פרשת 'ויחי’
מי לא אוהב ברכות? כל אחד אוהב שמברכים אותו. פגשתי אנשים שמגדירים את עצמם "חילונים גמורים", יענו אתאיסטים, שעומדים נרגשים כמו תינוקות כשהרב או הסנדק מברך אותם. על מה ולמה ההתרגשות מברכה, הרי אם אדם לא מאמין בבורא העולם, איזו משמעות יש לברכה, מי בדיוק יעניק לו את הברכה ויגרום לה להתגשם?
כאשר אנו מברכים מישהו אנחנו למעשה מתפללים לקדוש ברוך הוא שיעשה טוב לאותו אדם שברכנו, והיהפך בדיוק קורה כאשר מקללים אדם, אנחנו בעצם מתפללים להקב"ה שיעשה חלילה רע לאדם שקיללנו. לא כדאי לקלל! מכמה וכמה סיבות עדיף תמיד לברך אחרים ולאחל להם את כל הטוב שבעולם. אדם שמקלל, כל הזמן הוא נרגן, כעוס, בדרך כלל גם לחץ הדם שלו עולה בשעה שהוא כועס ומקלל, מה גם שאף אחד לא רוצה להיות חבר של אדם זעוף ומקלל. לעומת זאת אדם שמברך הוא רגוע, שמח, ומשרה אווירה נעימה על הסובבים אותו. יש עוד סיבה חשובה מדוע כדאי לנו לברך אנשים, חז"ל לימדו אותנו כלל: "כל המתפלל על חברו - הוא נענה תחילה", כלומר אם אני מאחל לחבר שלי שיהיה בריא - גם אני אהיה בריא. אם אני מאחל לחבר להיות עשיר - גם אני אהיה עשיר, זו הדרך. אך כלל זה פועל גם להיפך, אם אדם מקלל את חברו שיהיה לו רע - למקלל יהיה רע קודם - "כמים הפנים לפנים" - מה שאתה מאחל לאחרים, כך תקבל בעצמך ( וכפי שאומרים הילדים: הכל חוזר עליך). כלל זה של חז"ל מעוגן בתורה, כי הרי אנחנו צאצאים של אברהם אבינו והקב"ה הבטיח לאברהם - "ואברכה מברכיך ומקללך אאור"- כלומר אני אברך את מי שיברך אותך ואקלל את מי שיקלל אותך, והבטחתו זו של ה' נמשכת גם עלינו, כי אנחנו זרעו של אברהם.
השבת נקרא בתורה את פרשת 'ויחי', הפרשה שחותמת את חומש 'בראשית'. בפרשה מסופר כיצד יעקב אבינו מברך את ילדיו ונכדיו. לכל אחד מהשבטים מעניק יעקב אבינו לפני מותו את הברכה הראויה לו, המתאימה לפי התכונות של אותו ילד (שיהפך לשבט ביום מן הימים- שבט דן, יהודה, גד וכו'). אך עוד לפני שהוא מברך את הבנים שלו, מעדיף יעקב אבינו לברך את הנכדים שלו, את שני הבנים של יוסף - מנשה ואפרים. יוסף בא יחד עם שני בניו לבקר את אביו החולה. כאשר רואה יעקב את בניו של יוסף הוא מבקש ממנו שיביא לו אותם על-מנת לברכם. וכך מברך יעקב אבינו את נכדיו "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותיי אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ" – מברך אותם יעקב שיזכו להשגחה פרטית צמודה מהקב"ה, שיזכו לכל הברכות שקיבלו אברהם ויצחק וגם שיהיו להם הרבה ילדים כמו שיש הרבה דגים בים. ( הברכה שרויה בדבר הסמוי מהעין ולכם יש הרבה דגים בים במקום שלא יכולים לראות אותם).
אך בכך לא מסתיימת ברכתו של יעקב לילדים – הוא מוסיף ואומר "בך יברך ישראל לאמור ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה", כלומר, כאשר יהודי ירצה לברך את בניו, חבריו - הוא יאחל להם שיהיו כמו אפרים ומנשה. כך בדיוק נהגו אבותינו מדורי דורות, וגם אנו נוהגים בכל ערב שבת - לברך את הילדים שלנו שיהיו כאפרים וכמנשה. מאוד כדאי ואני ממליץ בחום לכל אחד, שירגיל עצמו לברך כל אדם באופן כללי, ובפרט את ילדיו, בברכתו של יעקב אבינו. הכי טוב לברך. יהי רצון שנזכה כולנו לברכה שלמה.
