חיה ובועטת

פעמיים בשנה מתעוררים ההורים ונזכרים למחות על בעיית החופשות של התלמידים- לפני החופש הגדול ולפני חופשת פסח הארוכה. אחרי הכל ישראל היא אחת המדינות החברות ב-ocd בה מספר ימי חופשות התלמידים הוא מהגבוהים ביותר. למה? בעיקר כי בישראל יש הסתדרות מורים חזקה, כזו שנלחמת בשיניים על כל יום חופש של המורה. וגם בגלל שבישראל כמו בישראל לא קם עד היום שר חינוך שיהיה מספיק חזק ונחרץ כדי לומר למורים סליחה- אבל אני הוא הקובע ולשנות את פני הדברים. האמת, גם אם יקום שר כזה, רגע אחרי הבחירות השר החדש שייכנס לתפקיד ישנה את ההחלטה בשם השקט הפוליטי. וחוץ מזה, בישראל יש הורים חלשים מדי, שקטים מדי ופראיירים מדי, שמאפשרים להחלטה המנדטורית הזו על מספר ימי החופשה בארץ להשאר כשהייתה מהימים בהם בגרוש עוד היה חור. אז מה יש לנו כאן? 219 ימי לימודים בבתי הספר היסודיים, 209 ימי לימודים בבתי הספר העל יסודיים, וימי חופשה בשפע. השנה לא זו בלבד שהחזירו את תחילת שנת הלימודים אל התאריך המסורתי ה- 1-9 (במקום ה – 27/8 התאריך שניסה להנחיל למערכת שר החינוך היחיד שהיה עד כה עם ביצים), אלא הוסיפו לנו יום חופשה נוסף בפורים ויום חופשה נוסף בשבועות, חג הגבינות והמים שיוציא השנה את ילדינו לשלושה ימי חופשה מבית הספר. למה? כי המורים צריכים חופש.

מאושרים בתאילנד

אז באמת שאין לי שום דבר נגד מורים- יש לי הרבה מאוד נגד המערכת שמאפשרת שכל זה יקרה. יש לי הרבה מאוד נגד ההורים ששותקים וכבר שנים עושים כאילו נלחמים אבל בפועל יוק. עם כל הכבוד לצאת ישראל ממצריים ועם השחרור מעבדות לחירות, שיקום ההורה שיישב בליל הסדר אל שולחן החג, יברך ברוך שהוציאנו ממצריים- מעדות לחירות ולא ירגיש ששום דבר לא השתנה. לכו תנקו לפסח, תעבדו כאילו כלום ועל הדרך גם תטפלו בילדים הצוהלים שבחופשה, ועדיין לא דיברנו על ארוחת החג. אכן הורות וירטואוזית. אבל מה שבאמת יותר עצוב בימי החופשה האלו היא העובדה שבהעדר מספיק ימי חופשה מהעבודה, במקום שההורים ינצלו את חופשת הילדים כדי להיות איתם, לנפוש איתם, להתחבר ולהתקרב, הם צריכים 'לתקוע' אותם בכל סידור אפשרי רק כדי שלא יפריע למהלך היום יום. אז אני אומרת- אם אי אפשר מול המורים, לפחות שוועד ההורים הארצי יפעל מול משרד העבודה והרווחה להגדלת ימי החופשה ממקומות העבודה, כך לפחות ימי החופשה שלנו ישתוו לאלו של הילדים.

אגב, אם מישהו יבדוק הוא יגלה שאחת הסיבות האמיתיות שאמהות עושות הסבת תפקיד ומגיעות להוראה, זה לאו דווקא האידיאל שמאחורי החינוך, אלא בעיקר הנוחות של החופשות עם הילדים הפרטיים. ועד שמישהו יתעורר (ולא נראה לי שבמציאות הישראלית זה יכול באמת לקרות), אנחנו נמשיך לסבול, הילדים שלנו ימשיכו לחפש את עצמם בחופשות הארוכות האלו, והמורים ימשיכו להעלות בפייס תמונות מתאילנד, כי אותם באמת הוציאו מעבדות לחירות.

מי חושב על ההורים בכלל?

נ.ב- ואם לא די בכל אלו, הרי שהכוונה להאריך השנה בחופש הגדול את 'בית הספר של החופש', אותה קייטנה מסובסדת שפועלת בשנתיים האחרונות בכל הארץ לתלמידי כתות א'-ב- יוזמה ברוכה מאין כמותה של מי שהיה שר החינוך שי פירון, לא תצא לפועל. (למה אני לא מופתעת?). התוכנית שאמורה הייתה להתרחב השנה ולהכיל גם את כתות ג'-ה' תיעצר בשל אי העברת תקציבים מיועדים מהאוצר לחינוך. ואנחנו ההורים נמשיך לשתוק ולשלוח יד עמוק עמוק לכיס כדי למצוא כבר ממש בקרוב סידור לילדים שלנו- הפעם לחודשיים. מי אמר פראיירים?

ובינתיים שיהייה לכולנו חג פסח שמייח. חופשה מהנה (איזו חופשה?), ובואו נתנחם שלפחות את אבותינו הוציאו מעבדות לחירות.

חדשות אילת