יהדות - פרשת 'ויגש'

פרשת 'ויגש'

הפרשיות של ראש הממשלה בנימין נתניהו הולכות ומסתעפות. פרשיה אחת עוסקת בסחיטה לכאורה, שסוחט מו"ל  'ידיעות אחרונות', נוני מוזס, את נתניהו. פרשה שנייה עוסקת בקבלת טובות הנאה לכאורה, מכל מיני עשירים מרחבי העולם. שמפניות, סיגרים, ועוד כהנה וכהנה. המשותף לכל הפרשיות הללו היא השמחה לאיד שיש לשמאל על הסתבכויותיו של נתניהו. כל ההפגנות "נגד השחיתות" של אותם מתייפייפי נפש מידי מוצאי שבת, מטרתם היא אחת בלבד – ניסיון סרק לבצע הפיכה שלטונית במדינת ישראל. משום מה לא ראיתי את אותם 'אבירי שילטון החוק' מפגינים נגד השחיתות של אהוד ברק ובוז'י הרצוג כאשר הם נחקרו על עשרות העמותות הפיקטיביות שהקימו בבחירות 99, או הפגנות נגד השחיתויות של אהוד אולמרט והמעטפות, שמעון פרס ותקציבי העתק לבית הנשיא בתקופת כהונתו ועוד היד נטויה. ההנאה הבלתי מוסתרת בכל פעם שמודיעים על עוד חקירה של ראש הממשלה היא בזויה ופסולה. חז"ל הגדירו שמחה על נפילתו של יהודי כעבירה, ואף הגדילו לעשות ואמרו: "כל הנהנה מקלון חברו – אין לו חלק לעולם הבא". ישנם מספר דרכים להתעלות על אחרים, הדרך הקשה ביותר היא להיות טוב יותר מהם, לעבוד קשה, להתאמץ ולהצליח. אך יש דרך קלה יותר והיא על ידי הקטנת החבר ופגיעה בו בכל הזדמנות, והרי כך יש להם שמחה מביזיונו של יהודי אחר. השנאה של השמאל כלפי נתניהו מובנת לי, בכל זאת הוא הרחיק אותם מהשלטון כבר קרוב לעשר שנים. אבל ההתכבדות בקלונו לא ברורה. אדרבה, אתם חושבים שהעם אתכם? תוכיחו זאת בקלפי.
בפרשתנו פרשת 'ויגש', יוסף מתוודע אל אחיו. יוסף הצדיק יודע בדיוק כיצד התייחסו אליו האחים שלו ומה הם גרמו לו. יש לו את כל הסיבות הטובות להיפרע מהם על מעשיהם, על כל הזלזול שזלזלו בו בעבר ועל שנאתם העמוקה לפני 22 שנים. מה יותר מתוק מאשר לשבת על כיסא מלכותו, לגלות להם שהוא יוסף, וללעוג להם מול כל החרטומים, העבדים, העוזרים והיועצים שלו. הנה אתם צחקתם עלי בעבר, ותראו היום איפה אני ואיפה אתם. מי משתחווה למי, מי הצליח בחיים ומי נשארו רועי צאן כל חייהם. מי לא היה רוצה לשמוח לאיידם של אנשים שהתעללו בו? אתם יודעים מי עושה הכל עד כדי סיכון חייו על מנת שאחיו לא יתביישו – יוסף הצדיק! לא לחינם זכה יוסף לכינוי "הצדיק". יוסף הצדיק יודע שאחיו יתביישו מאוד אם הוא יודיע להם לפני כל המצרים שהוא יוסף. הוא מוציא מהחדר את כל המצרים, אפילו את שומרי הראש שלו, ובכך מסתכן שהאחים שאינם יודעים שהוא יוסף, ומבחינתם הוא עריץ מצרי שאולי מתכוון להתעלל בהם, עלולים להתנפל עליו. אבל יוסף מוכן להסתכן ובלבד שלא לבייש את אחיו. כאשר הוא מוכיח את אחיו, הוא אומר רק 5 מילים: "אני יוסף! האם אבא חי?". אין איש מלבדם ששומע זאת, ולאחר שיוסף אומר להם "אני יוסף", הוא יודע שהם שרויים בצער עמוק על מכירתו, ולכן מעודד אותם ואומר להם אל תצטערו שמכרתם אותי, הכל היה לטובה, על מנת שיהיה לנו מה לאכול. יוסף בוכה איתם ומרגיע אותם שלא יפחדו מפניו. הוא מנסה לעשות הכל על מנת שהאחים שלו ירגישו בנוח, העיקר שהם לא יתביישו והוא לא ייהנה חלילה מביזיונם. יוסף לא מחזיק צבא של כתבים, בלשים ותחקירנים שיספרו לו מה לא בסדר אצל האחים שלו. וגם כאשר נקרית לפניו ההזדמנות להוכיח אותם, הוא עושה זאת מתוך כאב ואהבה אמיתית ולא מתוך רצון לנקום ולנקר עיניים. ובוודאי מבלי "להתכבד" מביזיונם.   

חדשות אילת