תאגיד התיירות לא שילם מע''מ על האמנים הזרים

מאת: ניר אמיתי ● 26/2/2021 13:14 ● ערב ערב 3006
תאגיד התיירות באילת הסתבך עם רשויות המס לאחר שלא שילם מע''מ על הופעות האמנים הזרים שהופיעו בפסטיבלים בעיר ● כשנדרש לשלם מאות אלפי שקלים, טען כי המדובר בעסקה פטורה ממע''מ, אך טען במהלך ההשגה והערעור טענות סותרות ביחס לסיבה בעטיה יש לפטור את העסקה ממע''מ ● ביהמ''ש הפציר בצדדים להגיע להסכמה, אך משכשלו, הכריע את הכף ולא איפשר את הוספת הטענה הסותרת ● דבר שמעמיד בסימן שאלה את האפשרות שהערעור במתכונתו הנוכחית יתקבל
תאגיד התיירות לא שילם  מע''מ על האמנים הזרים
רוצה לרשום את האמנים הזרים שבאים להופיע כתושבי העיר הפטורים ממס. יוסי חן ● צילומים: סימונה סולומון שאואט, עומר כרמון

מס ערך מוסף דורש מתאגיד התיירות לשלם לו סכום של 625,761 שקל שלטענתו לא שולמו בעבור הופעות של אמנים זרים שהופיעו בפסטיבלים שונים שהפיק התאגיד בשנים 2014-2016. התאגיד שטענתו בהשגה על החיוב נדחתה, ביקש להוסיף טענה חדשה לערעור, אך ביהמ"ש מצא כי המדובר בטענה הפוכה מזו שנטענה בהשגה ולפיכך לא איפשר את הוספתה. כן דחה ביהמ"ש בקשה נוספת לחוות דעת של מומחה למיסוי בינלאומי וכן בקשה לחייב את מנהל המע"מ באילת להשיב על שאלון. התאגיד אף חויב בהוצאות בגובה 15,000 שקל. 

 

עלויות האירוח הן חלק מהעלות הכוללת


בהשגתו על החיוב טען התאגיד כי ההתקשרות מול האמנים כמוה כיבוא של נכס בלתי מוחשי, שכן התאגיד רוכש מהאמנים הזרים את הזכות לצלם ולהקליט את הופעתם, עוד עולה כי במסגרת ההסכם עליו חותמים האמנים הם מתחייבים שלא להופיע במופע אחר בישראל בתקופה של שלושה חודשים לאחר המופע באילת, טענה שניה שהועלתה היא שגם אם יקבע כי המדובר ברכשיה של שירותים כי אז יש לנכות מהם עלויות הנחשבות כ"החזר הוצאות", כגון שהותם של האומנים בבתי מלון, ארוחות וטיסות. אלא שמנהל המע"מ דחה את עמדת התאגיד ומצא כי העסקת האמנים הינה בגדר רכישת שירות, שכן מדובר ביגיעה אישית של האומנים וכי צילום המופע והפצתו היא עניין זניח. המנהל גם דחה את הטענה הנוספת שכן לגישתו אין להפחית את עלויות האירוח בהיותן חלק אינטגרלי מהעלות ששולמה לאמנים הזרים. מנהל המע"מ הבהיר כי בכל מקרה בו היה התאגיד מתקשר עם אמן ישראלי שאינו תושב אילת היה חל על העסקה מע"מ כככל שירות.

 

שאלת התושבות היא שאלה מורכבת


אלא שבעיריית אילת הוסיפו לערעור שהגישו על ההשגה, טענה חלופית, ולפיה, יש לאפשר את רישום האמנים הזרים כתושבי אילת ואף לאפשר רישום כזה למפרע, וזאת על מנת שיעמדו בתנאי הפטור ממע"מ על שירותים. לכך לא הסכים מנהל המע"מ שהבהיר כי רישום כזה לא יכול להעשות באופן רטרואקטיבי וכי בכל מקרה מדובר בשינוי חזית משמעותי בטענות התאגיד. 
בקבלה את עמדת מנהל המע"מ, פסקה השופטת יעל ייטב כי אכן התאגיד טען בתחילה כי המדובר בעסקאות לרכשית טובין, וכעת הוא טוען טענה חדשה, לפיה המדובר בעסקה לרכישת שירותים מעוסקים תושבי העיר אילת ועוד מבקש הכרה בתושבותם משנת 2014, אלו הן טענות סותרות, יתרה מכך, הטענה החדשה מחייבת את שינוי מעמדם של האמנים הזרים, "סוגיית רישומם כתושבי אילת אינה סוגיה טכנית פורמלית, כי אם שאלה מורכבת המחייבת בחינה עובדתית ומשפטית בהתאם לנסיבותיו של כל אמן זר בנפרד ובפני עצמו", נפסק. בפועל, לא הגיש אף אומן זר בקשה להרשם כתושב אילת, לא בזמן אמת ולא בדיעבד ולפיכך גם מנהל המע"מ לא נדרש לסוגיה ולא הביע את עמדתו לגביה. ביהמ"ש הביע ספקנות לגבי האפשרות להכיר בתושבות כזו בדיעבד ובחלוף השנים ממועד הופעתם בעיר. לפיכך, נקבע כי היה על התאגיד להעלות את הסוגיה בפני המנהל ולקבל ראשית את עמדתו ורק באם היתה נדחית ניתן היה לתקוף את ההחלטה בביהמ"ש.

 

מדובר בדיון אקדמי


ביהמ"ש פרט כי התאגיד לא צרף לערעור שום ראיה שמאפשרת לו לדון בדבר זכאותם של האומנים הזרים להרשם כתושבי אילת, ולפיכך המדובר בדיון אקדמי שאין לו הצדקה. ביהמ"ש הבהיר לתאגיד כי מקומן של הטענות שהוא מעלה כעת חלף עבר וכי היה עליו להשיגן בשלבים מוקדמים יותר של ההליך ולתומכן בראיות.

מנכ"ל התאגיד, יוסי חן, הצהיר כי "התחלנו בתהליך במסגרתו אנו עתידים לפנות לסוכניהם של האומנים הזרים, אשר להם פעילות בישראל, על מנת שיירשמו במשרדי מע"מ אילת, תוך הגשת בקשה שרישומם יוכר בדיעבד, אולם כתוצאה ממשבר הקורונה הדבר טרם יצא לפועל". על כך אמרה השופטת כי: "ההצהרה אינה מבראת באילו פעולות בדיוק החלה המערערת לנקוט, מי הם האומנים הזרים שבהם מדובר, האם מדובר ביחידים או בחברות, האם אותם אומנים זרים הם חלק מהמהלך, האם ייפו אותם אומנים זרים את כוחה של המערערת לבקש עבורם בקשות, להירשם בשמם, או האם מינו אותה לנציגתם...קשה להימנע מהרושם שמדובר בכוונה ערטילאית להתחיל מהלך שטרם בא לעולם, ואין כל אפשרות לברר בשלב זה את סיכוייו", נפסק. לאור כך הורתה השופטת למחוק מהערעור את הטענה החדשה.

 

אין צורך בחוו"ד על הדין


 כן נדחתה דרישת התאגיד לחייב את מנהל המע"מ להשיב על שאלון בו נשאל "מה מספר הפעמים במהלך חמש השנים האחרונות שבהן הוגשו בקשות על ידי חברות ישראליות צפוניות לאזור סחר חופשי באילת, או חברות זרות שלהן פעילות עסקית בעיר אילת, להירשם במע"מ אילת. כמה מהבקשות אושרו בפועל, וכמה אושרו באופן רטרואקטיבי", ביהמ"ש ציין כי התאגיד עצמו אינו נופל בגדר אחת מההגדרות הללו בעצמו ולכן לא ברור כיצד יש במידע כזה כדי להשליך על חבות המס שלו. ביהמ"ש הדגיש כי בערעור מס, כל מקרה נבדק לגופו וההחלטות בעניינו של כל נישום מתקבלות באופן פרטני וכי בכל מקרה לא ניתן לחשוף את ההתנהלות מול כל נישום ונישום ואפילו אם יוכח שנפלה שגגה בהתנהלות מול נישום כשלהו, עדיין לא ניתן לחייב את רשויות המס להכבל בטעויותיהם, ככל שהיו כאלה.  לסיכום, דחה ביהמ"ש בקשה נוספת שהגיש התאגיד להוספת חוות דעת של מומחה במיסוי בינלאומי - זאת משום שלביהמ"ש אין צורך בחוות דעת שיפרשו עבורו את החוק הישראלי - אך התיר הוספת תצהיר עדות של עובד התאגיד.

 

ניתוח המקרה מבחינת דיני המע"מ והפסיקה

 

מאת: עו"ד אילת יצחקי, שותפת מיסים עקיפים BDO

תאגיד התיירות אילת, חברה לתועלת הציבור, הוקם ע"י עיריית אילת לשם קידום ופיתוח ענף התיירות באילת. פעילותו כוללת ארגון והפקת אירועים בין לאומיים באילת, כגון פסטיבל הג'אז והפסטיבל הקאמרי. לצורך הפקת הפסטיבלים הבינלאומיים, מתקשר התאגיד בהסכמים עם אומנים מחו"ל, על מנת שיופיעו בפסטיבלים. בביקורת בספרי הנהלת החשבונות של התאגיד, נמצא כי לא שילם מע"מ בגין התשלומים עבור האומנים הזרים, כמתחייב מתקנה העוסקת בחיוב במע"מ ביבוא שירותים.

מלכ"ר אילתי, מחויב במע"מ על הופעות המתקיימות בתחומי קו הרוחב העונים על הגדרת "אזור אילת" בחוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים), תשמ"ה- 1985. איך? התשובה לא נמצאת בחוק אלא בתקנה (תקנה 6ד לתקנות מע"מ), המחייבת במע"מ על "יבוא שירותים", ואשר חלה גם על מלכ"רים, וגם על תאגידים אילתיים.

רבות ניתן לספר על הקושי באכיפת מע"מ ביבוא שירותים מכוח תקנה, ללא עיגון כנדרש בחוק, בהעדר מועד חיוב בחוק, תוך סתירה עם סעיפי חוק אחרים (למשל, זה המשית מע"מ אפס על שירות שניתן בחו"ל). על היסטוריה חקיקתית המלמדת, כי המחוקק לא התכוון להשית מע"מ ביבוא שירותים, ולפיכך חוקק חוק היטל על שירותים מיובאים (אשר בוטל לא מכבר).

לאחר כמה פסקי דין, בהם בתי משפט מחוזיים ועליון, כך נדמה, מתוך הבנת הקושי החקיקתי, התוו את הדרך לחיוב במע"מ, לא על דרך של יבוא שירותים, כי אם יבוא טובין בלתי מוחשיים, המעוגן בחוק באופן מסודר, שלטונות מע"מ מבחינתם קיבלו רוח גבית להגברת אכיפה ביבוא שירותים. עד כדי הכללתה ברשימות העמדות החייבות דיווח, אשר אי הדיווח עליהן כרוך בקנס גבוה בנוסף לכל הסנקציות הרגילות.

ומה לגבי הפטור על מע"מ באילת? ובכן, בכדי להנות מפטור על מע"מ באילת, יש להירשם באילת כ"עוסק אילתי", לשם כך לא די במתן שירותים באילת, נדרש להעסיק תושבי אילת כהגדרתם בחוק ולקיים עסק באילת. ההחלטה שניתנה בעניין תאגיד התיירות האילתי לא אפשרה להעלות טענה בדבר היכולת לרשום את האמנים הזרים או את הסוכנות הישראלית המשמשת כנציגתם כ"עוסק אילתי", משום שהועלתה לראשונה בערעור. אולם בין השורות נראה כי לגופה לא בטוח שבנסיבות מתאימות דינה להידחות.

פטור נוסף קיים ביבוא טובין לאילת. בעניין תאגיד התיירות, טען הלה, כי למעשה רכש מהאומנים הזרים את הזכות לצלם ולהקליט את הופעתם, ולעשות בה שימוש למטרת קידום מכירות עתידיות, וכי האמנים חתמו לו על בלעדיות. לגישת שלטונות מע"מ הזכויות הן הטפל והעיקר הוא המופע, השירות. בסוגיה זו יש להמתין לפסיקת בית המשפט.

נזכיר, כי בית המשפט העליון בעניין בני יהודה, קבע, כי קבוצת כדורגל שמביאה שחקני כדורגל זרים לשחק בישראל דווקא מייבאת את הזכות להעסקתם, ומשכך, מייבאת טובין בלתי מוחשיים. יצוין כי ניתן למצוא הגיון בעובדה, שאין הצדקה להפלות לטובה נותן שירותים זר, לעומת ספק ישראלי (שאינו עוסק אילתי) שיעניק את אותו שירות ויחויב במע"מ.

טענה נוספת שעלתה וטרם לובנה היא לעניין נטרול סכומי החזרי הוצאות לינה, טיסות מהחיוב במע"מ. שלטונות מע"מ רואים בהחזרי ההוצאות חלק מהתמורה החייבת במע"מ. אנו סבורים, כי בנסיבות המתאימות, טענה זו דינה להתקבל. ואולם, גם כאן, יש להמתין לפסק הדין.

לסיכום, ההליך מהווה תזכורת לחשיבות ניתוח מלוא ההשלכות של פעילות באילת, הפטור אינו אוטומטי, יש לבחון מה דין ההוצאות הקשורות בפעילות, והרבה מקום לתכנון. 


רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש