אנטי פתי

מאת: רותם נועם ● 9/5/2012 20:44 ● ערב ערב 2548
האם הגזמנו עם החלומות?. הייתכן כי התפזרנו לכל עבר ובקרוב נוותר עם כלום ושומדבר?. מספר הרהורים וניתוח מחושב של החלום האילתי להפוך לקריית ספורט בינלאומית. ספויילר – זה לא באמת הולך לקרות. קבלו את כל הסיבות
אנטי פתי

קריית ספורט - קריה יקרה


אילת מבקשת למתג עצמה כקריית ספורט לאומית. מה לאומית? בינלאומית. החזון נאה, היישום נכון לכרגע חביב עד משביע רצון. שומדבר להתהדר בו ברמה הבינלאומית, אבל כיעד אימונים, או כחלק מסבבים בלתי חשובים בעליל בתחומים אזוטריים, אנחנו בהחלט מתחילים להנץ ניצנים. אלא שמי שהגה את הכיוון, חייב לקחת בחשבון את העלות הבלתי מתפשרת של תשתיות ספורט הנדרשות לעמוד בסטנדרט בינלאומי מחמיר ויעידו מגרשי הטניס הקטנים שלנו שעברו שפצור לא זול בעליל על מנת להופכם לראויים להיכלל בסבב משחקי הנשים שכבר הפציע במחוזותינו פעמיים. במקרה ההוא, דובר על השקעה מדודה יחסית, אף שבמונחים אילתים אין לזלזל בה כלל. נשאלת השאלה עם זאת, מה יהיה הלאה, שכן אם אילת רוצה באמת להפוך ליעד רציני בתחום הספורט העולמי, ולא להמשיך לדשדש במי האפסיים של פורמולה 3, הרי שיהיה עליה להקים לכל הפחות אצטדיון בסטנדרט בינלאומי.

חפשו את ההיגיון


תשאלו בנתניה, שם חולמים בדיוק את אותו החלום כבר כמה שנים לפנינו, ובימים אלו משלימים שם את בנייתו של האצטדיון החדש, בעלות של, תחזיקו חזק - 200 מיליון שקלים. אגב גם פתח תקווה מתעתדת להתהדר באצטדיון בעלות דומה. האם קיים היגיון כלכלי בבניה של תשתיות ספורט מפלצתיות כאלו? אז זהו, שכלל לא בטוח. הנה תסתכלו על העולם ותראו אותנו (כמובן שבדיליי של עשור או שניים, אבל מי סופר). לפני שנה בדיוק, החל שיח ער בפורטוגל, שדרש להרוס את אצטדיוני הענק שנבנו שם עבור משחקי היורו 2004. עלות הבניה עמדה על 600 מיליון יורו. גם ערים מרכזיות פחות כאביירו וליירה רצו אחד לעצמם ונותרו כל אחת עם פיל לבן, ראוותני ובלתי מנוצל. שבע שנים אחרי חנוכתם, מהווים האצטדיונים הללו את סמל הטיפשות, הרהבתנות והבזבוז שהביאו את המדינה אל עברי פי פחת. בליירה למשל הוציאו 'רק' 20 מיליון יורו על אצטדיון ובו 30 אלף מקומות, אבל מאז ועד היום, לא הצליחו למלאו ולו פעם אחת. חשבון החשמל לבדו עומד על 111 אלף יורו בשנה. ראש העירייה שם אוכל את הכובע. אל תצפו למצוא אותו שם בקדנציה הבאה.

בור ללא תחתית


בישראל אין מה לחלום על משחקי היורו, ועדיין ערים רבות חושבות שאצטדיון אדיר מימדים זה בדיוק מה שהקופה שלהם צריכה כעת. כאמור בפתח תקווה נבנה אצטדיון 'המושבה' בעלות של 200 מיליון שקל, ובנתניה ממהרים להדביק פערים עם סכום דומה. חיפה לא מוכנה להיוותר מאחור ותפגיז בקרוב עם אצטדיון בעלות של 530 מיליון שקל, ואת החשבון ישלמו תושבי העיר, שכן עלות הבניה מגיעה מ...ניחשתם - חשבונות הארנונה שהם משלמים. ועוד איך משלמים (וגם מהמועצה להסדר הימורים בספורט). עכשיו הבה נמשיך להשוות את עצמנו לעולם, אלא שהפעם לעולם במיתון - בקולומבוס שבארה"ב, בנו לאחרונה אצטדיון ובו 20 אלף מקומות ישיבה בסכום ששווה ל-139 מיליון שקל בלבד. בוורנה שבבולגריה נבנו 40 אלף מקומות ב-400 מיליון שקל, ובקלוז' שברומניה נבנה אצטדיון ובו 30 אלף מקומות בעלות של 230 מיליון שקל. ללמדכם עד כמה בזבזני באופן יחסי האצטדיון המתוכנן בנתניה למשל, ועוד לא אמרנו מילה על עלויות התחזוקה של המפלצות הללו, הנאמדות בסכומים שבין 3-6 מיליון שקלים בשנה (תלוי את מי שואלים), ובאצטדיון החיפאי אף כפול מכך. מחפשים דוגמה שאינה ספקולטיבית? בבקשה: עלות אחזקתו של אצטדיון בלומפילד הוותיק עומדת על 5 מיליון שקל בשנה. לא סכום שעיריית אילת יכולה להרשות לעצמה במצבה הגירעוני, אפילו לא בעבור בניית בית עירייה חדש ונדרש, כל שכן בעבור תשתיות ספורטיביות שיעמדו ריקות במרבית ימי השנה (כן, גם מגרשי הטניס הבינלאומיים שלנו, מהם נהנה מאוד בנה של אחותי בן ה-9, אבל בחייאת מה נסגר?!).

תמונת כתבה
לנתניה יש כבר גם ים וגם אצטדיון


תמונת כתבה
איך מכסים חצי מליארד שקלים? האצטדיון בחיפה


במקרה של התקפת טילים


אין ספק שגם לאילת מגיעה פרוסה מהעוגה הספורטיבית. יתרוננו היחסי על פני המתחרות המקומיות ברור. אך האם שווה הנישה התיירותית שבצד החלום, את ההשקעה הנדרשת בתשתיות לעתיד? שכן גם לאילת חלום ורוד על אצטדיון ספורט ענקי שיוקם באזור בריכות המלח ביום מן הימים. האם מבחינת סדרי העדיפויות שלנו, תושבי העיר, נכון וראוי שנשקיע בתשתיות ספורט שלא יצליחו להחזיר עצמן בכסף גם בעוד עשור? האצטדיון בפתח תקווה למשל מכניס פחות מ-4 מיליון שקל בשנה, כשהפועל ומכבי פתח תקווה משלמות כל אחת מיליון שקלים בשנה שמקוצצים מתקציב התמיכות שלהן. רוצים לנחש כמה תשלם 'בני אילת' על הזכות לשחק באצטדיון אילתי אדיר מימדים? עדיף שלא, אתם עלולים למות מצחוק או מבכי. במרכז לפחות אפשר לבנות על תקציבים שיגיעו גם מהעברת משחקים של ההתאחדות לכדורגל, מה שלא יקרה באילת לעולם, בשל עלויות הטיסה והלינה. מה שיותיר אותנו תלויים בחו"לניקים, שידירו רגליהם בכל מקרה של אזעקת אמת.

עניין של סדרי עדיפויות


אז אולי בכלל עדיף להשקיע את תקציבי התשתיות הללו, אותם אנו משלמים מכסנו, בחינוך ילדינו למשל: בפתח תקווה למשל, זעמו תושבים על החלטת העירייה ואף הראו לה מנחת מחאתם בהפגנות שארגנו. זה כאמור לא עזר להם. לאילת רשימה לא פחות דחופה של יעדים כלכליים נדרשים לא פחות ועושה רושם שבין חלומות על קזינו שלצדו מרכז קונגרסים ענק, הפרויקט הלאומי של נמל התעלה אותו מקדמים בעירייה הנוכחית כאילו הוא הוא סלע קיומנו ולא התיירות, ובכן שני אלו מעמידים סימן שאלה גדול וספקני על יכולתה של אילת להפוך באמת ליעד אטרקטיבי מבחינה ספורטיבית בינלאומית. תוסיפו לחגיגה את הגרעון הבלתי מתפשר שהוא מציאות חיינו, ותקבלו הסתברות של ממש למקח טעות שעשו בעירייה כשבחרו למקד את עתידה התיירותי של אילת בתחום הדורש תשתיות בעלויות שאין ידינו משגת. בטח שלא ברמה הנדרשת לעומת מתקנים דומים בעולם ומסתבר שאפילו בארץ (אגב, גם לנתניה יש ים).
אם לכולנו ברור שתקציב העירייה מוגבל. אם הניסיון העולמי מלמד כי המפלצות הללו נותרות ללא מענה וללא הצדקה כלכלית בשנים לבוא, ראוי שנשאל את עצמנו מראש והיום מה חשוב לנו יותר: טיפול בנוער במצוקה, שדרוג מעבדות בבתי הספר, רכישת מחשבים וטיפוח ההון האנושי בדמות מורים ברמה שישתכרו משכורות שיהפכו את אילת לאטרקטיבית עבורם - האם כל אלו אינם חשובים פי כמה מעוד סבב של טניסאיות שיפציע לרגע ויעלם כמות שבא?!
יגידו אחדים, נמצא ספונסר שיממן את החגיגה. ואני משיב למתחכמים – הבו לנו ספונסרים, רק שאת כספם הבה נשקיע בבניית אטרקציות ומרכז קונגרסים. יש שיאמרו – נוסיף שטחי מסחר לאצטדיון ואלו יכסו את פעילותו, כך למשל עשו בעיר כרונינגן ההולנדית, שגודלה כגודלה של פתח תקווה, בנו קניון צמוד שמממן את האצטדיון. אבל אצלנו?
אין ספק - עוד קניון זה בדיוק מה שאילת זקוקה לו - עוד שטחי מסחר ללא מצבת חדרי מלון חדשים לצדם. אכן מודל כלכלי מהמם. מה שמותיר רק את האופציה להזמין את מדונה להופיע דווקא אצלנו, אלא שאחרי שגם היא איחדה את שתי ההופעות המתוכננות שלה ברמת גן לאחת בלבד, כי מיתון רבותי. מיתון!!! אולי כדאי שגם אנחנו, נודה כי חלום קריית הספורט, שהוא חלום יפה לכל הדעות, הוא לא יותר מחלום באספמיא שראוי לאפסנו בטרם נשב לבכות על חלב שנשפך, או במילים אחרות - תפסיקו להתפזר ותתחילו להתמקד. אילת אינה עשירה דיה על מנת להכיל כל כך הרבה חלומות גרנדיוזיים. גם רכבת, גם נמל תעלה, גם מרכז קונגרסים, גם קזינו וגם תשתיות ספורט בינלאומיות. מרוב שכולם רוצים הכל ואתמול, נשאר בסוף עם רסיסי חלומות בלתי מוגשמים, ונמשיך לדשדש בבינוניות שהיא כה אנחנו.

החלום האילתי



תמונת כתבה
אז מי צריך עוד אחד, אפילו שכולו יקורה? האצטדיון המתוכנן באילת


לפני כשנה, הכריזה עיריית אילת כי בקרוב תצא למכרז קריית הספורט שאמורה להפוך אותנו לפנינה ספורטיבית בינלאומית. הבטיחו דו"ח שיבחן את הנושא פיננסית, כאשר עלות הפרויקט מתוכננת לעמוד על 150 מיליון שקל, בעזרתם ייבנו אצטדיון מקורה, מסלול סקי מלאכותי ואולם כדורסל. העבודות מתוכננות להתחיל במהלך 2012, אולי כבר רק ב-2013 ואת הכסף יעבירו על פי התכנון, הממשלה, הטוטו ועיריית אילת. קריית הספורט תכלול אצטדיון כדורגל מקורה בן 6,000 מקומות, אולם רב שימושי עם 3,000 מקומות ישיבה, מלון לאירוח ספורטאים בסגנון מיני-כפר אולימפי, כמו במכון וינגייט, מסלול סקי מלאכותי, עשרה מגרשי טניס, חדרי כושר וספא ומגרשי סקווש.
גולת הכותרת המתוכננת: אצטדיון כדורגל, שאמור להיות הראשון בארץ שכולו מקורה. בשלב הראשון ייבנו יציעים ל-3,000 איש ובשלב השני יתווספו 3,000 מקומות נוספים. קריית הספורט תוקם במגרש 18, בחלק הצפון מזרחי של העיר, על פני 220 דונם שבבעלות העירייה.
ועדת ההיגוי לפרויקט מטעם משרד הספורט והמשרד לקידום הנגב והגליל, עם ראש מינהל הספורט אורי שפר כיו"ר, הסמיכה את עיריית אילת לערוך את הבדיקות הפיננסיות עבור המיזם. בעירייה בחרו לאחרונה במשרד רואי החשבון ברייטמן אלמגור, העוסק בניתוח כדאיות ובודק את הפוטנציאל העסקי של קריית הספורט. המשרד והעירייה הבטיחו, כי יעבירו בתוך חודשיים את מסקנותיהם לוועדת ההיגוי, שתחליט על יציאה למכרז.

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש