פרשת אחרי מות - קדושים
היום יום הזיכרון לחיילי צה"ל, מחר יום העצמאות. אף אחד במדינת ישראל לא רוצה להשתייך למשפחת השכול של חללי צה"ל, אך לצערנו הרב זהו דבר כמעט בלתי נמנע, כי תפקידם של החיילים הוא להגן בכל דרך, ואם צריך, אז גם בגופם, על חיי האזרחים ועל עצמאותה של מדינתנו. הרבה מאוד משפחות במדינת ישראל קשורות באופן ישיר או עקיף למשפחת השכול, גם גיסי (אח של אשתי), נהרג בלבנון לפני 20 שנה, והחברה כולה מרכינה את ראשה בפני בניה האהובים שנהרגו בקיצור ימים ושנים ל"ע, (לא עלינו). כאשר הנביא יחזקאל מתאר את לידתו של עם ישראל במצרים, הוא אומר: "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמייך חיי ואומר לך בדמייך חיי". דם ההרוגים הוא זה שמחיה את האומה, חבל שכך, אבל זאת המציאות.
השבת אנחנו קוראים שתי פרשות מחוברות, בפרשה הראשונה פרשת "אחרי-מות", מזהיר משה רבנו את אהרון הכהן ואת בניו שלא יכנסו למשכן בכל זמן ומבלי לקבל רשות מאת ה', כי אם חלילה יעשו זאת הם עלולים למות כפי שמתו שני בניו הגדולים של אהרון. רש"י ז"ל שואל מדוע היה צריך משה להזכיר לאהרון את מות בניו כאשר הוא בא לצוות אותו על הזהירות שעליו לנקוט בעת כניסתו לקודש הקודשים? ומסביר רש"י על-פי משל: רופא אחד נכנס לבקר חולה ומזהיר אותו: אם ברצונך להבריא, אל תאכל מאכל מסויים. לאחר מכן נכנס רופא נוסף וגם הוא מזהיר את החולה: אל תאכל מאכל מסויים, כי אם תאכל, אתה עלול למות כפי שמת פלוני שלא נזהר ואכל את המאכל האסור. מי מזרז את החולה יותר? כמובן הרופא שמזכיר לו את מי שנפטר בגלל אותה מחלה, ולכן מזכיר משה רבנו לאהרון את בניו שנהרגו כדי שינקוט משנה זהירות בעת עבודתו במשכן. גם אנחנו ביום הזיכרון לחללי צה"ל מעלים את זכרם בפנינו ובפני מנהיגינו, גם בכדי להכיר טובה וגם על-מנת שנזהר יותר שלא נגרום בפזיזות ובזחיחות הדעת, חלילה, לעוד חללים - לא יקום ולא יהיה. בפרשה השנייה, פרשת קדושים, הקב"ה מצווה אותנו באופן כללי "קדושים תהיו", ומיד נותן לנו הקב"ה סידרה של מצוות אשר אם נקיימן, נזכה להיות קדושים כפי שהקב"ה קדוש.
גולת הכותרת של הציוויים בפרשתנו הוא הפסוק "ואהבת לכעך כמוך", על פסוק זה אומר הלל הזקן שזוהי כל התורה כולה (במצוות שבין אדם לחברו) - מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, וגם רבי עקיבא מלמד אותנו ש"ואהבת לרעך כמוך" - זה כלל גדול בתורה. לאהוב כל יהודי, בלי תנאים! בית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם, בית המקדש השלישי ייבנה בזכות אהבת חינם אמיתית בין כל עם ישראל. הכל טוב ויפה, אבל היכן אנו מוצאים בדורנו אהבת חינם? הלא במבט קצר על החברה שלנו, אנחנו רואים ושומעים ש"אדם לאדם זאב", וכל אחד מוכן "לבלוע" את השני. אז היכן היא אותה אהבת חינם?
אהבת ישראל בנשמה נמצאת בצה"ל. שם היא מתחילה ומשם היא מקרינה על כולנו. "עזה כמוות האהבה", חיילים מוכנים למסור את נפשם בקרב על-מנת להציל את חבריהם. רגע אבל הוא שמאלני ואני ימני, הוא אשכנזי ואני ספרדי, הוא מסודר ואני לא, כל המחלוקות והחילוקים הללו הם חיצוניים. בצבא הם אינם קיימים כלל. צה"ל הוא צבא העם, והעם הוא צה"ל. בצה"ל אנחנו רואים בפועל כיצד מקיימים את דברי התורה "ואהבת לרעך כמוך". בזכות החיילים היקרים והאהובים שיש לעם ישראל, אנחנו עוד נזכה לראות בביאת הגואל ובבניין אריאל במהרה בימינו - אמן.
חג עצמאות שמח.
