השופט מאילת התבטא באופן לא ראוי אך לא נפסל על ידי העליון

סכסוך מכוער בין תושבת קיבוץ סמוך לאילת, לבין אבי ילדיה, הפך למסכת הליכים בלתי נגמרת שכוללת עד כה תביעת מזונות ובקשה לצו הגנה שהגישה האישה, תביעת לשון הרע שהגיש האב כנגדה, תביעות הדדיות בעניין החזקת הקטינים וקביעת הסדרי ראיה. במסגרת ההליך שעסק בהסדרי הראיה, הגיש האב בקשה לפסול את השופט מרדכי (מוטי) לוי מאילת, שדן בתיק, בטענה כי החלטות השופט מוכיחות כי "דעתו של ביהמ"ש נעולה ללא כל יכולת לפסוק לטובת הילדים". 
קצפו של האב על האם עלה לאחר שעברה עם הילדים לגור ממרכז הארץ לקיבוץ בחבל אילות. את המעבר שאושר בערכאות, הצדיקה בעבודתה בבית החולים באילת.  האב טען כי האם "אינה מכירה בצורך לשתף פעולה בקבלת החלטות הקשורות בחייהם, וכי העתיקה את מגוריה ל"קצה המדינה" ללא התחשבות בעמדתו". 
אלא שלשופט לוי מאילת היתה ביקורת לא מעטה על האב. בדחותו את בקשת הפסלות שהגיש האב, פסק השופט בהחלטה מנומקת הנפרשת על 26 עמודים,  כי "המערער זוכה למימון ההליכים המשפטיים מצד אמו אשר גמרה אומר לעשות שימוש במשאביה על מנת לכפות את רצונותיה שלה על האם" כמו כן ציין השופט כי "משעה שלא הצליחו כל הניסיונות לשבור את האם בהכברת הליכים המחייבים בעלויות גבוהות והאם שורדת את הבליץ של התביעות כנגדה ישבו והגו את הדרך האחרת 'להילחם' בה ולהוסיף על קשייה בדרך של פסלות מותב זה". כן ציין השופט לוי כי: "פסילתו תוביל, בהכרח, להעברת ההליכים ממקום מושבה של המערערת למרחק של מאות קילומטרים; דבר שיעכב את ההליכים ויוביל להמשך פגיעה במערערת ובקטינים". על רקע האמור דחה את בקשת הפסלות והשית על האב הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ש"ח והוצאות בסך 5,000 ש"ח לטובת המשיבה.       
בדחותה את ערעור האב (31.1) (ערעור על פסול שופט נידונה תמיד בעליון – ר.נ), ציינה נשיאת העליון אסתר חיות, כי היא עושה כן לא בלי התלבטות, שכן היא מצאה את התבטאויותיו של השופט לוי ככאלו ש: "אינן ראויות והן חורגות ממידת המתינות ואורך הרוח שבה נדרש שופט לנקוט בהליך המתנהל בפניו".  עם זאת היא קובעת כי: "התבטאויות אלו, אשר ללא ספק מוטב היה להימנע מהן, אינן נוגעות במישרין לסוגיות קונקרטיות הטעונות הכרעה בהליכים התלויים ועומדים בין הצדדים." עוד קבעה חיות כי מהחלטות קודמות עולה כי דעתו של השופט לוי לא ננעלה על צד מסוים וכי היה פתוח לעמדות הצדדים ואף קבע בהחלטת הספולות כי: "טובת הקטינים היא שעומדת לנגד עיניו וככל שהמערער ישתף פעולה, יוכל בית המשפט לסייע לו לצורך חידוש הקשר עם הקטינים ובנייתו". בסופו של דבר הנימוק שהכריע והוביל לדחיית הבקשה נגע לכך שהאב הגיש את בקשת הפסלות באמצע ההליך ולא בראשיתו, כפי שדורש הדין, "כבר נפסק לא אחת בהקשר זה כי טענת פסלות אינה "נשק סודי" שאותו ניתן לשמור לעת מצוא, אלא יש להעלותה בהזדמנות הראשונה", קבעה הנשיאה. 
ע"א 264/23; 57034-05-22

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת