המרחק הבריאות ואנחנו

אילת היא פריפריה, על כך אין עוררין, בארצנו הקטנטונת, אנחנו האילתים נמצאים הכי רחוק שאפשר. מכך נגזר שחלק מהשירותים הזמינים לתושבי המרכז אינם זמינים לתושבי אילת, והם נזקקים לנסוע למרכז הארץ על מנת לקבלם. כשאנחנו רוצים לבטא את השפעת המרחק על צריכת שירותים, אנחנו משתמשים במינוח "Distance decay" (ניתן לתרגמו כ"דעיכת מרחק"). משמעות המונח היא שההשפעה ההדדית של מקומות, כלומר האופן שהם משפיעים זה על זה, תקטן ככל שהמרחק ביניהם יגדל. 

מרחק כפונקציה של בריאות

כשמדברים על צריכת שירותי רפואה, משתמשים בביטוי "Distance decay association", שבגדול אומר "מי שגר קרוב לשירות רפואי יפנה אליו יותר, ומצבו הרפואי יהיה טוב יותר". הגיוני, לא?בבית החולים יוספטל מקבוצת כללית ניסו לבדוק את ההשפעה הזו עלינו, תושבי אילת והערבה. לצורך כך החליטו לבחון שירות שבעבר לא היה קיים בעיר, לפחות לא בקביעות, ועתה מסופק על בסיס קבוע. שירות כזה הוא יחידת הממוגרפיה הממוקמת בבית החולים. עד לפני כשש שנים לא הייתה באילת יחידה קבועה לגילוי מוקדם של סרטן השד. פעם-פעמיים בשנה הגיעה ניידת ממוגרפיה לאזור, ובשאר השנה נדרשו הנשים האילתיות לנסוע למרכז הארץ על מנת לעבור בדיקות סקר (הנערכות בנשים בריאות, לצורך איתור מוקדם של מחלות) ובדיקות אבחנתיות (בנשים עם חשד למחלה או ידועות כסובלות ממנה). 

בשנת 2017 הוקמה יחידה קבועה ראשונה בעיר. "את הנושא הזה החלטנו לבדוק כדי להבין את משמעות הריחוק הפריפריאלי על בריאות התושבים".

שיפור כמעט בכל המדדים

המחקר שנעשה בבית החולים יוספטל מקבוצת כללית הוא קטן, ותוצאותיו אומנם אינן מספיקות לקבוע מסקנות נחרצות, אבל הן יכולות לסייע בהחלטה האם להשקיע במחקר גדול ומעמיק. נהוג, שלפני שעורכים מחקר מורכב וגדול מבצעים מחקר קטן יותר – מעין "בלון ניסוי". אנו ביוספטל הפרחנו כזה בלון. 

החוקרים חיפשו ברשומות אחר כל הנשים תושבות האזור, שנבדקו בכללית או טופלו ספציפית בשל מחלות שד בשנת 2015, לפני הקמת יחידת הממוגרפיה הקבועה, ובשנת 2019, לאחר הקמתה. מיינו את המקרים והותרנו רק את הנשים שסבלו מסרטן השד: 15 בשנת 2015 ו-17 בשנת 2019. נאמר שוב, אלו מספרים קטנים, ואי אפשר להסיק מהן מסקנות סטטיסטיות, אולם הם יכולים לתת רושם ראשוני לגבי מצב, וכדי לאשש זאת יש צורך במחקר עם יותר משתתפים.
הגיל הממוצע של הנשים הללו היה 57.3 ב-2015 ו-67.76 ב-2019. כולן היו תושבות אילת או חבל אילות. בשני המדגמים, הממוגרפיה הייתה האמצעי הנפוץ ביותר שדרכו הועלה חשד ראשוני למחלה (53.3% ו-64.7%). טרם הבאת המכשיר לאילת, היענות הנשים לביצוע ממוגרפיית סקר (כאמור, לגילוי מוקדם) הייתה נמוכה יחסית: 33.3%, לעומת 63.6% לאחר מכן. פרק הזמן שחלף מחשד ראשוני ועד להשגת אבחנה פתולוגית (אמצעי מוסכם שקבע כי האישה סובלת מסרטן השד), היה ארוך יותר טרם הבאת המכשיר: 62.53 ימים, לעומת 35.5 בהמשך. פרק הזמן שעבר בין חשד ראשוני לבין 

טרם הבאת המכשיר לאילת, היענות הנשים לביצוע ממוגרפיית סקר הייתה נמוכה יחסית: 33.3% לעומת 63.6% לאחר מכן פרק הזמן שחלף מחשד ראשוני ועד לאבחנה היה ארוך יותר טרם הבאת המכשיר: 62.53 ימים, לעומת 35.5 בהמשך הזמן עד לביצוע ניתוח או טיפול אונקולוגי, התקצר מאוד לאחר הבאת מכשיר הממוגרפיה: 78.5 ימים לעומת 129.5

ניתוח או טיפול אונקולוגי התקצר לאחר הבאת המכשיר לגבי הנשים שטופלו באילת (78.5 ימים לעומת 129.5), ברם, נותר זהה לנשים שנותחו במקומות אחרים (113.3 ימים לעומת 114.8). גודל הגידול הממוצע בשנת 2015 היה 2.52 ס"מ לעומת 1.77 ס"מ בשנת 2019.

המספרים המרשימים הללו הם ראשוניים, ולכן יכולים לבטא תוצאות מקריות. אבל הם מצביעים על כיוון ברור. אנחנו כבר עמלים על מחקר גדול, שיקיף יותר שנים ולכן יכלול יותר נשים, כך שלתוצאותיו תהיה משמעות סטטיסטית. בינתיים, אותו מחקר קטן הוצג פעמיים: בשנה שעברה בכנס הארצי של המכון הלאומי למדיניות בריאות, והשנה ב"כנס לבריאות בפריפריה בישראל, הצפון והדרום: הדומה, השונה והמשותף", שנערך בצפת. בשני הפורומים, הוא עורר עניין בקרב כל מי שרואה חשיבות בצמצום פערים במערכת הבריאות. 

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת