נדחתה עתירת ארגוני זכויות האדם לבטל את הנוהל האוסר על מסתננים לעבוד ב-17 ערים בישראל

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, דחה (28.2) את עתירתם של ארגוני זכויות האדם, שביקשה להורות על בטלותו של נוהל של מרד הפנים אשר אוסר על מסתננים לעבוד ב-17 ערים בישראל, בהן העיר אילת, אלא במספר מצומצם של עבודות כפיים נדרשות. הבשורה לעיריית אילת – תוכל סוף סוף לשוב ולהעסיק מסתננים ומבקשי מקלט בעבודות ניקיון מוסדיות שנאסר עליהם עד כה.
ביהמ"ש אישר בפסק דין מנומק את הנוהל שהפעיל משרד הפנים ביוני 2022 האוסר על פליטים ומסתננים המתגוררים בישראל, מלעבוד ב-17 ערים ברחבי המדינה, ובהן העיר אילת, זולת במספר במקצועות הבניין, חקלאות, סיעוד מוסדי, מלונאות ומסעדנות. "מטרת הנוהל היא הנעתם של חלק מכללם של זרים אלה לעזוב את הערים והשכונות שבהן התרכזו, ולהתפזר למגורים ברחבי הארץ, בשירות תכליות נטענות של חלוקת נטל בין רשויות מקומיות, ושל מניעתן של ההשלכות החברתיות האחרות, שנלוות לתופעה של ריכוזי אוכלוסייה של זרים בערים הגדולות", מסביר פסק הדין את הרקע להחלת הנוהל. 

רוצה להיות אדריכלית, תסתפק במלצרות

שמונת העותרים הראשונים הם נתינים זרים מאריתריאה וסודאן, שנכנסו לישראל ושוהים בה מכוח ההגנה הקבוצתית הזמנית מפני השבה לארצותיהם והמתגוררים באותן 17 "ערי נוהל". כל השמונה עובדים ומפרנסים את עצמם, אף שהם עובדים בעבודות שאינן מאושרות באותן ערים. בין היתר עתרו מלצרית בת 18 שסיימה תיכון בציונים גבוהים ומתעתדת ללמוד אדריכלות, מנהל קבלת קהל של עמותה, מגשר תרבותי ושפתי, סייעת בעיריית תל אביב ועוד. לצדן עתרו גם שתי עמותות, אחותי – למען הנשים בישראל והמרכז לקידום פליטים אפריקאים. לצדם הצטרף גם מרכז השלטון המקומי בישראל, שתמך בבקשת העותרים, "שהציג את ההשפעה הפוטנציאלית, השלילית והכפולה של הנוהל, על הרשויות המקומיות. "כפולה", שכן לגישתו, הרשויות המקומיות מתפקדות הן כנותנות שירותים לתושביהן והן כצרכניות שירותים: ניסיונן מלמד, שהפעלת הנוהל לא תביא לנטישת מבקשים את קהילותיהם ומקומות מגוריהם. הם יישארו בריכוזיהם, ברמת אבטלה הולכת ועולה, והרשויות המקומיות תיאלצנה להוסיף ולהזרים יותר תשומות ומשאבים לטיפול בהם. ומצד רכישת שירותים, שהרשויות המקומיות זקוקות להם, פשוט וחמור הדבר – אם לא יוחרג ענף הניקיון המוסדי מתחולת הנוהל, כחמשת ענפי התעסוקה האחרים, לא תוכלנה הרשויות המקומיות לספק שירותים בסיסיים של ניקיון ותברואה, ברחובות, בחופים ועוד. משיב 5 (מרכז השלטון המקומי) עותר אפוא להחרגת ענף הניקיון המוסדי מתחולת הנוהל, וכן מציע להבחין בין עובדים קיימים, או ותיקים, לבין מבקשים שהגיעו לישראל זה מקרוב, וטרם השתלבו בתעסוקה.”

32,000 מסתננים ופליטים בישראל

בדחותו את העתירה, פסק השופט עידו דרויאן גמליאל, כי רשות האוכלוסין וההגירה אוחזת במדיניות משתנה של אכיפה וכי "אופן הסדרה זה של שהות מבקשים בישראל, יוצר "ערפל נורמטיבי", מצב של היעדר וודאות שמכביד ביותר על מבקשים, לרבות קשיים משמעותיים ביכולת לעבוד ולהתפרנס, שכן החשש מאכיפה פלילית וחוסר היכולת לתכנן את העסקתם של עובדים, מרתיעים מעסיקים פוטנציאליים".
מבחינת נתונים, עולה מספק הדין כי בשנת 2023 נמסר לביהמ"ש כי בישראל שוהים 32,000 בעלי רישיון עבודה, מתוכם 21,000 מסתננים מאריתריאה ומסודן (ובהם 8,200 קטינים) וכ-10,700 מבקשי מקלט. כשבעים או שמונים אחוזים מהם מתגוריים ב"ערי הנוהל", כאילת, תל אביב, אשדוד ועודץ עם זאת, בדיון שנערך העריך בא כוחה של הרשות שמספר המבקשים שעובדים ומתגוררים בערי הנוהל הכפופות לנוהל, הוא פחות מ-20,000, מספר שפוחת אם מורידים ממנו את אלו שהוחרגו מהנוהל, קרי, שעוסקים במקצועות המותרים לעבודה. 

"הנוהל עומד על רגליו"

ביהמ"ש מצא כי "הנוהל עומד על רגליו" וכי הוא אינו סותר החלטות ממשלה קודמות ולא חורג מהתחייבויות שנתנה המדינה לביהמ"ש בהליכים אחרים. עוד נפסק כי הנוהל אינו מחייב החלטת ממשלה או חקיקה נוספת וכי הוא מצוי בליבת פעילותו של משרד הפנים ובסמכותו של השר. גם תכליותיו של הנוהל נמצאו כשרות ומוצדקות וכאלו ש"תוקפן שריר וקיים". "שורשי התכליות אלה, של הפחתת הנטל שנושאות בו רק קהילות-תושבים מעטות, ושל חלוקת הנטל בין רשויות מקומיות, נעוצים כהלכה בעקרונות של סולידאריות אזרחית, הוגנות וצדק חלוקתי." נפסק. 
עוד נקבע כי החלטת הרשות אינה חורגת ממתחם הסבירות ולא נמצאו בה פגמים קיצוניים וכי קביעתם של ענפי התעסוקה שהוחרגו מהנוהל נעשתה על-בסיס ברור ושקוף של קביעות ממשלה קודמות, לעניין ענפים שלגביהם הכירה המדינה זה-מכבר בצורך דוחק בעבודתם של זרים. "הגיונה של קביעה זו מלמד על היותה סבירה, מדודה ומידתית, ומצדיק את הסייג שיוחד להעסקה בענף המסעדנות". 

לעירייה מותר יהיה להעסיק בתחום הניקיון

לגבי ענף הניקיון המוסדי, נפסק כי הבסיס העובדתי שהוצג על ידי הרשות מעורער באופן מהותי ואינו מקיים זיקה הכרחית בינו לבין החלטתה ויוצר אפליה פסולה שביחס שונה לשווים. מאחר וכך, קובע פסק הדין כי "נפתח פתח להתערבות מחויבת של בית המשפט, מדודה ומצומצמת להכרח".  ביהמ"ש הורה לפיכך לרשות לבחון מחדש את שאלת החרגתו של ענף זה, תוך שהוא קובע כי לעת עתה יושוו ענף הניקיון המוסדי וענף המסעדנות, באופן שבשניהם יהיה מותר להעסיק מסתננים המועסקים בענף למעלה מ-3 חודשים ברציפות. כי הנוהל יכול לעמוד עקרונית במבחני המידתיות, בתנאי שיתקיימו בו תכונות הכרחיות של קביעה ופרסום של מדדים, שבהם יסתייעו פקידי הרשות בהחלטותיהם, ושל נגישות וזמינות לאוכלוסייה הרלוונטית. על הרשות לתקן את הטעון תיקון ולקבוע מדדים שיסייעו לפקידיה בגיבוש ובנימוק החלטותיהם, ויפורסמו כחלק מהנוהל.
עוד נקבע כי מסתננים ומבקשי מקלט המועסקים בענף המסעדנות במשך שלושה חודשים ברציפות, יוכלו לעבור ממקום עבודה אחד למקום עבודה אחר בענף, כשהחרגתם תישמר ומעסיקיהם לא יידרשו להיתר.
קביעה נוספת של ביהמ"ש מחייבת את הרשות לקבוע ולפרסם בתוך חודש אמות מידה שיחולו על בקשות פרטניות של מבקשי מקלט ומסתננים, להסרה של מגבלה גיאוגרפית. לשם כך על הרשות לתרגם את אתרה לערבית ולתיגרנית (טיגרית) בתוך חודשיים.
למרות דחיית מרבית העתירה, נפסק כי העותרים לא יחויבו בהוצאות.
13586-09-22

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת