ■


מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו במייל או בווטסאפ


רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת