דיירים ברחוב חורב: ''לפעמים התחושה שאנחנו מפריעים להם''

לפני מספר חודשים החליטו תושבי שכונת חורב בשכונה א' שנמאס להם מהמצב שנכפה עליהם מאז הגיעו לעיר המסתננים למיניהם ובחרו להתרכז דווקא כאן. אולי אלו הבניינים הישנים, או אולי בעיקר מחירי השכירות הזולים בשכונה, הם שגרמו למסתננים לתקוע כאן יתד ולהקים 'מושבות' משלהם כמו שמגדירים אותם תושבי השכונה שמרגישים שהם חיים במובלעת לא בטוחה בתוך העיר שלהם. אז הם יצאו לרחוב, הפגינו, התלוננו על תת התנאים ועל העובדה שהם לא מרגישים מספיק בטוחים בשכונה. בעיריית אילת הרימו את הכפפה ומיקמו בלב השכונה, בקרבת מרכז החנויות השכונתי תחנת משטרה קהילתית. אז מיקמו. בפועל בהתחלה אולי ישבו כאן כמה שוטרים בתורנויות, אבל מהר מאוד, כך מספרים תושבי השכונה, השוטרים איבדו סבלנות. בהווה יש תחנה, יש בקרבתה עמוד עם מצלמות שאולי מתעדות את מה שקורה בסביבה, אולי כי אף אחד לא ממש בטוח אם המצלמות עובדות או לא, אבל בפועל לא שוטרים ולא יער. "אחת לכמה שעות מגיעה לכאן ניידת, מפעילה צופר בקולי קולות כדי שישמעו שהם מגיעים, שזה אבסורד בפני עצמו כי אז כל מי שכבר עושה משהו מפסיק לעשות והם ממשיכים הלאה. יענו הפגינו נוכחות", מספר משה, דייר ותיק בשכונה שנמאס לו לחיות כאן אבל מה לעשות והוא עשה את טעות חייו והתפתה עם מעט הכסף שהיה לו לרכוש דירה בשכונה. "הייתי מבסוט שקניתי לעצמי סוף סוף דירה", הוא אומר, "לא ידעתי לאיזה בור אני מכניס את עצמי. היום גם אם אני מת למכור מי יקנה כאן? תראי מסביב שלטים למכירה, כלום לא נמכר. תורידי במחיר לא יעזור". 

"מי ישלם לי על הדירה?"

"העצוב הוא שדווקא מי שאין לו וקנה כאן במעט הכסף שהיה לו דירה, מפסיד עכשיו את המעט שהשיג בחיים", אומרת רינה, תושבת בשכונה, שהייהת מאוד רוצה להיעלם מכאן, כמו שהיא מגדירה את המצב. "אבל מי ישלם לי על הדירה? בואי תראי, עשיתי ממנה ארמון, מבחינתי אני לא צריכה יותר מזה, אבל אם אני מפחדת לצאת אחר הצהריים מהבית כי כל הרחבה מלאה בסודנים או מבקשי עבודה או מבקשי מקלט או איך שלא יקראו להם, מה כל זה שווה לי?".

משחקים קלפים בצל תחנת המשטרה

לרינה יש שני ילדים קטנים. "החלום הוא לצאת איתם לפארק בסביבה, לטייל, לשחק בחוץ. נראה לך שאי פעם אני אתן להם לצאת מהבית לבד? לבית הספר יעלים שלידינו אני מלווה אותם. אין סיכוי שהם ילכו לבד. את מבינה ככה אני חיה בעיר שלי".
די בסיבוב קצר בשכונה במרכזה ניצב מרכז החנויות השכונתי כדי להבין על מה ולמה מלינים הדיירים. בשעות הבוקר השכונה עוד ריקה. פה ושם תראו מהגר עבודה יושב לבדו בפינה, אלא שבשעות אחר הצהריים ועד שעות הלילה המאוחרות הופך המרכז למוקד משיכה לזרים. הם מגיעים למכולת הקטנה ומפרגנים לבעל הבית בקניה של אין ספור בירות וסיגריות, אז מה הפלא שהוא לא יכול לומר ולו מילה אחת רעה. אחרי הכל הם מפרנסים אותו. בין לבין הוא רק יודע לספר כי הם לגמרי מסוגלים לשתות ברצף גם 17 בקבוקי בירה.
"והם יושבים כאן ומדברים ביניהם בשפה שלהם בקולי קולות וזה לגמרי לא נעים לעבור כאן", מספר משה, שמצביע על שברי זכוכיות ויודע לספר שיש כאן בלילות לא מעט מריבות בינם לבין עצמם. מריבות שמגיעות לאלימות וגם לשבירת בקבוקים. "ומי יאסוף את השברים בבוקר?", הוא שואל שאלה רטורית וכשאנחנו מסתובבים ברחובות השכונה המלוכלכים הוא תוהה בקול שהוא לא מצליח להבין מה עושה כאן בכל בוקר המנקה מטעם העירייה שמשאיר את כל הלכלוך מאחוריו כאילו כלום.

"הרגשה נוראית לחיות ככה"

עמוד תאורה בעייתי שהיה כאן לא טופל מזה חודשים. רק לאחר התערבות 'ערב ערב' ולא לפני שהוא עצמו פנה ישירות למנכ"ל העירייה, הנושא התחיל לזוז ואחרי כמה חודשים סוף סוף תחמו את המקום הזקוק להתקנה מחודשת של עמוד התאורה. מאחורי המרכז מישהו החליט להוציא החוצה ריהוט מיותר. וכי למה שיטרח להוביל אותו לפח הירוק? ככה הוא השאיר את הכל בחוץ, מעניק לרחוב את אווירת הסלמס המושלמת. אננח עוברים ליד תחנת המשטרה הקהילתית הנטושה. מסביב הכל מלא קלפים. "כי בכל לילה הם משחקים כאן קלפים", מסביר משה. "אני לא יודע אם הם משחקים על כסף או לא, אבל זו התעסוקה העיקרית שלהם כאן והמצחיק הוא שהם עושים את זה ממש ליד תחנת המשטרה כדי להראות- לא שמים עליכם, אתם בלאו הכי לא כאן".
"זו הרגשה נוראית לחיות ככה", מציינת רינה. "בשעות הערב מפחיד מאוד להסתובב כאן בחוץ. לפעמים אני מקבלת תחושה כאילו אנחנו מפריעים להם".
ומשה מספר: "באחת הפעמים אמר לי אחד מהם- אתם לא יכולים לומר לנו כלום. אנחנו כבר כמוכם. יום יבוא ונסלק אתכם מכאן". את מבינה את זה? ומה עושים עם זה? כלום. העירייה מנצלת את העובדה שגרים כאן אנשים שאין להם הרבה יכולות והם שותקים".
דיירי השכונה מספרים איך בגלוי נמכרים כאן סמים, איך בימי סגר המספרה של הזרים המשיכה לפעול כאילו כלום ואיך בכל לילה הם נאלצים לנסות להרדם כשברקע הזרים מדברים בחוץ, מתחת לבתים שלהם בקולי קולות, מתווכחים וגם הולכים מכות. "החיים כאן בלתי נסבלים ואין לנו כל אפשרות לברוח מזה", אומרת רינה בעצב.

"תשאלי את השוטרים מאיפה שברי הבקבוקים?"

מנגד יש בשכונה גם מי שיאמר דברים טובים על הזרים: "הם מאוד מכבדים", אומר לי א' שביקש להישאר בעילום שם. “אם אתה בסדר איתם הם יהיו הכי בסדר איתך. בכל פעם כשנשאר לנו אוכל אשתי יורדת ומחלקת להם. את צריכה לראות כשהיא מגיעה מקניות איך הם רצים אליה ועוזרים לה לסחוב. אנשים כאן אומרים שהם מפחידים ושלא נעים להסתובב כשהם באזור, אבל זה בעיקר סטיגמה כי בפועל הם לא ממש עשו כאן משהו למישהו. ולגבי שברי הבקבוקים, תשאלי את השוטרים שמגיעים לכאן בלילה, למה במקום לשפוך להם את הבירה הם שוברים להם את הבקבוקים על הרצפה ותביני מאיפה כל השברים. אם הם כבר שוברים שידאגו לשלוח בבוקר משיהו לנקות את כל זה. במו עיניי ראיתי את זה".
ואם לא די בזרים שבשכונה, מזה חודשים ארוכים שמתקיימות כאן עבודות תשתית של העירייה. "אז הם התחילו בהחלפת צנרת המים ואחר כך הביוב ואז סגרו אבל ראו שהריצוף לא ישר אז שוב פתחו ואז הכניסו עוד משהו תחת לקרע ושוב סגרו ושוב פתחו כי הריצוף לא היה משהו והרצפה הייתה עקומה ותראי עכשיו איך הכל כאן עקום", אומר א' בכעס. ולא, הדיירים כאן לא מצליחים להבין על מה ולמה עיריית אילת חופרת כאן כבר חודשים והעבודות, האבק והלכלוך אף פעם לא מסתיימים. "חלם זה לגמרי כאן", אומר משה.

אז מה הייתם עושים עם כל הזרים שיש כאן? אני שואלת והם אומרים לי שאם הזרים בלאו הכי כבר כאן ואף אחד לא יכול להוציא אותם מהמדינה ומהעיר, על העירייה לפחות לפזר אותם בכל אילת. "לא היה קורה כלום אם היו ממקמים אותם בכל השכונות באילת, ככה כולם היו מבינים על מה אנחנו מדברים. זה ממש כמו שהצפון תל אביבים לא מבינים על מה ולמה תושבי דרום תל אביב מתבכיינים. הייתי רוצה לראות איך הם היו מעבירים שני לילות ברצף כשהם היו גרים בשכונה שלהם", אומרת רינה. "קל מאוד לשבת באזורים מסודרים ולבקר את האחרים".

אז מה יהיה אתכם?
משה: "מה יהיה? אולי פעם מישהו יתעורר ויפתור לנו את הבעייה. אנחנו לא אמורים לתת פתרונות רק להציף את הקשיים".
רינה: "מה בסך הכל אני מבקשת? שהילדים שלי יוכלו לרדת לשחק בשכונה בלי חשש כמו שקורה ברוב השכונות באילת? זו לא בקשה גדולה באמת".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "המשטרה מבצעת השמדת אלכוהול על פי חוק. חלק מהפעילות נערך גם ברחוב חורב. השמדת האלכוהול נעשית בתצורה של שפיכת משקה וזריקת הבקבוק לפח הקרוב. בשום פנים ואופן לא שבירת הבקבוק".

מעירית אילת לא נמסרה תגובה עד למועד סגירת הגיליון.

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת