פסטיבל ישרוטל קלאסיקאמרי חזר לאילת והביא עמו רגעי הנאה קסומים

זו לא משימה פשוטה, ובמיוחד בימים אלה של מלחמה, כשאינך יודע אם לשמוח יותר מדי זה טו מאץ', או שאולי להפך - מוכרחים להיות שמח כעורף וכך לתת גב איתן לחזית.

להפוך את הפסטיבל למתובל היטב, היה משימה אפשרית בהחלט, כשהמנהל המוסיקלי של הסימפונט הוא לא אחר מאשר עומר מאיר ולבר, מנצח, מוזיקאי ומלחין ישראלי, שמלהטט בין ניצוח, נגינה באקורדיון, פסנתר ועוד, בו זמנית. ולבר הפך לאחד מהשמות הלוהטים בעולם המוסיקה הבינלאומי (בין היתר - מנהל מספר בתי אופרה בעולם), כשאיתו הנגנים המצוינים של תזמורת סימפונט רעננה, ששיבה כבר זרקה בשערם משך שנות ניסיון רבות בעולם המוסיקה, ועל ידי גיוס נגנים מן השורה הראשונה בעולם, ביניהם ישראלים רבים ששמם יצא לתהילה עולמית, מצליחה הסימפונט להגיע מדי שנה לפסגות מוסיקליות חדשות ומסקרנות. 

אז מה היה לנו? 

היה למשל  פרוקופייב. אין חובב מוסיקה שלא מכיר את פרוקופייב, אבל הסימפונט הביאה לנו את "לוטננט קיז'ה", סיפור אבסורד רוסי שבימי סטלין ב- 1934 הפך לסרט, ואת המוסיקה לסרט כתב לא אחר מאשר פרוקופייב. סיפורו של מישהו שלא קיים שהפך בפקודת הצאר מטוראי למפקד צבאות רוסיה וגם נשא אשה, וברבות הימים נפטר ונקבר בפאר ויקר. את המוסיקה לסרט שהיה ליצירה בת ארבעה פרקים שמענו מתוזמרת על ידי הרכב קטן כמין הצגה מוסיקלית בניצוחו של דוד זבה, עם אבי בנימין על הפסנתר, ואדים קובלבסקי ואנדרי יידוב - שחקנים ומריה מל - זמרת מופלאה, והרכב זה הציג בפנינו מופע מוסיקלי חדש כמעט. מצחיק, מנוגן ומשוחק לתפארת.
והיה גם חיבור יוצא דופן בין הקונצ'רטו המפורסם של ראוול בניצוחו של עומר מאיר ולבר לבין שני רקדני בלט. ג'יורג'יה ליאונרדי מאיטליה והרקדן ארז מילטין הישראלי/אמריקאי, שרקדו גם לצלילי קטע מהמוסיקה לבלט דון קישוט. הברקה שללא ספק כבשה את לב הקהל החדש וגם את לב הקהל הוותיק שמכיר היטב את היצירות.

שלא לדבר על הפסנתרנית המופלאה רויטל חכמוב הישראלית ששמה יצא לתהילה בעולם, שהגישה רסיטל מכשף שהצליח להרים מכיסאותיהם בתרועות גם את הקהל הוותיק ששערו הלבין וגם את הצעירים והחדשים.
והיה הפרויקט המוסיקלי של עומר ולבר ששילב בין ארבע העונות הידוע והמוכר של ויואלדי לארבע העונות של פיאצולה. לכל פרק של ויואלדי המתאר את אחת העונות בטבע, ענה פיאצולה בקטע משלו – עם ארבע העונות בעיר. הביצוע של סימפונט רעננה עם הנגן האורח יקי ראובן על מנדולינה והכנר הראשון של התזמורת נתאי צרי בניצוחו של עומר ולבר שניגן גם על אקורדיון וגם על צ'מבלו היה מושלם. ואם בווירטואוזיות עסקינן, אז היה משהו קסום שהאקורדיון היה חלק מדהים בנוף של ויואלדי, ולעומתו המנדולינה רקדה טנגו למשמע צליליו של פיאצולה. קונצרט שאחריו עמד הקהל על רגליו זמן רב והריע. 
את הפסטיבל נעל קונצרט גאלה מעניין ששילב המון צלילים, מוכרים יותר ומוכרים פחות. האורח השנה היה לא אחר מאשר רן דנקר שבישר שהוא ועומר ולבר בני דודים, ושניהם הראו לנו איך מתנהלים בבית מוסיקלי בימי שישי. דוד זבה שעשע את הקהל בקטע מצחיק - של שירת אופרה של 3 תפקידים: המאהב, האישה והאבא, וההבדלים המצחיקים ביניהם. והיה גם הפסנתרן המדהים - גיא מינטוס שהקדיש קטע לזוג מפונים שהיו בקהל.
היו עוד קונצרטים מופלאים רבים, אבל היריעה קצרה מלהכיל את כל הקסם הזה.
אורית פוגל שפרן, מייסדת ומנכ"לית תזמורת סימפונט רעננה סיכמה ואמרה, כי החשיבות הגדולה ביותר של הפסטיבל היא להראות אחדות, שכולנו יחד, ואין כמו מוסיקה לאחד בין אנשים. היא אף הוסיפה ואמרה, שבימי המלחמה, סימפונט רעננה הגיעו אף הם לשמח באילת את המפונים.  
ואי אפשר שלא לשבח את רשת ישרוטל בכלל ואת המלון רויאל גארדן בפרט - מארח הפסטיבל, שהפליאו בין הקונצרטים בבופה עשיר שכלל גבינות, סלטים, יינות, מאפים ומה לא, ובפעם אחרת - קינוחים מרהיבים וטעימים.
דווקא בלב האפלה והקושי, זקוק כל אחד מאתנו לכמה שעות של נחת, הנאה ואור כמו אלו שהעניק לנו הפסטיבל הקלאסיקאמרי, ואנו מודים לסימפונט רעננה ולכל הנגנים ולרשת ישרוטל על שהביאו לנו מספר שעות של שקט ויופי למרות כל הקשיים והסערה המתחוללת סביבנו ואנחנו כבר מחכים לפסטיבל הבא. ■

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו במייל או בווטסאפ

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת