כשסבתא אוהבת

שנה אחרי שחצתה את גיל 60, לינדה זיתון יכולה לחייך בגדול לחיים מספקים. יש לה שלושה ילדים מוצלחים (שני בנים ובת) והיא חובקת באהבה גדולה שישה נכדים. אמנם שניים גרים עם בנה בארצות הברית, שניים עם ביתה במרכז ורק שניים באילת, אבל תסמכו על לינדה הנמרצת שהמרחק לא מונע ממנה להיות נוכחת. ואם השם שלה נשמע לכם מוכר, אולי תשייכו אותה ל'גלרי קפה' שהיה בבעלותה ונוהל על ידה עד לפני מספר שנים. 
אם הייתם אומרים ללינדה בעבר הלא ממש רחוק כי יבוא יום והיא תוציא ספר ילדים, היא הייתה מחייכת אליכם בעדינות. אמנם הכישרון תמיד היה שם חבוי, אבל לינדה הפעלתנית אף פעם לא מצאה את האומץ לשבת ולכתוב. ואם בענייני אומץ עסקינן, הרי שלינדה גם תמיד חשבה שהיא לא תצליח להכנס לנעליים של סבתא, "כי תמיד הייתי עסוקה מדי ואנרגטית", היא מודה, וסבתאות נראתה לה עניין של הרבה סבלנות. אלא שלפני תשע שנים, כשנכדתה הגדולה באה לאוויר העולם, ומאז נוספו אחריה עוד חמישה נכדים, לינדה כבר חזק בעניינים, מבינה שיש  דברים שקורים מעצמם. היא סבתא ולא רק סבתא אלא כזו שעושה, משקיעה, מתעניינת ונוסעת חצי גלובוס כדי לבקר את נכדיה שבארצות הברית, לפחות פעם בשנה. "הנכדים שינו אותי", היא מודה היום. "הם הפכו אותי לאדם יותר טוב וגם גרמו לי לגלות שיש לי סבלנות", היא מחייכת.

עם הנכדים באה הסבתא

אולי דווקא החיבור הזה למה שחשבה שלא תצליח בו, גרם לה ללינדה לשבת ולכתוב. סיפורים קצרים בחרוזים, שמתארים בצורה חביבה והומוריסטית את תיפקודה של סבתא האוהבת. שנתיים ישבו הסיפורים האלו במגירה עד שלינדה קיבלה את האומץ והחליטה להוציא את ספרה לאור. בהוצאת הספרים אהבו, אבל עכשיו לקח ללינדה לא מעט זמן וניסיונות למצוא את המאיירת הנכונה במקום הנכון שתיכנס לה לראש ותדע לאן היא מכוונת. אחרי לא מעט ניסיונות ולאחר ששללה לא מעט מאיירים, היא הגיעה אל טל חיון, מאיירת, שגם עבורה זהו ספר הביכורים, ויחד הן יצאו יד ביד לדרך. ממש לאחרונה נולד הבייבי המוגמר- "סבתא אוהבת עד השמים',  ואין מאושרת מלינדה.
אז מה, פתאום בגיל 60, גילית שיש לך כישרון כתיבה? אני תוהה ולינדה מחייכת ואומרת: "תמיד הייתה לי החריזה. הכישרון היה, אבל אף פעם לא היה לי את הזמן לשבת ולכתוב ואת האומץ לחשוב לכיוון של ספר עד שזה קרה. הסיפורים פשוט יצאו ממני. ראיתי שזה נחמד וגם קיבלתי מהסביבה הרבה פידבקים ופרגונים וככה זה קרה".

איזו דמות של סבתא את זוכרת מהבית?
"הסבתא שלי גם היא הייתה כמו הסבתא בסיפורים שלי. מבשלת לנו, מפנקת, מדגדגת, אבל הסבתות של היום הרבה יותר מעורבות מהסבתות של פעם גם אם יש ריחוק גאוגרפי. אני למשל, למרות הריחוק, יודעת על הנכדים שלי הכל, מי הגננת, המורה, מי החברים הטובים שלהם, לאיזה חוגים הם הולכים, הכל. ולמרות זאת, יש תחושה שלפעמים מתייחסים אלינו כאל מובן מאליו וחבל שכך. הספר הזה שהוא אמנם ספר ילדים, מוקדש לכל הסבתות באשר הן, שיקראו את הסיפורים וימצאו את עצמן בין השורות והמילים. אין לי ספק שכל סבתא תתחבר לזה, כי זה מגיע מכל הסיטואציות הכי פשוטות שעוברות על כל סבתא. זה ספר שמתאים לכל המשפחה בכייף ובהנאה", היא אומרת.

בלי לקפח את סבא

רגע אחרי שהספר יצא לאור, לינדה כהרגלה לא מתכוונת לתת לזה לעבור ככה סתם, אלא למנף את הספר למפגשים עם סבתות, למשל בסדרה 'סבתא בעידן המודרני', סדרה לסבתות של הדור הזה, שתצא לדרך כבר בקרוב במרכז הרב תחומי לגיל הרך ולמשפחה (ראה הרחבה בסוף).

מה הופך את האהבה של סבתא לנכדים למיוחדת?
לינדה מחייכת ומנסה להסביר: "אני חושבת שזה מתחיל בגיל. כשאלו נכדים את כבר בגיל שיש בו יותר סבלנות, מעבר לזה, התפקיד שלנו כסבתות הוא בעיקר לפנק את הילדים, פחות לחנך. להעניק נטו אהבה וכשרגעי הקסם פגים, את תמיד יכולה לשלוח אותם חזרה הביתה להורים", היא אומרת בחיוך רחב. "עם כל האהבה שיש, את עדיין צריכה סבלנות והכלה. אני לא חושבת שהייתי מסוגלת להיות מהסבתות שמחליפות את האמא לכל היום. אני מודה שאני שם, בדרך כלל כשאני רוצה. זה לדעתי הסוד- סבתא יכולה לומר די ולהיות שם כשמתאים לה. אני לא מהסבתות שמנחיתים עליהן ואני מכירה לא מעט כאלו. אני אמנם תמיד מוכנה לעזור, אבל מה לעשות והסבתות של ימינו עסוקות יותר, עובדות וגם פעילות בתחביבים שלהן, היום אלו סבתות של ג'ינס, מה שלא הכרנו פעם".

ללמוד להיות סבתא

בעידן שלנו, כשלא מעט סבתות צעירות ופעלתניות, נדרשות למצוא את העמק השווה בין המשך חייהן הפרטיים, עיסוקיהן כסבתות מודרניות וצעירות והעבודות שלהן, יחד עם הטיפול בנכדים והצורך להיות סבתא, מצאו לנכון במרכז הרב תחומי לגיל הרך ולמשפחה לפתוח סידרה ראשונה (ב-12.2.18) תחת הכותרת 'סבתא בעידן המודרני' - סדרה של שישה מפגשים המיועדים לסבתות. אמירה אדרי, סבתא פעלתנית שכזו לחמישה נכדים, תואר שני בישוב וניהול סכסוכים, טריאתלטית, מנחת קבוצות, יועצת ראש העירייה לאזרחים וותיקים ומנהלת המחלקה להתנדבות בעיריית אילת, תעסוק עם הסבתות בנקודות חשובות כמו: האתגרים בחיים שמגיעים עם הטייטל 'סבתא', המשולש - סבתא, הורים, ילדים. מקומה של הסבתא בתרבויות העולם, איך לאמר 'לא' ולהישאר בחיים ועוד. 

ואם יש משהו שגורם לה להתרגש זה שהמורה של נכדתה במרכז כבר מחכה שסבתא תגיע לכתה כדי להקריא לכל הכתה את הספר.

איך הגיבו במשפחה?
"יש פרגון מאוד גדול מהילדים, החברות והמשפחה בכלל".

לא הרימו גבה?
"תתפלאי, אבל לא. מי שמכיר אותי, יודע שזה תמיד היה חבוי שם".

מה עם סבא, לא מקנא?
"הפעם, אני מודה, התמקדתי בסבתא, למרות שסבא מאיר הוא חלק בלתי נפרד מהנכדים. הוא הבין מאוד את הכיוון ואהב. הוא יודע שסבתא זו סבתא ומי יודע, אולי גם הוא עוד יזכה לספר משלו"....היא צוחקת.

יש חלוקת תפקידים בין סבתא לסבא?
"עם הנכדים כמעט שלא. בגידול הילדים אני הייתי קצת יותר סבלנית ממנו. הוא היה קשוח. לראות איך הנכדים מטפסים עליו היום, תרתי משמע, זה מפתיע, אפילו הילדים שלנו לא מאמינים שזה קורה. לראות אותו יושב על הריצפה על הברכיים והנכדים מטפסים עליו...."

ומה על הסבתות האחרות במשפחה, הן לא מקנאות שהדגש הוא עלייך?
"נתחיל עם זה שהספר לא עלי, אלא על סבתות בכלל. מעבר לזה שהסבתא השנייה שלנו באילת, אווה טיש, מפרגנת ואוהבת ואני בטוחה שהיא רואה את זה מהפן הנכון. סבתא זו סבתא ולא משנה השם שלה".

ומה הלאה? עם האוכל בא התיאבון?
"נתחיל עם ספר הסבתות ובהחלט יכול להיות שעם האוכל יגיע התיאבון", מבטיחה לינדה בחיוך של סבתא מודרנית ופעלתנית.

חדשות אילת